סידור עלת תמיד
לבני אשכנז
מסודר על ידי אהרן דוד וואלף
מנהג אשכנז
££88 ? ^ £81 ^££^? 4178 \נ 01
11
2 ־ 14338 ־ 387 ־ 1 ־ 978 :^ 158
.( 5778 ) 2017 , 01 £ ^ 3100 ^ ©
. 11661156 4.0 1111011 ( 11111 ^ €01111110115 0163111/6 3 161 ) 1111 1 ) 81131:6
/ 0163111/6000101005.018/11660565/117/4.0 //: 5 ק 1111
31 0011116 , 1655 ? 311116513 ? 01111115 ץ(! 1 ) 115116 ( 111 * 1
1655 ק. 311116513 ק. 1101115 ) / /:ק 1111
. 0161163 \ 7 0£ 813165 1 ) 110116 1116 10 16 ) 03 [
. 03060611 11 ק 1131 1 ) 30 01113611 81110010 ץנ 1 1 ) 616316 £001 81110010
1 ) 1011/0103 )/ 101 ץ 51165.800816.6001/5116/01136103 / /: 5 ק 1111
?1111 X3?X£X 5011166 30(1 ?0? 630 116 £0110(1 31
1 ) 01£-013111/013513011 ^ 6001/1 .כ 81111111 //: 5 ק 1111
0/01£@0135X3011(1.6001
11 . 6 § 113 § 1311 ק 0 > 10311 > 113 ? ¥31 111 311163 \׳\ 15 1 ) 131111 0135 ■ 1111 ) 1 ) 51
05138 ^ 17613161 6561 קץ 1 10 ^ 1101 1 ) 163136 1 0306 601 [ 10 ק ץ 31 136031116
35 ^ 1 1 51306 561£ ץ 31 £01 101 ) 1 ) 51 11115 1016 ^ 1 ץ 13311 § 011 1 . X^|$^£X
1 61 /\ 1701¥6 . 1116 0613133 1116 0£ 101 ) 1 ) 51 1 ) 13003 3 1 ) £13 10 0331316
3 1/13111 ץ 1 ) 130 ץ 33 11131 50 11 § 6300 1 ) 16£136 136 10 101 ) 1 ) 51 ץ 31 1 ) 3316 ז\/ 1
. 11 056 10 31316 136 1 ) 113301 16£113 13 1 ) 13301181000
1635138 ק 3 313131313 ס! ץ 0316£011 7 ־ ¥61 1 ) 3113386 15 1111118 ץ 61 /!£
¥15031 1116 01008 \^ . 0065 ¥15031 0£ ץ 1631 ק ¥1111 ! 001 ץ 13 386 ק
, 11385 ) 1163 5601103 1 ) 33 161 ק 0113 1116 03 ¥18361165 1116 316 0065
. 115 ק 313813 ק 011331 ק 131 0£ 15 ) ¥01 ! £1151 6 ^ 1138 ) 1301 1116 35 ¥611 ! 35
310011 1 ) £10 00 ץ ¥111 ! 301 ,ץ 00313163131 ץ 33 1 ) £13 301 ¥111 ! ¥03
1 ) 135163 . 1110315 1 ) 33 16£1105 0611313 61£0131 ק 10 1101¥ 0£ 13511001103
10 15 11115 £01 163503 7116 . 135110011035 311313131151 03 1 ) £00056 ¥6 י 1
313131313 1116 £101¥ 0£ 1116 16X1.
1£ 1116 163(161 15 131616516(1 13 16313138 111016 313001 061-
1301103 ׳\[ 316 16500065 : 631 :נ 8 50316 , 00510315 761/111511 ! 3133
.(/ 6332.018 :> 1¥1¥1¥.010165116535111 //:ק 1111 ) 6332 ) 5111 \ 7 101651165 ׳\ 1
£010315 7610531631 ¥65110103 135 )\/ 101131 1116
16£11011 1 ) 33 ,( 1151 /ץ £01031/0316801 / 361/63 .[ץ 3 ;> 1 .ז\ 1 ^ 1 ^ 1 //:ק 1111 )
1 ) 13356 15 101 ) 1 ) 51 ¥3 ! 0 ץ 31 11131 ¥0110 ! 1116 15 ¥111011 ! , ¥151061 86£35
- 101-13361 ) 1 ) 101131/51 ) 1 ) 11311035/51 ק 101.018/6031 ) 1 ) 6351 ק 0 //:ק 1111 ) , 03
(/ 1656311131 ^ 1-131115-1 -ץ 3 ו- 1 ) 316 ק 16 ק- 101 ) 1 ) 06332-3-8613133-1116-51 [ 3511
32 ן 61 :> 5111 \ 7 §^ 111111 ענ
. 6 ק 8310 ££0118613 0£ 111:1011 )^ 3 ־ 1:1 1613158 . 1116 15 6332 )[ 58 .\ 7 1/83838
116611 8336 10 1803881 316 ץ 0613133 111 00111111111111165 8613158 1116
603210 ) 7/581 0£ 6 §.\^ 1611 ) 001 1116 ./( 063131 5111 1116 111 1 ) 16 ) £01111
1116 10 01 ! 1 ק 1151 [ 65 §.\^ 116 ) 88 /£ 11 §!££ 1116 831108 1335 ץ 861361
8633513168 13616 6 ק 8310 0£ 00111111111111165 8613158 1116 . 165 ) 1 ) 01115
1 ) 8100 . 1 ) 1616 ) 111111 86135 05 011165 6111116 13118 , 165 ) 011153 1116 831108
6351 10036 10 86135 :( 1030 1 ) £0106 3001153110115 £3156 01861 1 ) 33 118615
1 ) 33311616 186 10 16£615 ץ 11313111 ק 6032 ) 7/581 83838 /£ . 1 ) 0133 ? 10
. 111103 ) 113 633/0613133 ק £310 810118613
630 ק 310 ? 0£ 1651 186 £1031 7/5886032 1/80838 81££6163113165 £¥831
561:6131 316 18616 .( 61 ץ 13 ק) 16810 , תפילה ץ 11313111 ק 15 ץ 86131
, פ י וט י ם 0£ 356 186 15 3013816 31051 186 831 , 8616 81££6163065
03 1 ) 531 316 311131 ( 1 ? 18656 . 56011035 0611313 13 ( 06315 ק) 31131 ץ 1 ק
10138 60131 ק 5 0£ 5 ץ 83 1 ) 33 5 ץ 801183 35 5308 000351035 60131 ק 5
1/1308201 15 16810 13 31131 :(!? £01 16503106 £^ 81 6 / 7 . 11385 ) 163
131 ) 1 ) 51 ץ 31 ץ 1333161 ־ £13£01 . 8018 . 8 1 ) 031/1 ץ 8 ¥6583133 8811:0861
3/863 803165 ) 3 ! 831 , 31131 :(!? 18656 0£ ץ 3133 0031313 301 1065 )
. 1 ) 531 86 1 ) 58031 18631 0£ 50316
8135308 186 0£ 16 ) 03151 1/80838 0£ 8££6163065 ) 186 0£ 16 ק 5331 3 11351
££3X6810 316: 3331311168 80^5 3/631 3 13115, 3/358138 7/1 ££611-
831138 61 ק £¥13 3 0£ 356 186 , 8188358 38 !ץ 53 86£016 131 ץ ¥683 135
ץ 8 8/1383111 86£61 186 13 631 קק 3 3113838131 18656 0£ ¥1051 [ . 8115 3
- 310511383 186 . 1/13102 0£ ( 1427 - 1365 . 0 ) 1/106110 ¥33803 83881
03113 ץ 813 83881 15 7/5886032 1/80838 0£ 101 ! 10863 ק 1/108613 631131
. ££331831861
^01<1:5 ב 161 ת 160186 ^\ 0 מ
1 1/1(0111(1 1186 10 6X1611(1 1113111 ־ 1 § 1 ) 10£01111 ק ; 111051 ץ X1(16 10 111056 1/1(80
1161£01 , 1£6 ) 1/1 ץ 111 £01 ץ 661311 ק £5 . 61861 § 10 018 ) 1/1 11115 ! 111 ק 1116 1 ) 6 ק
1/1(1180111 1161 1 511161)( 1/1(0111 (81*1 1131(6 §011611 1/61) £31. 8116 311011(6(1
1116 1116 111311661 [ 10 ק 11115 011 § 018111 ) 11 6111 ק 5 1 1101115 ץ .
11311111 ?388011110 83881 , 8613 3111111 [ 8611 11311111 , 108 ) 101 ) 0318 8361 ק
£11111§61, 8131(61 ]\/[318 8616111, 1\835011 83881 ,§ 8018611861 811311 . 11 ׳
€1311(16, 311(1 8161(611 ?611111 311 861 ץ 8 5 ץ 3 ) 1/1 11 ) 011 18611 111 0111 1 ) 6 ק
31151/1(61111§ (^1165110115 380111 11115311, 111511116110115, ?3§6 131 ) 311 , 0111 ץ
6\(6116£113 0£ 161311 ) 1113116 ץ .
83881 831115 £¥1656111831 ( 11(1 3 §1631 "100 8 0£ 1111168 § 1111 ) 1 ) 101 ק ץ
186 16X1 31(3113816 1111(161 3 €163111(6 €01111110115 ^.111181111011-
88316.¥1186 11661166 311(1 11 \ 7 . 111 ק 111 11 )^ 01 815 § 1111 ) 1 )! 10 ק
^11618368, 311(1 111311186 118 ) 1/1 1 ) 6 ק 861 6 § 68311 ) 58 81368 011 018615 ץ
5011166 60(16.
186 £¥01£ 10§0 1/1(35 (1131/1(11 816118311 ) 1611 ׳\ 1 ¥151061 ץ .
£1/1051 0£ 311 1 11(0111(1 1186 !81111 £01 , 6 § 1 ) 01/1 061 , £13-886111 183118 ס §-
111§ 1116 10 186 066351011 0£ 86111§ 3816 10 018 ) 11 3 51168 61861 § 10 111 ק .
?01§11(6 1116 £01 3111 1 80111 ) 11 0116 ץ X13)( 831(6 £01§011611 10 11161111011
3801(6. ?16356 3111181116 311 611015 10 1116, 86 186111 111 1111538,
111511116110115, ?3§6 136156 § 18111 ץ 311 01 , 0111 ץ .
¥1
2
תפילת שחרית
5 .
ברכת התורה.
10.
עטיפת הטלית והנחת התפילין .
11.
פסוקי רזמרא.
24
שחרית לחול
29.
תפילת העמירה .
36.
נטילת הלולב.
36.
הלל.
40.
תחנון.
45.
סהר קריאת התורה.
49.
סיום התפילה.
53.
שיר של יום.
57.
קריש הרבנן .
58
מוסף לראש חודש
63
מנחה לחול
75
ערבית לחול
86
עירוב תבשילין
86
הדלקת הנרות שבת ויום טוב
87
קבלת שבת
91
ערבית לשבת ויום טוב
103
קידוש ליל שבת
106
קידוש ליל יום טוב
107
קידוש ליל ראש השנה
108
שחרית לשבת ויום טוב
116.
תפילת העמידה .
122.
נטילת הלולב.
122.
הלל.
126.
סדר קריאת התורה.
¥11
136
מוסף לשבת
149
קידושא רבא
150
מנחה לשבת ויום טוב
161.
ברכי נפשי.
165.
פרקי אבות.
187
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
203 .
הבדלה .
204 .
ברכת הלבנה.
206 .
ספירת העמד.
208
קריאת שמע שעל המיטה
211
תפלת העמידה לשלש רגלים
217
תפלת מוסף לשלש לרגלים
226 .
ברכתכהנים.
230 .
תפילת טל .
232 .
תפילת גשם.
234
הושענות
238 .
הושענות להושענא רבא.
246
הקפות לשמחת תורה
248
יזכור
249
בדיקת וביטול חמץ
250
התרת נדרים
252
אבינו מלכנו
254
וידוי
258
חנוכה
260
פורים
262
ברית מילה
264
111 ז\
פדיון הבן
ברכת המזון
זמון לנשואין .
שבע ברכות.
ברכה מעין שלש.
קריאת התורה
פרשיות לכל השבה.
חנוכה.
פורים .
חה״כו פסח.
חה״נו סכות.
תשעה באב.
תעבית ציבור.
ראש חדש.
תפלת הדרך
265
272 .
272 .
273 .
274
274 .
302 .
307 .
307 .
311.
313.
315.
317 .
318
,>$:י מי אתגז
2
תפילת שחרית
במדבר כד
תהלים נה
במדבר נה
תהילים ה
תהילים כו
תהילים סט
בכניסה לבית הכנסת:
ואני ברב חשדף אבא ביתף אשתחוה אל־היכל־קךשף שיףאתף:
שבית אל הים נהלך שרגש:
מה־טבו אהליף .יעקב שששנתיף ישראל: ואבי שרב חסךף אבא
שיתף אשתחוה אל־היכל קךשף שיךאתף: יי אהבתי שעון שיתף
ומקום משכן שבודף: ואבי אשתחוה ואשרעה אשףכה לפני־ף עשי:
ואני חפלתי־לף יי עת רצון אליהים שרב־הקדף ענני באמת ־שעף:
אדון עולם אשר מלף
לעת בעשה שהפצו כל
ואהרי שכלות הכל
והוא הלה והוא הוה
והוא אחד ואין שני
שלי ראשית שלי תשלית
והוא אלי והי גואלי
והוא נסי ומנוס לי
שלדו אפקיד רוהי
ועם רוהי גרתי
שטרם כל יציר נשרא:
אזי מלף שמו נקרא:
לשדו יקלף בורא:
והוא יהלה שתפארה:
להששיל לו להחבירה:
ולו העז והששרה:
וצור השלי בעת צרה:
שבת כוסי שיום אקרא:
שעת אישן ואעירה:
אדוני לי ולא אירא:
ברוף אתה יל אלהינו מלף העולם אשר קדשבי שששותיו ; רצרבו על
נטילת לדים:
ברוף אתה יל אליהינו מלף העולם אשר לצר את האךם בהשמה
וברא בו נקשים בקשים חלולים הלולים: גלוי רתע לפני כסא
שבודף שאם יפתה אחד שהם או יסתם אחד שהם אי אפשר להתקלם
ולעמוד לפניף: ברוף אתה יל רופא חולי כל בשר וששליא לעשות:
תפילת שחרית
3
אליהי בשמה;?נתת בי שהורה (היא): אתה שראתה אתה יצן־תה אתה
נפחתה בי ואתה ;;ששהה שקךשי ואתה עתיר לשלה ממני ולהחזירה
בי לעתיד לבוא: כל־זמן שהנשמה שקךשי מוז־ה ( נשי□: מודה) אבי
לפניך י: אל חי ואל חי אבותי ר־בון כל־המגנשים אדון כל־הנשמות:
ברוך אתה ל המחזיר;שמות לשברים מתים:
ברוך אתה י: אלהינו מלך העולם אשר נתן לשבוי בינה לחפחין
בין יום ובין לילה:
גברים:
ברוך אתה ל אלהיבו מלך
העולם שלא עשני גוי(בשרי):
ברוך אתה ל אלהיבו מלך
העולם שלא עשבי עשד:
ברוך אתה ך אלהינו מלך
העולם שלא עשבי אשה:
נשים:
ברוך אתה ל אלהינו מלך
העולם שלא עשני גויה (בשרזה):
ברוך אתה יז אלהינו מלך
העולם שלא עשני ששחה:
ברוך אתה ך אלהינו מלך
העולם שעשני שךצונו:
( יש אומרים: ברוך אתה יז אלהינו מלך העולם מ?ביע שפלים:)
ברוך אתה יו אלהינו מלך העולם מלשיש עךמים:
ברוך אתה יז אלהינו מלך העולם פוחח עורים:
ברוך אתה יו אלהינו מלך העולם מתיר אסורים:
ברוך אתה יז אלהינו מלך העולם זוק!ף שפושים:
ברוך אתה ך אלהינו מלך העולם רוקע האךץ על־המים:
ברוך אתה יז אלהינו מלך העולם אשר חכין מצעז־י־גבר:
ברוך אתה יו אלהינו מלך העולם שעשה לי כל־צךשי:
ברוך אתה יז אלהינו מלך העולם אוזר ישלאל שגבורה:
ברוך אתה יו אלהינו מלך העולם עוטר ישראל שתשארה:
( יש אומרים: ברוך אתה יז אלהיבו מלך העולם הנותן ליעף כח:)
4
תפילת שחרית
קהלת ג
ברוך אתה ך אלהינו מלך העולם המעביר שנה מעיני וחבומה
מעבעפי: ויהי רצון מלפניך י; אליהי ואליהי אבותי שתךגילני
בתורתך ודבקבי במצותיף ואל הביאני לא לידי הבא ולא לידי
;נברה ועץ ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון ואל יבלוט בי גבר הרע:
ורחקני מארם רע ומחבר רע: ודבקבי בגבי הטוב ובמעשים טובים
וכוף את־יצרי להבתעבד־לך: והנני היום ובכל־יום לחן ולחבר
ולרחמים בעיניך ובעיני כל־רואי ותגמלני חסדים טובים: ברוך
אתה ין גומל חסדים טובים לעמו ישראל:
יחי רצון מלפניך י: אלהי ואליחי אבותי שתצילני היום ובכל־יום
מעזי פנים ומעזות פנים מאךם רע ומחבר רע ומשכן רע ומפגע רע
ומבטן הטבחית סדין הבה ומבעל דיז הבה בין בהוא סן־ברית ובין
באתו ברברית:
רבון כל־העולמים לא על־צךקותינו אבחנו מפילים תחנונינו לפניך
כי על רחמיך הרבים: מה אנו בה חגינו מה חסדנו מה־צדקנו
מה־ישועתנו מה־כחנו מה־?בוךתנו: מה־נאמר לפניך י: אליהינו
ואלהי אבותינו הלא כל־הגבורים באין לפניך וא?בי הבם בלא היו
וחכמים כבלי מדע ונבונים בבלי השכל: בי רב מעביהם תהו וימי
חויךם חבל לפניך ומותר האדם מן־הבחמה אין כי חכל הבל:
אבל אבחנו עבר בני בריתך בני אברחם אהבך בנבבעה לי בהר
חמד־ה זיע 'צחק יחידו שנעקד על גבי המזבח עדת ועקב בנך
בכורך במא־בר־ ב א חבת אתו ומבמחחף בשמחת בו קראת
את־שמו ישראל וישרון:
לפיכך אבחנו חובים להודות לך ולבכחך ולפארך ולברך ולקדש
ולתן־שכח ךהוךלה לשמך: אברינו מה־טוב חלקנו ומה־בעים גורלינו
ומה־ופה יךשתיבו: אברינו באנו מבבימים ומעריבים עךב ובקר
בכל־יום תמיד פעמים באהבה ואומרים:
תפילת שחרית
5
שמע לשראל יי אליהינו יי אחד דבי , □ 1
בלחש: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
אתה הוא עד שלא נשרא העולם אתה הוא משנברא העולם אתה הוא
בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא: קדש את־שכף על מקדישי שמך
וקדש את־שמף שעולמך: ובישועחף תרום ות?ביה קרננו: ברוך אתה
ך כקדש את־שכף ברבים:
אתה הוא י: אליהינו בשמים ובארץ ובשמי השמים השליונים: אכת
אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים: קבץ
קויף כאךכע כנפות הארץ: :כידו דך־עו כל־באי עולם כ י אתה־הוא מלכיםב'ים
האל חים לבדך לכל ככלכות הארץ אתה עשית את־השמים "ס,תכ
ןאת־הארץ את־ה:ם ןאת־כל־אשר־בם: ומי שכל־כששה :דיך
בשליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תששה: אבינו שבשמים זנשה
שמנו הקד בשבור שכף הגדול שנקרא עלינו ןק:ם לנו י: אליהינו
כה־שכתוב: בעת חחיא אביא אתכם ובעת קשצי אתכם כי־אתן צפניה ד
אחכם לשם ולתהלה שכל'עמי הארץ ששובי את־שבותיכם לעיניכם
אמר י::
ברכת התורה
ברוך אתה י: אליהינו מלך העולם אשר קךשנו שמכותיו : רצונו
לשסוק בדברי תורה: והשךב־נא י: אליהינו את־דשרי תורחף בפינו
ושפיפיות שכף שית ישראל: ונח:ה אבחנו ןצאצאינו ןצאצאי שקף
שית ישראל כלבו יודעי שמך ולוכדי תורתך: ברוך אתה י: חכלכד
תורה לשמו ישראל:
ברוך אתה י: אליהינו מלך העולם אשר בחר־בבו ככל־השכים
ןנתן־לנו את־תורתו: ברוך אתה י: נותן התורה:
6
תפילת שחרית
במדבר 1
משנה פאר!
שבת קכז
במדבר כח
ויקרא א
רק אומרים פסוקים האלה כאשר מברכים לפני עלות השחר. כאשר מברכים אחר עלות השחר דלג
יברכך יי וישמרך: יאר יי פניו אליך ויחנך: ישא יי פניו אליך וישם לך
: 17 *.* 1 ( : 17 1 * : : *.* 1 1 7 ״ ! 57 7 17 ״ *.* 1 1 * 1 ..•••• 11 7 * 7 : 7 > 7 7 •• *.* 1 : 7 : 11
שלום:
7 ו
אלו דברים שאין להם שעור: הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים
ותלמוד תורה:
: ־ : 7
אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם
״ו : 7 • ••• 7 7 •• •• •• ׳.׳ 7 7 ־ זו : ־•.•ו׳־. , 1 ־׳/•ו ע 7 7
הבא: ואלו הן - כבוד אב ואם וגמילות חסדים והשכמת בית המדרש שחרית
־ 7 : " 1 *• 1 • 7 7 ״ : * :־ 7 * : ־ : 7 ־ ״ ־ • : 7 ־ :־ •
וערבית ןהקנסת אוךחים ובקור חולים והכנסת כלה והלרת המת ןעיון
תפלה והבאת שלום בין אדם לחברו - ותלמוד תורה כנגד כלם:
: • 7 ־ :־ 7 ־ 7 •• 1 7 7 ־ :־ •• : ־ : 7 : דו זד \ 7
~ תמיד - מקרא ^
ולדבר יי אל־משה לאמר: צו את־בני ישך£ל ואמרת אלהם
את־קךבני לחמי לאשי ריח ניחדזי תשמרו להקריב לי במועךו:
ואמדת להם,זה האשה אשר תקריבו לי ז ; בבשים בבי־שבה חמימם
שבים ללוב עלה תמיד: את־הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש
השני תעשה בין הערבים: ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה
בשמן כתית ךביעת ההין: עלת תמיד העשןה בהר סיד לריח נידזה
אשה ליל: ונסכו ךביעת ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר
לין: ואת הכבש השני תעשה בין העךבים במנחת הבקר וכנסכו
תעשה אשה דיה ניחה לין:
ןשדוט אתו על.ירך המזבח צפנה לבני ן ז ;חרקו בני אהרן הכהנים
את־דמו על־המזבה סביב:
בשבת:
וביום השבת שני־כבשים בני־שבה תמימם ושני עשרבים סלת מנחה
: ־ ־ 7 :•• 1 : 7 •ע :•• 1 7 17 : • •יי׳ :••!_•.•: • 1 ••• • : זי■•
בלולה בשמן ונסכו: עלת שבת בשבתו על־עלת התמיד ונסכה:
במדבר כח
תפילת שחרית
7
בראש חודש:
ובראשי חךשיכם תקריבו עלה ל" פר י ם בני־בקר שנים ואיל במדברכח
אהד כבשים בני־שבה שבעה תמימם: ושלשה עשרבים סלת מנחה
7 : 7 *צ : " 1 7 7 יי ־ : 7 ^ : * * 1 : 17 - *.* 1 ־ > ••* י : 7
בלולה בשקן לפר האחד ושבי עשרבים כלת מנחה בלולה בשקן
לאיל האחד: ועשרן עשרון כלת מנחה בלולה בשקן לבקש האחד
עלה ריח נידזח אשה ליי: ובסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישת
7 ־ * •.* 1 ־ 7:1 :•:״••• :־ * 1 - -• 1 •:*.• ־ 7 : * •צ
ההין לאיל וךביעת ההין לבקש ז ;ין זאת עלת דזז־ש בדרשו לחךשי
השנה: ושעיר עזים אחד לחטאת ליךעל־עלת התמיד יעשה ונקבו:
~ איזהו מקומן - משנה ^
(א) איזהו מקומן שלזבחים: לקךשי קךשים שדיטתן בצפון: פר זבחים פייה
ושעיר שליום הבפודים שחיטתן בצפון וקבול דקן בקלי שדת בצפון:
ידקן טעון הז:ה על־בין הבדים ועל הפרכת ועל־מזבח הזהב: מתנה
אחת מדן קעכקת: שורי הדם ה:ה שופך על יסוד מעדבי שלמזבה
החיצון: אם־לא נתן לא עכב:
(ב) פרים הנשרפים ושעירים הנשדפים שחיטתן בצפון וקבול דקן
בקלי שרת בצפון: וךקן טעון הדה על־הפרקת ועל־מזבח הזהב:
מתנה אדת מדן קעכקת: שירי הךם הוה שופך על יסוד מערבי
שלמ ז בד דדיצון אם־לא נתן לא־עכב: אלו ואלו נשךפין בבית
(ג) דטאת דצבור ודודיד ־ אלו דן דטאת הצבור שעירי ראשי
חךשים ושלמועדות - שדיטתן בצפון וקבול ךקן בקלי שרת בצפון:
וךקן טעין ארבע מתנות על ארבע קרנות: כיצד עלה בכקש ופנה
לסובב ובא־לו לקרן ךרומית מזךדית מזךדית קפונית קפונית
מערבית מערבית דרומית שירי הךם הוה שפך על יסוד ךרומי:
ונאכלין לפנים מן־הקלעים לזקרי קךנה קכל־מאכל ליום ולילה
עד חצות:
8
תפילת שחרית
(ד) העולה קךש קז־שים: שחיטתה בצפון וקבול דמה בקלי שדת
בצפון: ןז־מה טעון שתי מתנות שהן ארבע וקעונה הקשט ןנתודו וכליל
לאשים:
7 י ׳
(ה) זקהי שלמי צבור ואשמות אלו הן אשמות: אשם ?זלות אשם
קעילות אשם שפחה הדופה אשם מיד אשם קצורע אשם תלוי
שחיטתן בצפון וקבול דמן בקלי שדת בצפון ודמן טעון שתי מתנות
שהן אקבע: ונאקלין לפנים מן הקלעים לזקדי קהנה בקל־מאקל
ליום ולילה עד חצות:
(ו) התוז־ה ואיל נזיר קדשים קלים: שחיטתן קקל־מקום בקזרה ודמן
טעון שתי מתנות שהן אקבע: ןעאכלין קבל העיר לקל־אז־ם קבל
מאכל ליום ולילה עד קצות: המורם מהם כיוצא בהם אלא שהמורם
נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעקדיהם:
(ז) שלמים קז־שים קלים: שחיטתן קקל־מקום בקזרה ודמן טעון
שתי מתנות שהן אקבע: ונאקלין קקל־העיר לקל־אז־ם קכל־מאכל
לשני זמים ולילה אחד: המורם מקם כיוצא בהם אלא שהמורם נאכל
לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעקדיקם:
(ח) הבכור והמקשר והפסח קדשים קלים: שחיטתן קכל־מקום
בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן קנ?ד היסוד שנה
באכילתן: הקכור נאכל לכהנים והמקשר לכל־אדם: ונאכלין
קקל־העיר בכל־מאכל לשני :מים ולילה אחד: הפסח אינו נאכל
אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד־הצות ואינו נאכל אלא למנריו ואינו
נאכל אלא צלי:
תפילת שחרית
9
~ תלמוד ^
לכי ישמעאל אומר בשלש;נשרה מדות התורה נדרשת:
(א) ממל והמר.
(ב) ומגזרה שוה.
(ג) מבדן אב מכתוב אחד. וממון אב משני לתובים.
(ד) ממלל ונןךט.
(ה) ומפלט ומלל.
(ו) מלל ופרט ומלל, אי אתה לן אלא מעין הפרט.
(ז) ממלל שהוא צליל לפרט, ומפרט שהוא צריך למלל.
(ח) כל דבר שלוה במלל דצא מן המלל ללמד, לא ללמד על עממו
וצא, אלא ללמד על המלל מלו וצא.
(ט) כל דבר שלוה ממלל, דצא למעון טען אחד שהוא ?עדנו, וצא
ללהל ולא לההמיר.
(י) כל דבר שלוה בכלל, ויצא למעון טען אלה שלא כעדנו, וצא
ללהל ולההמיר.
(יא) כל לבר שלוה ממלל רצא לדון מלבר ללש, אי אתה וכול
לההזירו למללו, עד שולזירנו הכתוב למללו מפרוש.
(יב) לבר הלמד מעביבו. ולבר הלמד מסופו.
(יג) וכן שני לתובים המלהישים זה את זה, עד שובוא הכתוב השלישי
רכליע בינילם.
יהי רצון מלפניף יו אלהינו ואללי אבותינו שיבנה בית המקלש
ממלרה !לימינו ותן חללנו ?תולתל: ושם נעבלף מילאה מימי עולם
ולשנים הלמניות:
10
תפילת שחרית
עטיפת הטלית והנחת התפילין
ברוך אתה ך, אליהינו מלך העולם, ?*שר קדשנו ?מטותיו, וצובר
לחחעטף בציצת:
לפני הנחת התפילין של יד:
ברוך אתה ך, אליהינו מלך העולם, ^שר קדשנו במבותיו, רצונו
להניח חפלין:
לפני הנחת התפילין של ראש:
ברוך אתה ך, אליהינו מלך העולם, ?*שר קדשנו במבותיו, וצרבו
על־מבות וקפלין:
כשסיים להדק את התפילין של ראש:
ברוך שם בבוד מלכותו לעולם ובד:
כשקושר הרצועה על ידו אומרים:
ואדשתיך לי לעולם ואלשתיך לי בצדק ובמשפט ובחקד וברחמים:
ואדשתיך לי באמונה דדעת את־ך:
הגב׳ או הרב:
שתיקה יפה בשעת התפילה!
:* 7 ׳ 77 ':־ ־:* 7
תפילת שחרית
11
פסוקי דזמדא
אסור לדבר מ״ברוך שאמר" עד אחר תפלת העמידה.
ברוך שאמר ןה:ה העולם ברוך הוא:
ברוך עושה בראשית
ברוך אומר ועושה
ברוך גוזר ומקום
ברוך מרחם על הארץ
ברוך מרחם על הבריות
ברוך משלם שכר טוב לילאיו
ברוך הי לעד וקום לבצר
ברוך פוךה ומציל ברוך שמו:
ברוך אתה יו אליהינו מלך העולם האל אב הרחמן המהלל בפי עמו
משבה ומפאר בלשון חסיךיו וגנבךיו ומשידי דוד עבדך ברללף יו
אליהינו בשבחות ובזמירות: בגדלך ונשבהף ו:?אךך ובמליכף ונזכיר
שמך מלבבו אליהינו: ס והיד הי העולמים מלך משבה ומפאר כגדי עד
שמו הגדול: ברוך אתה יו מלך מהלל 1 בתשבחות:
הוךו ליי קךאו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו: שירו לו זמרו־לו דה" , א ט!
שיחו בכל־בבלאתיו: התהללו בשם קךשו ישמח לב מבקשי יו:
דךשו יי רעז־-ר בקשו פניו תמיד: זבלו נפלאתיו אשר עשה מבתיו
ומשפטי־פיהו^זרע ישראל עבדו בבי יעקב בחיריו: הוא י ז ;אלהינו
בכל־הארץ משפטיו: זבת לעולם בריתו דבר צוה לאלף תר: אשר
כדת את־אברלם ושבועתו ליצחק: ויעמידה לועקב ללק לישראל
ברית עולם: לאמה לך אתן אךץ־בצען חבל נחלתכם: בהןותכם
מתי מקפר במעט וגרים בר: ויתהלכו מגוי אל־גר ומממלכה אל־עם
1 נ״א: בתשבחות
תהלים צט
תהילים עח
תה׳דים מ
תהילים כה
תהילים סח
תה׳דים צד
תהילים ג
תהילים מו
תהילים פד
תהילים כ
תה׳דים כח
תהלים לג
תהלים פה
תהלים מד
תהלים פא
12
תפילת שחרית
אחר: לא־הניח לאיש לעשלם ויוכח כליהם כלכים: אל־תגעו
בכשיהי ובנביאי אל־תרעו: שירו ליי כל־הארץ בשרו מיום־אל־יום
ישועתו: ספרו בגרם את־כבולו בכל־העמים בפלאתיו: כי גדול
יי ובהלל' כאד ובורא הוא על־כל־אליהים: <> כי כל־אליהי העמים
אלילים ויי שמים עשה: הוד והדר לפניו עז וחדוה בכקמו: הבו ליי
משבחות עמים הבו ליי כבוד ועז: הבו ליי כבוד שמו שאו מנחה
ובאו לפניו השתחוו ליי בהךרת־קךש: חילו מלפניו כל־האו־ץ
אף־תכון תבל בל־תמוט: ישכחו השמים ותגל האךץ ללאקזתו בגרם
ך מלך: ידעם הים ומלואו יעליץ השדה וכל־אשר־בו: אז ירננו כצי
היער כלבבי ל כי־בא לשפוט את־האךץ: הוךר ליי'כי טוב כי לעולם
־בדו: ואכלו הושיענו אליהי •שלבו וקבצנו והצילנו כן־הגרם להדות
לשם קךלך להשתבח בחהלתף: ברוך יי אליהי ישך$ל כן־העולם
וכד־העלם ראמךו כל־העם אלן והלל לך:
ס תממו ך אלהינורזשתחוו לךדם רנליו קרוש הוא: תממו ך
אלהינו רזשתחוו להר קךשו כי לדוש ך אליהינו:
והוא רחום יכפר עוז ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא'יעיר
1 > ־ : ־ 7 1 : ׳וי ־ : •ע • : 17 . : 7 * 1 - ־ א : 1 _ 7 •
כל־קמתו: אתה יי לא־תכלא רחמיך כמר הסךך'ואכתף תמיד
יצךור: זכר רחמיך ך וחסדיף כי מעולם המה: תנו עז לאליהים
על־ישךאל גאותו ועזר בשחקים: בורא אלילים ככקדשיף אל ישךאל
הוא נתן עז ותכצמות לעם בךוך אליהים: אל־נקמות ך אל נקמות
הופיע: הנשא שפט הארץ השב ?מול כל־גאים: לך הישועה על־עכך
ברכתך סלה: ס יי צבאות עמנו משגב־לנו אל הי יעקב סלה: יי
בבאות אשרי אלם בטה בך: ך הושיעה המלך יעננו ברם־קךאנו:
הושיעה את־עמף ובךך את־נחלתף וךעם ונשאם עד־העולם: נפשנו
חכתה ליי עזרנו ומגבבו הוא: כי־בו ישמח לבנו כי בשם קדשו
בטחנו: יהי־הסךך ך עלינו כאשר יחלנו לך: הךאנו ך חסדך רשעף
תתן־לנו: קומה כזרתה לנו'ופדנו למען חסדך: אבלי ך אליליך
תפילת שחרית
13
המעלף מארץ ממרים הרחב־פיף ואמלאהו: אשרי העם שככה לו
אשרי העם שיי אליהיו: <> ואני ברסה־ בטחתי על לבי בישועתף
אשירה ליי כי גמל עלי:
7 י; 7 ־ 1 71 <•) 7 ־ 1 - 7 17
בשבת ויום טוב ממשכים עם "למנצח מזמור לדוד"
אין אומרים "מזמור לתודה" בשבת, בערב יום כפור, בערב פסח, בחול המועד של פסח
מזמור לתודה הריעו ליי כל־הארץ עברו את־יףבשמחה באו לפניו
ברננה: דעו כי־יי הוא אליהים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו:
־ : 177 : •ע : 7 ׳ל :••••; 1 _ 71 7 :!_:־־>: ־ : 1 _ 1 ־ : ־ 1
באו שעריו מתודה חצרתיו בתהלה הודו־לו בףכו שמו: ס כי־טובץ;
לעולם חמדו ועד־דר ודר אמונתו:
בימי חול (גם הושענא רבה) ממשיך ב״יה׳ כבוד" עמי 18
למנצח מזמור לדוד: השמים מספרים בבוד־אל ומננשה ידיו מגיד
הךכןיע: יום ליום וביע אמר ולילה ללילה יחוה־דעת: אין אמר ואין
ך־ברים בלי נטמע קולם: בכל־הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם
לשמש שם־אהל בהם: והוא כחתן יצא מחפתו:שיש לגבור לרוץ
ארח: מקצה השמים מוצאו ותקופתו על־קצותם ואין נסתר מחמתו:
תורת י ז ; תמימה משיבת נפש עדות יי נאמנה מחכימת פתי: פקודי
יף ישרים משמחי־לב מצות יי ברה מאירת עינים: יראת יי טהורה
עמדת לעד משפטי־יי אמת צדקו:חדו: הנחמדים מזהב ומפז רב
ומתוקים מדבש עבת צופים: גם־עבדף נזהר בהם בשמרם עקב רב:
שגיאות מי־יבין מנסתרות נקני: גם מזד־ים חשף עבדף אל־ימטלו־בי
אז איתם עקדת־ מפשע רב: ס יחף לרצון אמדי־פי והגיון לבי לפדף
יי צורי עאלי:
לדוד בשנותו את־טקמו לבני אבימלף ויגרשהו דלף:
אברכה את־י ז ;בכל־עת תמיד תחלתו בפי:
ביי תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו:
תהלים קמד
תהילים יג
תהלים ק
תהלים יט
תהלים לד
14
תפילת שחרית
גדלו ליי אתי וברוממה שמו יחדו:
־: |_ ־ 1 : 17 - • •א : 1 :־ 7 ^ : 1 _ ־ : 17
דרשתי את־י ז ; וענני ומכל־מגורותי הצילני:
הביטו אליו ונהרו ופניהם אל־יחפרו:
זה עני קרא וי ז ;שמע ומכל־צרותיו הושיעו:
חנה מלאך־יי סביב ליראיו ויחלצם:
טעמו וראו כי־טוב יךאשרי הגבר יחקה־בו:
יראו את־י ז ;קדשיו כי־אין מחסור ליראיו:
כפירים רשו ורעבו ודרשי יי לא־וחסרו בל־טוב:
לכו־בנים שמעו־לי יראת יי אלמךכם:
מי־האיש החפץ הוים אהב ימים לראות טוב:
?צר לשונך מרע ושפתיך מדבר מךמה:
סור מרע ועשה־טוב בקש שלום ן־רךפהו:
עיני יו אל־צדיקים ואזניו אל־שועתם:
פני יו בעש , רע להכרית מארץ זכרם:
צעקו וי ז ;שמע ומכל־צרותם הצילם:
קרוב יו לנשברי־לב ואת־דסאי־רוה יושיע:
רבות רעות צדיק ומכלם וצילנו יו:
שמר כל־עצמתיו אחת מהנה לא נשברה:
תמותת רשע רעה ושנאי צדיק יאשמו:
ס פדהין נפש;?בדיו ולא ואשמו כל־החסים בו:
תחלי□ צ תפלה למשה איש־האליהים אדני מעון אתה דדית לנו סדר ודר:
בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד־עולם אתה אל:
תשב אנוש עד־דכא ותאמר שובו בני־אדם: כי אלף שנים בעליך
?יום אחמול כי ועבר ואשמורה בלילה: זרקתם שנה .?הוו בבקר
כחצר וחליף: בבקר וציץ וחלף לערב ימולל דבש: כי־כלינו
באפך ובסמחך נבהלנו: שת ;?!־?תינו ל??ךך עלמנו לקאור פניך:
תפילת שחרית
15
כי כל־ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו־הגה: ימי שנותינו בהם
־ 1 - 7 ל 7 •י| 7 1 _ : : 7 י.**! * •ל 7 ״|_ : /• 1 : "> : י* 7 *."׳ל
שקעים שנה ואם ב?בורת שמונים שנה ה־הבם עמל ואון כי גז חיש
ונעפה: מיץודע עז אפף וקיךאתך עברתך: למנות ^מינו כן הורע
ונבא לבב חכמה: שובה יי ער־מתי והנחם על־עבריף: שבענו בבקר
חקךף ונתנה ונשקהה קקל־:מינו: שקחנו כימות עניתנו שנות ראינו
רעה: יראה אל־עבדיף פעלך והדרף על־בניהם: ס ויהי נעם אדני
אלהינו עלינו ומעשה תינו כוננה עלינו ומקשה ידינו כוננהו:
ן'שב שסתר עליון שצל שדי יתלונן: אמר לין מחסי וקצודתי אלהי תחלי□
אקטח־בו: כי הואץקילף מפח יקוש מדקה הוות: באבדתו ז יסך לך
ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו: לא־תירא מפחד לילה מחץ
:עוף יומם: מדקה באקל :הליך מקטב :שוד צהרים: יפל מצדך
אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש: רק בעיניך תביט ושלמת רשעים
תראה: כי־אתה י ז ;מחסי עליון שמת קעונף: לא־ תאנה אליך רעה
לנגע לא־יקרב קאהלף: כי מלאכיו יצוה־לך לשמרך קקל־ךרכיף:
על־כפים ישאונף פן־תגף באבן רגלך: על־שחל ופתן תךלך תךמס
קפיר ותנין: כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו קי־ידע שמי: יקראני
ואענהו עמו אנכי קצרה אחלצהו ואכבדהו: ס ארךץמים אשביעהו
ואראהו בישועתי: ארך ץמים אשביעהו ואראהו בישועתי:
הללויה הללו את־שם יי הללו עבדי יי: שעמדים בבית יי בחצרות תחלי□ קלה
־ן :־ ד ל־ו :־ :• " 1 - : 7 ל) ־ 1 :־ ־ : : 7 לד 1 - : • : ••ו_ : 7 ל! : ־ :
בית אליהינו: הללו־יה כי־טוב יי זמרו לשמו כי נעים: כי־יעקב בחר
לו :ה ישראל לקגלתו: כי אני"דעתי קי־גדול יתאדנינו מקל־אליהים:
קל אשר־חפץ יי עשה בשמים ובארץ ב:מים ןכל־תהמות: מקלה
נשאים מקצה הארץ קרקים למטר עשה מוצא רוח מאוקרותיו:
שרקה קכורי מקרים מאדם עד־קהמה: שלח אותת ומפתים בתוככי
מקרים קפךעה וקקל־קבדיו: שרקה גדם רבים והרג קלקים
קצומים: לסיחון מלך האמת ולעוג מלך הבשן ולכל מקלקות
16
תפילת שחרית
כנען: ונתן ארצם בחלה נחלה לישראל עמו: יי שמך לעולם יי זכרף
: עצבי הגרם כסף
לדר־וךר: כי־ת־ין־יך עמו ועל ';:בדיו יתנחם
וזהב מעשה ידי אדם: פה־לדם ולא ידברו עיבים לאם ולא יךאו:
במודם יהיו עשיהם
אזני ם לדם ולא יאזינו אף אין.יש־רוח בפיהם:
'י ז ; בית אהרן ברכו
כל אשר־בטח בהם: ס בית ישראל ברכו את־
^ ••• ־ 7 •דו •• 1 - : 7 •• 17 :־ |_ "
את־יי: בית הלוי ברכו את־יי יראי יי ברכו את־יי: ברוך יי מציון
שכן ירושלם הללויה:
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
הודו ליךכי־טוב
כי לעולם חסדו:
: 17 . ־ : 1
הודו לאליהי האלהים
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
הודו לאדני האדנים
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
לעשה בפלאות גדלות לבדו
: ••> •: 17 - : 1 - : ־ *
כי לעולם חסדו:
: 17 . ־ : 1
לעשה השמים בתבונה
: •*|_ 1 ־ 7 ־ ׳ • : 17 *)
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
לרוקע הארץ על־חמים
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
לעשה אורים גדלים
־• ־ 1 . : ־*
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
את־השמש לממשלת ביום
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
את־הירח.וכוכבים לממשלות בלילה
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
למכה מברים בבכודיהם
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
ויוצא ישראל מתוכם
־ -|_ • : 7 •• 1 - ־ 17 * 1
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
ביד חזקה ובזרוע נטרה
כי לעולם חסדו:
5 17 - ־ : 1
לגזר ום־סוף לגזרים
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
והעביר ישראל בתוכו
: *.* 1 * 1 - • : 7 •* 1 - 1 א
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
ונער פךעה רדילו בום־סוף
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
למוליך עמו במךבר
כי לעולם חסדו:
^ : 17 - ־ : 1
למכה מלכים גדלים
: ־ : 7 •|_ : 'י*>
כי לעולם חסדו:
^ : 17 - ־ : 1
ויהרג סלכים אדירים
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
לסיחון מלך האמרי
תפילת שחרית
17
ולעוג מלך הבשן
ונתן אךצם לנהלה
^נהלה לישלאל עשהו
שבששלבו זכר־לבו
ויפלקנו מצרינו
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
ס נתן לחם לכל־בשר
הודו לאל השמים
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
כי לעולם חסדו:
: 17 - ־ : 1
רננו צדיקים בי ז ; לישרים נאוה החלה: הוד־ו לי ז ; שסבור בנ 5 ל
עשור זמרו־לו: שירו־לו שיר חדש היטיבו נגן שהרועה: כי־ןשר
ךשר־י ז ; ן־כל־מעשהו באמונה: אהב שדקה ומשפט חסד יי מלאה
הארץ: שלבד ין שמים בעשו ושרוה פיו כל־שבאם: שבס כנד מי חום
נתן שאוצרות ההומות: ייראו מין כל־הארץ ממנו יגורו כל־ןשבי
תבל: כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד: יי הפיר עצת־גוים הניא
מחשבות עמים: עצת ין לעולם תגנמד מחשבות לבו לדר ודר:
אשרי הגוי אשר־יי אליהיו העם בחר לנחלה לו: משמים הביט יי
־ ! .^־ 5 ־ *.־ : 17 - : 7 7 * 7 7 7 ־^ : ־ 1 17 - 1 .ר 7 ־ 1 • ־ ־ 1 - : 17 * 1
ראה את־כל־בני האדם: מנזכון־ששתו השגיח אל כל־ןשבי הארץ:
היצר.יחד לבם המבין אל־כל־מזגשיהם: אין השלך נושע בלב־חיל
גבור לא־ינצל ברב־כה: שקר הסוס לתשועה ושלב חילו לא ימלט:
הנה עין ין אל־יראיו למיחלים להסךו: < נפשנו השתה ליך עזרנו
ומגננו הוא: כי־בו ישמח לבבו כי בשם קדשו בטחנו: יהי־חסדך יי
עלינו כאשר יחלנו לך:
מזמור שיר ליום השבת: טוב לחדות ליל ולזמר לשמך עללן:
להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות: עלי עשור ועלי־נבל שלי
הגיון בכבור: כי שמחתני יי בפעלך במעשי ידיך ארנן: מה־גדלו
מעשיך יל מאד עמקו מהשבתיף: איש בער לא ;דע וכסיל לא־ןבין
את־זאת: שפלה ךשעים שמו עשב רציצו כל־פשלי און להשמדם
תהלים לג
תהלים צב
18
תפילת שחרית
עדי־עד: ואתה מרום לעלם יל: כי הנה איביך יי כי־יהנה איביף
יאבדו יתפרהו כל־פעלי און: ותרם כראים קרני בלתי בשמן
רענן: ותבט עיני בשורי בקמים עלי ברעים תשמענה אזני: ס צדיק
כתמר יפרח בארז בלבנון ישגה: שתולים בבית י ז ;בהברות אליהינו
יפריחו: עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו: להגיד כי־ישר יי
צורי ולא־עולתה בו:
יךמלך גאות לבש לבשין עז התאזר אף־תכון תבל בל־תמוט: נכון
כסאה מאז מעולם אתה: נשאו נהרות יי נשאו נהרות קולם ישאו
נהרות דכים: ס מקלות מים רבים אדירים מלבדי־ים אדיר במרום
יל: עדסיף נאמנו קאד לביחך נאוה־קךש יי לאד־ למים:
תהלים קיג
תהילים קיב
תהלים קלה
תהלים קג
ד״ה א' טז
תהלים י, צג
שמות טו
תהלים 1
תהלים לג
משלי יט
תהלים לג
תהלים קלב
תהלים קלה
תהלים צד
תהלים עח
תהלים כ
בכל יום ממשיכים כאן:
יהי כבוד י ז ; לעולם ילמח י ־ ; במעשיו: יהי שם י ז ;קבךך מעתה
ועד־עולם: ממזדח־למש עד־קבואו להלל שם יל: רם על־כל־געם
י ז ;על השמים ?בוךו: ין שבןי לעולם יי זבדך לךר־וךר: יי בשמים
הכין כקאו ומלכותו בכל משלה: ילקהו השמים ותגל הארץ וןאמרו
בגרם יי מלך: ־־ מלך י ז ;מלך יי ימליך לעלם ועד: ־;טל־ עולם
ועד אבךו גדם מאךצו: יי הפיר עצת־גדם הביא מחלבות עמים:
רבות מחשבות בלב־איש ועצת יי היא תקום: עצת יי לעולם תעמד
מחשבות לבו לדר ודר: כי הוא אמר ויהי הוא־צוה ויעמד: כי־בחר
־ : 1 ( * 11 - 17 *> |_ 7 ־ 1 - א ־ 1 * 7 ־ 1 ־ 1 :- 1 •ו 7 ¬ו¬
יי בציון אוה למושב לו: כי־יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו: כי
לא־יטש יי עמו ונחלתו לא יעזב: ס והוא רחום יכפר עוז ולא ישחית
1 * |_ : 17 - ־ 1 * 1 : ־ 1 :־ 7 |_ ־ 1 :־ 1 : > ־ 17 :׳<י ־ : '(
ץהךבה להשיב אפו ולא'לעיר כל־חמתו: יי הושיעה המלך יעננו
בןום־קךאנו:
תפילת שחרית
19
אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה:
אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי אלהיו:
־ :"נ .) 7 7 ••• 7 ן_ 7 * ־ : 7 7 ע! : 7 ע ד!
תחלה לדוד
אךוממף אלוהי המלך
בכל־לם אברכך
גדול יי ומהלל מאד
7 > ! 17 - : \ 17 _ : א
דור לדור ישבח מעשיך
הדר עבוד הודף
ועזוז נוראתיך יאמרו
זכר רב־טוכך:ביעו
הנון ורחום י ז ;
טוב־יי לכל
יודוףך כל־מעשיף
כבוד מלכותך יאמרו
להודיע לבני האדם גבורתיו
: •> ־ • : ״נ 17 7 7 נ : 1 17 * 1
מלכותך מלכות כל־עלמים
סומךך לכל־הנפלים
עיני כל אליך ישברו
•יו_ •• ^ •• י.*ו_ 1 : ־ "א
פותה את־־ידף
צדיק ך בכל־ךו־כיו
קרובך לכל־קך־איו
ךצון־יראיו.י,עשה
אברכה שמך לעולם ועד:
ואהללה שמך לעולם ועד:
ילגדלתו אין חקר:
וגבורתיך עידו:
ודברי נפלאתיך אשיחה:
וגדולתך אספר־נה:
וצדקתך ירננו:
ארך אפים וגדל־חסד:
ורחמיו על־כל־מעשיו:
וחסידיף יבךכוכה:
ו?בורתך ידברו:
וכבוד הדר מלכותו:
: :־ ־ 1 - ־ : 1
וממשלתך ככל־דור ודר:
וזוקף לכל־הכפופים:
ואתה נותן־להם את־אכלם כעתו:
ומשביע לכל־חי רצון:
וחסיד ככל־מעשיו:
לכל אשר יקראהו באמת:
ואת־שועתם ישמע רושיעם:
ואת כל־הרשעים :שמיד:
שומר יי את־כל־אהביו
••ו_ :^ 7 ••• 7 1 :־ דא
<> תהלת י־ נדבר פי ויברך כל־בשר שם קךשו לעולם ועד:
ואנחנו נברך יה מעתה ועד־עולם הללך־ה:
תהלים פד
תהלים קמד
תהלים קמה
תהלים קטו
20
תפילת שחרית
תחלי□ קמו
תהלים קמז
תחלים קמח
הללויה הללי נפשי את־יי: אהללה יי בחיי אזמרה לאליהי בעודי:
-ן :־ ז ־ 1 :־ '( ־ : • ד : 7 :־ ־ 1 :־ 7 ו_ : 17 . : ־ 7 .י! :־ ־ : 17 ״ן ־ 1 - : •ן
אל־תבטחו בנדיבים בבן־אדם שאין לו תשועה: תצא רוחו ישב
לאךמתו מיום ההוא אמדו עק&תנתיו: אק&רי שאל .יעקב בעלתו שמרו
על־יךאליהיו: עשה שמים וארץ את־הןם ואת־כל־אשר־בם השמה
אמת לעולם: עשה משפט לעשוקים נתן לחם לרעבים יי מתיר
אסוךים: י ז ;פקח ען־רים ין זקף כפופים יי אהב צדיקים: ץ; שמר
את־גרים לתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות: <> ימליך יי לעולם
אליהיך ציון לדר ודר הללויה:
הללויה כי־טוב זמרה אליהינו כי־נעים נאוה החלה: מנה ירושלם
יי נדחי ישראל יכנס: הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם: מונה
: 7 * • : ־•^ • : 7 : ־••ו 71 נ •• * : 1 _ •• : ־ •• : ־ : 17 •.*ו¬
מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא: גדול אדונינו ורב־כח לתבונתו
אין מספר: מעודד ענוים יי משפיל רשעים עדי־ארץ: ענו ליי בתודה
ומת לאליהינו במנור: הממסה שמים מעבים המכין לארץ מטר
המממיח הרים חציר: נותן למרמה לחמה לבני ערב אשר יקראו:
לא מ?בורת הסוס וחפץ לא־בשוקי האיש יקצה: רוצה ין ארדיראיו
את־המיחלים להקיו: שמחי ירושלם את־יי הללי אליהיך ציון:
כי־חזק בריחי שעריך מרך בניך בקרבך: רשם־גבולך שלום חלב
חטים ושביעך: השלה אמרתו ארץ עד־מהרר ;רוץ ךבךו: רנתן
שלג כצמר כפור כאפר יפזר: משליך קקחו מפתים לפני קרתו
מי יעמד: ישלח־דברו וימסם ישב רוחו יזלו־מים: ס מגיד דבריו
* 1 - ־ 1 :־ 1 * : ־ 1 - : 7 ( : ־ 5 **.י. ־ "( * : 17 * ־ * 1 - : 7 17 -
לועקב חקיו ומשפטיו ליטראל: לא עשה כן לכל־גוי ומק&פטים
בל־ידעום הללדה:
הללרה הללו את־ך מן־השמים הללוהו ממרומים: הללוהו
כל־מלאכיו הללוהו כל־מבאיו: הללוהו שמש דרח הללוהו
כל־כוכבי אור: הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים:
תפילת שחרית
21
יהללו את־שם יי כי הוא צוה ונבראו: ויעמידם לעד לעולם
־ 1 5 ־ 7 : 7 * •> ^ * 17 _ : ׳ : 17 ־־!:־• ״נ 7 ־ 1 - : 17 * 1
חק־נתן ולא יעבור: הללו ארדך מן־הארץ תנינים וכל־חהמות: אש
וברד שלג וקיטור רוח לערה עשה ךבת: ההדים ןכל־?קעות עץ
פרי ןכל־ארזים: החיה וכל־בהמה רמש וצפור כנף: מלכי־ארץ
ןכל־לאמים שרים ן־כל־שלטי ארץ: בחורים ןגם־קתולות זקנים
עם־נערים: ס יהללו את־שם יי כי־נשגב שמו לבדו הודו על־אדץ
ושמים: דדם קרן לעמו תהלה לכל־תסידיו לבני,ישראל עם קרבו
הללויה:
הללויה שירו ליי שיר חדש תהלתו בקהל חסידים: ישמח־ישראל
קעשיו קני ציון עילו שמלכם: יהללו שמו במחול קתף ומכור
יזמרו־לו: כי־רוצה יי בעמו יפאר ענוים בישועה: יעלזו חסידים
5 ־ : 1 ־ 1 7 |_ : 17 - 1 - א : 7 :־ 7 • ־ 1 17 ־ : : 1 _ • •ן.
קכקוד ירננו על־משכבותם: רוקמות אל בגרונם וחרב פיפיות
בידם: לעשות נקמה בגרם תוכחות בלאמים: ס לאסר מלכיהם
מקים ונכבדיהם בכבל' ברזל: לקשות בלם משפט כתוב הדר הוא
לכל־חסידיו הללויה:
הללויה הללו־אל קקךשו הללוהו ברקיע עזו: הללוהו בגבורתיו
הללוהו קרב גךלו: הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכבוד:
הללוהו קתף ומחול הללוהו קמנים ועגב: הללוהו בצלצלי־שמע
הללוהו בצלצל' תרועה: ס כל הנשמה תהלל'יה הללויה: כל
הנשמה תהלל יה הללויה:
ברוך יי לעולם אמן ואמן: ברוך יי מציון שכן ירושלם הללדה:
קרוך יך אליהים אליה' ישראל עשה נפלאות לבךו: ס וברוך שם
כבודו לעולם דמלא כבודו את־כל־הארץ אמן ןאמן:
ויברך דויד את־ך לעיני כל־הקהל ויאמר דויד קרוך אתה ך אליה'
ישראל אבינו מעולם ועד־עולם: לך יי הגדלה והגבורה והתפארת
־ : 7 •*|_ 7 * " 1 17 : ־ 17 : 11 _ : 7 ־ 1 \ 7 : ־ : 7 > : ־
תהילים קמט
תהלים קנ
תהלים פט
תהלים קלה
תהלים עב
ד״ה א' כ״ט
22
תפילת שחרית
והנצח וההוד כי־כל בשמים ובארץ לך יי הממלצה והמלנשא לכל
לראש: והעשר והכבוד מלפניה ואתה מושל בצל ובירר כה וגבורה
: 1 : 7 > •.* : ־ 7 • : 7 7 1 : ־ 7 ■י|_ ־ : 17 : 1 1 1 _ ־ : 17 * 1
ובידך לגדל ולחזק לכל: ועתה אלילינו מודים אנחנו לך ומהללים
לשם ת?אך.תך:
אתה־הוא יי לבדך את עשית את־השמים שמי השמים וכל־צבאם
האלץ וכל־אשר עליה הומים וכל־אשר בלם ואתה מחיה את־ בלם
וצבא השמים לך משתחוים: ס אתה־הוא י ז ; האלילים אשר בהלת
באבלם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם: ומצאת את־לבבו
נאמן לפניך:
וכלות עמו הברית לתת את־ארץ הכנעני החתי האמלי והפדזי
והיבוסי והגלגשי לתת לזלעו ותקם את־לבליף כי צדיק אתה: ותלא
את־עני אבתינו כמצרים ואת־זעקתם שמעת על־ום־סוף: נתתן אתת
ומפתים בפרעה ובכל־עבדיו ובכל־עם ארצו כי ילעת כי הזידו
1 1 * : ־ : > : 7 5 ־ 7 7 : 7 ־|_ ־ : '|_ 7 ־ : 7 '( ־־
עליהם ותעש־לך שם כהלם הזה: ס וחום בקעת לפנילם ויעברו
בתוך־הים כובשה ואת־ללפילם השלכת במצולת כמו־אכן במים
שמות יד
שמותטו
ויושע יי בלם ההוא את־ישלאל מוך מצרים וו רא ישלאל'את־מצלים
מת על־שפת הים: ס וילא ישראל את־הוך ה?דלה אשר עשה יי
כמצלים ויילאו העם את־יך ויאמינו בל ובמשה עבלו:
אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזאת לי^ ויאמרו
7 ן_ 17 • ••־ : • : 7 •• ־.* ־ • 7 > ־ ־ 1 : ז ־ ן : •י
לאמר אשירה ליי כי־גאה גאה סוס
ולבבו רמה בים: עזי וזמרת{ה ויהי־לי
לישועה זה אלי ואנו־הו אליהי
אבי ואלממנהו:
שמו: מלבבת פלעה וחילו ורה בום
יי איש מלחמה יי
: 7 ^ •|_ * : 7 17 * 1 : 7 ^
ומבחר
תפילת שחרית
23
שלשיו טבעו בלם־סוף: סהמת יכסימו ירדו במצולית כמו־
למינך לל ?אדרי בכד! למינך
וברב גאובןץ תסרס
תשלח חרנף לאקלמו כקש: וברוח
נבבו במו־בד
קפאו תהמתבלב־לם: אמר
אחלק שלל תמלאמו
:־ ־ -ב י 7 17 *) ׳ : 7 ••ו¬
אריק חרבי תורישמו לך: בשבת
צללו כעוברת במים
מי־כמכה באלם ל מי
נורא תהלית עשה
יי תרעץ אויב:
קמיף
אפיך נעו־מו מים
מלים
אויב א רדף אשיג
נפשי
בךוסך כסמו ים
אדירים:
כמכה באדר בקדש
פלא: נטית ימיבף־ תבלעמו ארץ: נחים
בחסך־ עם־זו גאלת נחלת בעזך אל־נוה
שקעו עמים ירגזון חיל
אז נבהלו אלופי
7 > ׳ : :־ ־ ••ו¬
אילי מואב לאחזמו רעד במכר
תפל עליהם אימתה
ב?ךל זךעך ידמו כאבן עד־
עד־יעבר עם־זו
־ 1 ־ 1 :- 1 ־ 1 -
־באמו ותטעמו בהר בסלחף , מכון
מקדש;אדני כוננו
יי ימליך לעלם ועד:
ל ז ; ימליך לעלם ועד: כי ללי המלוכה ומשל בגולם: ועלו מושעים
בהר לון לשפט את־הר עשו והלתה לך הקלוכה: ס והיה לך למלך
על־כל־הארץ בלום ההוא להיה ך אחד ושמו אחד: ובתוךחף כתוב
לאמר: שמע ישראל יי אליהינו יי אחד:
אד 1 ז לשבי בלשת:
אדום
כל לשבי קבען:
ופחד
.יעבר עמך לל
קנית:
לשבת־ פעלת ך
לדיך:
תהלים כב
עובדיה א
זכריה יד
דברים 1
בשבת ויום טוב ממשיכים עם"נשמת כל חי" עמי 108
24
תה׳דים סח
תהילים קיג
תה׳דים קד
ישתבח שקף לעד מלבבו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ
כי לך באה יל אליהינו ואלהי אבותינו שיר ושבחה הלל וזקרה עז
ומקשלה בצח גדלה וגבורה תחלה ותפארת קדשה ומלכות ברכות
והודאות מעתה ועד עולם: ברוך אתה י: אל מלך גדול 2 בתשבחות
אל ההוךאות אדון הנפלאות הבוקר בשירי זקרה מלך אל הי
העולקים:
יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דקו־א כךעותה וימליך מלכותה בחויכון
וביומיכון ובחר־ ךכל־בית־ישו־אל בעגלא ובזמן קריב ־ [אמרו אמן: ;הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמ;א יר 1 ברך ויקזתבח ןיר 1 פאר ןיקרומם ויתנשא ויההדר
ויתעלה ־־־הלל ■שמיה ך־ךשא בריך הוא : לעלא מכל־בךכתא ושירתא ־שמהתא
ןנחמתא דאמירן בעלמא [אמרו אמן:
קריאת שמע וברכותיה
יקברך וישתבח ־־־פא־
ש״ץ: ברכו את ך המברך: ויתרומם.־־־:שא שמו של מלך
מלכי המלכים הקדוש ברוך
קהלוש״ץ: בריך ך המברך לעולם ועד: הוא: שהוא ראשון;הוא אקרון
ומכלעךיו אין ^ליהים: סלו
לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו: ושמו מרומם על־כל־מרכה וקהלה: ברוך
שם עבוד מלכותו לעולם ועד: ;הי שם ;,;מברך מעתה ןעד־עולם:
ברוך אתה יי אליהיבו מלך העולם יוצר אור ובורא חשך עשה שלום
7 י ־ 7 : 7 :•.״ "ן /•ן •״• י 7 7 •• ן •״• י ״.* 7
ובוךא את־הכל:
המאיר לארץ ולדרים עליה כדהקים ובטובו קהדש קכל־יום תקיד
מעשה בראשית: מה־רבו מעשיך יי כלם בהקמה עשית מלאה הארץ
קנעף: המלך הקרומם לבדו קאז הקשבה והקפאה והקתנשא קימות
עולם: אלה י עולם כדהקיף הרבים רהם עלינו אדון עזבו צור קשגבנו
מגן ישענו קשגב בעדנו: אל ברוך גדול דעה הכין ופעל זהרי חמה
2 נ״א: בתשבחות
שחרית לחול
25
טוב יצר כבוד לשמו קאורות נתן סביבות עזו פנות צקאיו קדושים
רוקמי שדי תמיד קסקרים קבוד־אל וקדשתו: תתברך יו אליהינו
על־שבח מקשי ודיף ועל־קאורי אור ;?עשית יפארוך סלה:
ש״ץ: תתברך צורנו מלכנו וגואלנו בורא קדושים: ישתבח שקף־לעד
מלכנו יוצר קשרתים ואשר קשךתיו כלם עוקרים קרום עולם
ומשמיעים ק־ךאה יחד בקול דקרי אליהים חיים ומלך עולם: כלם
אהובים כלם צרורים כלם גמדים וכלב עשים קאימה וקיךאה ךצון
קוניהם: וקלם פותחים את־פיתם בקדשה וקטהרה קשירה ומקרה
וקקךכים וקשקחים וקפארים ומקריצים ומקדישים וקקליכים -
קהל: את ישם האל המלך הגדול הגמר והנורא קדוש הוא:
ש״ץ: וקלם קקקלים קליהם על מלכות שמים זה מזה ונותנים ךשות
זה לזה להקדיש ליוצרם קנחת תה קשפה קרורה ומעיקה: קדשה
כלם קאחד עונים ן־אוקרים קיךאה:
קהל: קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל־הארץ כבודו:
זי: 5 17 $ 17 . 1 : 7 ן_ : 7 * : ( 7 7 1.7 • י • י : 1
ש״ץ: והאופנים וחיות הקךש קרעש גדול מתנשאים לעמת שרפים
לעמתם קשקחים ואוקרים:
קהל: ברוך כמד־יי ממקומו:
לאל קרוך ?עימות יתנו: למלך אל חי דקים זמירות יאמרו ותשקהות
ושקיעו: כי הוא לבדו מעל גבורות עשה תדשות בעל מלחמות זורע
צדקות מצמיח ישועות בורא ךפואות נורא תהלות אדון הנפלאות:
הקחדש קטובו קכל־יום תמיד מקשה בראשית: כאמור: לעשה
אורים גדלים כי לעולם חקךו: ס אור חדש על־ציון תאיר ונלקה
מילנו קהרה לאורו: קרוך אתה י; יוצר הקאורות:
ישעיה 1
יחזקאל ג
תהלים קלו
26
שחרית לחול
אהבה לבה אהבתנו י; אליהינו סקולה גדולה ויתירה חמלת עלינו:
אבינו מלכנו בעבור אבותינו שבטחו ;־ וללקדם חקי היים כן
תחננו וחלקדנו: אבינו אב הרלמן הקרלם רחם עלינו ותן בלבנו
להבין ולהשכיל לשמע ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקום
את־כל־דכרי תלמוד תולתף באהבה: 3 ולזאר עינינו כתורתך ולבק
לבנו במצותיך ולהד לבבנו לאהבה וליראה (את) שמך ,־לא־נבוש
לעולם ועד: בי בשם קךשף הגדיל והנורא בטלנו בגילה ודלל הה
בישועתך: והביאנו לשלום מאךכע כנפות הארץ ותוליכנו קוקמיות
לארצנו: בי אל פועל־ישועות אתה ובנו בחךת מכל־עם ולשון: ס
וקרבתנו לשקף הגדול סלה באמת להודות לף וללהך־ באהבה:
ברוך אתה יל הבוקר בעמו ישראל באהבה:
(אל מלך נאמן)
שמע ישראל יי אליהינו יי אחד:
• 1 • ^ י , ! • ^( •• 1 • ! 1
בלחש: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ואהבת את ילאליהיף ככל־לבכך וככל־נפשך ובכל־קאדף: וליו
הדברים האלה אשר אנכי קצןך הלם על־לבבף: ןשננתם לבלף
ולבלת בם כשכתך בביתך' 1 בלבת־ בדלף ובשכבך ובקומך:
וקשרתם לאות על־לדף ןהיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על־קזזות
ביתך ובשעריף:
דבחם. א והיה אם־שמע תשמעו אל־מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום
: 77 • 7 > ־ • : : 7 ־ : ־ :־ •••צ 17 •ע• : 7 : 17 ־ א
לאלבה את־י ז ; אליהיכם ולעבדו בבל־לבבכם ובכל־נבשכם: ןנתתי
קטר־אלצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת ךג$ך וליךשך ןלצהר־ף:
ונתתי עשב בשלך לבהמתך ואכלת ושבעת: לשק לו ללם פן־יפתה
לבבכם וסרתם ועבלתם אלילים אהלים ולשתלויתס להם: וללה
אף־יי בסם ועצר את־לשמים ןלא־יהיה קשי ולאדמה לא תתן
3 נ״א : האר עינינו במצותיף וז־בק לבנו קתוו־תף
שחרית לחול
27
את־יבולה ואכך־תם טהרה מעל' הארץ הטבה אשד יי נתן לכם:
ושמתם את־דברי אלה על לבבכם ועל־נפשכם וקשרתם אתם לאות
על־ורכם והזיר לטוטפת בין עיניכם: ולמךתם אתם את־כניכם לדבר
בם כשבת־ ככיסף וכלבת־ בד־רך וכשכבר וכקומף: וכתבתם
על־מזוזות כיתף וכשעריף: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על
האךמה אשר נשבע יי.לאבתיכם לתת להם כימי השמים על־הארץ:
האמה יי אל־משה לאמה: דבר אל־בני ישראל' ואמרת אלחם ועשו במדברט!
להם ציצת על־כנפי כנדיהם לדרתם ונתנו על־ציצת הכנף פתיל
תכלת: והיה לבם לציצת׳ וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות ל
ועשיתם אתם ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם
זנים אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את כל־מצותי והייתם קדשים
לאלהיכם: אני י ז ;אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מכרים ל־יות
לכם לאלהים אני ר אלהיכם:
הע^״ץ אומר"אמת" בקול רם:
אמת הציב רבברן וקום דשה ונאמן ואהוב וחביב !"חמי תעים ונורא
ואדיר ומתקן ומקבל וטוב רפה הדבר חזה עלינו לעולם ועד:
אמת אלה־ עולם מלכנו צור ועקב מגן ישענו: לדור ודור הוא קום
ושמו קום ובקזאו נכון ומלכותו ואמונתו לעד קימת: וףכריו חיים
וקומים נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים: ס על־אבותינו
ועלינו על־בנינו ןעל־דורותינו ועל כל־דורות זרע ישראל עבדיף:
על־הראשונים ועל־האחרונים דבר טוב וקום לעולם ועד אמת
ואמונה חק ולא יעבור: אמת שאתה הוא יו אליה־נו ואלה־ אבותינו ס
מלכנו מל־ אבותינו גואלנו גואל אבותינו יוצרנו צור ישועתנו פודנו
ומצילנו מעולם שמף אין אליחים עוד זולתף:
28
שחרית לחול
עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע לבביחם אחריחם
בכל־דור ודור: ברום עולם מושבך ומשפטיך וצך?!חף עד־אפסי
ארץ: אשדי איש שישמע למבותיף ותוךחף וךבדף :שים על־לבו:
א;־! ת אתה הוא אדון לעמך ומלך גבוה לריב ריבם: אקת אתה
הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין לבו מלך גואל ומושיע:
ממצך־ם גאלתבו י: אליהיבו ומבית עבדים פדיתבו: כל־בכודיחם
הר?ת ובכורך גאלת דם־סוף בקעת וזדים טבעת וידידים העבךת
תחל. םק , ויכסו־מים צריהם !אחד מאם לא בותר: על־זאת שבחו אהובים
ורוקמו אל ובחנו ידידים זמירות שירות 4 ותשבחות ברכות והודאות
לקלך אל חי־ןקים רםץבשא גדול ובורא משפיל גאים ומ?ביה שפלים
מוציא אם־ך־ם ופודה עבדם רערזי־ דלים ועובר לעמו בעת שועם
אלי ו: (עומדים כאן) ס תהלות לאל עליון ברוך הוא וקברך: משה ובבי
ישראל לך עבו שירה בשבחה רבה ןאמרו כלם:
קהל: מי־כמכה באלם יי מי כמכה באדר בקדש בורא תהלת עשה
פלא:
*.*ן "•
ש״ץ: שירה חךשה שבחו גאולים לשקף על־שפת ה:ם:הד כלם הודו
והקזליכו ואמרו:
שמותטו קהל: יי ימליך לעלם ועד:
ס צור ישראל קומה בעזרת ישראל ובדה כנאמף יהולה וישראל:
ברוך אתה י: גאל ישראל:
4 ליא: ותשבחות
שחרית לחול
29
תפילת העמידה י*^
אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך: תהלים נא
1 :־ 7 : 7 ־ו_ • : 7 * • -•( : • 7 זרו 1
ברוך אתה יו אליהינו ואליהי אבותינו אליה• אברהם אליה• יבחק
ואליהי :;נקב האל הגדול הגבוי והנורא אל עליון גומל חסדים
טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניחם למען
שמו באחבה:
בעשי״ת: זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בס?ד החיים למענך
אליהים חיים:
מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה י: מגן אברהם:
אתה גבוה לעולם אדני קח:ה מתים אתה דב להושיע:
ממוסף של שמיני עצרת עד מוסף יום א' של פסח אומרים:
משיב הךוח ומוריד הגשם
מכלכל חיים בחקד כח:ה מתים ברחמים רבים סומך נופלים
ורופא חולים ומתיר אסורים וקזקים אמונתו לישני עפר: מי כמוך
בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומח:ה ומבטיח ישועה:
בעשי״ת: מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים:
ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך אתה י: בח:ה המתים:
קדושה —
ש״ץ: נקדש את שמך בעולם בשם שמקדישים אותו בשמי מרום ככתוב
על יד נביאך קרא זה אל־זה ואמר:
קהל וש״׳ן: קדוש קדוש קדוש י ז ; צבאות מלא כל־הארץ כבוךו:
^"׳ו : לעמתם ברוך יאמרו:
30
שחרית לחול
קהלוש״ץ: ברוך כבוד־לי ממקומו:
ש״ץ: וכרבתי קךשך כתוב לאמר:
קהל וש״ץ: ימליך לי לעולם אליהלך ציון לדר ודר הללויה:
ש״ץ: לדור ודור נגיד גךלך ולנצח נצחים קדשתך נקדיש ושבחך
אליח־נו מפינו לא למוש לעולם ועד כי אל מלך גדול לקדוש
אתה: ברוך אתה יל *האל ( בעשי״ת: חמלך) הקדוש: אתה
אתה קדוש !שמך קדוש וקדושים סכל יום יהללוך סלה: ברוך אתה
לל *האל (* בעשי״ת: המלך) הקדוש:
אתה חונן לאך□ דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך בינה דעה
והשכל: ברוך אתה לל חונן הדעת:
השיבנו אבינו לרתרךתך וקרבנו מלכנו לעבוךתף והחזירנו בחשובה
שלמה לפניך: ברוך אחה לל הרוצה בחשובה:
סלח לנו אבינו כי חטאנו מהל לבו מלכנו כי פשענו כי מרחל לסולח
אחה: ברוך אחה לל חנון המרבה לסלוח:
דאה בעמנו ודיבה ריבנו וגאלנו מהרה למען שמך כי גואל חזק אחה:
ברוך אחה לל גואל ישראל:
בתענית ציבור הו^״ץ אומר בחזרתו"עננו":
עננו לל עננו ביום צום תעניתנו כי בצרה גדולה אנחנו אל תפן אל רשענו
ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחנתנו: היה נא קרוב לשועתנו יהי
׳""׳הסה נא חסדך לנחמנו טרם נקרא אליך עננו כדבר שנאמר: והיה טרם־יקראו
7 ־ : : 1 : ־ :־ •• 1 •דו •ד • :' 7 •• •דו 1 :־•• 1 ־ 7 7 •ד •ד:•ד ־ : 7 7 ; •דו •ד • :׳ 17
ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע: כי אתה יי העונה בעת צרה פודה
־ 1 :־•ע •ד :••••ד* ;• ••; : ־ : • 1 ־ 1 :־•; •ד : 17 • ־ 7 : 7 7 •ד : •• 7 7 •ד
ומציל בכל עת צרה וצוקה: ברוך אתה יי העונה בעת צרה:
־ * : 7 ״ 77 ! 7 ׳ 7 1 ־ 7 : 7 7 ••* : •* 7 7
שחרית לחול
31
קפאנו יל ונרפא הושיענו ונושעה כי חחלתנו אתה וחעלה רפואה
שלמה לכל מכותינו 5 כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה: ברוך
אתה ין רופא חולי עמו ישךאל:
ברך עלינו ין אליהינו את השנה הזאת ואת כל מיני חבואתה לטובה
ותן 6 ( בחורף: טל ומטר לבךכה) ( בקיץ: בךכה) על פני האךמה
ושבענו מטובך וברך שנותבו כשנים הטובות: ברוך אתה ין חברך
השנים:
תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גליותינו וקבצנו יחד
מאךבע כנפות האךץ: ברוך אתה ין חקבץ, נךחי עמו ישךאל:
הישיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבלהלה והסר ממנו יגון ואנחה
ומלוך עלינו אתה ין לבדך בחסד וברחמים וצדקנו במשפט: ברוך
אתה ין *מלך אוחב כךקה ומשפט (* בעשי״ת: המלך המשפט):
למשמךים אל חחי תקוה וכל המינים כרגע יאבדו וכל אויבי עקף
חחךה יכךתו ומלכות זדון חחךה חעקר והשכר וחמגר ותכניע
בחחךה בלמינו: ברוך אתה ין שובר איבים ומבביע זדים:
על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עחף בית ישךאל ועל פליטת
סופריהם ועל גרי חצדק ועלינו להמו רחמיך ין אליהיבו ותן שכר טוב
לכל חבוסחים בשחף באקת ושים חלקנו עמ־ם ולעולם לא נבוש בי
בך בטחנו: ברוך אתה ין משען ומבטח לצדיקים:
5 תפילה ליחיד:
ויהי רצון מלפניך ין אלהינו שתקלח קהו־ה ךפואה קלפה מן חשמים ךפואת חנפש
וךפואת הגוף לחולה ( פב״פ ) עתוך קאר חולי יקזראל:
6 בארץ ישראל אומרים "טל ומטר לברכה" מזי מרחשבן עד מוסף יום א' לפסח. בחו״ל אומרים
מערבית דדצמבר- 4 (דצמבר- 5 שנה מעוברת) עד יום א' לפסח.
32
שחרית לחול
ולירושלם עירך שרחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר זיבךת ובבה
אותה שקרוב בסימיבו בדן עולם וכסא דוד מחלה לתוכה תכין: ברוך
אתה י: בונה ירושלם:
את צמח דוד עשדף סהרה תצמיח וקרעו תרום בישועתך כי
לישועתך קוינו כל היום: ברוך אתה ין מצמיח, .קרן ישועה:
שמע קולנו ין אליהינו חוס ורחם עלינו ותשל שרחמים וברצון את
תפלתנו כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה ומלפניך מלכנו ריקם
אל תשיבנו כי אתה שומע תפלת עסף ישלאל שרחמים: ברוך אתה
ין שומע תפלה:
לצה ין אליהינו שעסף ישלאל ושלפלתס וקשב העבודה לךביר
ביתך: [אשי ישלאל ותפלתם מחלה שאלבה תקבל בלצון ולחי
ללצון תמיד עבודת ישלאל עמך:
בראש חודש וחול המועד:
אליהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא[יגיעהראה ך:לצדז וישמע [יפקד ויזכה
לברוננו ופקדוננו ולבדו ן אבותינו חברון משיח בן דוד עבדך חכרון ירושלם
עיר קלשך חברון כל עמך בית ־שלאל לפניך לבליטה ולטובה ולחן
ולחסד ולרחמים ולחיים ולשלום ביום
ראש החךש חג המצות חג הסכות
הזה זכרנו יי אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה והושיענו בו לחיים
־ *.* 7 : ••| : 7 :•.* ••| : 7 7 " 1 •: 77 : " 1 : ־ •
ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו כי
• : ־ : 7 : ־ • : 7 " : ־ •• 7 ״| : •• 1 • •••.• 11 •• ••ו •
אל מלך הנון [רחום אתה:
ותחזינה עינינו בשושף לציון שרחמים: ברוך אתה ין המחזיר שכינתו
לציון:
שחרית לחול
33
מודים אנלזנו לך שאתה הוא
ך אליהינו ואליה• אבותינו
לעולם ועד צור חיינו מגן
ישענו אתה הוא להור ודור:
נורה לך ונספר תהלת־ על
חיינו החסודים ך:ךף ועל
נשמותינו הפקודות לך ; ועל
נסיך ששכל יום עמנו ועל
נפלאותיך וטובותיך שבכל עת
ערב ובקר וצהרים: הטוב כי
לא כלו רחמיך והחדהם כי לא
תמו חסריף מעולם קוינו לך:
בחזרת הש״ץ- מודים דרבנן:
מודים אנלזנו לך שאתה הוא ין
אליהינו ואלהי אבותינו אלחי
כל בשר יועדנו יוצר שראשית:
ערכות והודאות לשחף הגדול
והמדרש על שהחייתנו וקומתנו:
כן תחינו ותקימני ו־אסוף
גליותינו להצרת קדשך לשמר
הקיף ולעשות ךצנך ולעשדך
שלבב שלם על שאנו מודים לך
ברוך אל ההודאות:
על הנסים ועל הפךקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית
לאבותינו בלמים ההם בזמן הזה:
בפורים: בימי מרדכי
... 7 : : 7 ־
ואסתר בשושן הבירה
כשעמד עליהם המן
הרשע בתש (אסתר ג)
להקזמיד להרג ולאבד
את־כל־היהודים מנער
ועד־זקן טף ונשים בןום
בחנוכה: בימי מתתיהו בן יוחנן כהן
גדול השמני ובניו כשעמדה מלכות יון
7 ־:־ 77 :*.* 7:7 ־: 177
הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך
7 : 7 7 ־ ־ : 1 * : 7 •* : ־ : * 7 7 17 1
ולהעבירם חרכי ךצונך: ואתה ברחמיך
הרבים עמדת להם בעת צרתם רבת את
7 ־ * 7 ־ 1 ! 7 7 7 : *• 7 7 7 ־ 7:1 7
ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם:
7 ־ 1 : 7 7 7 7 ־ 1 י : 7 7 •:' 7 7
מסרת גבוהים ביד חלשים ורבים ביד
7 ־ 7:1 * * :־ ־ 7 * :־* :־
אהד בשלושה עשר לחדש מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד
7 7 • : 7 ; 7 7 ל : 1 7 : ־ • : *• * : ־ : * : 7 • : ־
שנים־עשר הוא־חדש
: *־ 7 17 1 _ 7
אדר ושללם לבוז: ואתה
:־ 7 ויו : 7 17 17 : ־ 7
ברחמיך הרבים הפרת
: ־ :־ 17 1 7 ־ * •*־ 7:1
את עצתו וקלקלת את
צדיקים הדים ביד עוקקי תורתך: ולך
עשית שם גריל וקדוש בעולמך ולעמך
ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום
* : 7 •* 7 * 1 7 : 7 : 7 : 7 ' 1 : ־
רזה: ואחר בך באו בניך לךכיר ביתך ופנו
34
שחרית לחול
מהשגתו וחשבות ?מולו
?ראשו ותלו אותו : ואת
בניו על העץ:
את היכלך .־טהרו את מקדשך והדליקו
נרות בהברות קך־שך וקבעו קומונת ימי
חנכה אלו להודות להלל לשמך הגדול:
ועל כלם יחבדך ויחרומם שחף מלכנו תמיד לעולם וקד:
בעשי״ת: וכתוב לחיים טובים בבי בריתך:
וכל החיים יוךוף סלה ויהללו את שחף כאחת האל ישועתנו ועזרתנו
סלה: ברוך אתה ך הטוב שחף ולך נאה להודות:
בחזרת הש״ץ בארץ ישראל אם יש כוהנים, הם מברכים את הקהל:
מדלגים פרק זה כשיש רק כהן אחד:
ש״ץ: אלהינו ואליהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה
י ••• ••ן *• ״ !־ •• 1 7 :־ *• 1 ־ 5 7 7 ־ ! ,.־ 17 7 ־ 7 ־ 5 7
על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כהנים,
ש״ץוקהל: עם קדושף כאמור:
כהני□: ברוך אתה ־־ אליהינו מלך העולם אשר קךשנו בקדשתו של אהרן
וצונו לברך את עמו ישראל באהבה:
: * 17 : 7 ״ 1 /* ־ * : 7 •• ; 7
יברכך יי וישמרך: יאר יי פניו אליך ויחנך:
: 17 /* : 1 ; : 17 : * : : /* 1 1 7 " : 57 7 7 /ר •• /• 1 1 •ו ..•/• 11 7
ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
* 7 : 7 > 7 7 ״ /* 1 : 7 ״; : 11 17
קהל: אדיר במרום שוכן כהנים: רבוד העולם עשינו מה שגזרת עלינו
י ־ * ־ 7 " 1 * 1 7 7 7 •ו /* 7 ־ 1 : 7 7 ••|
בגבורה אתה שלום ושמך אף אתה עשה עמנו כאשר הבטחתנו:
* : 7 ־ 7 7 : * : 1 ־ י ־ 7 :־ •־ * 17 * : ־ : 17
שלום: יהי רצון שתשים
עלינו ועל כל עמך בית
ישראל חיים וברכה
* : 7 ״ ־ * : 7 7
למקומרת שלום:
השקיפה ממעון קךקזך מן־השמים וברך
את־עמך את־ישראל ואת האדמה אשר
/• 1 ־ : 1 /* * : 7 ״ : ״ 17 :־ 7 7 :־ /*;
נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ
7 ־ 1 7 17 * 1 ־ 1 :־ /*> • : ־ : 7 ־ 1 :־ ״ /•;•/• 1
זבת חלב ודבש:
שחרית לחול
35
בחזרת הש״ץ בחו״ל או בא"׳ עם אין כהנים:
אליהינו ואליהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה על ידי
••ו *• •• :־ ••ו 7 :־ " 1 ־: 7 7 ־ ! .־ •■• 1 ד ־ 7 ־ : 7 ־ :
משה עקדך האמורה מפי אזקרן ובניו כזקנים עם קדוש־ כאמור:
יברכך ־־ דקיקך־: קהל: כן יהי רצון
לאה לך פניו אליך ויחנך: קהל: כן יהי רצון
ישא לך פניו אליך ולשם לך שלום: קהל: כן יהי רצון
שים שלום טובה וחרכה חן וחקר ללחשים עלינו ועל כל ישראל
עמך: בלכבו אבינו כלבו שאחד שאור פניך כי שאור פניך בתת לבו
לל אליהינו תורת חיים לאחחת הקד וצלקה וחרכה ורחמים וחיים
לשלו□: לטוב בעיניך לבדך את עשך ישראל בכל עת ושכל שעה
ברוך אתה לל
השבלך את עמו
ישראל ששלום:
ששלומך:
בעו^י״ת: בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה
! ״ 1 /• ־ * : 77 : 7 ־: 7 7 7
נזכר ונכתב לפניך אנו וכל עמך בית ישראל
* 7 *• : * 7 ״ : 7 ••• 1 1 17 : 7 ־ : 1 *• * : 7 "
לחיים ולשלום: ברוך אתה יי עושה השלום:
:־• : 7 7 1 ־ 7 : 7 •* ־ 7
אליהי בצר לשוני מרע ושפתי מדשר שלמה ולמקללי נפשי תרום
לנפשי שעפר לכל תחלה: פתח לבי שתורתך ובמצרתיך תלדוף
נחשי: לכל החוששים עלי רעה שהרה הפר עצתם וקלקל מחששתם:
עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען קדשתף עשה למען
תורתך: למען לחלצון ילידליף הושיעה למיבך וענני: .להלו לרצון
אשלי־פי להגיון לבי לפניך לי צורי לגאלי: עשה שלום בקרומיו הוא
ועשה שלום עלינו לעל כל ישראל לאשרו אמן:
תהלים ס
תהלים יט
יהי רצון מלפניך יל אליהינו ואליה־ אבותינו שיבנה בית המקדש שמהרה
שלמינו לתן חלקנו שתורתך: לשם נעבלך שילאה כימי עולם וכשנים
קדמניות: וערבה לי* מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות:
־׳ : * : 17 : 7 ־ 7:1 ־:־; : 17 * 77 ** " 1 - 7 : 7 * 1 ־׳: 1 * 1
מלאכי ג
36
שחרית לחול
תהלים קיג
בחול המועד, חנוכה, וראש חודש אומרים"הלל"
בעשי״ת אומרים"אבינו מלכנו" עמי 252
ביום ב' וביום ה' בחול אומרים "תחנון" עמי 40
ביום א' ג' ד' 1 ' נופלים על פניהם עמי 43
בימי חול שאין בהם תחנון אומרים קדיש עמי 45
נטילת הלולב
בסוכת לפני הלל:
ברוך אתה י; אליהיבו;*ל־ העולם, אשד קךשבו במצותיו, וצובר על
בטילת לולב:
: * 7
ביום ראשון של סוכת מברך גם שהחיינו:
ברוך אתה ך אליהינו;*לך העולם, שהחעו וקימבו והגיעבו לזמן הזה:
הלל
החזן אומר הברכה בקול רם, הקהל אומר"אמן" ואחר כך חוזרים ומברכים:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אשי קדשנו שמחותיו וצרבו לקרא
את ההלל:
הללויה הללו עבדי יךהללו את־שם ך: יהי שם י ז ;קבךך מעתה
ועד־עולם: ממלרה־שקש עד־קבואו להלל שם ך: רם על־כל־געם
י ז ;על השמים כבוךו: מי כיךאליהינו המ?ביהי לשבת: המשפילי
לךאות בשמים ובארץ: קקימי מעפר דל מאשפת ורים אבלן:
להושיבי עם־בדיבים עם בדיבי עמו: מושיבי עקרת הבית אם־הבנים
שמחה הללויה:
בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לעז: הייתה יהודה לקדשו
ישראל מקשלותיו: הזם ראה ועס דדךדן יסב לאחור: ההדים רקת
באילים ?בעות כבבי־צאן: מה־לך הזם כי תנוס היךך־ן תסב לאחור:
תהילים קיד
שחרית לחול
37
ההרים תךקךו ?אילים ?בעות כבבי־צאן: מלפני אדון חולי ארץ
מלפני אלוה.יעקב: ההפכי הצור אגם־מים חלמיש למעינו־מים:
מדלג פרק זו בראש חודש ובימים האחרונים של פסח:
לא לנו יי לא לנו כי לשקף תן כבוד על־הסךף על־אמתף: למה
ןאמרו הגרם אוה־נא אליהיהם: ואלהינו בשמים כל אשר־חפץ עשה:
עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם: פה־להם ולא ידברו עינים לאם
ולא ידאו: אזנים לדם ולא ישמעו אף להם ולא ידיחון: ידיהם ולא
ימישון רגליהם ולא יהלכו לא־יהגו בגרונם: כמוהם יהיו עשיהם כל
אשר־בטח בהם: ישראל בטח ביףעזרם ומגנים הוא: בית אהרן בטחו
ביי עזרם ומגנם הוא: יראי יי בטחו ביי עזרם ומגנם הוא:
־ : 7 * •% : 7 ^ 17 * 17 _ 1 ־ : ־־ 1 _ : 1 7 ־ : 1 _ ־ : 7 * *.* : 17 17 • 17 _ 1
יי זכרנו יברך יברך את־בית ישראל יברך את־בית אהרן: יברך
יראי י ז ; הקטנים עם־הנדלים: יסף י ז ; עליכם ?ליכם ןעל־בניכם:
קרוכים אתם ליךעשה שמים וארץ: השמים שמים ליך והארץ נתן
לבני־אדם: לא־המתים יהללרה ולא כל־ןרדי דומה: ואנחנו נברך
יה מעתה ןעד־עולם הללויה:
מדלג פרק זו בראש חודש ובימים האחרונים של פסח:
אהבתי כי־ישמע י ז ; אורקולי תקנוני: כי־הטה אזנו לי וקומי אקרא:
אפפוני חבלי־מות ומצרי שאול מצאוני צרה ויגון אמצא: ובשם־יי
אקרא אנה ל מלטה נ?שי: ח 3 יז י ז י , וצדיק ואליהינו טדחם: שמר
פתא;ם יולדלתי ולי יהושיע: שובי נפשי למנוחיכי כי יי גמל עליכי:
כי הלצת נקשי ממות את־עיני מן־דמעה את־רגלי מדחי: אתהלך
לפני י ז ;קאךצות הדדים: האמנתי כי אדבר אני עניתי קאד: אני
אמךתי בהפך כל־האדם כזב:
מה־אישיב ליי כל־תגמולוהי עלי: כוס־ישועות אשא ובשם יי אקרא:
נדרי לי ז ;אשלם ננדה־נא לכל־עמו^וקר בעיני ץלהמןתה להסידיו:
תהלים קטו
תהלים קטו
תהלים קטז
תהלים קטז
38
שחרית לחול
אבה יי כי־אני עכדף אבי עכך־ף בן־אמתף פתחת למוסרי: לף־אזבח
זבח תודה ובשם י; אקרא: בדדי לי; אשלם בגדה־בא לכל־עמו:
בחצרות בית יי בתוככי יו־ושלם הללויה:
תחל. םק , הללו את־ן: כל־גרם שבחוהו כל־האמים: כי גבר עליבו חסדו
ואמת־יי לעולם הללויה:
תחל. םק .ח ש״ץ: הודו ליי כי ־ טוב כי לעולם חסדו:
1 1 _ ־ 1 : 7 * • ,י, ־^ : 17 _ ־ : 1
קהל: הודו ליי כי ־ טוב כי לעולם חסדו:
י ו. -ן:ד* * * • 1 : דע ־ : 1
ש״ץ: יאמר ־ בא ישראל כי לעולם חסדו:
קהל: הודו ליי כי ־ טוב כי לעולם חסדו:
ש״ץ: יאסרו בא בית אהרן כי לעולם חסדו:
קהל: הודו ליי כי ־ טוב כי לעולם חסדו:
ש״ץ: יאמרו בא יראי יי כי לעולם חסדו:
1 ע : 71 • : ••ע : 7 * • 1 : 7 ע ־ : 1
קהל: הודו ליי כי ־ טוב כי לעולם חסדו:
1 ע ־! :ד* ־ ,י, * 1 : דע ־ : 1
תחל. םק .ח מך־המצר קראתי ;ה עבני במרחב יה: י; לי לא אירא מה־יעשה לי
אדם: י; לי בעזרי ואבי אראה בשנאי: טוב לחסות כי; מבטח באדם:
טוב לחסות בי;מבטח בנדיבים: כל־געם סבבוני בשם יי כי אמילם:
סבובי גם־סבבובי בשם יי כי אמילם: סבובי כדבורים דעכו כאש
־ ( • ־ : 7 <י. • : : 7 •ע :־ • ־ 1 ־ > • • : • 1 :־ : ••ע
קוצים בשם יי כי אמילם: דחה דחיתבי לכפל ויי עזרבי: עזי וזמרת
;ה ויחי־לי לישועה: קול רבה וישועה כאהלי צדיקים ימין יי עשה
חיל: ימין ין רוממה ימין יי עשה חיל: לא־אמות כי־אחיה ואספר
מ?בשי יה: :סר יסרני ;ה ולמות לא נתבבי: פחחו־לי שעדי־צדק
אבא־בם אודה יה: זה־חשער לי; צדיקים :באו בו: אודף כי עביתבי
ותחי־לי לישועה: אולף כיעניתניוחהי-׳לי לישועה: אבן מאסו הבונים היתה
לראש פבה: אבן מאסו הבונים ׳הייתה לראש פנה: מאת יי הייתה זאת היא
נכלאת כעיביבו: מאת י: היתה ז-את היא ??לאת ?עינינו: זה־היום עשה י; בגילה
ונשמחה בו: !ה־היום עשה ילנגילה ונשמחה בו:
שחרית לחול
39
אבא יי הושיעה בא
17 17 - 1 : 7 ' 7-1 17 * 1
אבא יי הצליחה בא
החזן ואחייך הקהל:
אבא י: הושיעה בא:
אבא יו הבליחה בא:
בתף הבא בש□ יל בו־שבו?□ מבית י:: בך 1 ך הבא בשם ץ.ברכנוכב מבית
יי: אל יי ויאה לבו אסרו־חג בעבתים עד קרבות המזבח: אל יי ריאד לנו
:ז "> : 7 ־ 7 ׳ל , .־ 7 ; * : ־( ־ 1 :־ 'א ־׳ : 1 _ ־ • : " 1 ־ "> : 1 ־ז" ד!
אכרו־חג בעבתים ער קךנות המזבח: אלי אתה ואודך אלהי ארוקמןל: אלי אתה
לאורך אלהי אךוקמך: הוך־ו ליל כי ־ טוב כי לעולם הקהו: הוךו לי,:כי - טוב
כי לעולם חק!ךו:
יהללוך י: אליהיבו כל מננשיף והסידיף צדיקים עושי רצנף וכל
עקף בית ישראל קרבה יודו ויברכו וישקהו ויפארו וירוממו העריצו
רקזיישו המליכו את שקף מלבבו כי לף טוב להודות ולשקף באה
לזמר כי מעולם ועד עולם אתה אל: ברוף אתה ף מלף קהלל
7 בתשבחות:
בחנוכה הש״ץ אומר חצי קדיש, וקראים התורה עמי 45
ועתה יגדל־נא כה ארני באש־ דבךת לאמה:
זכר־רחמיך יי וחסדיף כי מעולם המה:
ותגדל ויקקדש שמיה רבא קעלמא ךקרא כךעותה וימליך מלכותה קחזיכון
וביומיכון ובחד ךכל בית ישראל כעגלא ובזמן קךיב: ואמרו אמן: ;הא שמיה רבא
מברך לעלם ולעלמי עלמ;א ירזברך וישתבח ויקפאר ןיחרומם ".־נשא ויחהדר
ויתעלה ויתחלל שמיה ך־ךשא בך־ך הוא: לעלא מכל ב־בתא ושיו־תא תשבחתא
ןנחמתא דאמירן קעלמא: ואמרו אמן:
( קהל: קבל שרחמים וברצון את חפלתינו:)
תחקכל צלחקהון ובעותהון ךכל ישראל קדם אבוהון ך י בשמ;א: ואמרו אמן :
( קהל: יהי שם י ־ ;מברך מעתה ןעד־עולם:)
יהא שלמא רבא מן שמ;א !חיים עלינו ועל כל ישראל: ואמרו אמן :
( קהל: עזרי מעם י ז ;עשה שמים וארץ:)
עשה שלום במרומיו הוא :עשה שלום עלינו ועל כל ישראל: ואמרו אמן :
קוראים התורה עמי 45
תה׳דים קיח
במידבר יד
תהלים כה
תהלים קיג
תהלים קכא
7 נ״א: בתשבחות
40
שחרית לחול
תה׳דים עח
תהלים קו
תהלים קל
ירמיה יד
תהלים כה
תהלים כ
דניאל ט
דניאל ט
ישעיה סד
^*־) תחנון
אין אומרים "תחנון" בבית הכנסת ביום המילה, בבית אבל, ראש חודש, כל חדש ניסן, ל״ג בעומר,
מראש חדש מיון עד אסרו חג שבועות, ט' באב, ט״ו באב, ערב ראש השנה, מערב יום כפור עד חדש
מרחשון, חנוכה, פורים (קטן).
ביום אי, ג', ד', 1 ', מתחילים ב״רחום וחנון" עמי 43 . בשני וחמישי בחול מתחילים כאן:
והוא רחום יכפר עוץ ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר
: > ־ : ־ 7 1 : ׳וי ־ : •ע : ־ : 17 _ : 7 ' 1 - ־ .י. : 1 _ 7 •
כל־חמתו: אתה יו לא הכלא דחקיף ממנו חכדף ואמחף תמיד
יורונו: הושיענו י ז ; אליהינו וקבצנו מן־הגוים לחדות לשם קךשף
להשתבח בחחלתף: אם־עונות תשמר־יה אדני מי יעמד: כי־עשך
השליחה למען תורא: לא כחטאינו תעשה לנו ולא כעונותינו ת?מול
עלינו: אם־עונינו ענו בנו יי עשה למען שמך זכר רחמיך י; וחסדיך
כי מעולם המה: ועננו יו שיום צרה *שנבנו שם אליה* ועקב: יי
הושיעה המלך ועננו שךם־קךאנו: אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין
בנו מעשים שדקה עשה עמנו למען שכף: אדונינו אליהינו שמע קול
תחנונינו וזכר לנו את שרית אבותינו,־הושיענו למען שמך: ועתה אתי
אלהינו אשר הוצאת את־עשף מארץ מכרים ביד הזלה ותעש־לך
שם כיום הזה חטאנו רשענו: אדני ככל־צךקתף ןשב־נא אפף וחמתך
מעירך יךושלם חר־קךשף כי בחטאינו ובעונות אבתינו יךושלם
ועכך לחרפה לכל־סביבתינו: ועתה שמע אלהינו אל־תפלת עבדך
ןאל־תחנוניו והאר פלך על־מקדשך השמם למען אדני:
הטה אליהי אזנף ושמע פקחה עיניך וראה שקמתיבו והעיר
אשר־נקךא שקך עליה כי לא על־צךקתינו אנחנו מפילים תחנונינו
לפלך כי על־רחמיף הרבים: אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה
ועשה אל־תאחר למענך אלה* כי־שכך נקלא על־עיךך ועל־עמף:
אבינו אב הרחמן הקאנו אות לטובה וקבץ נפוצותינו מאךבע כנפות
הא.ךץ וכירו רךעו כל הגוים שי אתה ין אליהינו: ועתה יי אבינו אתה
אנחנו החקר ואתה יצר־־נו ומעשה יךך כלנו: הושיענו למען שקך
שחרית לחול
41
צורנו מלכנו וגואלנו: חוסה י ז ; על־עמף ואל־תתן נחלסך לחרפה
למשל־בם גלם למה יאמרו בעמים איה אליהיהם: :דענו כי חטאנו
ואין מי:עמד בעדנו שמך הגדול :עמד לנו מעת צרה: :רענו כי אין
בנו מעשים מדקה עשה עמנו למען שמך: שרחם אב על בנים כן
חרס□ י: עלינו ־הושענו למען שמך: סמול על עמך דחם על נסלתף
חוסה נא סרוב רסמיף: חננו ועננו כי לף י: הצדקה עשה נמלאות
מכל עת:
הבט נא רסם נא על עמך מהרה למען שמך: בדסמיף הדמים י:
אליהינו חוס ודחם והושיעה צאן מדעיתף ואל ימשל בנו.קמף מי לף
עינינו סלויות: הושיענו למען שמך דחם עלינו למען מרדת־: הביטה
ועננו בעת צרה כי לף י: הישועה: מך תוחלתנו אלוה סליחות אנא
סלח בא אל טוב וסלח כי אל מלך חנון ורחום אתה:
אבא מלך ח נו 1 ורחום זכור והמט למרית בין המתרים ותראה לפניך
עמדת :סיד למען י^ךאל : אל ינו םל? בו ח.? נו ועננו מי שמך הגדול
נקרא עלינו: עשה נפלאות מכל עת עשה עמנו כהסךך : ל !נו ן ורחום
הביטה ועננו מעת צרה כי לך י: הישועה: אבינו מלכנו מססנו אל
תעש עמנו מלע מעללינו: זכר רחמיך " וססדיף וקרב טומף הושיענו
וסמל נא עלינו מי אין לנו אלוה אחר מבלעךיף צורנו: אל תעזבנו
י: אליהינו ואל תךסק ממנו מי נפשנו קצרה מחרב ומשמי ומהמר
וממגפה ומכל 2 ידה ויגון: הצילנו מי לף קוינו ואל תמלימנו י: אליהינו:
והאר פניף בנו וזכר לנו את מרית אבות יבו והושיענו למען שמף: ךאה
מצרותינו ושמע קול חמלתנו מי אתה שומע קפלת כל מה:
אל ר חום והנון רסם עלינו ועל כל מעשיך מי אין כמוף: י: אליהינו
אנא שא נא משעיבו: אמינו מלכנו צורנו וגואלנו אל סי ןק*ם סססין
בכס חסיד וטוב על כל מעשיך מי אתה הוא י: אליהיבו: אל אךך
אפים ומלא רסמים עשה עמנו מרב רח$ י ך והושיענו למען שמך:
42
שחרית לחול
שמע מלכנו הפלתבו ומה־ אויבינו הצילנו: שמע מלכנו הפלתבו ומכל
צרה הגון הצילנו: אבינו מלכנו אתה ושמך עלינו נקרא אל־תנחנו:
אל תעזבנו אבינו ואל הקשנו בוראנו ואל תשכחנו ירצך־נו כי אל מלך
חנון ורחום אתה:
אין כמוך חנון ורחום ין אליהינו אין כמוך אל אך־ אפים ולב הקד
ואמת: הושיענו קרהמיף הרבים מרעש ומך" הצילנו: זכר לקקדיף
לאקךהם ליקחק ולוקקב אל תפן אל קשינו ואל רשענו ואל הטאתנו:
"□,תלב שוב מחרון א$ף והנחם על־הךעה לעמך: והסר ממנו מכת המות
כי דחום אתה כי כן דךכף עשה חסד הנם בכל דור ודור: חוסה
ין על עמף והצילנו מ־עמך ןהסי ממנו מכת המגפה וסרה קשה כי
דנ .אלט אתה שומר ישךאל: לך אדני הקךצ!ח ולנו בשת הפנים מה נ־אונן ומה
נאמר מה נדבר ומה נטטדק: נח|שה ךךכיבו ונהקךה תשובה אליך
תחל. םק .ח כי ןמי?ף ?שוטה לקבל שבים: אנ^א ין הושיעה נא אנא יי הסליחה
נא: אנא ןן עננו סיום קךאנו: לך ןן הכינו לך ןן קוינו לך ןן נוהל אל
החשה ותעננו כי נאמו גוים אבךה תקותם כל בךך וקל קומה לך לבד
תשתחוה:
הפותח ןד בחשובה לקבל פושעים וחטאים בקהלה נפשנו מרב
עצבוננו ואל תשכחנו נצח: קו? !ה והושיענו כי חסינו בך: אבינו
מלכנו אם אין בנו קךקה ומקשים טובים זכר לבו את קרית אבותינו
ןעדותינו קכל יום ןן אחד: הביטה בעדנו כי רבו מקאוביבו ןצרות
לבבנו: חוסה ןן עלינו קאךץ שבינו ואל השפוך חרונך עלינו כי
אבחנו עמך בבי קריתף: אל הביטה דל קבודבו בגוים ושקצובו
קטקאת הנדה: עד מהי עזף לשבי וה?אךךף ק:ד צר: עוךךה
?בוךחף וק?אהף על אדביף הם ובושו דחתו מ?בוךתם ואל ימקטו
לפניך הלאותיבו: מהר ןקך־מונו רחמיך קיום צךתינו ואם לא למקננו
למענך פעל ואל השהית זכר שאריתבו: והן אם המודדים שקף
שחרית לחול
43
פלגמים סכל יום תמיד ?ארבה ואוסרים: שמע ישראל יי אליהינו יי
דברים 1
~ נפילת אפים י׳"
אין נופלים אפים בראש חודש, כל חדש ניסן, ל״ג בעומר, מראש חדש □יון עד אסרו חג בבועות, ט 1
באב, ט״ו באב, ערב ראש השנה, מערב יום כפור עד חדש מרחשון, חנוכה, פורים, פורים קטן,
לחום וחנון, חטאתי לפניך י: מלא רחמים דחם עלי וקבל תחנוני-
אל־באפף תוכיחני ואל־בחמתף תוסלני: הנני יי כי־אסלל אני לפאני
יי כי נבהלו עצמי: ונפשי נבהלה מאד ואת יי עד־מתי: שובה יי חלצה
: 7 * •::־!_ :־ ! ! 1 ־ : • • : :־ !!_ : א :־!;:!־ ! ! 1 !!_ :^ 7 ־ : !ו¬
נפשי הושיעני למען חסדף: כי אין במות זכרך בשאול מי רךה־לף:
ונעתי באנחתי אשחה בכל־לילה מטתי סדסעתי עלשי אפסה: עששה
מכעס עיני עתקה בכל־צולרי: סורו ממני כל־פעלי און כי־שמע יי
<ל!ול בסלי: שמע יל תחנתי יי תפלתי ל?ןח: ובשו ויבהלו מאד כל־איבי
ישבו לבשו רגע:
בשני וחמישי:
ש״ץ: יו אלה* ישראל שוב מחרון אפף וחנחם על־הרעה לעמך:
קהל: חבט משמים ולאה כי היינו לעג וחלם בגרם נחשבנו בצאן
לטבח יובל להרוג ולאבד ולמכה ולחלפה:
ש״ץ: ובכל זאת שסף לא שכחנו בא אל תשכחנו: יו אליחי ישראל
שוב מחרון אפף וחנחם על־הרעה לעמך 1 (שמות לב)
קהל: זלים אוסלים אין תוחלת ותקרה חן אם לשסף סקוה טהור
ישועתנו תלבה וגענו ולא הונח־לנו רחסיף ישבשו את
כעסף מעלינו:
ש״ץ: אנא שוב מחרונף ורחם סגלה אשר בחלת יו אלחי ישראל
שוב מחרון אפף וחנחם על־הרעה לעמף:
44
שחרית לחול
קהל: חוסה י: עלינו ברחמיך ואל תתננו בידי אכזרים: למה
ואסרו הגרם אלה־נא אלהיהם: למענך;נשה עמנו חסד ואל
תאחר:
ש״ץ: אנא שוב מחרונף ודחם סגלה אשר בד 1 ךת יל אליהי ישראל
שוב מחרון א|ף והנחם על־הרעה לעמך:
קהל: קולנו תשמע ־־הן ואל תקקנו סלה אויבינו למחות את
קמנו: זכר אקר נקבעת לאבותינו בכוכב־ השמים אהבה
את ז.ךעכם ועתה נשארנו בעט מהךבה:
ש״ץ: ובכל זאת קסף לא שכחנו נא אל תקכחנו: יל אליה־ ישראל
שוב מחרון א|ף והנחם על־הרעה לעמך:
קהל: עזרנו אליה־ יקענו על־ךבר בבוד־שמף והצילנו וכפר
על־חטאתינו למען קמף:
קהל וש״ץ: יל אלה־ ישראל שוב מחרון א$ף והנחם על־הרעה לעמך:
בתענית ציבור:
שומר לשראל קמור קארית יקראל לאל יאבד יקראל האומרים קמע
יקראל: קומר גוי אחד קמור קארית עם אחד לאל יאבד גוי אחד המיהדים
קמך יל אליהינו יל אחד: קומר גוי קדוש קמור קארית עם קדוש לאל יאבד
גוי קדוש חמקלקים בשלוק קדושות קדוש קדוש קדוש: מתרצה ברחמים
ומתפלס בתחנונים תתרצה להתפלס לדור עני כי אין עוזר: אבינו מלכנו
חננו ועננו כי אין בנו מעקים עקה עמנו צדקה וחסד והושיענו:
7 " ־ !־ *• * •* 1 7 ־ !־ * :־ •* * 7 : 7 7 ' 7 . ...
ד״ה ב' כ
תהלים כה
תהלים לג
תהלים עט
תהלים קכג
חבקוק ג
תהלים קג
תהלים עט
ואנחנו לא נדע מה־נעקה כי עליך עינינו: זכר רחמיך ; לל וחסדיך
כי מעולם המה: לחי־חסדך לךעלינו כאשר יחלנו לך: אל־תזכר־לנו
עונת ראשנים מחר לקדמונו רחמיך כי דלונו מאד: חננו לך חננו כי־ר־ב
קבענו בוז: ברגז רחם תזכור: כי־הוא לדע יצרנו זכור כי־עפר אנחנו:
^ עזרנו אליה־ ישענו על־ךבר בבוד־קמף להצילנו לכפר על־חטאתינו
למען קמף:
שחרית לחול
45
יתגדל ויסקדש שטיח רבא עעלמא דברא כךעותח ן:ק 1 ליך מלכותח ?חייכון
וביומיכון ובחן , ךכל־בית־יקזראל בעגלא ובזמן קריב - ואמרו אמן: :הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמ:א יר 1 ברך וישתבח ויתפאר ויתרומם •־־נשא ויו־זחדר
־־.־עלה ־־־הלל שמיה ך־ךשא בדיך הוא : לעלא מבל־ב־בתא ־ש־ ־.תא תששחתא
ונחמתא דאמירן עעלמא ואשרו אמן:
ביום ב' ה', ראש חודש, חנוכה, וחול המועד קוראים התורה. בשאר ימים ממשיכים ב״אשר׳" עמי 49
סדר קריאת התורה
אין אומרים"א־ל ארך" בראש חודש, חנוכה, וחול המועד:
אל ארך אפים ורב חסד ואמת אל סאפף תוכיחנו: חוסה ילעל־עמף
והושיענו מכל רע: חטאנו לך אדון סלח בא סרב רחמיך אל:
פותחים הארון
ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה יי דפצו איגיף ועסו משנאיף
מפניך: כי מציון תצא תורה וךבר־יל מירושלם: ברוך ;?נתן תורה
לעמו ישראל בקרשתו:
ש״ל: גדלו ליי אתי ונרוממה שמו יחדו
ן־: ן_ ־ן 75 |_ י ** :ן 5 ־ 7 ^ : ן_ ־ : 7 ן
כולם: לך'יי הגרלה והגבורה והתפארת והנצח והחור כי־בל בשמים
ובארץ לך יי הממלכה והמתנשא לכל לךאש: רוממו יל אלהיבו
תזשתחוו לחרם רגליו קרוש הוא: ךוממו יל אלהינו להשתחוו להר
תךשו כי־לןדוש יל אליהיבו:
אב הרחמים הוא ירחם עם סמוכים ויזכור סרית איתנים רציל
נפשותינו מן השעות הרעות ויגער ביצר הרע מן הנשואים רחון עלינו
לבלימת עולמים וימלא משאלותינו במרה טובה ישועה ורחמים:
מניחים הספר על השולחן:
גבאי: ותגלה ותראה מלכותו עלינו ב!מן תרום ווהן פלטתבו ובלטת
עמו בית ישראל לחן ולחסד ולרחמים ולרצון: ונאמר אמן: הכל
במדבר י
ישעיה ב
תהלים לד
ד״ה א' כט
תהלים צט
46
שחרית לחול
הבו גוךל לאלהינו וקנו כבור לתורה: כהן קרב לכןמרד 8 (פלוני ב!
תחל׳□׳" פלוני) הכהן. ברוך שבתן תורה לעמו ישראל בקדשתו: תורת י ז ;
תמימה משיבת נפש ערות יי נאמנה מלזכימת פתי: פקודי י ז ;ישרים
תחל םכ ט משמחי־לב מצות יי ברה מאירת עינים: יי עז לעמו לתן יי יברך
תחל ם . ח את־עמו בשלום: האל~תמים דךכו אמרת י ז ;צרופה מגן הוא לכל
החוסים־בו:
דברי□! כול□: ואתם הדבקים בך אליהיכם חיים־כלכם היום:
קריאת התורה בעמוד 274
עולה: ברכו את ך המברך:
עולה!קהל: ברוך ין המברך לעולם ועד:
עולה: ברוך אתה ין אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים
ונתן לנו את תורתו: ברוך אתה ין נותן התורה:
אחר הקריאה:
ברוך אתה ןן אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם
נטע בתוכנו: ברוך אתה ןן נותן התורה:
ברכת הגומל:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם הגומל לחיבים טובות שגמלני כל טוב:
קהל: מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה:
מ׳ שברך לעולה:
מי שבלך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא ןברך את (פלוני בן פלוני) אותו
ואת כל אשר לו בעבור שעלה לעבוד המקום ולכבוד התורה בקזכר זה
הקדוש ברוך הוא ישמרהו ויצילהו מכל צרה וצוקה וישלח ברכה והצלחה
־ 7 ' 7 1 • : : ״ 1 ! ־ * ״ 1 * 7 7 7 : 7 ' : * : ־ : 77 :־: 7 7
בכל מעשה ידיו עם כל ישראל אחיו: ונאמר אמן:
: 7 ־ :־ ״ 7 7 • 7 * : 7 •* ** 7 : ־ 7 .. ן
ע□ אין כהן: אין כאן כהן. :עמוד (פלוני בן פלוני) בעקום כהן
שחרית לחול
47
מ׳ שבירך ליולדת בן:
מי שברך אבותינו אברהם יבחק העקב הוא יברך את האשה היולז־ת
(פבי־פ) עם בנה הנולד במזל טוב בעבור שבעלה נהר בערב... בשכר זה
י ' * : 7 7 : ־ 7 ־ :־ ••• ־ :־ 7 7 ־ ־ :־ 7 * : ־ ד
הקרוש ברוך הוא יהי בעזרם וישמרם ויזכה את האם לגדל את ב;ה בטוב
ובנעימים ולהךך־כו בארה מישור לתורה לחפה ולמקעדם טובים. ןנאמר
אמן:
מ׳ שבירך ליולדת בת:
מי שברך אבותינו אברהם יבחק העקב הוא יברך את האשה היולךת
<פב״פ) עם בתה הנולךת במזל טוב (ויקרא במה בישו־אל...) בקבור
שבקלה נדר בעדן... בבכר זה הקדיש ברוך הוא יהי בעלך ן רשמרן ויזכה
את האם לגדל את בתה בטוב ובנעימים ולהךדיכה בארה מישור למקות
לחפה ולמקשים טובים. : ונאמר אמן:
אבי של הבר מצוה:
ברוך אתה יי אליהינו מלך העולם, אשר פטרני מענשו שלזה
7 1 ־ 7 : 7 דו 1 7 7 :־ ד : 7 ־ 1 * •• 7 : ••• 7 *.*
מ׳ שבירך לבר מצוה:
מי שבל ך אבותינו אברהם יקחק ויקקב הוא יברך את <פב״פ) שהגיעו ןמיו
להיות בר מצוה ועלה היום לתורה בפעם הראשונה לתת שבח והודאה
•: ־ ־: 7 : 77 ־ ־ 7 ־־ 1 ־ 7 * 7 7 ״ דו־ : 77
להבם יתברך על כל הטובה אשר קשה לו (ונדר...) בבכר זה הקדוש
ברוך הוא יבמרהו ויחיהו ויכונן את לבו להיות בלם עם יי וללכת בדרכיו
7 1 • : : •• 1 ־ ••! • •• 1 ד • • : 7 •• • : 7 : 7 דו ד •: 7 7
ולבמר מצותיו כל הימים ונאמר אמן:
:•: •: 7 7 ־ 7 • : ־ 7 ״ 1
לאחר שמסיים קריאת הקורא אומר חצי קדיש:
יתגדל "תקדש שמיה יבא בעלמא דקרא כךעותה דמליך מלכותה בח״כון
ו ביומיכון יבח:י ךכל־בית־ישו־אל בקגלא ובזמן קריב - ואמרו אמן: :הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמי ז א י תברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ןיהחדר
;־־תעלה ויתחלל שמיה ך־ךשא בריך הוא : לעלא מכל־בךקתא ןש־־תא תשבחתא
ונתקתא דאמיךן בעלמא ואמרו אמן:
48
שחרית לחול
דברים ד
במדבר ט
מש׳די ג
ישעיה מב
דה"׳ א' כט
תהלים קמח
תה׳דים כד
הגבהה:
וזאת התורה אשר־שם משה לפני בבי ישראל: על־פי יי ביד־משה:
: .י ־ ד,/ :־ ־• 17 - ״.* ־ :״.י :"ע • : ז ־־' ־ '< ג ־ ־•ו
עץ־חךם היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר: ךרכיה דךכי־בעם
וכל־נתיבותיה שלום: ארך,;מים בימינה בשמאולה עשר וכבוד: יי
חפץ למען צךקו:?דיל תורה ראדיר:
גלילה:
לך יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי־כל בשמים
: 11 _ : 7 ־ : \ 7 : ־ : 7 > : ־••|_־ : ־ • 1 ^ ־ 7 -|_•
ובארץ לך יי הממלכה והמתנשא לכל לךאש: :־העקר והכבוד
מלפלף ואתה מושל בלל ובידך כה וגבורה ובידך לגדל ולחזק
לכל: ועתה אליהינו מודים אבחנו לך ומהללים לשם תפאךתך: יהי
רצון מלפניך י: אלהי ואליהי אבוסי קיקגוללו דחמיף על מדותיף
ותתנהג על בניך במדת טוקף ותכנס להם לפנים משורת הדין:
ש״ ץ : יהללו את־שם יי כי־נשגב שמו־לבדו:
:־!:־> ״.• ״• : 7 * • : 7 ו_ : ו_ * ־ א
קהל: הודו על״יאךץ וקמים: ד רם לרן לעמו תחלה לכל־הסידיו לבבי
ישראל עם קרבו הללויה:
כשחוזרים הספר תורה לארון:
לדוד מזמור ליי הארץ ומלואה תבל וישבי בה: כי־הוא על־ימים
יסדה ןעל־נהרות יכוננה: מי;עלה בהר יךומי־יקום במקום קךקו:
בקי כפים ובר לבב אשר לא־בשא לשוא בקשי ולא בקבע למךמה:
ישא ברכה מאת י ז ;וצדקה מאלהי ישעו: זה דור דרשו מבקשי פניך
ועקב סלה: שאו קעדים ךאקיכם;הבקאו פקחי עולם רבוא מלך
הכבוד: מי זה מלך הכבוד ך עזוז ןגבור יי גבוי מלחמה: שאו
שעדים ראקיכם ושאו פקחי עולם רבא מלך הכבוד: מי הוא זה
מלך הכבוד י ז ; מבאות הוא מלך הכבוד סלה:
שחרית לחול
49
ובנחה יאמר שובה ל רבבות אלפי ישראל: קומה י; למנוחתך אתה
וארון עזך: כהניף ילבשו־צדק וחסידיך ירננו: בעבור דוד עבדך
אל־תשב פני משיחך: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל־תעזבו:
ס עץ־דדים היא למחזיקים בה תמכיה מאשר: ךרכיה דךכי־נעם
וכל־נתיבותיה שלום: השיבנו יי אליה'ונשובה חדש ימינו כקדם:
סגורים הארון
סיום התפילה
אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה:
אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי אלהיו:
־ . 71 7 *.* 7 |_ 7 ,י, ־ : ״; 7 7 •.•ן: 7 ; :•.* 7 |
קהלה להד תהלים קמה
אברכה שמך לעולם ועד
אךוממף אלוהי המלך
ואהללה שמך לעולם ועד
בכל־יום אברכך
: 7 ( :־ 17 :־ '.־* 1 7
ולגדלתו אין חקר
גדול יי ומהלל מאד
7 > : 17 - : 17 _ : א
וגבורתיף :נידו
דור לדור ישבח מעשיך
ודברי נפלאתיף אשיחה
הדר סבוד הודף
וגדולתך אספרנה
ועזוז נוראתיף יאמרו
וצדקתך ירננו
זכר רב־טובך זביעו
ארך אפים וגךל־חקד
חבין ורחום י ז ;
ורחמיו על־כל־מעשיו
טוב־יי לכל
: 7 ; ־ א
וחסידיך יבךכוכה
יודוך ; ך כל־מעשיף
ו?בורתך ידברו
סבוד מלכותך יאמרו
וכבוד הדר מלכותו
: :—נ_ ־ : 1
להודיע לבני האדם גבורתיו
: •> ־ ־ : ״נ 17 7 7 נ : 1 7 א
וממשלתך בכל־דור ודר
מלכותך מלכות כל־עלמים
וזוקף לכל־הכפופים
סומך ך לכל־הנפלים
ואתה נותן־להם את־אכלם בעתו
עיני כל אליך ישברו
״ב •• ^ •• :•ב 1 : ־־•<■׳
ומשביע לכל־חי רצון
פותח את־זדף
במדבר י
תהלים קלב
משלי ד
משלי ג
איכה ה
50
שחרית לחול
תה׳דים קטו
תה׳דים כ
ישעיה נט
תה׳דים כב
ישעיה 1
יחזקאל ג
צדיק י: בכל־ך־רכיו
קרוב י: לכל־קראיו
ךצון־ידאיו יעשה
שומר יי את־כל־אהביו
וחסיד ככל־מקשיו:
לכל אשר יקראהו באמת:
ואת־שועתם ישמע רושיעם:
ואת כל־הרשעים ישמיד:
קהלת יי ידבר פי ויברך כל־בשר שם קךשו לעולם ועד:
ואנחנו בברך יה מעתה ועד־עולם הללדה:
אין אומרים למנצח בראש חודש, חנוכה, ׳"ד וט״ו אדר א', פורים ושושן פורים, ערב פסח, חול המועד,
אסרו חג, תשעה באב, ערב יום כפור, ובבית אבל.
למנצח מזמור לדוד: יענן* ך ביום צרה ישגבף שם אלהי.יעקב:
ישלח־קזךך מקדש ומציון יסעדך: יזכר כל־מנחתיף ועולתף
ידשנה־סלה: יתךלן* כלבבך וכל־ננצחך ימלא: נר־פנה בישועקף
וכשם־אליהינו בךגל ימלא יי כל־משאלותיך: עתה ודקתי כי הושיע
יי משיחו יענהו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו: אלה ברכב ואלה
בסוסים ואנחנו בשם־יי אליהינו נזכיר: המה בלעו ונפלו ואנחנו קמנו
ונתעודד: ס יי הושיעה המלך יעננו בלם־קךאנו:
ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב באם יי: ואבי זאת בריתי אותם
7 > : * 1 •' : 7 *.* 1 ־ : ־ 1 :־ א' 5 : 7 ־ 1 :־ ־ 1 - : * *> 7
אמר ל רוחי אשר עליך וךברי אשר־שמתי כפיך לא־ומושו מפיך'
ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ל מעתה ועד־עולם: <> ואתה קדוש
יושב קהלות ישראל: וקרא זה אל־זה ואמר:
קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל־הארץ כבודו:
ומקבלין דין מן דין ן־אמרין: קךיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתה
קדיש על אךעא עובד ?בו-תה קדיש לעלם ולעלמי עלמוא יו
צבאות מלוא כל אךעא זיו יקדה: ס ותשאבי תך! ואשמע אחרי קול
רעש גדול:
ברוך כבוד־יי ממקומו:
שחרית לחול
51
ונטלסני רוחא ושמעת בחרי קל זיע סגיא דקשכהין ואסדין: 5 ףיך
יקרא דך מאתר בית ץ:־;־ה: יי ימליך לעלם ועד:
ך מלכותה לעלם ולעלמי עלמיא: יי אליהי אקרהם יצחק וישראל'
לבתינו שמרה־זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עטף והכן לבבם
אליף: והוא רחום יכפר ערן ולא ושרית וחרבה להשיב אפו ולא
יעיר כל־המתו: כי־אתה אדני טוב וסלח ורב־חכד לכל־קראיף:
צדקת־ צדק לעולם ןתורתף אמת: תתן אמת ליעקב הקד לאברהם
אשר־נשבעת לאבתינו מימי.קךם: ברוך אתי רם יום ועמס לבו האל
ישועתנו סלה: י ז ; צבאות עמנו משגב־לנו אליהי ועקב סלה: יי כבאות
אשרי אדם בטה בך: יי הושיעה המלך יעננו כןום־קךאבו:
ברוך הוא אליהינושבראנו לכבות והבנדילבו מן התועים ונתן לבו
תורת אמת והוי עולם נטע בתוכנו הוא יפתח לבבו כתורתו .־:שם
כלבבו אהבתו וידאתי ולעשות רצונו ולעבדו כלבב שלם למען לא
ניגע לריק ולא נלד לכהלה:
יחי רצון מלפניף יו אליהינו ואלהי אבותינו שנשמור הקיף בעולם
הזה וחבה ונחור חרא־ ונירש טובה וכרכה לשני ימות המשיה ולהוי
העולם הבא: למען "כר־ כבוד ולא ידם י ז ; אלהי לעולם אודך:
ברוך ה|כר אשר יבטח בירןהיה ך מכטחו: בטחו בך עדי־עך כי
ביה ל צור עולמים: <> רכשהו בף ירךעי שמף כי לא־עזבת דרשיף
יו: יי חפץ למען צרקו וגדיל תורה ראדיר:
בראש חדש אומרים כאן חצי קדיש ומוסף עמי 58
בחול המועד אומרים כאן חצי קדיש ומוסף עמ' 217
אין סלקים התפילין לפני מוסף.
ועתה יגדל־נא כד! :אדני כאש־ דבך־ת לאמה:
זכר־רחמיך יי וחסדיך כי מעולם המה:
ותגדל ויקקדש קזמיח רבא עעלמא ךערא כךעותה וימליך מלכותה בחי־כון
וביומיכון ובחץ ךכל בית ישראל בעגלא ובזמן ה!ךיב: ואמרו אמן: ןד!א שמיה רפא
שמות 10
דה״י א' כט
תהלים עט
תהלים פו
תהלים קיט
מיכה ז
תהלים טח
תהלים מו
תהלים פד
תחלים ם
תהלים ל
ירמיה יז
ישעיה כו
תהלים ט
ישעיה מב
במידבר יד
תהלים כה
52
שחרית לחול
מברך לעלם ולעלמי עלמ;א יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם !יתנשא !יתהדר
ויתעלה !יתחלל קזמיח ך־ךשא בריך הוא: לעלא מכל ב־בתא יש־־.תא ־׳מב־תא
!נחמתא דאמירן בעלמא: !אמרו אמן:
( קהל: קבל כרתמים וברצון את תפלתינו:)
תתקבל צלותהון ובעותהון ךכל יקזראל קךם אבוהון ךי בשמןא: !אמרו אמן :
( קהל: יהי שם י ־ ;מבךך מעתה ועד־עולם:)
יהא שלמא רבא מן שמןא !חיים עלינו!על כל יקזראל: !אמרו אמן :
( קהל: עזדי מעם יךעשה שמים וארץ:)
עשה שלום כמרומיו הוא:עשה שלום עלינו!על כל יקזראל: !אמרו אמן :
עלינו י*^
עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדלה ליוצר ?ראש־.־ שלא עשנו
כגדי הארצות, ולא שמנו ממשפחות האךמה. שלא שם סלקןבו כסם,
וגורלנו ככל־סמונם, שהם משתסוים להכל וריק, ומתפללים אל
אל לא יושיע. ואנחנו כורעים ומשתסוים ומודים לפני מלך מלכי
המלכים הקןדוש ברוך הוא■ שהוא נוסה שמים ויסד ארץ, ומושב
יק!רו בשמים ממעל, ושכינת עזו כגכסי מרומים. הוא אליהינו, אין
דבר■□! עוד, אמת מלכנו, אפס זולתו. ככתוב כתורתו: דד־עת היום והשבת
אל־לבכך׳ כי יי הוא האלדזים בשמים ממעל ןעל־הארץ מתחת אין
עוד:
על כן נקוה לך ין אליהינו, לךאות מהרה כתפארת עזף. להעביר
גלולים האךץ, והאלילים כרות יכךתון, לתסן עולם כמלכות
שדי, וכל בני בשר יקראו כשמך. להפנות אליך כל רשע־ ארץ.
י.כירו ווךעו כל יושכי סכל, כי לך סמדע כל כדך, תשבע כל לשון.
לפניך ין אליה־בו יקרעו "בלו• ולכבוד שמך יק!ר יתנו, < ויקכלו כלם
את על מלכותך, ןתמליך עליהם מהרה לעולם ועד. כי המלכות
שלף היא, ולעולמי עד תמליך בכבוד:
תהילים קיג
תהילים קכא
שחרית לחול
53
שיד של יום יי^-
היום יום ראשון בשבת שבו הלוים היו אומרים במקדש:
לתה מזמור לין הארץ ומלואה תבל רשבי בה: כי־הוא על־ימים תהל , □ כד
יסדה ועל־נהלות יכוננה: מי מגלה בהר יךומי־יקום במקום קךשו:
נקי כפים ובר לבב אשר לא־נשא לשוא נפשי ולא בשבע למרמה:
ישא ברכה מאת "וצדקה מאלהי ישעו: זה דור רךשו מבקשי פדך
לעקב סלה: שאו שערים ראשיכם ^והנשאו פתחי עולם ן:בוא מלך
הכבוד: מי זה מלך הכבוד ין עזוז וגבור יי גבוי מלחמה: שאו
שערים ךאשיכם ושאו פסחי עולם ולבא מלך הכבוד: ס מי הוא זה
מלך הכבוד יי צבאות הוא מלך הכבוד סלה:
היום יום שני בשבת שבו הלוים היו אומרים במקדיש:
שיר מזמור לכני־קדח: גדול" ומהלל מאד בעיר אללינו הר־קךשו: תחלי□ □ח
יפה נוף משוש כל־האךץ הר־ציון ־ךבת־ צפון קךלת מלך רב:
אלהים באךמנוליה נודע למשגב: כי־הנה המלכים נועדו עבךו
לחך־ו: המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו: רעדה אחזתם שם חיל
כללדה: בךוח קדים תשבר אמות תךשיש: כאשר שמענו כן ךאינו
בעיר יי־צבאות בעיר אליהינו אלילים יכוננה עד־עולם סלה:
דמינו אליהים הס־ף בקךב היכלך: כשמך אלילים כן תהלסף
על־קצוי־ארץ צךק מלאה ימינך: ישמח הר־ציון תגלנה בנות יהודה
למען משפטיך: סבו ציון והקיפוה סברו מנהליה: <■ שיתו לבכם
לחילה בסגו אךמנותיה למען תסבלו לתר אחךון: כי זה אליהים
אללינו עולם ועד הוא ינהגנו על־מות:
היום יום שלישי בשבת ישבו הלוים היו אומרים במקדיש:
מזמור לאסף אלילים נצב בעדת־אל בקךב אליהים ישפט: עד־מתי
תשפטו־עול ופני רשעים תשאו־סלה: שפטו־דל רתום עני ורש
תהלים פב
54
שחרית לחול
תחלים צד
תחלים פא
הצדיקו: פלטו־דל ואביון מלך רשעים הצילו: לא ידעו ולא לבינו
בהשבה יתהלכו 'למוטו כל־מוקדי ארץ: אבי אמךתי אליהים אתם
וקני עליון כלבם: אכן קאדם תמותון וכאחד השרים תפלו: ס קומה
אלהים שפטה הארץ כי־אתה תנחל בכל־הגרם:
היום יום רביעי בשבת שבו הלוים היו אומרים במקדש:
אל־בקמות י ז ; אל נקמות הופלע: הנשא שפט הארץ השב ?מול
על־גאים: עד־מתי רשעים יךעד־מתי רשעים יעלזו: לביעו ידברו
עתק יתאמרו כל־פעלי און: עמך ,יל ידקאו ונהלהך יעבו: אלמנה
וגר יהרגו ויתומים ירצחו: ויאמרו לא יראה־יה ולא יבין אליהי
הנקב: בינו בערים בעם ופסילים מתי תשכילו: הנטע אזן הלא ישמע
אם־יצר עין הלא יביט: היסה גרם הלא יוכיח המלמד אדם דעת:
יי ידע מחשבות אדם כי המה הבל: אשרי הגבר אשר־תיסרנו יה
: 7 1 ־ ־ 7 7 <■! 7 17 ••• ־ : ••> ־ •••!_•.• •% : ־ : •••|_ 7 ייו
ומתורתך חלקדנו: להשקיט לו מימי רע עד־יכרה לרשע שרת: כי
לא־יטש ך עמו ונחלתו לא לעזב: כי־עד־צךק לשוב משפט ואחריו
כל־ישךי־לב: מי־לקום לי עם־מן־עים מי־יסלצב לי עם־פעלי און:
לוליך עזרתה לי כמעט שקנה דומה נפשי: אם־אמרתי מטה רגלי
הקדר יי יסעדני: ברב שרעפי בקרבי תנחומיף ישעשעו נפשי:
היחבדף כסא הוות יצר עמל עלי־חק: יגודו על־נפש צדיק ודם
נקי ירשיעו: ויהי יי לי למשגב ואלהי לצור מחסי: ס וישב עליהם
את־אובם וברעתם לצמיתם יצמיתם יי אליהינו:
היום יום חמישי בשבת שבו הלוים היו אומרים במקדש:
לקבצה על־הגתית לאסף: הךבינו לאליהים עוזנו הריעו לאליהי
לעקב: שאו־זמרה וחבו־תף בבור נעים עם־נקל: תקעו בד 1 ךש שופר
בכסה ליום חגנו: כי חק לישראל הוא משפט לאליהי יעקב: עדות
ביהוסף שמו בצאתו על־או־ץ מקרים שפת לא־לדעתי אשמע:
הסירותי מסקל שקמו כפיו מדוד תעברנה: בצרה קראת ואחלצך
שחרית לחול
55
אענך בסתר רעם אבחנף על־מי מריבה סלה: שמע עמי ואעידה
בך ישראל אם־תשמע־לי: לא־יהיה בך אל זך ולא תשתחוה לאל
נבר: אנכי ילאלהיך המעלף מארץ מסרים הרחב־פיף ואמלאהו:
ולא־שמע עמי לקולי וישראל לא־אבה לי: ואשלחהו בשרירות לבם
ילבו סמועצותיהם: לו עמי שמע לי ישראל בךרכי יהלכו: כמעט
אויביהם אכניע ועל־צריךם אשיב:ך: משנאיך יבךשו־לו ויהי עתם
לעולם: ס האכילהו מחלב חטה ומצור ־ ךבש אשביעך:
היום יום ששי בשבת שבו הלוים היו אומרים במקדש:
י ז ;מלך גאות לבש לבש ך עז התאזר אף־תכון תבל כל־תמוט: נכון תהליסצג
כסאך מאז מעולם אתה: נשאו נהרות יי נשאו נהרות קולם ישאו
נהרות דכים: מקלות מים רבים אדירים משבךיץם אדיר במרום
ך: ס עדתיף נאמנו מאד לביתך נאוה־קךש יי לארך :מים:
קדיש יתום - רק יתום אחד
ותגדל ויסקדש שמיה חכא קעלמא דקרא כךעותח וימליך מלכותה קחייכון
וביומיכון ובחיי ךכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב: ואמרו אמן: יהא שמיה רבא
מברך לעלם ולעלמי עלמ;א יקברך וישתבח ויקפאר ויתרומם ויסנשא ויהחדר
ויתעלה ויתחלל שמיה ך־ךשא בך־ך הוא: לעלא מכל ב־כתא ושירתא תשבחתא
ונחמתא ך?זמיךן קעלמא: ואמרו אמן: יהא שלמא חכא מן שמי ז א ןחיים עלינו ועל כל
ישראל: ואמרו אמן: עשה שלום בקרומיו הוא :עשה שלום עלינו ועל כל ישראל:
ואמרו אמן:
בכל יום אומרים:
שיר מזמור לאסף: אלהים אל־דמי־לך אל־תחרש ואל־תשקט אל 1 תהילים פג
כי־הנה אויביך .יהמיון ומשנאיך נשאו ךאש: על־עמף יערימו סוד
ויתיעצו על־צפוניף: אמרו לסו ונכחידם מגוי ולא־יזכר שם־ישראל
עוד: כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרתו: אהלי אדום וישמעאלים
מואב והגרים: גבל לעמון ועמלק פלשת עם־ןשבי צור: גם־אשור
נלוה עמם היו זרוע לבני־לוט סלה: ;נשה־להם ?מך;ן קסישרא סובין
56
שחרית לחול
תה׳דים טז
תה׳דים ה
בנחל קישון: ?שמרו בעין־דאר היו דמן לאדמה: שיתמו נז־יבמו
בערב וכזאב וכזבח ובצלמנע כל־גסיכמו: אשר אמרו נירשה לבו את
?אות אליה־־ם: אליהי שיתמו בגלגל בלש לפבי־רוח: כאש תבער־יער
ובלהבה חלהט הרים: כן תרך־פם בסעיף ובסופחף חבסלם: מלא
פניהם קלון ויבקשו שבך ין: יבשו ויבחלו עדי־עד דחפיו ויאבדו:
ויךעו בי־אתה שקף י ז ;לבךף עליון על־כל־הארץ:
בבית אבל אומרים:
מכתם לדוד שמרני אל כי־חסיתי בך: אמרת ליי אדני אתה טובתי
בל־עליך: לקדושים אשר־בארץ המה ואדירי כל־חפצי־בם: ירבו
7 *.* 1 1 1 * * !־ *.* 7 17 -*•* | "א 7 5 ־ * ~ 7 *.* : * 17 * : ;
עצבותם אחר מהרו בל־אסיך נסכיהם מדם ובל־אשא את־שמותם
־ : 7 ־••׳■< 7 7 ; ־ ־ *|_ 1 * : ** *.*|_ * 7 ויו ־ *.* 7 ; *.* : 7
על־שפתי: יי מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי: חבלים נפלו־לי בנעימים
אף־נחלת שפרה עלי: אברך את־יי אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי:
שויתי יי לנגדי תמיד כי מימיני בל־אמוט: לכן שמח לבי וי גל כבודי
אף־בשרי ישכן לבטח: כי לא תעזב נ?שי לשאול לא־תתן חסידך לךאות
שחת: תודיעני ארח חי ; ים שבע שמחות את־פנ-ך ?עימות בימינך נצח:
קדיש יתום
מאי אלול עד כ״ח אלול תוקעים השופר:
תקיעה. שברים. תרועה. תקיעה
יש קהלות שמוסיפים עוד שמונה קולות:
תקיעה. שברים. תרועה. תקיעה
תקיעה. שברים. תרועה. תקיעה
בצאתו מבית הכנסת:
יךנחני בצךקסף למען שוךרי הישר לפני דךכף:
< * >
שחרית לחול
57
קדיש דרבנן
אחר תלמוד תורה ברבים אומרים:
אמר ףב י אלעזר אמר ךב י חניבא: תלמידי חכמים מךבים שלום גמ ׳ברכ,ת
בעולם שנאמר: ן־כל־בניך למורי "!־רב שלום בניך: אל תקרא בניך ■"ע׳הנג
אלא בוניך: שלום רב לאהבי תורתך ואין למי ממשול: יהי־שלום תהל , □ קיט
בחילך שלוה מאךמנותיך: למען־אחי ודעי אדברה־נא שלום תהליםקכב
למען בית־יך אליהינו אבקשה טוב לך: יי עז לעמו לתן יי יבךך תהליטכט
את־עמו בשלום:
־ 1 _ ־ 17
יש אומרים במקום "אמר רבי אלעזר":
לבי חננח־ן בן עקישןא אומר: ךצה הקרוש ברוך הוא לזכות את
ישראל, לפיכך הךבה להם תוךה וממות שנאמר: יל חפץ למען צךק 1 ישעיהמ ב
ל?ךיל תורה ולאריה:
לתגזיל ־־־־ד: שמיה רבא מעלמא דקרא כךעותח וימליך מלכותה קחליכון
וביומיכון ובחר ךכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב: [אמרו אמן:
להא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמי; א
יקברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא וימהדר ויתעלה ־־־הלל שמיח ך־ךשא
מריך הוא לעלא מכל מךכתא ושירתא תשבחתא ןנחמתא דאמירן קעלמא: [אמרו
אמן:
על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהון ועל כל מאן
ךעמקין מאוריתא די מארזרא הדן ודי מכל אתר ואתר. יהא להון ולכרן ־שלמא רבא
הנא ןחמדא ןרסמין והיין אדימין ומזונא רויחא ופךקנא מן־הןדם אבוהון די משמןא
ואךעא [אמרו אמן:
יהא שלמא ימא מן שמי א וחיים עלינו ועל כל י שךאל: [אמרו אמן:
עשה ישלוט ממרומיו הוא :עשה ישלו□ עלינו ועל כל יקזךאל: [אמרו אמן:
>
<
58
מוסף לראש חודש כחול
תחלי□"׳ אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך:
1 :־ 7 : 7 ־|_ * : 7 * * -'( : * 7 •דו 1
ברוך אתה י; אליהינו ואליהי אבותינו אליה' אברהם אליהי יקחק
ואליהי ועקב האל הגדול הגבוי והנורא אל ;?ליון גומל חסדים
טובים וקונה חבל וזומר חסדי אבות ומביא גואל לבני קניהם למען
שמו כאחבה: מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה יו מגן אברהם:
אתה גבוה לעולם אדני מדדה מתים אתה רב להושיע:
ממוסף של שמיני עצרת עד מוסף יום א' של פסח אומרים:
משיב הרוח ומוריד הגשם
מכלכל חיים בחסד מדדה מתים ברחמים רבים סומך נופלים
ורופא חולים ומתיר אסורים ומקום אמונתו לישני עפר: מי סמוך
בעל ?בורות ומי לוקה לך מלך ממית ומהוה ומקמיח ישועה: ונאמן
אתה להחיות מתים: ברוך אתה יו מחוה המתים:
קדושה —
ש״ץ: נקדש את שמך בעולם עשם שמקדישים אותו בקזמי מרום ככתוב
על יד נביאך קרא זה אל־זה ואמר:
קהל וש״׳ן: קדוש קדוש קדוש ן ז ; צבאות מלא כל־הארץ ככולו:
ש "ז : לעמתם ברוך יאמרו:
קהלוש״ץ: ברוך כבוה־זי ממקומו:
ש״ץ: ובדברי קלשך כתוב לאמר:
קהל וש״׳ן: נמליך ך לעולם אליהיך ציון לדר ודר הללויה:
ש״ץ: לדור ודור נגיד גלל־ ולנצח נצחים קלשתך נקדיש ןשבחך
אליה־בו מפינו לא ־מיש לעולם ועד כי אל מלך ?חל וקדוש
אתה: ברוך אתה ין *האל ( * בעשי״ת: למלך) חקדוש: ראשי
חדשים...
מוסף לראש חודש
59
אתה קרוש ושסך קרוש וקדושים סכל יום יהללוך סלה: ברוך אתה
ך האל הקרוש:
ראשי חדשים לעמך בתת זמן כפרה לכל תולדותם בהיותם
מקריבים לפניך זכהי רצון ושעירי חטאת לכפר כקלם: זכרון
לבלם יהיו תשועת בכשם מ?ד שונא: מזבח חדש כציון תכין ועולת
ראש חלש נקלה עליו ושעירי עזים בעשה ברצון: וכקבח־ת בית
המקדש נשמח כלבו ושירי דוד עכלך נשמעים כעירך האמורים
לפני מזבחך: אהבת עולם תביא להם וכרית אבות לבנים תזכור:
והכיאבו לציון עירך כרנה ולירושלם כית מקדשך כשמחת עולם:
ןשם בעשה לפניך את קךכנות חובותינו תמידים כסללם ומוספים
כהלכתם:
ואת מוסף יום ראש החלש הזה בעשה ונקריב לפניך כאהבה המכות
לצונך כמו שכתכת עלינו כתולתך על ידי משה עבדך מפי כבודך
כאמור:
ובראשי חז־שיכם תקריבו עלה לילפרים בני־בקר שנים ואיל אלד במדברכח
כבשים בני־שנה שבעה תמימם: ומנחתם ובככיהם כמדבר שלשה
קשרנים לפר ושני עשרנים לאיל ןעשרון לכבש דלן כנככו ושעיר
לכפר ושני חמילים כהלכתם:
אליהינו ואליהי אבותינו והדש עלינו את החלש הז-ה לטובה ולכלכה
לששון ולשמחה לישועה ולנחמה לפלנסה ולכלכלה להיים ולשלום
למחילת הכא ולסליחת עון ן בחודש אדר בי: ולכפרת פשע]: כי כעמך
ישלאל בחךת מכל האמות ןחקי לאשי חלשים להם קבקת: ברוך
אתה ל מקדש ישלאל ולאשי חלשים:
60
מוסף לראש חודש
רצה יל אליהינו בנעקזך ישראל ובספלתם והשב העבודה לךביר
ביתך: ואשי ישראל ותפלתם סהרה ?אהבה תקבל ברצון וחהי
לרצון תמיד עבודת ישראל עמך: ותחזינה עינינו בשוב־ לציון
ברחמים: ברוך אתה יל המחזיר לבינתו לציון:
מודים אנחנו לך שאתה הוא
ין אליהינו ואלהי אבותינו
לעולם ועד צור חיינו מגן
ישענו אתה הוא לדור ודור:
נוךה לך ונספר חחלתף על
חיינו חססודים בןדף ועל
נשמותינו חפקודות לך ועל
נסיך לבבל יום עמנו ועל
בפלארתיך וטובותיך לבבל עת
עך ב ובקר וצהרים: חטוב בי
לא כלו רחמיך והמרחם בי לא
תמו חסדיך מעולם קוינו לך:
בחזרת הש״ץ- מודים דרבנן:
מודים אבדתנו לך לאתה הוא ין
אליהינו ואלה* אבותינו אלהי
כל בלר יוצרנו יוצר בראשית:
ברכות והודאות ללמך הגדול
והגדוש על לחחייתנו וקןמתנו:
כן תחינו ותקימנו ותאסוף
גליותינו לחברת בדלף ללמד
־"ף ולעשות ךצ.נף ולעבדך
בלבב ללם על שאנו מודים לך
לרוך אל חהוךאות:
בחנוכה: על הנסים ועל הפךקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות
שעלית לאבותינו בןמים ההם בזמן הזה: בימי מתתיהו בן יוחנן כהן
גדול השמני ובניו כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם
7 ־: ־ 77 :*.* 7:7 ־: 7177 : 77 ־ ־:!•: 7 •• :־:• 7
תורתך ולהעבירם מחתי ךצונך: ואתה ברחמיך הרבים עמךת להם בעת
צרתם רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם: מסרת גבורים ביד
777 ־ 7:1 •.• * 7 ־ 1 : 7 *.* * 7 7 ־ 1 ׳ : 7 זו •:׳ 7 7 7 ־ 1 : 7 • • : ־
חלשים ורבים ביד בעבים ובמאים ביד בהורים וךשעים ביד צדיקים הדים
ביד עוקקי תורתך: ולך עלית שם גדיל וקדוש בעולמך ולעבך ילראל
עלית תשועה גדולה ופךקן בהיום הזד: ואחר כך באו בניך לךביר ביתך
ופנו את היכלך .־בחרו את מקדשך ןהךליקו נרות בחצרות קך־שף וקלעו
למונת יבי חנכה אלו להודות להלל ללבך הגדול:
מוסף לראש חודש
61
ועל כלם יחבדף ויחרומם שסף מלכנו תמיד לעולם ועד: ; וכל
החיים יוךוף סלה ויהללו את שסף כאסת האל ישועתנו ועזרתנו
סלה: ברוף אתה ף הטוב שסף ולף נאה להודות:
בחזרת הש״ץ בארץ ישראל אם יש כוהנים, הם מברכים את הקהל:
מדלגים פרק זה כשיש רק כהן אחד:
ש״ץ: אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה
י ••ן •• •• :־ •• 1 7 :־ •• 1 ־: 7 7 ־ : ד •דו •ד ־ 7 ־ : 7
על ידי משה עעדף האמורה מפי אהרן ובניו כהנים,
ש״ץ וקהל: עם קדושף כאמור:
כהני□: ברוך אתה ־־ אלהינו דלף העולם אשר קךשנו בקדשתו של אהרן
וצונו לברך את עמו ישראל באהבה:
: * 17 : 7 •• 1 ע ־ * : 7 ״ : ־ :־ 7
יברכך יי וישמרך: יאר יי פניו אליך ויחנך:
: 17 •ד : 1 ( : 17 : • : : •דו 1 7 •• : 7 : 7 7 ;• •• •ד 1 1 • 1 ד •דו 1 7
ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
* 7 : 7 > 7 7 ״ *.* 1 : 7 "< : 11 17
קהל: אדיר במרום שוכן
כהנים:
רבון העולם עשינו מה שגזרת עלינו
1 7 7 7 •ו ־ *.* 7 ־ 1 : 7 7 ••ו
ב?בוךה אתה שלום [שסף
שלום: יהי רצון שתשים
עלינו ועל כל עסף בית
ישראל חיים וברכה
* : 7 ״ ־ * : 7 7
למשמרת שלום:
: • : •דו *.* 7
אף אתה עשה עמנו כאשר הכסהתנו:
השקיפה ממעון קךקזף מן־השמים וברך
את־עמך את־ישראל ואת האדמה אשר
•דו ־ : 1 •ד • : 7 •• : •• 17 :־ 7 7 :־
נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ
7 ־ 1 7 7 ייו ־ 1 :־ •ד> • : ־ : 7 ־ 1 :־ ״ ן
זבת חלב ודבש:
בחזרת הש״ץ בחו״ל או בא"׳ עם איו כהנים:
אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה על ידי
:•ד •• 1 •• •• :־ •• 1 7 :־ •• 1 ־: 7 7 ־ : ד •דו •ד ־ 7 ־ : 7 ־ : ••
משה ^לףף האמורה מפי אךרן ובניו כךנים עם קדושף כאמור:
יברכך יי ךססךף: קהל: כן יהי רצון
:אר "פניו אליף ויחנך: קהל: כן יהי רצון
ישא "פניו אליף דשם לף שלום: קהל: כן יהי רצון
62
מוסף לראש חודש
תהילים ס
תה׳דים יט
מלאכי ג
שים שלום טובה ושו־כה חן וחשד ורחמים עלינו ועל כל ישראל
עמך: בךכבו אבינו ככלבי שאחד שאור פניך כי שאור פניך בתת לבו
ין אליהינו תורת חיים ואחשת חשד ושךקה ושרכה ורחמים וחיים
ושלום: וטוב שעיניך לבדך את עשף ישראל שכל עת ושכל שעה
בשלומך: ברוך אתה יו חשבדך את עמו ישראל ששלום:
אליהי ?צר לשוני מרע ושפתי שרשר מךמה ולשקללי נפשי תדום
ונפשי שעפר לכל תחוח: פתה לבי שתורתך וכשצות־ך תךדוף
נפשי: וכל החוששים עלי רעה שחרה הפר עצתם וקלקל מחששתם:
עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען קדשתף עשה למען
תורתך: למען והלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני: יהיו לרצון
אשדי־פי והדון לבי לפניך יי צורי וגאלי: עשה שלום בשרומיו הוא
ועשה שלום עלינו ועל כל ישךאל ואשרו אמן:
יהי רצון מלפניך ;־ אלה־בו ואליהי אבותינו שיבנה בית המקדש שמהרה
שימינו ותן חלקנו שתורתך: ושם נעבךך שיךאה כימי עולם וכשנים
קדמניות: וערבה לי^ מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות:
־׳! * : 17 : 7 ־ 7:1 •:־; : 17 * 77 ** " 1 - 7 : 7 * 1 ־': 1 * 1
קדיש תתקבל ועלינו עמי 51
63
מנחה לחול
אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה:
אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי אלהיו:
־ . 71 7 *.* 7 |_ 7 * ־ 5 ״; 7 7 •.־ן: 7 ; :*.* 17
תחלה לדוד
אברכה שמך לעולם ועד
אךוממף אלוהי המלך
ואהללה שמך לעולם ועד
בכל־יום אברכך
: 7 ( :־ 17 :־ :״ * 1 7
ולגדלתו אין חקר
גדול יי ומהלל מאד
7 > ! 17 - : 17 _ : א
וגבורתיף עידו
דור לדור ישבח מעשיך
ודברי נפלאתיף אשיחה
הדר כבוד הודף
וגדולחך אספרנה
ועזוז נוראתיף יאמרו
וצדקתך ירננו
זכר רב־טוכך יביעו
אך־ אפים וגדל־חסד
חנון ורחום יך
ורחמיו על־כל־מעשיו
טוב־יי לכל
: 7 ; ־ .י.
וחסידיך יבךכוכה
יודוף יו כל־מעשיך
ו?בוךתך ידברו
כבוד מלכותך יאמרו
וכבוד הדר מלכותו
: :־ ־ו_ ־ : 1
להודיע לבני האדם גבורתיו
: •> • : ״ו_ 17 7 זו_ : 1 ד*
וממשלתך בכל־דור ודר
מלכוחף מלכות כל־עלמים
וזוקף לכל־הבפופים
סומך יו לכל־חנפלים
ואתה נותן־להם את־אכלם בעתו
עיני כל אליך ישברו
••ו_ •• ^ •• :•ב 1 : - "א
ומשביע לכל־חי רצון
פותח את־ודף
וחסיד בכל־מעשיו
צדיק יו בכל־ךרכיו
לכל אשר יקראהו באמת
קרוב יו לכל־קראיו
ואת־שועתם ישמע רושיעם
ךצון־יראיו יעשה
ואת כל־הרשעים ישמיד
שומר יי את־כל־אהביו
ס חחלת יי ידבר פי ויברך כל־בשר שם קךשו לעולם ועד:
ואנחנו בברך יה מעתה ועד־עולם הללויה:
תהלים פד
תהלים קמד
תהלים קמה
תהלים קטו
64
מנחה לחול
יתגדל ויתקדש קזמיח רבא קעלמא דבו־א כן־עותח וימליך מלכותה ?חייכון
וביומיכון ובחד ךכל־בית־ישראל בעגלא ובזמן קריב - ואמרו אמן: ;הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמ;א יקברך וישתבח [יתפאר ויוקרומם ויתנשא ויקחדר
־־.־עלה ־־־חלל קזמיח ך־ךשא בריך הוא : לעלא מכל־ב־כתא ושירתא תשקחתא
ןנחמתא דאמירן קעלמא ואמרו אמן:
בתענית קוראים התורה עמי 45 , קריאה והפטרה בעמי 315
תפילת העמידה
תחל■□"׳ אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך:
1 :־ 7 : 7 ־נ • : 7 * • — 1 : • 7 זדו 1
ברוך אתה י: אליהינו ואליהי אבותינו אליהי אברהם אליה• יקחק
ואליהי מנקב האל הגדול הגבוי והנורא אל עליון גומל חסדים
טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני קניהם למען
שמו באחבה:
בעשי״ת: זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בסקי החיים למענך
אלהים חיים:
מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה ין מגן אברהם:
אתה גבוה לעולם אדני מחוה מתים אתה רב להושיע:
ממוסף של שמיני עצרת עד מוסף יום א' של פסח אומרים:
משיב התח ומודיד הגשם
מכלכל חיים בחסד מחוה מתים ברחמים רבים סומך נופלים
ורופא חולים ומתיר אסודים ומקום אמונתו לישני עפר: מי כמוך
בעל גבורות ומי ךומה לך מלך ממית ומהוה ומקנדה ישועה:
בעשי״ת: מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים:
ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך אתה יו מחוה המתים:
מנחה לחול
65
קדושה
?קדש את שקף בעולם קשם שמקדישים אותו בקומי מרום ככתוב
על יד ?ביאך קרא זה אל־זה ואמר:
קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל־הארץ כבודו:
$17 7 ' ן■ 17 .) : 7 ן_ : ד * : ; 7 7 17 ••• ו : ן
לעמתם ברוך יאמרו:
ברוך פבוד־יי ממקומו:
וקדקדי קךקוך כתוב לאמר:
ימליך יי לעולם אליהיך ציון לדר ודר הללויה:
• : > י 5 7 : 1 7 -ן_• * ,)• ו 5 ; 7 -ן 7 ן
לדור ודור נגיד גךלך ולנצח ?צחים קדשתך נקדיש ושבחך
אליהינו מפינו לא ־מוש לעולם ועד כי אל מלך גדול וקדוש
אתה: ברוך אתה ך *האל ( בעשי״ת: ל 31 ?לןל*) אתה
חונן... -
אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים סכל יום יהללוך סלה: ברוך אתה
י: *האל (* בעשי״ת: המלך) הקדוש:
אתה חונן לאךם דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך בינה דעה
והשכל: ברוך אתה ך חונן הדעת:
השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לקבודתף והחזירנו בתשובה
שלמה לפניך: ברוך אתה י: הרוסה בחשובה:
סלח לנו אבינו כי חטאנו מהל לנו מלכנו כי פשענו כי מוסל וסולח
אתה: ברוך אתה י: חנון המךבה לסלוח:
דאה בעניני ודיבה דיבנו וגאלנו מהרה למען שמך כי גואל חזק אתה:
ברוך אתה י: גואל ישראל:
ש״ץ:
קהל וש״ץ:
ש״ץ:
קהל וש״ץ:
ש״ץ:
קהל וש״ץ:
ש״ץ:
בתענית ציבור הש״ץ אומר בחזרתו"עננו":
עננו יי עננו ביום צום תעניתנו כי בצרה גדולה אנחנו אל תפן אל רשענו
:— 1 : 7 :—ו : ־ :־ • ״ו • : 7 7 : 7 :־ 17 : ־ •• 1 ע 1 ע : ••ן
ואל תסתר פניך ממנו ואל תתעלם מתחנתנו: היה נא קרוב לשועתנו יהי
נא חסדך לנחמנו טרם נקרא אליך עננו כדבר שנאמר: והיה טרם־יקראו
7 ־ : : 1 : ־ :־ •• 1 •רו •ר • 7 •• •רו 1 :— 1 ־ 7 7 •ר •ר:•ר ־ : 7 7 ; זרו זר • :׳ 17
66
מנחה לחול
ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע: כי אתה יי העונה בעת צרה פודה
־ 1 :—|_ (• "( : ־ ! * 1 ־ 1 :־•; •.* : 17 • ־ 7 : 7 7 *.* : *• 7 7 *.*
ומציל בכל עת צרה וצוקה: ברוך אתה יי העונה בעת צרה:
־ * : 7 ״ 77 ! 7 ' 7 1 ־ 7 : 7 7 •.* : *• 7 7
.רפאנו י; ונרפא הושיענו ונושעה כי חהלתנו אתה והנגלה רפואה
שלמה לכל מכותינו 9 כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה: ברוך
אתה ך רופא חולי עמו ישךאל:
ברך עלינו ין אליהינו את השנה הזאת ואת כל מיני חבואתה לטובה
ותן 10 (בחורף: טל ומטר לבךכה) (בקיץ: בךכה) על פני האדמה
ושבענו מטובך וברך שנותבו כשנים הטובות: ברוך אתה ין קברף
השנים:
תקע ששופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלירתיבי וקפצנו יחד
מאךבע כנפות האךץ: ברוך אתה ין קקשץ, נךד!י עמו ישךאל:
השיבה שופטינו שבראשונה דועצינו כמתחלה והסר ממנו יגון ואנחה
ומלוך עלינו אתה ין לבך־ בחסד וברחמים וצדקנו במשפט: ברוך
אתה ין *מלך אוהב שדקה ומשפט (* בעשי״ת: המלך המשפט):
למשמךים אל קהי תקוה וקל המינים כרגע יאבדו וכל אויבי עקף
קהךה יכךתו ומלכות זדון קהךה חעקר וסששר וחמגר ותקניע
שקהךה נשימינו: ברוך אתה ין שושר אישים ומקניע זדים:
על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עקף שית ישךאל ועל פליטת
סופריהם ועל גרי הצדק ועלינו;המו רחמיף ין אליהינו וסן שכר טוב
9 תפילה ליחיד:
ויהי רצון מלפניך ין אלח־ני שתשלח קח־ה ־פיאה שלמה מן חשמים ־פיאת הנפש
וךפואת הגוף לחולה ( פב״פ) בתוך שאר חולי ישראל:
10 בארץ ישראל אומרים "טל ומטר לברכה" מזי מרחשבן עד מוסף יום אי לפסח. בחו״ל אומרים
מערבית דדצמבר- 4 (דצמבר- 5 שנה מעוברת) עד יום א' לפטם.
מנחה לחול
67
לכל הבוקחים ששקף שאסת ושים חלקנו עמהם ולעולם לא נבוש כי
שף בטחנו: ברוך אתה יו משען ומקטח לצדיקים:
ולירושלם עידף שרחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דבףת ובנה
אותה שקרוב שנימינו שדן עולם וכסא דוד סחרה לתוכה תכין: 11
ברוף אתה יו בונה ירושלם:
את צמח דוד עשדף סהרה תצמיח וקרנו תרום שישועתף שי
לישועחף קוינו כל היום: ברוף אתה יו מצמיח, .קרן ישועה:
שמע קולנו יו אליהינו חוס ורחם עלינו וקבל שרחמים וברצון את
תשלחנו שי אל שומע קפלות ותחנונים אתה ומלפניף מלכנו ריקם אל
תשיבנו 12 שי אתה שומע קפלת עקף ישו־אל שרחמים: ברוף אתה יו
שומע קפלה:
ו־צה יו אליהינו שעקף ישו־אל ושחשלתם והשב העבוז־ה לךשיר
שיתף: ואשי ישךאל וחשלתם סחרה שאחבה חחשל שרצון וקחי
לרצון תסיר עבודת ישראל עמף:
11 בתשעה באב: נחם •־ אליהינו את־אקלי ציון !את־אקלי ירושתם וארדהעיר
האקלה !החרבה !הקזדה !השוממה. האקלה מקלי בניה והחרבה ממעונותיה
!הקזדה מקב!ךה !השוממה מאין יושב. !היא יושבת !ראשה חפוי קאשה עקרה
שלא ןלז־ה. ויבלעוה לקונות ויירשוה ע!קךי קבילים. ויטילו את־עקף יקזראל
לחרב ויה־ד קזדון חסידי עליון. על־קן ציון קמר תקכה !־־ישלם תתן ק!לה.
לקי לקי על חלליהם מעי מעי על חלליהם. קי אתה ין קאש הצתה וקאש אתה
עתיד לקנותה. כאמור: ואני אה!ה־לה נאם־ין חומת אש סקיב ולכקוד אדדה קתוכה:
קרוך אתה ין, קנחם ציון וקנה ירושלם: את צמח...
בתענית ציבור היחיד אומר כאן"עננו", אלא מסיימים ב"כי ארנה שומע"...
קננו ־־ קננו קי!ם צ!ם תעניתנו קי קצרה ?דולה אנחנו אל תפן אל רקענו!אל תקתר
פניף ממנו!אל תתעלם מתחנתנו: ־:ה נא קרוב לש־קתני יהי נא הקךף לשמנו טרם
נקרא אל־־ קננו בדקר שנאמר: !היה ט־ם־־ק־אי ואני אקנה ק!ד הם קרקרים ואני
אקמע: קי אתה ין העונה קקת צקה פוד־ה ומציל קבל קת צקה !צוקה:
68
מנחה לחול
בראש חודש וחול המועד:
אליהינו ואליהי אבותינו:עלה רבא הגיע דו־אה הרצה וישמע ויפקד ויזכו־
זכרוננו ופקדוננו חברון אבותינו חכרון משיח בן דוד עקדך חקרו ן ירושלם
עיר קךשך חכרון כל עמך בית ישראל לפניך לקליטה ולטובה ולחן
ולרקד ולרחמים ולחיים ולשלום קיום
ראש חחךש | חג המצות | חג הקכות
הזה זכרנו יי אליהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה והושיענו בו לחיים
־ *.* 7 : ••| : 7 :•.* : 7 7 :׳ ••ו •: 77 : •• 1 : ־ •
ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו כי
* : ־ : 7 : ־ :־ * : 7 " : ־ ״ 7 ••ו : •• 1 * ••־.• 11 •• ••ו •
אל מלך חנון ורחום אתה:
ותחזינה עינינו בשובך לציון מרחמים: ברוך אתה י: המחזיר שכיבתו
לציון:
מודים אבחנו לך שאתה הוא
י: אליהינו ואלהי אבותינו
לעולם וקד צור חייבו מגן
ישענו אתה הוא לדור ודור:
נוךה לך ונספר תחלתף על
חיינו המסורים ק:ךף ועל
נשמותינו חפקודות לך ועל
בסיף שקבל יום עמבו ועל
נפלאו״'ף וטובותיך שקבל עת
ערב וצהרים: חטוב כי
לא סלו רחמיף וחמרחם כי לא
תמו חסדיף מעולם קוינו לך:
בחזרת הש״ץ- מודים דרבנן:
מודים אבחנו לך שאתה הוא י:
אליהיבו ואלה• אבותינו אלה•
כל בשר יוקרבו יוצר בראשית:
?ר כ י ת והודאות לשמף הגדול
והקדוש על שהחייתנו וקזמתבו:
כן תחינו ותקימנו ו־אסוף
גלירתיבו להקרת קךשך לשמר
הקיף ולעשות ךצ.בף ולעבדך
בלבב שלם על שאבו מודים לך
ברוך אל ההוךאות:
מנחה לחול
69
על הנסים ועל הפךקן ועל הגבורות ועל הק׳שועות ועל המלחמות שעשית
לאבותינו ברמים ההם בזמן הזה:
בפורים: בימי מרדכי
... 7 : : 7 ־
ואקתר כשושן הבירה
כשעמד עליהם המן
הרשע כקש (אסתר ג)
להקזמיד להרג ולאבד
את־כל־היהוךים מנער
בחנוכה: בימי מתתיהו בן יוחנן כהן
גדול השמני ובניו כשעמדה מלכות יון
7 77 : 7 7:7 ־: 177
הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך
7 : 7 7 ־ ־ : 1 * : 7 •* : ־ : ־ 7 7 17 1
ולהעכירם מהחי ךצובף: ואתה כרחמיך
הרבים עמדת להם בעת צרתם רבת את
7 ־ * 7 ־ 1 : 7 7 7 : *• 7 7 7 ־ 7:1 7
ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם:
7 ־ 1 : 7 7 7 7 ־ 1 ׳ : 7 7 •:׳ 7 7
ועד־זקן טף ונשים כיום מסךת גבורים כיד חלשים ורכים כיד
אהד בשלושה עשר לחדש מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד
7 7 • : 7 ; 7 7 ע• : ( 7 : ־ • : *• • : ־ : * : 7 • : ־
שנים־עשר הוא־חדש
: 7 17 |_ 7
אדר ושללם לבוז: ואתה
:־ 7 ויו : 7 17 17 : ־ 7
ברחמיך הרבים הפרת
: ־ :־ 17 1 7 ־ * •*־ 7:1
את עצתו וקלקלת את
צדיקים וזדים כיד עוקקי תורתך: ולך
עשית שם גדול וקדוש כעולמך ולעמך
ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום
* : 7 •־ 7 * 1 7 : 7 : 7 \ : 7 ׳ 1 : ־
הזה: ואחר כך באו מרך לךכיר כיתך ופנו
מחשכתו וחשכות ?מולו
את ה־בלף ומקרו את מקדשך וחךליקו
קראשו וקלו אותו : ואת
כניו על העץ:
נרות כרכרות קדט" וקבעו קומונת ימי
קנכה אלו להודות להלל לשמך הגדול:
ועל כלם יקבדך ויקרומם שקף מלכנו תמיד לעולם ועד:
בעשי״ת: וכתוב לחיים טובים כבי כדיתף:
וכל החיים יח־וף סלה ויהללו את שמף כאמת האל ישועתנו ועזרתנו
סלה: ערוך אתה ין הטוב שמף ולף נאה להודות:
70
מנחה לחול
בחזרת הש״ץ בתענית ציבור בא"׳ אם יש כוהנים, הם מברכים את הקהל:
מדלגים פרק זה כשיש רק כהן אחד:
ש״ץ: אלהינו ואליהי אבותינו ברכנו בברכה המ׳של׳שת בתורה הכתובה
י ••ן ״ *• :־ " 1 7 :־ " 1 ־: 7 7 ־ : \ *.* 1 ־ 7 ־ 5 7
על ידי משה עכךך האמורה מפי אלזרן ובניו כהנים,
ש״ץוקהל: עם קדושך כאמור:
כהני□: ברוך אתה יי אליהינו מלך העולם אשר קךשנו בקדשתו של אדר ן
וצונו לברך את עמו ישראל באהבה:
5 * 17 : 7 •* 1 '.־ ־ * : 7 •* : ־ :־ 7
יברכך יי וישמרך: יאר יי פניו אליך ויחנך:
: 17 *.* : 1 ; : 17 : * : : ע 1 1 7 ~ : 37 7 7 ;• •• *.* 1 1 •ו \ ••• 1 1 7
ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
* 7 : 7 > 7 7 •• ע 1 : 7 : 11 17
קהל: אדיר במרום שוכן כהנים: רבו ן העולם עשינו מה שגזרת עלינו
י ־ • ־ 7 ** 1 * 1 7 7 7 •ו ••• 7 ־ 1 : 7 7 " 1
בגבורה אתה שלום ושמך אף אתה עשה עמנו כאשר הבטחתנו:
* : 7 ־ 7 7 : * : 1 ־ י ־ 7 :־ *• * 17 ־:־•.* * : ־ : 17
שלום: יהי רצון שתשים
עלינו ועל כל עכך בית
ישראל חיים וברכה
* : 7 ** ־ * : 7 7
השקיפה מכ^זערן קךקזך מן־השמים וברך
את־עמך את־ישראל ואת האדלזה אשר
*.* 1 ־ : 1 * : 7 *' : *• 17 :־ 7 7 :־ *.*;
נתתה לנו כאשר נשבעת לאבדינו ארץ
7 ־ 1 7 17 * 1 ־ 1 :־ *.*> * : ־ : 7 ־ 1 :־ •* ־.•;•־.• 1
למקזמרת שלום:
זבת חלב ודבש:
7 ־; 7 17 : 17
חזרת הש״ץ בתענית ציבור בחו״ל או בא"׳ אם אין כהנים:
אליהינו ואליהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה על ידי
:•.* •• 1 ״ *• :־ ״ 1 7 :־ " 1 ־: 7 7 ־ : \ * 1% /• ־ 7 ־ : 7 ־ : •*
משה עקדך האמורה מפי אקרן ובניו כקנים עם קדושך כאמור:
יבךכך יי וישמרך:
יאר יי פניו אליך ויחנך:
7 •• : 37 7 7 ;• •• *.* 1 1 • 1 \ זרו 71
ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
* 7 : 7 > 7 7 •* *.* 1 : 7 •*; : 11 17
קהל: כן יהי רצון
קהל: כן יהי רצון
קהל: כן יהי רצון
מנחה לחול
71
שלום רב על
7 1
ישראל עסף
תשים לעולם
כי אתה הוא
בתענית ציבור:
שים שלום טובה וברכה חן וחסר ורחמים
עלינו ועל כל ישראל עמך: בךכנו אבינו
כלנו סאחד באור פניך כי באור פניך נתת
מלך ארון לכל
לנו יו אליהינו תורת חיים ואחבת חסר וצךס!ה
וברכה ורחמים וחיים ושלום:
וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל סכל עת וסכל שעה בשלומך:
ברוך אתה יו
הסברך את עמו
ישראל בשלום:
בעשי״ת: בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה
: *• 1 •.* ־ * : 77 : 7 ־: 7 7 7
נזכר ונכתב לפניך אנו וכל עמך בית ישראל
* 7 *• : * 7 •• : 7 *.*| 1 17 : 7 ־ : 1 *• * : 7 "
לחיים ולשלום: ברוך אתה יי עושה השלום:
:־* : 7 7 1 ־ 7 : 7 ״ ־ 7
אליהי ?צר לשוני מרע ושפחי מדסר מךמה ולסחללי נפשי תהום
ונפשי בעפר לכל תדדה: פתח לבי סתו־תך וסססותיף תךדוף נסשי:
וכל החושבים עלי רעה סחרה הפר עצתם וחלחל מחשבתם: ?נשה
למען שמך עשה למען ימינך עשה למען קדשתף עשה למען תורתך:
למען והלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני:
היחיד בקבלת תעניתו, במנחה לפני התענית אומר כאן:
רבון העולמים הרי אני לפניך בתענית נדבה למחר:
ואם בדעתו שלא להשלים את תעניתו יוסיף:
עד הצי היום: או: עד אהרי תפלת מ?חה:
יהי רצון מלפניך ין אלהי ואלהי אבותי שיהזבלג־ באהבה וברצון ותבא
לפניך תפלתי ותענה עתירתי ברחמיך הרבים: כי אתה שומע תפלת כל
פה: יהיו לרצון...
72
מנחה לחול
היחיד המתענה ביום תעניתו אומר כאן:
דברן העולמים גלוי ריךדע לפניך בזמן שבית המקדש קים אז־ם חוטא מקריב
קרבן : ואין מקר־ב־ן ממנו אלא חלבו ןךמ 1 ואתה כרחמיך הרבים מכפר.
ועכשיו ןשקתי ?תקנית ןנקמעט חלבי ן־מ־: יהי רצון מלפניך שיה־ חלבי
: וךמי שנתמעט היום כאילו הקרכתיו לפניך על גבי חמזבה ותרצני:
ךז־זיו לרצון אמדי־פי והדון לבי לפנייך יי צורי האלי: עשה שלום
במתמיו הוא יעשה שלום עלינו!על ?ל ישלאל ואמרו אמן:
יהי רצון מלפניך ־־ אליהינו ואליהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה
כ־מ־נו חזן חלקנו כתורתך: ושם נעבדך כיראה כימי עולם וקשנים
קדמניות: וערבה ליי מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות:
בימים שאין בהם תחנון ממשיכים עם"עלינו" עמי 73
בעשי״ת(לא בערב שבת) אומרים"אבינו מלכנו" עמי 252
תחנון
אין נופלים אפים בערב שבת, בבית אבל, בראש חודש, כל חדש ניסן, ראש חדש סיון עד אסרו חג
שבועות, ט' באב, טייו באב, ערב ראש השנה, מערב יום כפור עד חדש מרחשון, חנוכה, פורים (קטן).
רחום וחנון, חטאתי לפניך יו מלא רחמים דחם עלי וקבל תחנוני-
אל־כאפך תוכיחני ואל־בחמתך תומתי: הנני יי כי־אמלל אבי רפאני
י ז ;?י ?כתלו עצמי: תפשי ??הלה מאד ואת יי עד־מתי: שובה ; ך חלצה
נפשי הושיעני למען חסדך: כי אין במות זכרך בשאול מי ןוךה־לך:
יגעתי באנחתי אשחה ככל־לילה מטתי בדמעת־ עךשי אמסה: עששה
מכעס עיני עתקה ככל־צוךרי: סורו ממני כל־פעלי און כי־שמע יי
קול בכיי: שמע יי תחנתי יי תפלתי יקה: יבשו ויבהלו מאד כל־איבי
ישבו ו?שו רגע:
תהלים יט
מלאכי ג
מנחה לחול
73
בתענית ציבור:
שומר לשו־אל ;?מור ;?ארית ישראל ואל יאבד יקזו־אל האומרים ׳שמע
ישראל: שומר גוי אחד;?מור;?ארית עם אחד ואל יאבד גוי אחד המיקדים
שמך יל אליהינו יל אחד: שומר גוי קדוש;?מור ;?ארית עם קדוש : ואל יאבד
גוי קדוש חמ׳שלשים ב׳שלוש קדושות קדוש קדוש קדוש: מ קרצה כרסמים
ומקפלס כתקנונים הקרצה והקפלט לדור עני כי אין עוזר: אבינו מלכנו
חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו:
ואנחנו לא נדע מה־נע&ה כי עליך עינינו: זכר רחמיך ; לל וחסדיך
כי מעולם המה: להי־חסדך ל ז ;עלינו כאשר יחלנו לך: אל־תזכר־לנו
עונת ראשנים מהר לקדמובו רחמיך כי רלונו מאד: חננו ל ז ;חננו כי־רב
שבענו בוז: ברגז דחם תזכור: כי־הוא לרע יצרנו זכור כי־עפר אנקנו:
ס עזרנו אליהי י;?ענו על־ךבר כבוד־ק&מף והצילנו וכפר על־חטאתינו
למען;?מך:
ועתה יגך־ל־נא כח אדנל כאשר דבךת לאמה:
זכר־ו־חמיף לל וחסדיך כי מעולם המה:
לתנדל ויקקדש ;?מיה יבא בעלמא דברא כךעותר וימליך מלכותה בחליכון
וביומיכון וברלי ךכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב: ואמרו אמן: להא שמיה רפא
מברך לעלם ולעלמי עלמלא יקברך וישתבח ויקפאר ויקרומם ־־־נשא !יקרדר
ויקעלה ויתהלל שמיה ך־ךשא פריך הוא: לעלא מכל ב־בתא יש־־קא קשבחתא
ןנחמתא דאבירן בעלמא: ןאקרו אמן:
( קהל: קבל ברסבים וברצון את קפלתינו:)
תקקבל צלותהון ובעותהון ךכל ישראל קדם אבורון ך י בשמלא: !אברו אמן :
( קהל: יהי שם י ־ ;מבךך מעתה ועד־עולם:)
יהא שלמא יבא בן שמלא !ריים עלינו ועל כל ישראל: ואברו אמן :
( קהל: עזרי בעם לך עשה שמים וארץ:)
עשה שלום בערוביו הוא :עשה שלום עלינו ועל כל ישיאל: ואביו אמן :
ד״ה ב' כ
תהלים כה
תהלים לג
תהלים עט
תהלים קכג
חבקוק ג
תהלים קג
תהלים עט
במידבר יד
תהלים כה
תהלים קיג
תהלים קכא
74
מנחה לחול
עלינו יי^-
אין אומרים"עלים" עם מתפללים ערבית מיד:
עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדלה ליוצר בראשית, שלא עשנו
כגדי הארצות, ולא שמנו במשפחות האךמה. שלא שם סלל!:ו כסם,
וגורלנו ככל־המונם, שהם משתהוים להבל וריק, ומתפללים אל
אל לא יושיע. ואנחנו כורעים ומשתסוים ומודים לפני סלך מלכי
המלכים דהןדוש ברוך הוא■ שהוא נוכה שמים ויסד אךץ, ומושב
יקרו בשמים ממעלי ושכינת עזו כגבה' מרומים. הוא אליהינו, אין
דבי.□! עוד, אמת מלכנוי אפס זולתו. ככתוב כתורתו: דלעת היום והשבת
אל־לבבל כי יי הוא האלדזים בשמים ממעל ןעל־הארץ מתחת אין
עוד:
על כן נקוה לך ין אליהינו, לראות מהרה כתפארת עי־. להעביר
גלולים מן הא.דץי והאלילים כרות יכךתון, לתכן עולם כמלכות
שדי, ןכל כני בשי יקראו בשמך. להפנות אליך כל השעי אךץ.
:כירו דךעו בל יושכי סבלי כי לך תכרע כל כדך, תשכע כל לשון.
לפניך ין אליהינו יבלעו דפלוי ולכבוד שמך יקר יתנו. < ויקכלו כלם
את על מלכותך, ןתמליך עליהם מהרה לעולם ועד. כי המלכות
שלף היא, ולעולמי עד תמליך ככבוד:
75
ערבית לחול
ישיר המעלות הנה ברכו את־יי כל־עבדי יי העמדים בבית־יי
־ 1 ־ 1 :־ ע • ••> 17 :־ 1 - ־.־ : 71 7 ~ : ״ב : ז יי! 17 : •ע : ״ : 7
בלילות: שאו־ידכם כ!ךש וברכו את־ןן: ןב.ךסך ין מציון עשה שמים
וארץ;
י ז ; לבאות עמנו מ שגב־ לנו אליהי לכןכ|ב סלה: ג■ פ
יי נחבאות אשרי ארם בטח בך: ג■ פ
יי הושיעה המלך.יעננו לןום־כ!ךאנו: ג■ פ
יתגדל ויסקדש שמיה רבא בעלמא רמרא כךעותה וימליך מלכותה בחויכון
וביומיכון ובחר ךכל־בית־יקזראל בזגגלא ובזמן ה!ךיב - ואמרו אמן: :הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמ:א יר 1 ברך וישתבח ויתפאר ויקרומם ־־־נשא ויחההר
ויתעלה ־־־הלל שמיה ך־ךשא בך־ך הוא : למלא מכל־ב־כתא "ש־ ־.תא תשבחתא
ונחמתא דאמיח בעלמא ואמרו אמן:
והוא רחום יכפר עוז ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא'יעיר
: > ־ : ־••; 7 י : אי ־ : •; . 1 : • : 7 ן_ : ז "ו_ ־ ,י, : ו_ 7 *
כל־חמתו: יי הושיעה המלך יעננו ביום־קראנו:
7 5 ־ 17 : 7 ; 7 ־ '.•ן *.־ י ־ 1 :־״; : ן 7 ' : •• 1
יתברך וישתבח ויתפאר
ויחרומם ־־"נשא שמו של ש״ץ: ברכו את ין המברך:
מלך מלכי המלכים ההןדוש
ברוך הוא: שהוא ראשון קהלוש״ץ: ברוך ןן המברך לעולם ועד:
ןהוא אחרון ומכלעךיו אין
אליה־ב: סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו: ושמו מרומם על־כל־ברכה
והקלה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם וער: יהי שם ין מב־ך מעתה וער־עולם:
ברוך אתה ןן אליהינו מלך העולם אשר בךברו מעריב ערבים
בחכמה פותח שעדים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים
ומסדר את הכוכבים למשמרותיהם ברכןיע לךצונו: בורא יום ולןלה
גולל אור מ|ני חשך וחשך מפני אור: ומעביר יום ומביא לןלה
ומלךיל בין יום ובין לןלה ןן לבאות שמו: ס אל חי וקןם תמיד
ימלוך עלינו לעולם ועד: ברוך אתה ןן המעךיב ערבים:
תהלים קלד
תהלים מו
תהלים פד
תהלים כ
תהלים עט
תהלים כ
תחלים סח
תחלים קיג
76
ערבית לחול
אהבת עולם בית ישראל עק?ך אהבת: תורה ומצות הקים ומשפטים
אותנו למך־: על כן ־: אלילתו כשכבבו ובקומנו בשיה כלקיף ובשמה
בלבדי תורתך ובמצות , ־ לעולם ובנר: כי הם חייבו ואה־ ימיבו ובך□
נהגה יומם ולילה: ס ואלבלף אל תסיר ממנו לעולמים: ברוך אתה
ך אוהב, עמו ישראל:
(אל מלך נאמן)
שמע ישראל יי אליהינו יי אחד:
• 1 . ז א • •• 1 • ^( • ! 1
בלחש: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ואהבת את י ז ; אליליך ככל־לבכך וככל־בכשך וככל־מאדף: והיו
הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על־לבבף: ושננתם לבלף
־דבל־ בם בשבתך בביתך ובלבל־ כלרך ובשכבך ובקומך:
וקשלתם לאות על־ידף והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על־מזזות
ביתך ובשעריך:
והיה אם־שמע תשמעו אל־מצותי אשר אבכי מצוה אתכם היום
: 77 • 7 > ־ * : : ־ : ־ :־ ••• 1 17 •ע• : ־"( ••• : •••.' ־ <*■
לאלבה את־י ז ; אליהיכם ולעבדו בבל־לבבכם ובכל־בבשכם: וב.־־ ,
מטר־אלצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת לבך ותיךשך ויצהרף:
תת־ , עשב בשלך לבהמתך ואכלת ושבעת: השמלו לכם בן־יפתה
לבבכם וסלתם ועבל־ם אלילים אהלים ולשתלויתם להם: ולרה
אף־יי בכם ועצר את־השמים ולא־יהיה מטר ולאדמה לא תתן
את־יבולה ואכלתם מהרה מעל' הארץ הטבה אשר יי נתן לכם:
ושמתם ארדלברי אלה על לבבכם ועל־בפשכם וקש לתם אתם לאות
על־וללם ולת לטוטפת בין עיניכם: ולמלתם אתם את־בביכם לדבר
בם בשבתך בביתך ובלכתך בללך !יבשבבך ובקומך: ובתבלם
על־מזוזות ביתך ובשעריף: למען ילבו ימיכם וימי בניבם על
האלמה אשר נשבע ללאבתיכם לתת להם בימי השמים על־לאלץ:
ערבית לחול
77
ויאמר יי אל־משה לאמר: דבר אל־בני ישראל'ואמרת אלאם ועשו במדברט!
להם ציצת על־כבפי כנדיהם לדרתם ובחנו על־ציצת הכנף ?תיל
הכלת: והיה לכם לציצח׳ וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות ל
ועשיתם אתם ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינילם אשר־אתם
זבים אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את כל־מצותי והייתם קדשים
לאלהיכם: אני ראלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ ממרים להןות
לכם לאלהים אבי יי אלהיכם:
הש״ץ אומר"אמת" בקול רם:
אמת ואמונה כל זאת וקןם עלינו כי הוא ין אליהינו ואין זולתו ואנחנו
ישראל עמו: הפודבו מה־ מלכים מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים:
האל הנפרע לבו מצרנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו: העשה איוב ט
גדלות עד־אין ההר ובמלאות עד־אין מכפר: השם נפשנו בהלם תהל , □ט!
ולא־בתן למוט רגלנו: המךדיכבו על במות אויבינו דרם הךננו על
כל שנאינו: העשה לנו נסים ונקמה כפדעה אותת ומוכחים כאדמת
בני חם: המכה בעברתו כל ככודי ממרים ויוצא את עמו ישראל
מתוכם לחירות עולם: המעביר בניו בין גזרי ום סוף את רודפיהם
ואת שונאיהם כקהומות טכע: וראו בניו גבורתו שכחו והודו לשמו:
ס ומלכותו כרצון קכלו עליהם: משה וכני ישראל לף עבו שירה
כשמחה רבה ואמרו כלם:
קהל: מי־כמכה באלם יי מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה
1 •ן 7 > 7 7 ן * : 7 *; 7 . 1 7 : י־ ־
פלא:
7 ן_ ־ ^ 1 •.• 7 ;
ש״ץ
: מלכוחף ראו בניך בוקע ןם לפני משה זה אלי עבו ואמרו:
קהל: יי ימליך לעלם ועד:
ונאמר: כי־פדה ןי ארדיעקב וגאלו מיד חזק ממנו: ברוך אתה ין גאל
ישראל:
ירמיה לא
78
ערבית לחול
תהלים פט
תהלים קלה
תהלים עב
תהלים קד
תהלים קיג
שמואל א' יב
מלכים א' יח
זכריה יד
תהלים לג
תהלים קו
תהלים עט
איוב יב
תהלים לא
תהלים י
תהלים צג
שמות טו
השכיבנו יו אליהינו לשלום והעמידנו מלכנו לחיים ופרוש עלינו
מכת שלומף ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו למען שמך: והגן
בעדנו והסר מעלינו אהב ־בר החרב ולעב ויגון ןהסר שטן מלפנינו
ומאחרנו ובצל כנפיך תסתירנו כי אל שומרנו ומצילנו אתה כי אל
מלך חנון ורחום אתה: <> ושמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה
ועד עולם: ברוך אתה י: שומר עמו ישראל לעד:
ברוך יי לעולם אמן ואמן: בתך יי מציון שכן ירושלם הללויה:
ברוך יי אליהים אליהי ישראל עשה נפלאות לבדו: וברוך שם כבודו
לעולם וימלא כבודו את־כל־הארץ אמן ואמן: יהי כבוד -לעולם
ישמח - במעשיו: יהי שם - מברך מעתה ועד־עולם: כי לא-יטש יי
את־עמו בזנבור שמו הגדול כי הואיל ל לזנשות אתכם לו לעם: רךא
כל־העם ויפלו על־פניהם ויאמר־ו יי הוא האלידים יי הוא האליהים:
והיה יי למלך על־כל־הארץ ביום ההוא יהיה - אחד ושמו אחד:
יהי־הסדך - עלינו כאשר יחלנו לך: הושיענו י ז ;אלהינו וקבצנו
מן־הגרם לחדות לשם קךשף להשתבח בתהלתף: כל־גוים אשך
עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני ויכבדו לשמך: כי־גדול אתה ועשה
נפלאות אתה אליהים לבדך: ואנחנו עמך וצאן מךעיתף נודה לך
לעולם לדר ודר נספר תהלתף: ברוך - ביום: ברוך י: בלילה:
ברוך - בשקבנו: ברוך ך בקומנו: כי כורך נבשות החיים והמתים:
אשר בודו נפש כל־חי ולוה כל־בשר־איש: כודף אפקיד רוחי
פדיתה אותי יי אל אמת: אליהינו שבשמים והד שהף וקום מלכותך
תמיד ומלך עלינו לעולם ועד:
יראו עינינו וישמח לבנו ן־גל נפשנו בישועתך באמת באמר לציון
מלך אליהיך: יךמלך - מלך יי ימליך לעלם ועד: ס כי המלכות שלף
היא ולעולמי עד תהלך בכבוד בי אין לנו מלך אלא אתה: ברוך
אתה יו המלך בסבות תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד ועל כל מגנשיו:
ערבית לחול
79
יתגדל ויתקדש שביה רבא מעלמא דקרא כךעותה וימליך מלכותה בחויכון
וביומיכון ובחד ךכל־בית־יקזראל כקגלא ובזמן קריב - [אמרו אמן: ;הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמ;א יקברך וישתבח ויקפאר ויתרומם ־־־נשא ןיר 1 הדר
ויתעלה ויתהלל שמיה ך־ךשא בך־ך הוא : לעלא מכל־בךכתא "ש־-תא תשבחתא
ונחמתא דאמירן קעלמא ןאמרו אמן:
תפילת העמידה
אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך: תהלים נא
1 :־ 7 : 7 ־ 1 . * : 7 * * ־*; :•!•.•ו!
ברוך אתה י; אליהינו ואליהי אבותינו אליה* אכרהם אלהי יכחק
ואליהי ;;נקב האל הגדול הגבוי והנורא אל עליון גומל חסדים
טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבבי בניחם למען
שמו באחבה:
בעשי״ת: זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בסכר החיים למענך
אלהים חיים:
מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה ין מגן אכרהם:
אתה גבוה לעולם אדני מחוה מתים אתה דב להושיע:
ממוסף של שמיני עצרת עד מוסף יום א' של פסח אומרים:
משיב התח ומודיר הגשם
מכלכל חיים בחסה מחוה מתים ברחמים רבים סומך נופלים
ורופא חולים ומתיר אסודים ומקום אמונתו לישני עפר: מי כמוך
בעל ?בורות ומי ךומה לך מלך ממית ומחוה ומבטיח ישועה:
בעשי״ת: מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים:
ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך אתה יו מחוה המתים:
80
ערבית לחול
אתה קרוש ושסך קרוש וקדושים סכל יום יהללוך סלה: ברוך אתה
ך *האל (* בעשי־־ת: המלך) הקרוש:
אתה חונן לאךם דעת וקלטה לאנוש בינה וחננו מאתך בינה דעה
והשכל: ברוך אתה ך חונן הדעת:
השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבוךתף והחזירנו בתשובה
שלמה לפניך: ברוך אתה י: הרוצה בתשובה:
סלח לנו אבינו כי חטאנו קהל לנו מלכנו כי פשענו כי מוחל וסולח
אתה: ברוך אתה י: חנון המךבה לסלוח:
דאה בעדנו וריבה ריבנו וגאלנו קררה למען שמך כי גואל חזק אתה:
ברוך אתה יז גואל ישראל:
רפאני יל ונרפא הושיענו תושעה כי חהלתנו אתה והעלה ךפואה
שלמה לכל מכותינו 13 כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה: ברוך
אתה ך רופא חולי עמו ישראל:
ברך עלינו ך אליהינו את השנה הזאת ואת כל מיני חבואתה לטובה
: ותן 14 (בחורף: טל ומטר לברכה) (בקיץ: ברכה) על בני האדמה
ושבענו מטובך וברך שדתנו כשנים הטובות: ברוך אתה י: קברך
השנים:
תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ פליירתיבי וקבצנו .יחד
מאךבע כנפות הארץ: ברוך אתה יל קקבץ, נךחי עמו ישראל:
13 תפילה ליחיד:
ויהי רצון מלפניך ־־ אלוהינו שתשלח נן 1 הךה ־פיאה שלמה מן השמים ־פיאת הנפש
וךפואת הגוף לחולה ( פב״פ) שתוך שאר חולי ישראל:
14 בארץ ישראל אומרים "טל ומטר לברכה" מזי מרחשבן עד מוסף יום אי לפסח. בחו״ל אומרים
מערבית דדצמבר- 4 (דצמבר- 5 שנה מעוברת) עד יום א' לפטם.
ערבית לחול
81
הישיבה שוסטינו סבףאשונה ןיועצינו כבתחלה והסר ממנו יגון ואנחה
ומלוך עלינו אתה ך לבדך בחסד וברחמים ןצדקנו במשפט: ברוך
אתה י: *מלך אוהב צךקה ומשפט (* בעשי״ת: המלך המשפט):
למשמז־ים אל חחי תקוה וכל המינים כרגע יאבדו וכל אויבי עסף
סחרה יכרתו ומלכות זדון סחרה תבחר ותשבר ותמגר ותסניע
בסחרה סומינו: ברוך אתה ך שובר איבים ומכניע זדים:
על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך בית ישראל ועל פליטת
סופריהם ועל גרי הצרת ועלינו וחמו רחמיך ־: אליהינו וסן שכר טוב
לכל הבוסחים בשמך באמת ושים חלקנו עמהם ולעולם לא נבוש כי
סף בטחנו: ברוך אתה יו סקנען וסקטה לצדיקים:
ולירושלם עירך ברחמים תשוב ותשכון סתוכה כאשר דבךת וקנה
אותה סקרוב סנימיבו סבלן עולם ובסא דוד סחרה לתוכה תסין: ברוך
אתה יו בונה ירושלם:
את צמח דוד עבדך סחרה תצמיח ןקךנו תרום סישועתף כי
לישועתך קוינו כל היום: ברוך אתה יו מצמיח, .קרן ישועה:
ישמע קולנו יו אליהינו חוס ורחם עלינו ותבל ברחמים וברצון את
תפלתנו כי אל שוסע תפלות ותחנונים אתה ומלפניך מלכנו ריקם
אל תשיבנו כי אתה שומע תפלת עמך ישראל ברחמים: ברוך אתה
יו שומע תפלה:
רצה יו אליהינו בעמך ישךאל ובתפלתם והשב העבוךה לךסיר
סיתף: ואשי ישךאל ותפלתם סחרה באחבה תתבל סרצון ותחי
לרצון תמיד עבודת ישראל עמך:
82
ערבית לחול
בראש חודש וחול המועד:
אליהינו ואליהי אבותינו:עלה רבא הגיע הראה הרצה וישמע ויפקד ויזכר
זכרוננו ופקדוננו ןזכרון אבותינו חכרון משיח בן דוד עקדך הקרון ירושלם
עיר ?!ךשך הברון כל עמך בית יקזראל לפניך לקליטה ולטובה ולחן
ולרקד ולדהנדם ולחיים ולשלום קיום
ראש חחךש חג המצות חג הסכות
הזה זכרנו יי אליהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה והושיענו בו לחיים
־ *.* 7 : •• 1 : 7 :*.* ••ו : 7 7 :׳ ••ו •: 77 : : ־ •
ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו כי
* : ־ : 7 : ־ :־ * : 7 " : ־ •• 7 ••ו : •• 1 * ••/• 11 •• ••ו •
אל מלך חנון ורחום אתה:
ותחזינה עינינו בשובך לציון מרחמים: ברוך אתה י: המחזיר שכינתו
לציון:
מודים אנחנו לך שאתה הוא י: אליהיבו ואליהי אבותינו לעולם וקד
צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור: נוךה לך ונספר חחלתף
על חיינו המסורים ק:ךף ועל נשמותינו חקקודות לך ועל נסיך שקקל
יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיף שבכל עת ערב ובקר וצהרים:
הטוב כי לא כלו רחמיף והמרחם כי לא תמו חסדיף מעולם קוינו
.לד:
על הנסים ועל הפך? 1 ן ועל הנבורות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית
לאבותינו ב:מים ההם בזמן הזה:
בפורים: בימי מךךכ י בחנוכה: בימי מתתיהו בן יוחנן כהן
ואסתר בשושן הבירה גדול השמני ובניו כשעמדה מלכות יון
:•/•:•• : ־ 1 ־ ־ 7 7 ־ : 77 :/* 7:7 ־ : 7 17
כשעמד עליהם המן הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך
: /* 7 ־ :־••/• 7 17 7 : 7 7 ־ ־ : 1 * : 7 •* : ־ : • 7 7 /• 1 1
הרשע בקש (אסתר ג) ולהעבירם מחתי דצרבף: ואתה קרחמיך
להשמיד להרג ולאבד הרבים עמדת להם בעת צרתם רבת את
: ־ : • ־ 1 :־ |_ : ־ 7 ־ ־ 7 ־ 1 : 7 7 /* : •* 7 7 7 ־ 1 : 7 /•
אררכל־היהודים מנער ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם:
7 ־ : * ־ ־ ־ 7 ־ 7:1 ••• 7 7 ־ 1 ' : 7 /• •:' 7 7
ערבית לחול
83
ןעד־זקן טף ונשים ביום
אדזד בשלושה עשר לחדש
*.* 7 • 5 7 ; 7 7 ;• :
שנים־עשר הוא־חדש
: 7 17 1 _ *.*
אדר ושללם לבוז: ואתה
!־ 7 * 5 7 17 17 : ־ 7
ברחמיך הרבים הפרת
:־:־•.* 11 7 ־ * •*־ 7:1
את קצתו וקלקלת את
מהשקתו והשבות ?מולו
קראשו ותלו אותו ואת
בניו על העץ:
מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד
7 ־ 7:1 * * :־ ־ 7 • :־• : ־
מעטים וטמאים סיד קהורים וךשעים קיד
צדיקים וזדים סיד עוקקי תורתך: ולך
עשית ש ם ?דיל וקדוש קעולמך ולעמך
ישראל עשית תשועה גדולה ופרקו כהיום
* : 7 •־ 7 * 1 7 : 7 : 7 \ : 7 ׳ 1 : ־
הזה: ןאחר כך באו סניף לךסיר סיתף ופנו
את זהי־כלף וסקרו את מקדשך ןהךליקו
נרות סהסרות קך־שף וקבעו קומונת ימי
הנכה אלו להודות להלל לשסך הגדול:
ועל כלם יחבדף ויחרומם שסף מלכנו תמיד לעולם וקד:
בעשי״ת: וכתוב לחיים טובים סבי סדיתף:
וכל החיים יוךוף סלה ויהללו את שקל באמת האל ישועתנו ועזרתנו
סלה: סרוף אתה ף הטוב שסף ולף נאה להודות:
שלום רב על יק 5 ראל עסף תשים לעולם כי אתה הוא מלף אדון לכל
השלום: ןטוב סעיניף לסדף את עסף ישראל סכל עת וסכל שעה
סרוף אתה יו
הססדף את עמו
ישראל בשלום:
בעשי״ת: סספר חיים סרכה ושלום ופרנסה טובה
! " 1 *.* ־ * : 77 : 7 ־: 7 7 7
נזכר ונכתב לפניך אנו וכל עמך בית ישראל
• 7 •* : * 7 •• : 7 דו 1 17 : 7 ־ : 1 •• • : 7 ..
לחיים ולשלום: ברוך אתה יי עושה השלום:
:־* : 7 7 1 ־ 7 : 7 •* ־ 7
אליהי ?צר לשוני מלע ושפתי סדבר סףמה ולסהללי נפשי תדום
ונפשי ?עפר לכל תהיה: ?תה לבי בתורתך ובסצותיף תלדוף
נפשי: וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מלשסתם:
עשה למען שמף עשה למען יסינף עשה למען קדשתף עשה למען
תולתף: למען והלצון ידידיף הושיעה ימיבף וענני: .ןה;ו לרצון
תהלים ם
תהלים יט
84
ערבית לחול
מלאכי ג
במידבר יד
תהלים כה
תהלים קיג
תהלים קכא
אסדי־פי והגיון לבי לפדף יי צורי ן־גאלי: עשה שלום בקרומיו הוא
ועשה שלום עלינו ועל כל ישךאל ; ואנןזרו אמן:
יהי רצון מלפניך ין אלה־בו ואלה־ אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה
בןמינו ותן הל.ה : ' בתורתך: ושם נעבדך ביראה כימי עולם וקשנים
קדמניות: וערבה לי* מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות:
־׳ : * : 17 : 7 ־ 7:1 •:־; : 17 * 77 ** "|_ 7 : 7 * 1 ־׳: 1 * 1
ועתה יגדל־נא כח ארנן באל־ דברת לאמר:
זכר־רחמיף י; וססדיף כי מעולם המה:
?תגדל ויתקדש שמיה יבא בעלמא דמו־א כךעותה וימליך מלכותה בר״כון
וביומיכון ובחיי ךכל בית ישראל כעגלא ובזמן קריב: ואמרו אמן: ;הא שמיה רפא
מברך לעלם ולעלמי עלמןא יתברך וישתבח התפאר ףתרומם ויהנשא !יההדר
ויתעלה ויתהלל שמיר ך־ךשא פריך היא: לעלא מ?ל ב־עתא ושירתא תשבתתא
ונהעתא דאמיךן בעלמא: ואמרו אמן:
( קהל: קבל ברתמים ומרצון את תפלתינו:)
תתקבל צלותהון ובעותהון ךכל ישראל קךם אבוהון די בשמן א : ואמרו אמן :
( קהל: יהי שם "מברך מעתה ועד־עולם:)
יהא *שלמ א י? א ? 1 ו שמן א וחיים עלינו ועל כל י שךאל: ואמרו אמן :
( קהל: עזרי מעם "עשה <שמים וארץ:)
עשה שלום במרומיו הוא:עשה שלום עלינו ועל כל 'שךאל: ואמרו אמן :
בחנוכה מדליקים את המנורה עמי 258
בפורים קוראים את מגילת אסתר עמי 260
בימי ספירה סופרים כאן את העומר עמי 205
ערבית לחול
85
עלינו
עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדלה ליוצר שראשית, שלא עשנו
כגדי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה• שלא שם חלקנו כרם,
וגורלנו ככל־רמונם, שהם משתרוים להכל וריק, ומספללים אל
אל לא יושיע. ואנחנו כורעים ומשתרוים ומודים לפני כלך מלכי
הפלכים ולקדוש ברוך הואי שהוא נוטה שמים ויסד ארץ, ומושב
יקרו כשפים ממעל, ושכינת עזו כנכרי פרומים. הוא אליהינו, אין
עוד, אפת מלכנו, אפס זולתו. ככתוב כתורתו: וודעת היום והשכת דבי■□!
אל־לבכך׳ כי יי הוא האלה־ים כשמים פלעל ועל־הארץ פתחת אין
עוד:
על כן נקוה לך יל אלרינוי לראות פרדה כתפארת עזך, להעכיר
גלולים מן ליאדץ. והאלילים כרות יכךתון, לתקן עולם כפלכות
שדי, וכל בני בשר יקראו כשמך, להפנות אליך כל רשעי אךץ.
לכ־רו ולךעו כל יושכי סכלי כי לך סכרע כל בדך, תשבע כל לשון.
לפניך יל אלרינו יכרעו ויפלס ולכבוד שפך יקר יתנו. < ויקכלו כלם
את על פלכורך, ותפליך עליהם פרדה לעולם ועדי כי הפלכות
שלף ריא, ולעולמי עד תמליך בכבוד:
>
<
86
עירוב תבשילין
עושים עירוב תבשיליו כאשר שבת סמוך ליום טוב:
אוחז העירוב ומבורך:
ברוך אתה י: אליהיבו ?!לך העולם, אשר קך־שנו במצותיג וצובר על
מ^ות ערוב:
בדן ערובא יהא שלא לבא למיפא ולבשלא ולאשמבא ולאךל?!א
שרגא ולמעבד כל־צלכבא, מיומא טבא לשבתא לנו ולכל־הךדים
בעיר הזאת:
הדלקת הנרות
בערב שבת נוהגים להדליק 1 ' נחת:
ברוך אתה, ך אליהינו, מלך העולם, אשר קךשבו במלותיו, וצובר
להךליק נר של שבת:
בערב יום טוב וראש השנה שלא בשבת נוהגים להדליק ב' נחת:
ברוך אתה, ך אליהינו, מלך העולם, אשר קךשבו במלותיו, וצובר
להךליק נר של |שבת ושל] יום טוב:
בערב יום כפור:
ברוך אתה, ך אליהינו, מלך העולם, אשר ק!ךשבו במלותיו, וצובר
להךליק נר של |שבת ושל] יום הכפוךים:
בערב יום טוב, ראש השנה, וים כפור:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם, שךח:בו וקימבו והגיעבו לזמן הזה:
87
קבלת שבת
יש קהילות שאומרים הפסוקים של קבלת שבת סרוגים- החזן ואחר כך הקהל.
בשבת חול המועד אומרים קבלת שבת בשלימות
לכו נרננה ליי נריעה לצור ישענו: נקדמה פניו בתודה בזמרות
. 1 : : ־ 1 ג־ז!_ ־!: 7 'י׳ 7 * 7 : ן- • : " 1 : ־י: 17 - 77 ו- : 7 יי׳ * : •
נריע לו: כי אל גדול י ז ; ומלך גדול על־כל־אליהים: אשר בידו
מחקת־ארץ ותועפות הרים לו: אשר־לו הים והוא עשהו וובשת:דיו
וצרו: באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני־יי עשנו: כי הוא אלהינו
ואנחנו עם מרעיתו וצאן יךו היום אם־בקלו תשמעו: אל־תקשו
לבבכם כמריבה כלם מסה כמךבר: אשר בסוני אבותיכם בחנוני
גם־ראו פעלי: ארבעים שנה אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם
לא־יךעו ךךכ י : אשר־נשבכתי כאפי אם־יבאון אל־מנוחתי:
שירו ליי שיר חדש שירו ליי כל־הארץ: שירו ליי ברכו שמו בשרו
מלם־ליום ישועתו: ספרו בגרם כבודו בכל־העמים נפלאותיו: כי
גדול יי ומהלל מאד נורא הוא על־כל־אליהים: כי כל־אליהי העמים
7 > : 17 - : 17 - : א 7 ( ־ 7 :/• •ו *> 7 " 1 - 17 ־ ¬ו¬
אלילים ויי שמים עשה: הודץהדר לפרו עז ותפארת במקדשו: הבו
ליו משבחות עמים הבו ליי כבוד ועז: הבו לך כבוד שמו שאו מנחה
ובאו לחכתתיו: השתחוו לך כהךהת־קךש חילו מפניו כל־הארץ:
אמרו בגרם ך; מלך אף־תכון תבל כל־תמוט :דין עמים במישרים:
ישמחו השמים ותגל הארץ יךעם הים ומלאו: ועליז שדי וכל־אשר־בו
אז ירננו כל־עצי־יער: לפני ך כי בא כי בא לשפט הארץ'שפט־תבל
בצדק ועמים באמונתו:
יך מלך תגל הארץ ישמחו אךם רבים: ענן וערפל מביביו צךק
ומשפט מכון כסאו: אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו: האירו
ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ: הרים כדונג נמסו מלפני י ז ;מלפני
אתן כל־הארץ: הגידו השמים צךקו וראו כל־העמים כבות:
יבשו כל־עבדי פסל המתהללים באלילים השתחר־לו כל־אליהים:
תהלים צה
תהלים צו
תהלים צז
88
קבלת שבת
תחלים צח
תחלים צט
תחלים כט
ששעה ותשמח ציון ותגלנה שבות יהודה למען משפטיף י:: כי־אתה יי
עלי!ן על־כל־הארץ שאד נעלית על־כל־אליהים: אחבי יי שנאו רע
שמר בששות חסידיו מיד רשעים:צילם: אור־זרע לצדיק ולישח־לב
ששחה: ששחו צדיקים בי ז ;והודו לזכר קלשו:
מזמור ישירו ליי שיר חלש כי־בפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע
קלשו: הודיע ^ין ישועתו לעיני הגוים גלה צלקתו: זכר חסדו ואמונתו
לבית ישראל ראו כל־אפסי־ארץ את ישועת אליהיבו: הריעו לין
כל־הארץ פסחו ורבני ןזמרו : זמלו לין שסבור שסבור וקול זשרה:
בחצצרות וקול שופר הריעו לפני השלך ין: ידעם דדם ומלאו תבל
וישבי בה: נהרות ימחאו־כף יחד הרים ירננו: לפני יי כי בא לשלט
הארץ ישפט־תבל שצדק ועמים במישרים:
יי מלך ירכזו עמים ישב כרובים תבוט הארץ: יי בציון גדול ורם
הוא על־כל־העמים: יוךו שקף גלול ונורא קלוש הוא: ועז שלך
ששפט אהב אתה כוננת מישרים ששפט וצדקה ביעקב אתה עשית:
חממו י ז ; אליהינו !השתחוו לחלם רגליו קלוש הוא: משה ואהרן
שלחניו ושמואל שקראי שמו קלאים אל־יי והוא יענם: שעמוד ענן
ידבר אליהם שמלו עלתיו וחק בתן־למו: יךאליהינו אתה עניתם אל
נשא חית להם ונקם על־עלילותם: חממו " אלהיינו!השתחוו להר
קלשו כי־קד־וש י ז ; אליהינו:
מזמור לדוד הבו ליי בבי אלים הבו ליי כבוד ועז: הבו ליי כבוד
* 1 5 7 *; 7 1 _ ,*־ : 7 : " 1 - ״ •* 7 ( ־ 1 : 7 7 ( 7 ו 17 - : ז : ו-
שמו לשתחוו ליי שהללרדקלש: קול יי על־המים אל־הכבוד חלעים
יי על־מים רבים: קול־י! בלח קול יי בהדר: קול!ן שבר אחים
וישבר יי את־אלזי הלבנון: וןלקילם כמו־עגל לבנון ושךיון שמו
בן־ראמים: קול־יי הצב להבות אש: קול יי יחיל מדבר יחיל יי
מלבר קדש: קול יי יחולל אילות ויחשף יעלות ושהיכלו כלו אמר
קבלת שבת
89
כבוד: יי למבול ושב וישב יי מלך לעולם: יי עז לעמו יתן יי יברך
את־עמו בשלום:
־ 1 _ ־ 17
לכה דודי
לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה:
5 7 • • :י־ ־ 7 5 •* ־ 7 : ־! : 7
שמור וזכור בדבור אחד השמיענו אל המוקד
יי אחד ושמו אחד לשם ולתפארת ול־הלה:
לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה:
: 7 • * : 1 - ־ 7 : •* ־ 7 : ־! : 7
לקראת שבת לכו ונלכה בי היא מקור הברכה
מראש מקדם נסוכה סוף מעשה במקשבה קהלה:
לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה:
: 7 • * : 1 - ־ 7 : •* ־ 7 : ־! : 7
מקדש מלך עיר מלוכה קומי באי מתוך הקפכה
רב לך שבת בעמק הבכא והוא והמול עליך המלה:
לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה:
: 7 • * ! 1 ־ ־ 7 5 •• ־ 7 : ־! : 7
החנעדי־מעפר קומי לבשי כ■'־" תפא־תך עמי
על וד בן ישי בית הלהמי קךבה אל נבשי ?אלה:
לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה:
: 7 • * :י־ ־ 7 : •* ־ 7 : ־! : 7
הקעוקרי החעודדי בי בא אודך קומי אודי
עודי עודי שיר דבדי בבוד יו עליך נ?לה:
לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה:
5 7 • * : 1 ־ ־ 7 : " ־ 7 : ־! : 7
לא תבושי ולא תכלמי מה השתוההי ומה ההמי
בך וחסו עני' עמי ונבנתה עיר על תלה:
לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה:
5 7 • • ! 1 ־ ־ 7 : •* ־ 7 : ־! 5 7
והיו למשסה שאסיך וךחקו כל מבלעיך
ושיש עליך אלהיך במשוש חתן על כלה:
90
קבלת שבת
לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה:
: 7 • * : 1 ־ ־ 7 : " ־ 7 5 ־ 7:1
ימין ושמאל תפלצי ואת י; תעריצי
על :ד איש בן פרצי ונשמחה ובגילה:
לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה:
: 7 • * : 1 ־ ־ 7 : •* ־ 7 :־ 7:1
הציבור לאבל:
המקום ינחם אותך (אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים:
בואי בשלום שבדת בבלה גם בשמחה ובצהלה
תוך אמוני עם סגלה בואי כלה בואי כלה:
לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה:
: 7 • * : 1 ־ ־ 7 : •* ־ 7 :־ 7:1
תחליםצב מזמור שיר לום השבת: טוב לחדות ל; ולזמר לשבך עלון:
להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות: שלי עשור ושלי־נבל בלי
הגיון בבנור: כי שמחתני י ז ; בפעלך בסששי :דיך ארנן: מה־גדלו
מש&יף י ז ; מאד עסקו מחשבתיף: איש בער לא :דע וכסיל לא־זבין
את־זאת: בפרח רשעים במו עשב דציצו כל־פשלי און להשסדם
שדי־שי: ואתה מרום לעלם ין: כי הנה איביף יי כי־יהנה איביך
יאבדו יתפרדו כלפשלי און: ותרם כראים קרני בלתי בשמן
ישנן: ותבט עיני בשורי בקמים שלי מדעים תשמשנה אזני: ס צךיק
כתמר יפרח בארז בלבנון ישגה: שתולים בבית"בחצרותאליהינו
יפריחו: עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו: להגיד כי־ישר יי
צורי ולא־עולתה בו:
91
"מלך גאות לבש לבש יי עז התאזר אף־תכון תבל בל־תמוט: בםרן תהל , □ צג
כקאך מאז מעולם אתה: נשאו בהרות יי נשאו נהרות קולם ישאו
בהרות דכים: ס מקלות מים רבים אדירים משבדי־ים אדיר במרום
ך: עדסיך נאמנו מאד לביחך נאוה־קךש יי לארך ומים:
קדיש יתום - רק יתום אחד
ותגדל ויחקהש שמיה רבא קעלמא דקרא כךעותה המליך מלכותה בחויכון
וביומיכון ובחוי ךכל בית ישראל בעגלא ובזמן ?!ריב: ואמרו אמן: יהא שמיה רבא
מברך לעלם ולעלמי עלמןא יחברך וישתבח ויקפאר ויתרומם ויקנשא ויסההר
.־־־עלה ויתהלל ■שמיה ך־ךשא בריך הוא: לעלא מכל ב־בתא ־ש־־תא ־שמהתא
ונחמתא האמירן מעלמא: ואמרו אמן: יהא שלמא הבא מן שמןא וחיים עלינו ועל כל
ישראל : ואמרו אמן: עשה שלום ממרומיו הוא :עשה שלום עלינו ןעל כל ישראל:
; ואמרו אמן:
ערבית לשבת ויום טוב
יחברך וישתבח ויתפאר
ויתרומם .־־־נשא שמו של ש״ץ: ברכו את יי המברך:
מלך מלכי המלכים הקדוש
ברוך הוא: שהוא ראשון קהלוש״ץ: ברוך יי המברך לעולם ועד:
ןהוא אחרון ומבלעךיו אין
אלח־ם: סלו לרכב,בערבות ביה שמו ועלזו לפניו: וישמו מרומם על־כל־מרכה תחלי□ סח
וחחלה: ברוך שם עבוד מלכותו לעולם וער: יהי שם י ז ;מבךך מעתה וער־עולם: תחלי□קיג
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אקר בךברו מעריב ערבים
בהקמה פותח שעדים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים
ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע קךצונו: בורא יום ולילה
גולל אור מקני חשך וחשך מקני אור: ומעביר יום ומביא לילה
ומבדיל בין יום ובין לילה ך קבאות שמו: ס אל חי וקלם תמיד
ימלוך עלינו לעולם ועד: ברוך אתה יל המעריב ערבים:
92
ערבית לשבת ויום טוב
אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת: תורה ומצות הקים ומשפטים
אותנו למך־: על כן ־: אלילתו כשכבבו ובקומנו בשיח :־״־ ובקומה
בלבדי תורתך ובמצות , ־ לעולם וקר: כי הם חייבו ואה־ ימיבו ובך□
נהגה יומם ולילה: ס ואלבלף אל תסיר ממנו לעולמים: ברוך אתה
ך אוהב, עמו ישראל:
(אל מלך נאמן)
שמע ישראל יי אליהינו יי אחד:
• 1 . ז א • •• 1 • ^( • ! 1
בלחש: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ואהבת את י ז ; אליליך ככל־לבכך ובכל־נבשך וככל־מאדף: והיו
הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על־לבבף: ושננתם לבלף
ולכלת בם בשבתך בביתך ובלבל־ כלרך ובשכבך ובקומך:
וקשלתם לאות על־ידף והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על־מזזות
ביתך ובשעריך:
":ח□■* והיה אם־שמע תשמעו אל־מצותי אשר אבכי מצוה אתכם היום
: 7 7 ־ 7 > ־ * : : ־.* • : ־ :־ 57 17 •ע• : ••• : •••.' ־ <*■
לאלבה את־י ז ; אליהיכם ולעבדו בבל־לבבכם ובכל־בבשכם: וב.־־ ,
מטר־אלצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת ללך ותירשך ויצהרף:
תת־ , עשב בשלך לבהמתך ואכלת ושבעת: השמלו לכם בן־יפתה
לבבכם וסלתם וקבלתם אלילים אהלים ולשתלויתם להם: ולרה
אף־יי בכם ועצר את־השמים ולא־יהיה מטר ולאדמה לא תלן
את־יבולה ואכלתם מהרה מעל' הארץ הטבה אשר יי נתן לכם:
ושמתם ארדלברי אלה על לבבכם ועל־בפשכם וקש לתם אתם לאות
על־וללם ולת לטוטפת בין עיניכם: ולמלתם אתם את־בביכם לדבר
בם בשבתך בביתך ובלכתך בדלך !יבשבבך ובקומך: וכתבתם
על־מזוזות ביתך ובשעריף: למען ילבו ימיכם וימי בניקם על
האלמה אשר נשבע ללאבתיכם לתת להם בימי השמים על־לאלץ:
ערבית לשבת ויום טוב
93
ויאמר יי אל־משה לאמר: דבר אל־בני ישראל' ואמךת אלאם ועשו במדברט!
להם ציצת על־כבפי כנדיהם לדרתם ובחנו על־ציצת הכנף ?תיל
הכלת: והיה לכם לציצח׳ וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות ל
ועשיתם אתם ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינילם אשר־אתם
זבים אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את כל־מצותי והייתם קדשים
לאלהיכם: אני עאלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ ממרים להיזת
לכם לאלהים אבי יי אלהיכם:
הש״ץ אומר"אמת" בקול רם:
אמת ואמונה כל זאת וקןם עלינו כי הוא ין אליהינו ואין זולתו ואנחנו
ישראל עמו: הפודבו מוד מלכים מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים:
האל הנפרע לבו מצרנו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו: העשה איוב ט
גדלות עד־אין ההר ובמלאות עד־אין מכפר: השם נפשנו בחיים תהל , □ט!
ולא־בתן למוט רגלנו: המךריכבו על במות אויבינו ערם התנו על
כל שנאינו: העשה לנו נסים ונקמה כפרעה אותת ומוכחים כאדמת
בני חם: המכה בעברתו כל ככודי ממרים ויוצא את עמו ישראל
מתוכם לחירות עולם: המעביר בניו בין גזרי ום סוף את רודפיהם
ואת שונאיהם כקהומות טבע: וראו בניו גבורתו שכחו והודו לשמו:
ס ומלכותו כרצון קכלו עליהם: משה וכני ישראל לף עבו שירה
כשמחה רבה ואמרו כלם:
קהל: מי־כמכה באלם יי מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה
1 •ן 7 > 7 7 ן * : 7 *; 7 . 1 7 : י־ ־
פלא:
7 ן_ ־ ^ 1 •.• 7 ;
ש״ץ
: מלכוקף ראו בניך בוקע ןם לפני משה זה אלי עבו ואמרו:
קהל: יי ימליך לעלם ועד:
ונאמר: כי־פדה עארדיעקב וגאלו מיד חזק ממנו: ברוך אתה ין גאל
ישראל:
ירמיה לא
94
ערבית לשבת ויום טוב
שמות לא
ן־קרא כג
תהלים נא
השכיבנו י: אליהינו לשלום והעמידנו מלכנו לחיים ופרוש עלינו
מכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו למען שמך: והגן
בעדנו והסר מעלינו אהב ־פר 01 ד ב ולעב ויגון ןהסר שטן מלפנינו
ומאחרנו ובצל כנפיך תסתירנו כי אל שומרנו ומצילנו אתה כי אל
מלך חנון ורחום אתה: <> ושמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה
ועד עולם: ופרוס עלינו סכת שלומך: ברוך אתה י: פורס סכת
שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלם:
הקהילה ביחד(בשבת):
ושמרו בני־ישראל את־השבת לעשות את־השבת לדרתם ברית
: 17 :; :••ן ״ ; ־ז •• 1 זי ־ ־־ 7 * ־ 1 :־ ע זי ־ ־ 7 ע : ! ד.! :
עולם: ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי־ששת ימים עשה יי
את־השמים ואת־הארץ וביום השביעי שבת וינפש:
ברגלים: וידבר משה את־מעדי יי אל־בני ישראל:
־:־ ״•!_ זר ן :— 1 : 7 ,; • : 7 •• 1
יתגדל ויתקדש ;?מיה רבא קעלמא דקרא כךעותה וימליך מלכותה עחייכון
וביומיכון ובנח:י ךכל־בית־ישךאל בקגלא ובזמן קריב - [אמרו אמן: ;הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמ;א ירזברך וישתבח ןיר 1 פאר ןירזרומם ויתנשא ויההדר
ויתעלה ־־־הלל ■שמיה ך־ךשא בך־ך הוא : לעלא מבל־ב־בתא!שירתא ־שמהתא
ונחמתא דאמירן קעלמא [אמרו אמן:
תפילת יום טוב בעמי 211
תפילת העמידה
אדני שפתי תפתח ופי:גיד ־הלתך:
ברוך אתה י: אליהינו ואלהי אבותינו אלה' אסרהם אלהי ימחק
ואלהי ;עקב האל הגדול הגביר־ והנורא אל ;?ליון גומל הסדים
טובים וקונה הכל תוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען
שמו באהבה:
ערבית לשבת ויום טוב
95
בשבת שובה: זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים ןכסבנו בסבר החיים למענך
אלח־־ם חיים:
מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה ין מגן אברהם:
אתה גבור לעולם אדני מדדה מתים אתה רב להושיע:
ממוסף של שמיני עצרת עד מוסף יום א' של פסח אומרים:
משיב התה ומוריד הגשם
מכלכל חיים בחסד שתה מתים שרחמים רבים סומך נובלים
ורופא חולים ומתיר אסורים ומקום אמונתו לישני עפר: מי סמוך
בעל ?בורות ומי תמה לך מלך ממית ומתח ומשמיה ישועה:
בשבת שובה: מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים שרחמים:
ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך אתה ין מחוה המתים:
אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום ןהללוף סלה: ברוך אתה
ןן *האל (*בשבתשובה: המלך) הקדוש:
אתה קד־שת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ
ושרכתו מכל הןמים ןקדשתו מכל הזמנים וכן כתוב בתורתך:
ויכלו השמים והארץ ןכל־שבאם: רכל אלהיט' כיום השביעי בראשית ב
מלאכתו אשר עשה וישבת כיום השביעי מכל־מלאקתו אשר עשה:
דבךך אלהים את־רם השביעי דקדש אתו כי בו ששת מכל־מלאבתו
אשר־ברא אליהים לעשות:
אליהינו ואלהי אבותינו ךצה במנוחתנו קדשנו במשוסיף וסן חלקנו
בתורתך שבענו מטובך ןשקהנו בישועתך ומהי לבבו לעבדך באמת:
והנחילנו ןן אלהינו שאהבה וברצון ששת ?!!ש ף וישקהו כף ישראל
אוהבי שמך: ברוך אתה ןן מקדש השבת:
96
ערבית לשבת ויום טוב
רצה יל אליהיבו בעמך ישראל ובספלתם והשב העבודה לךביר
ביתך: ואשי ישראל והפלתם סהרה ?אחבה תקבל ברצון וסהי
לרצון תמיר עבודת ישראל עמך:
בראש חודש וחול המועד:
אליהינו ואליהי אבותינו:עלה ולבא הגיעךו־אה ־:רצה ו י שמע ויפקד הזכר
זכרוננו ופקדוננו חברון אבותינו ןזכרון משיח בן דוד עבדך חברון ירושלם
עיי קךשך חביון בל עמך בית ישראל לפניך לפליטה ולטובה ולחן
ולחבר ולרחמים ולחיים ולשלום ביום
ראש החךש | חג המצות | חג הבכות
הזה זכרנו יי אליהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה והושיענו בו לחיים
־ *.* 7 : ••| : 7 :•.* : 7 7 :י •• 1 •: 77 : •• 1 : ־ •
ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו כי
• : ־ : 7 : ־ • : 7 " : ־ ״ 1-7 : •• 1 • •••.• 11 •• ••ו •
אל מלך חנון ורחום אתה:
ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים: ברוך אתה י: המחזיר שכיבתו
לציון:
מודים אבחנו לך שאתה הוא י: אליהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד
צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור: נוךה לך ונספר החלתף
על חיינו חמסורים ב:ךף ועל נשמותינו הפקודות לך ועל נסיר שבכל
יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים:
חטוב כי לא כלו רחמיך וחמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו
.לד:
בחנוכה: על חנפים ועל חפךקן ועל חנבורות ועל התשועות ועל המלחמות
שעשית לאבותינו ב:מים החם בזמן חזה: בימי מתתיהו בן יוחנן כחן
גדול חשמני ובניו כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם
7 ־: ־ 77 :*.* 7:7 ־: 7177 : 77 ־ ־ : 1 * : 7 ״ :־:• 7
תורתך ולהעבירם מחקי ךצרבך : ואתה ברחמיך הרבים עמךת להם בעת
ערבית לשבת ויום טוב
97
צרתם רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם: מסרת גבורים ביד
777 ־ 7:1 *.• * 7 ־ 7:1 ־.• * 7 7 ־ 1 ׳ ! 7 ע •:' 7 7 7 ־ 1 : 7 * • : ־
חלשים!רסים סיד מעטים וסמאים סיד טהורים וךשעים סיד צדיקים ןזדים
סיד עוקקי תורתך: ולך עשית שם גדול וקדוש ס־עולמף רלעסזך ישראל
עשית תשועה ?דולה ופךקן סחיום ח!' ה: ואחר כך באו בניך לךסיר סיתך
ופנו את ה־בלף וטהרו את מקדשך וחךליקו נרות סחסרות קך־שף וקבעו
קומונת ימי הנכה אלו להודות להלל לשמך הגדול:
ועל כלם יחבדך ויחרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד:
בשבת שובה: וכתוב לחיים טובים סבי סדיתף:
וכל החיים יוךרף סלה ויהללו את שסף כאמת האל ישועתנו ועזרתנו
סלה: ערוך אתה ך הטוב שקף ולך באה להודות:
שלום רב על ישראל עסף תשים לעולם כי אתה הוא מלך אדון לכל
השלום: וטוב בעיניך לסרך את עקף ישראל סקל עת יסמל שעה
בשלוסף:
ברוך אתה יי בשבת שובה: סספר חיים סרכה ושלום ופרנסה
17 ־ 7 : 7 : ~ 1 *.* ־ • : 7:77 ־: 7 7
המברך את עמו טובה נזכר ונכתב לפניך אנו וכל עמך בית
־ : 7 " 1 7 ־ 7 * 7 ״ : * 7 ״ : 7 ע 1 1 17 : 7 ־ : 1 ••
ישראל בשלום: ישראל לחיים ולשלום: ברוך אתה יי עושה
': 7 *• ־ 7 *: 7 •• :־* : 7 17 ־ 7 : 7 "
השלום:
־ 7
אליהי ?צר לשוני מרע ושפתי מדבר מךמה ולסקללי נפשי תדום
ונפשי ?עפר לכל תהיה: פתח לבי בתורתך וקסצותיף תךדוף
נפשי: וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מהשסתם:
עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען קדשתף עשה למען
תורתך: למען והלצון ידידיך הושיעה ימי?ך וענני: יהיו לרצון
אמדי־פי והגיון לבי לפניך יי צורי האלי: עשה שלום במתמיו הוא
ועשה שלום עלינו ועל קל י^לאל ; וא?רו אמן:
תהלים ס
תהלים יט
98
ערבית לשבת ויום טוב
יהי רצון מלפניך יי אלהינו ־אלה־ אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה
ב־נדנו ותן חלקנו בתורתך: ושם נ;עםךך ק־ראה כימי עולם וכשנים
מלאכ׳ג קדמניות: וערבה ליי מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות:
־־׳ 5 * : 17 : 7 ־ 7:1 *:־; : 17 * 77 ** '•ב 7 : 7 * 1 ־׳: 1 * 1
הקהל ביחד:
!״״״! ויכלו השמים והארץ וכל־צבאם: ויכל אליהים ביום השביעי
מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה:
: ־ 5 .) :־•.•!_ 7 7 * ־ * : ־ |_ ־ : * * * 7 5 ־ : 7 7 ן
ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו
־ : 7 >'.* י :*.־ * ־.־ |_ ־:־•־: ־י••^ * *!_ > 7 ־ • 7 : ־־ :
אשר־ברא אלהים לעשות:
*.־ 7 1 ( :••• *.) -ן :־ |
מעין שבע —
ברוך אתה ין אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלה י ימחק
ואלהי מנקב האל הגדול הגבוי והנורא אל עליון קנה שמים וארץ:
קהילה ואח״כ החזן:
מגן אבות בךברו מחיה מתים במאמרו האל ( בשבת שובה: המלך)
הקדוש שאין כמוהו המניח לעמו ביום שבת קדשו כי בם רצה
־ 7 ׳ " י 7 ן ־ •• •ן ־־ : ־ : ־ ־ 17 : • 7 7 7
להניח להם: לפניו נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמו בכל יום תמיד
: 7 •ן ־ 7 •<• : 7 7 ־ :־ : * : 7 7 ־ 1 ־ : '.• • : : 7 7 *
מעין הברכות: אל ההוךאות אדון השלום מקדש השבת ומברך
שביעי ומניח בקדשה לעם מדשני ענג זכר למעשה בראשית:
אלהינו ואלה־ אבותינו רצה במנוחתנו: קדשנו במצותיף וסן חלקנו
בתורתך: שבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך
באמת: והנחילנו ין אלהינו באהבה וברצון שבת קךשך וישמחו בך
ישראל אוהבי שמך: ברוך אתה ין מקדש השבת:
ועתה יגדל־נא כדו אתי כאל־ דברת לאמר:
זכר־רחמיף ין וססדיף כי מעולם המה:
ןתגזיל ויתקדש שמיה רבא בעלמא הקרא כךעותה וימליך מלכותה בחןיכון
וביומיכון וקח; , ךכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב: [אמרו אמן: ;הא שמיה רפא
מברך לעלם ולעלמי עלרן א יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא !יתהדר
תה׳דים כה
ערבית לשבת ויום טוב
99
ויתעלה ויתהלל קנדה זיקז־שא בריך הוא: לעלא מכל בו־כתא ושירתא תשבחתא
ןנחמתא דאמירן קעלמא: ואמרו אמן:
( קהל: קבל קרהמים וברצון את הפלתינו:)
תהקכל צלוההון ובעותהון ךכל יקזר־אל קדם אבוהון די בק!מןא: ואמרו אמן :
( קהל: יהי שם י ־ ;מברך מעתה ועד־עולם:)
יהא ק 5 למא רבא מן קזמןא וחיים עלינו ועל כל ישראל: ואמרו אמן :
( קהל: עזרי מעם ץ; עשה שמים וארץ:)
עשה שלום במרומיו הוא :קשה שלום עלינו ועל כל ישראל: ואמרו אמן :
במה מדליקין —
אין אומרים"במה מז־ליקין" בשבת חול המועד:
(א) במה מדליקין ובמה אין מךליקין: אין מךליקין לא בלקש
ולא בלשן ולא בבל־ ולא בקתילת האידן ולא בקתילת המךבר ולא
בירוקה שעל בני המים: לא בזפת ולא קשעוה ולא בשקן קיק ולא
בשקן שרפה ולא באלוה ולא בחלב: נחום המרי אומר: מךליקין
בחלב קבשל: וחכמים אוקדים: אחד קבשל ואחד שאינו קבשל אין
מךליקין בו:
(ב) אין מךליקין בשקן שקפה ביום טוב: ךב י ישקעאל אומר: אין
מךליקין בעקרן מפני קבוד חשבת: וחכמים מתידין בכל חשקנים:
בשקן שקשמין בשקן אגוזים בשקן קנונות בשקן דגים בשקן פקעות
בעקר ן וכנפק: דבי טן־פון אומר: אין מךליקין אלא בשקן זית בלבד:
(ג) כל היוצא מן העץ אין מךליקין בו אלא פשתן: וקל היוצא מן
העץ אינו מטמא טקאת אהלים אלא פשתן: קתילת הב?ד שקפלה
ולא חקחבה - ךב י אליעזר אומר: טמאה חיא ואין מךליקין בה: ךב י
עקיבא אומר: קהורה חיא ומךליקין בה:
(ד) לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שקן דתננה על פי
הנר בשביל שתהא מנטפת ואפילו היא של חרס: ורבי יהודה מתיר
תהילים קיג
תהילים קכא
שבת פרק ב
100
ערבית לשבת ויום טוב
ברכות סד
ישעיה נד
תה׳דים קיט
תהילים קכב
אבל אם חמרה היוצר ממחלה - מתר מפני שהוא מלי אחד: לא ימלא
אז־ם קערה שמן ףתננה מצד הבר ולתן ראש הפתילה מתוכה בשביל
שתהא שואבת: וךבי יהוז־ה מתיר:
(ה) המכמה את הבר מפני שהוא מחלדא מפני גוים מפני לסטים מפני
דיה רעה או בשביל החולה שיישן פטור: מחס על הנר מחס על
השמן מחס על הפתילה הלב: ךב י יוסי פוטר מכלן חוץ מן הפתילה
מפני שהוא עושה פחם:
(ו) על שלש מברות נשים מתות בשעת לדתן: על שאינן זהירות
בברה שחלה ומהך־לקת הנר:
(ז) שלשה ךבך י ם צריך אךם לומר מתוך ביתו עךב שבת עם חשכה:
עשךתם ערבתם הךליקו את הנר: ספק חשכה ספק אינה חשכה - אין
מעשרין את הורי ואין מממילין את המלים ואין מךליקין את הנרות:
אבל מעש ר• ן את הךמי ומעךבין ןטו&נין את החמין:
קידוש בבית הכמסת —
ברוך אתה יל אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן:
ברוך אתה יל אליהינו מלך העולם אשר קךשנו ממצותיו ןרצה בנו
ושבת קךשו מאהבה ומרצון הנהילנו זכרון למעשה בראשית: מי הוא
יום תחלה למקראי קךש זכר ליציאת ממרים: מי בנו בחךת ואותנו
קרשת מכל העמים: ושבת ? 1 ךשך מארבה וברצון הנחלתנו: ברוך
אתה יל מקרש השבת:
אמר דבי אלעזר אמר ךב י רניבא: תלמידי הקמים מךבים שלום
בעולם שנאמר: וקל־בניך למורי י ז ;וךב שלום בניך: אל תקרא בניך
אלא בוניך: שלום רב לאהבי תורתך ואין למו ממשול: יהי־שלום
בחילך שלוה מאךמנותיך: ס למען־אחי ורעי ארברה־נא שלום בך:
ערבית לשבת ויום טוב
101
למען כית־יך
אליהינו אכקשה טוב לך: יי עז לעמו לתן יי
את־עמו בשלום:
־ 1 _ ־ 17
תהלים כט
קדיש יתום - רק יתום אחד
לתגדל ־־־־דש קזמיה רבא עעלמא ךערא ברעותה המליך מלכותה עחייכון
וביומיכון ועדוי ךכל בית יקזו־אל כעגלא ובזמן ה!ךיב: ואמרו אמן: יהא שמיה רבא
מברך לעלם ולעלמי עלמןא יר 1 ברך וישתבח ויר 1 פאר ויתרומם ויסנשא ויסהדר
ויתעלה ויתהלל ישמיד ך־ךשא בריך הוא: לעלא מכל ב־בתא ושירתא ־שמהתא
ונחמתא ךאמירן עעלמא: ואמרו אמן: יהא שלמא יבא מן שמלא!חיים עלינו ועל כל
ישראל : ואמרו אמן: עשה שלום ממרומיו הוא ועשה שלום עלינו ועל כל ישראל:
; ואמרו אמן:
עלינו
עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדלה ליוצר בראשיתי שלא עשנו
כגדי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה• שלא שם הלמנו כךם,
וגורלנו ככל־המונם, שהם משתהוים להכל וריק, ומתפללים אל
אל לא יושיע. ואנחנו כורעים ומשתהוים ומורים לפני מלך מלכי
המלכים הכןדוש ברוך הוא• שהוא נוסה שמים ויסד ארץ, ומושב
יקרו בשמים ממעלי ושכינת עזו כגבה־ מרומים. הוא אליהינו, אין
עוד, אמת מלכנו, אפס זולתו. ככתום כתורתו: וידעת היום והשבת דבי■□!
אל־לבכך׳ כי יי הוא האליחים בשמים ממעל ועל־הארץ מתחת אין
עוד:
על כן נקוה לך יו אלהינו, לךאו.ת מהרה כתפארת ע־־. להעביר
גלולים מן הארץ. והאלילים כרות יכרתון, לתמן עולם כמלכות
שדי, וכל בני בשר יקראו כשמך• להפנות אליך כל רשעי ארץ.
וכירו יודעו כל יושכי סכלי כי לך הכרע כל כרך, תשבע כל לשון.
לפניך יו אליהינו יכרעו ויפלו, ולכבוד שמך יכ!ר יתנו. < ויקכלו כלם
את על מלכותך, ותמליך עליהם מהךה לעולם ועדי כי המלכות
שלף היא, ולעולמי עד תמליך ככבוד:
102
ערבית לשבת ויום טוב
יגדל
יגדל אלהים חי ד:־:ה.
אחד ואין לחיד ?יחודו,
אין לו ךמות חגוף ואינו גוף,
קךמון לכל דבר אקר ?ברא,
חנו אדון עולם לכל נוצר,
קפע נבואתו ?תנו,
לא קם ?ישראל ?מקה עוד,
תודת אמת נתן לעמו אל,
לא לחליף האל ולא למיד דתו,
צופה ויודע ?תדינו,
גומל לאיש ח?ד ???עלו,
יקלח לחץ חלמין ?שיחנו,
מתים יחיה אל ?רב חסדו,
?מצא ואין עת אל מציאותו:
?עלם ן?ם אין סוף לאחדותו
לא ?ערך אליו קדשתו
ראשון ואין ראקית לראקיתו:
יורה גדלתו ומלכותו
אל א?"' סגלתו ותפארתו:
נביא ומביט את תמונתו:
על לד ??־או ?אמן ביתו
לעולמים לזולתו
מביט לסוף דבר בקךמתו:
נותן לרשע רע כרשעתו:
לפדות מח?י חץ ישועתו
ברוך עדי עד קם החלתו
סדר קידוש ליל שבת בבית
103
ברכת הבנים
בראשית מח
לבנים
לבנות
ישכך אלדזים כאכרים
וכמנשה
ישמך אלהים ששרה,
רבקה, רחל, ולאה
יאה י ז ;פניו אליך ויחנך:
ישא י ז ; פניו אליך דשם לך שלום:
במידבר 1
~ שלום עליכם ^
שלום עליכם מלאם־ השרת מלאם־ עליון
מלך מלכי הכלכים הךהוש ברוך הוא:
בואכם לשלום מלאכי השלום מלאכי עליון
מלך מלכי המלכים הךהוש ברוך הוא:
בךכוני לשלום מלאכי השלום מלאכי עליון
מלך מלכי הכלכים דהןהוש ברוך הוא:
צאתכם לשלום מלאכי השלום מלאכי עליון
מלך מלכי הכלכים דהןהוש ברוך הוא:
104
קידוש ליל שבת
~ אשת חיל ^
מ ״ליל א אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה:
בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר:
גמלתהו טוב ולא־רע כל ימי חייה:
! 7 ־|_ ! 1 _ : 17 * 1 : "|_ ־ •.־ 1 7
דרשה צקר ופשתים ותעש בחפץ כפיה:
הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה:
1 17 : 7 17 : 7 • |_ ־־* • : 7 י 7 •( ־ : 17
ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה ןד 1 ק לנברתיה
זממה שךה ותקחהו מפרי כפיה נטעה כרם:
חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועתיה:
טעמה כי־טוב סחרה לא־יכבה בלילה נרה:
17 |_ :־ 7 ־ 1 1 _ - 1 17 * 1 1 ־ ־ ־ 1 _: 7 " 17
ץך י ה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך:
כפה פרשה לעני דדיה שלחה לאבךן:
לא־תירא לביתה משלג כי כל־ביתה לבש שנים:
מךבדים עשתה־לה שש וארגמן לבושה:
נודע בשערים בבלה בשבתו עם־זקני־ארץ:
סדין עשתה ותטכר וחגור נחנה לבנבני:
עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון:
פיה פתחה בחכמה ותוח־דחטד על־לשונה:
צ 1 פיה זהליםי ת ביתה ולחם עצלות לא תאכל:
קמו בניה ויאשרוה בבלה ויהללה:
רבות בנות עשו חיל ואת עלית בל־כלנה:
שקר הסז וחבל ה*פי אשה ידאת־יי היא תתחלל:
תנו־לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה:
קידוש ליל שבת
105
קידוש ליל שבת
רוחצים ידיים לפני קידוש:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם **שר קדשנו במבותיו ךצרבר על
נטילת ירים:
ויהי־ערב ויהי־בקר יזם הששי: ויכלו השמים והארץ וכל־בבאם:
ויכל אליהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי
־: ־> :•.־ • ־ ו_ ־ : • • : ־ : 1 :־ •••ו_ 7 7 <■! ־ • : ־ ו_ ־ : • •
מכל־קלאקתו ^שר עשה: ויברך א לה ים את־יום השביעי ויקדש
אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אליהים לעשות:
* ־ 1 _ > 7 ־ ־ 7 : ־ : :־ •% 7 17 :•.* ־ 1 :־ 1
סקרי מרנן ורבנן ורבותי
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם בורא ברי הגפן:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם ?*שר קדשנו במצותיו ורצה בנו
ושבת ק!ךשו בארבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית: כי הוא
יום קהלה למקראי קךש זכר ליציאת מבדים: כי בנו בחרת ואותנו
קדשת מכל העמים: ושבת ק!ךשך בארבה וברצון הנחלתנו: ברוך
אתה ר בקדש השבת:
בחול המועד סוכת:
ברוד אתה יי אלהינו מלד העולם, אשר קדשנו במצותי!/ וצרבו לישב בסכה:
7 1 ־ 7 : 7 :•.* ״ *.* *.* 1 7 7 :־ *.* : 7 5 * : 7 : • 7 .... ־ \ 7
אחר כל אחד שוטים "ן:
ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם המוציא לרם מן הארץ:
106
קידוש ליל יום טוב
רוחצים ידיים לפני קידוש:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אשר קדשנו ?מטותיו וצובר על
נטילת זך־ים:
סערי מרנן ורבנן ורבותי
ברוך אתה י: אליהינו מלך העולם בוךא פרי הגפן:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו
מכל לשון וקדשנו במבותיו: ותתן לנו ך אליהינו בארבה |שבתות
למנוחה ו] מועדים לשבחה חגים וזמנים לששון: את יום |השבת הזה
ואת יום]
לשמיני עצרת ולשמ״ת
לסכות
לשבעות
לפסח
שביני חג
חג הבכות
חג השבעות
חג הבצות
העצרת הזה זמן
הזה זמן
הזה זבן בתן
הזה זמן
שמחתנו
שב התנו
תורתנו
חרותבו
|באךבה] מקרא קךש זכר ליציאת מבדים: כי בנו בחךת ואותנו
קדשה בכל העמים ןושבת] ומועדי קךשף ובאהבה וברצון] בשבחה
ובששון הנחלתנו: ברוך אתה יז בקדש והשבת ו] ישראל והזבנים:
במוצאי שבת אומרים הבדלה:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש:
7 1 ־ 7 : 7 :••• •• 1 דו ד 1 7 7 •• : 7 ••
ברוך אתה;־ אלח־נו מלך העולם המבדיל בין קךש לחול בין אור לחשך
בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה: בין קדשת שבת
לקדשת יום טוב הבדלת .־את יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת
הבדלת ןקדשת את עמך ישראל בקךשתך: ברוך אתה :־ המבדיל בין
קךש לקךש:
107
בסוכת: ברוך אתה י; אלהינו קל־ העולם, אקר קךשנו במצותיו, רצונו
לישב בקכה:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם, שהחןנו וקימנו והגיעבו לזמן הז-ה:
קידוש ליל ראש השנה
רוחצים ידיים לפני קידוש:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אשר קדשנו ממקותיו וצרבו על
נטילת והים:
ס?ךי מרנן ורבנן ורבותי
ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם בורא מרי הגפן:
ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו
מכל לשון וקדשנו ממקותיו: ותתן לנו ין אליהינו באהבה יום |השבת
הזה ואת יום] הזכרון הזה יום [זברון] קרועה |באךבה] מקרא
קךש זכר ליציאת מקרים: בי בנו בחךת ואותנו קדקת מכל העמים
וךבדף מלכנו אמת לקים לעד: ברוך אתה ין מלך על כל־האךץ
מקדש |השבת ן] ישראל ויום הזכרון:
במוצאי שבת אומרים הבדלה:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש:
7 1 ־ 7 : 7 דו ••• 1 7 7 ״ : " 7 •*
ברוך אתה ין אלהינו מלך העולם המבדיל בין קךש לחול בין אור לחשך
בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה: בין קדשת שבת
לקדשת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדקזת
הבדלת ןקדקזת את עקך ישראל בקדשה־: ברוך אתה ין המבדיל בין
קךש לקךש:
ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם, שהחןנו לקימבו והגיענו לזמן הז-ה:
108
שחרית לשכת ויום טוב
נשמת כל חי ־בד־ את שמך י: אליהינו וךוח כל בשר קפאר וחרומם
זקדף מלבבו תמיד: מן העולם ועד העולם אתה אל ומבלעדיך
אין לבו מלך גואל ומושיע: פח־ה ומציל ומפרנס ומרחם שכל עת
צרה וצוקה אין לבו מלך אלא אתה: אליהי הראשונים והאהרובים
אלוה כל שהיות אדון כל תולדות המהלל שרב 15 התשבחות המנהג
עולמו שחמד וקדיותיו סדהמים: ווי לא :בום ולא יישן המעורר
ישנים והמקיץ רדומים והמשיח אלמים והמתיר אסורים והסומך
נוקלים והזזקף שפופים לך לשרף אבחנו מוךים: אלו פינו מלא שירה
כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושקתותינו ששח קמךהשי רקיע ועינינו
מאירות כשמש וכורח דדינו פרושות שנשר־ שמים ותלינו קלות
כאילות אין אנו מספיקים להודות לך ין אליהינו ואלהי אבותינו
ולברך את שמך על א־ת מאלף אלף אלפי אלפים ודשי ךבבות
פעמים הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו: ממקרים גאלתנו ין
אליהינו ומשית;:בדים שדיתנו: ברעב זנתנו וקשבע כלכלתנו מהרב
הצלתנו ומךשי מלקתנו ומחלים רעים ונאמנים דליתנו: עד הבה
עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך: ואל ־משנו ין אליהינו לנצח: על
כן אברים ששל■;־ בנוותה ובשמה שנפחת שאפינו ולשון אשר שמת
שפינו הן הם יודו ויבךכו וישקהו ויפארו וירוממו רעריצו וזקדישו
דמליכו את שמך מלכנו: שי כל שה לך יוךה וקל לשון לך תששע
וקל ברך לך תקרע וקל קומה לפניך תשתחוה וקל לבבות ייו־אוף
תחל. ם ל ח וקל.קרב וקליות יזמרו לשמך כדבר שכתוב: כל עקמתי תאמךנה
יי מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ןעני ואביון מגזלו: מי יךמה לך
ומי ישוח לך ומי מגרך לך: האל הגדול הגבוי והבורא אל עליון
קנה שמים וארץ: ס נהללך ונשבה־ ונשאךך ובברך את שם קךקך
קאמור: לךוד בדקי נפשי את־יךוקל־קרבי את־שם קךשו:
נ״א: תשבחות
תה׳דים קג
שחרית לשבת ויום טוב
109
בשבעות מתחיל החזן'האל' ,בסכות ושמיני עצרת מתחיל 'הגדול', בפסח מתחיל 'הגבור', בראש
השנה וביום כפור מתחיל'המלך',
האל בתעצמות עזף:
הגדול סקבוד שקף:
הגבוה לנצח והנורא בבוו־אותיף:
המלך היושב על כסא רם ונשא:
בשבת החזן מתחיל כאן:
שוכן עד מרום וקדוש שמו וכתוב: תנו צדיקים בי ז ; לישרים נאוה תחליםלג
חדלה: ספי ישלים תתהלל: ובדבר* צדיקים תתברף: ובלשון
חסידים תתתקם: ובקרב קדושים תתקדש:
ובמקהלות לסבות עקף סית ישלאל סדנה יתפאר שקף מלכנו סכל
דור ודור: שכן חובת כל היצולים לפניף י: אליהינו ואליהי אבותינו
להודות להלל לשבה לפאר לרומם להדר לבלף לעלה ולקלס על
כל־דסלי שירות 15 ותשסחות־לוד סן־ישי עסדף קשיחף:
ישתבח שקף לעד מלכנו האל הטלף הגדיל והקדוש בשמים ובאלץ
סי לף נאה י: אלהינו ואלהי אבותינו שיר ושבחה הלל לקלה עז
וקקשלה נצח ?ללה וגבולה תדלה ןתפאלת ק לשה ומלכות סלכות
והודאות מעתה ועד עולם: ברוף אתה יו אל קלף גדול 15 בתשבחות
אל ההולאות אדון הנפלאות הבוחר סשידי זקלה קלף אל הי
העולמים:
?תגדל ויסקדש שמ י ח רבא בעלמא דברא בךעותח וימליך מלכותה בחויכון
וביומיכון ובחד ךכל־בית־ישךאל בעגלא ובזמן ה!ךיב - [אמרו אמן: ;הא שמיה
רבא מכרך לעלם ולעלמי עלמ;א יקברך וישתבח ויקפאר ויסרומם ־־־נשא ןיר 1 הךר
־־.־עלה ־־־חלל שמיה ך־ךשא כריך הוא : לעלא מכל־ב־כתא יש־־־א תשבחתא
ונחמתא דאמירן בעלמא [אמרו אמן:
110
שחרית לשבת ויום טוב
קריאת שמע וברכותיה
יתברך ויקזתבח ־־־פא־
ש״׳ן: ברכו את יי המברך: וירזרומם .־־.־־":שא קזמו של
מלך מלכי ההלכים הקדוש
קהל וש״ץ: ברוך ך המברך לעולם ועד: ברוך הוא: שהוא ראשון
והוא אחרון ומכלעךיו אין
תחלי□ סח אלהים: סלו לרכב בערבות ביה לומו ועלזו לפניו: וקומו מרומם על־כל־מרכה
תחלי םק יג ותחלה: ברוך שם מבור מלכותו לעולם ועד: יהי שם י; מברך מעתה ועד־עולם:
ברוך אתה יי אליהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חשך עשה
7 י ־ 7 : 7 :״.* ••ו ״.*ן ״.* י 7 7 ״* ן ״.* י ״.*
שלום ובורא את־הכל:
כשאומרים יוצרות: אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי: 16
בקיץ שירים"הכל יורוך" וגם "אל אדון" לסגורים
בחורף אומרים עד"קרא לשמש" לעצמם.
ש״ץ: הכל יורוך והכל ישבחוך והכל יאמרו אין קדוש כ:י:
קהל: הכל ירוממוף סלה יוצר הכל: האל הפותח בכל יום דלתות
שעדי מזרח
ש״ל: ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה
קהל: ומאיר לעולם כלו וליושביו שברא במרת רחמים:
ש״ץ: חמאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום
תמיד מעשה בראשית:
16 ביום טוב שחל בחול:
המאיר לארץ ולדרים ?לח ברחמים ובטובו מהדש ככל־יום תמיד מעשה
בראשית: מה־רבו מ?שיף ל כל ם בחכמה עשית מלאה הארץ קרנף: המלך
המרומם לבדו מאז המשבח והמפאר ותבחנשא מימות עולם: אלחי עולם ברחמיך
חרבים רחם עלינו אדון עזנו צור משיבני מגן ישענו מקזגב בעדני: אל ברוך גדול
דעה חבין ופעל זהרי המה טוב יצר כבוד לקמו מאורות נתן בביבות עזו פנות
בבא־־ קדושים ־למי שדי תמיד מספדים קבוד־אל וקדשתו: תתברך ־־ אלה־נו
על־שבח מעשי י ז ךיך ועל־מאורי אור שעשית יפאךוף פלה: תתברך עמי 112
שחרית לשבת ויום טוב
111
קהל: המלך חברומם לבדו מאז חבשבח והתפאר והמתנשא מימות
עולם:
ש״ץ: אלחי עולם ברחמיך הרבים דחם עלינו אדון עזבו צור משגבנו
מגן יקנעבר בשגב בעדנו:
קהל: אין כערכך ואין זולתך אפס בלתף ומי ךומה לך:
ש״ץ: אין כעך בך ין אליהינו בעולם הזה ואין זולחף מלכנו לחןי
העולם הבא:
קהל: אפס בלתף גואלנו לימות המשיח ואין ךומה לך מושיענו
לחחות המתים:
ש״ץ: אל אדון על כל המעשים ברוך ובבךך בפי כל ?שמה:
קהל: גךלו וטובו מלא עולם דעת וסבונה סובבים אותו:
ש״ץ: חבחגאה על חיות הלךש תהדר בכבוד על המךכבה:
קהל: זכות ומישור לפני כסאו חסד ורחמים לפני כבודו:
ש״ץ: טובים באורות ;?ברא אליהינו יצרם בדעת סבינה ובהשכל:
קהל: כח וגבורה נתן בחם לחיות מובלים בגןךב תבל:
ש״ץ: פלאים זיו ומפיקים נגה נאה זיום בכל העולם:
קהל: ק&בחים בצאתם וששים בבואם עושים באימה ךצון קוניחם:
ש״ז : סאה וכבוד בוחנים לק&מו 5 ?סלי׳ ורנה לזכר מלכותו:
ק ה ל: קרא לשבש ויזרח אור ראה וחחקין צורת חלבנה:
ש״ץ: שבח נוחנים לו כל בבא מרום
תפארת וגדלה שרפים ואופנים וחיות הקדש:
ש״ץ: לאל אשר שבת בכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על
כסא כבודו תפארת עטה ליום חמנוחה ע?ג קרא ליום חשבת: זה
שבח;?ליום חע&ביעי
112
שחרית לשבת ויום טוב
תהלים צב
ישעיה 1
יחזקאל ג
קהל: שבו שבת אל מכל מלאקתו: ויום הטביעי משבה ואומר: מזמור
שיר ליזם השבת: לפיכך יפארו ויבךכו לאל כל יצוריו: שבח יקר
ו?ךלה יתנו לאל מלך יוצר כל המבחיל מנוחה לעמו ישךאל בקדשתו
ביום שבת קךש:
ש״ץ: שבך ך אליהינו יתקדש הקלד מלכנו יתפאר בשמים ממעל ועל
הארץ בתחת: ־תברך מושיענו על שבח בעשה:דיך ועל באודי אור
שעשית יפאךוף סלה:
ש״ץ: תתברך צורנו מלכנו וגואלנו בורא קדושים: ישתבח שבף־לעד
מלכנו יוצר משרתים ואשר משךתיו כלם עובדים ברום עולם
ומשביעים קיךאה .יחד בקול דברי אליהים חיים ומלך עולם: כלם
אהובים כלם ברודים כלם גבוך־ם וקלם עשים באימה וביךאה ךצון
קוניהם: וקלם פותחים את־פיהם בקדשה ובטהרה קשירה וקזברה
ובקךכים ובשבחים ומפארים ומעריצים ומקדישים וממליכים -
קהל: את שם האל המלך הגדול הגבור והנורא קדוש הוא:
ש״ץ: וקלם מקבלים עליהם על מלכות שמים זה מזה ונותנים ךשו.ת
זה לזה להקדיש ליוקרם קנהת ךוח בשקה ברורה ובנעימה: קדשה
קלם קאחד עונים ואומרים ביךאה:
קהל: קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל־הארץ כבודו:
זי צ 17 ע 17 . 1 : 7 ן_ : ז ,י■ : ; 7 ז 11 ;• 1 : 1
ש״ץ: והאופנים והיות הקךש ברעש גדול מתנשאים לעבת שרפים
לעמתם בשבחים ואומרים:
קהל: ברוך כבוד־יי ממקומו:
לאל ברוך נעימות יתנו: למלך אל הי וקים זמירות יאמ 1 רו ותשבחות
ושמיעו: כי הוא לבדו פועל גבורות עשה תךשות בעל מלחמות זורע
קךקות מקמיה ישועות בורא ךפואות נורא תהלות אדון הנפלאות:
שחרית לשבת ויום טוב
113
לסהדש בטובו בכל־יום תמיד מעשה בלאשית: כאמור: לעשה תהליםקל,
אורים גדלים כי לעולם הסךו: ס אור חדש על־ציון תאיר ונזכה
כלבו סהרה לאורו: ברוך אתה י; יוצר המאורות:
אהבה לבה אלבתנו י: אליהינו לסלה גדולה ויתירה חמלת עלינו:
אבינו מלכנו בעבור אבותינו שבסחו בך ותלסדם חקי חיים כן תחננו
ותלמדנו: אבינו אב הללמן לסללם לחם עלינו ותן בלבנו להבין
ולהאכיל לשסע ללמד וללמד לשסר ולעשות ולקום את־כל־דבלי
תלמוד תורתך באלבה: 17 והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו
במבותיף וולד לבבנו לאלבה וליךאה (את) ב:* ך ולא־נבוש לעולם
ועד: כי בשם קךשף לגדול ולנולא בטלנו בגילה ונשמחה בישועתך:
ולביאנו לשלום מאלכע כנפות לאלץ ותוליכנו קוסמיות לאךצנו:
כי אל פועל־ישועות אתה ובנו בחלת סכל־עם ולשון: <> וקלבתנו
לשסף לגדול סלה באלת להודות לך ולולךך באלבה: ברוך אתה
יו לבולר בעמו ישראל באלבה:
(אל מלך נאמן)
שמע ישראל יי אליהינו יי אחד: דברים 1
• 1 . 7 * • 1 • ד! • ■דן
בלחש: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ואלבת את י ז ; אליליך בכל־לכבך ובכל־נכשך ובכל־סאדף: ודרו דברים 1
לדברים האלה אשר אנכי סצוך ליום על־לבבף: ושננתם לבלף
ודבךת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשבבך ובקומך:
וקשךתם לאות על־ודף והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על־מזזות
ביתך ובשעריף:
והיה אם־שסע תשמעו אל־מצותי אשר אנכי מצוה אתכם ה י ום דברי□ יא
: 7 7 ־ 7 > ־ • : : 7 • : ־ :־ •••צ זו •יי : ־•••ע 7 : 17 ־ <י׳
לאלבה את־י ז ; אלהיכם ולעבדו בכל־לבבכם ובכל־נפשכם: ונתתי
נ״א : האר עינינו קמנןותיף ודבק לבנו קתורתף
114
שחרית לשבת ויום טוב
מטר־ארצכם מעתו יורה ומלקוש ואספת תנף ותיךשןץ ולצהר־ף:
־:תת' עשב בשךך לבהמתך ואכלת ושבקת: השמרו ללב סן־יפתה
לבבכם וסרתם ועבז־תם אליה־ם אתר־ם והשתחויתם להם: ןד!ךה
אף־יי בסם וקצר את־תשמים ולא־להיה ממר והאדמה לא תתן
את־יבולה ואכךתם מהרה מעל'הארץ הטבה אשד יי נתן לכם:
ושמתם את־ךברי אלה על לבמבם ועל־בפשכם וקשרתם אתם לאות
על־וךלם ו־־ו לטוטפת בין עיניכם: ולמך־ם אתם את־בניכם לדבר
בם בשבת־ בביתך ובלכתך כדךך ובשממך ובמקימך: וקתמתם
על־מזוזות ביתך ובשעריף: למען ירבו ימיכם וימי מנילם על
האךמה אשר נשבע יי.לאבתיכם לתת להם כימי השמים על־הארץ:
במרביט, דאמר יי אל־משה לאמה: דבר אל־בני ישראל'ואמרת אלחם וקשו
להם ציצת על־כנפי בגדיהם לדרתם תתנו על־ציצת הכנף מתיל
תכלת: והיה לסם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מקות ל
ועשיתם אתם ולא־תתורו אחרי לבמבם ואתרי עיניכם אשר־אתם
זנים אתריהם: למען תזסלו ועשיתם את כל־מצותי והייתם קדשים
לאלהיכם: אני י ז ;אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מקרים לתות
לכם לאלהים אני יי אלהיכם:
הש״ץ אומר"אמת" בקול רם:
אמת דציב ונכון וקום ו:שר תאמן
ואהוב וחביב ונחמי תעים ונורא
ואדיר ומתקן ומקבל וטוב רפה
הדבר הזה קלינו לעולם וקד: אמת
אלתי עולם מלכנו צור וקקב מגן
ישענו: לתר ותר הוא קום ושמו קןם
ומסאו נכון ומלכותו .ואמונתו לעד
בשבת שאומרים "זולת":
אמת : רלצ יב תכון וקןם
ו;שר ונאמן וטוב רפה
הדבר הזה על אבותינו
וקלינו על בנינו ועל
דורותינו ועל כל דורות
זרע ישראל עבדיך:
־דו־ • : 7 •• :־ 7 •דו 1
שחרית לשבת ויום טוב
115
קימת: וךבו־יו חיים וקימים נאמנים
ונחמדים לעד ולעולמי עולמים:
ס על־אבותינו ועלינו על־בנינו
ועל־דורותינו ועל כל־דורות זלע
ישראלעבדיך:
על־הראישונים ועל־האחרונים דבר
טוב וקום לעולם ולנד אקת ואמונה
חק ולא ולגבור: אמת שאתה הוא יו
אליהינו ואליה• אבותינו < מלכנו מלך
אבותינו גואלנו גואל אבותינו יוקרנו
צור ישועתנו פודנו ומצילנו מעולם
שמך אין אליהים עוד זולתך:
על הראשונים ועל
האחרונים לעולם ולנד
הק ולא ולגבור: אמת
שאתה הוא יו אליהינו
ואליהי אבותינו לעולם
ולנד: אתה הוא מלכנו
מלך אבותינו אתה למען
שקף מהר לגאלנו קגאלת
את אבותינו: אמת מעולם
שקף הגדול עלינו נקרא
באהבה אין אליהים עוד
זולתך:
עזרת אבותינו אתה הוא מעולם קגן ומושיע לבניהם אחריהם
קכל־רור ודור: ברום עולם מושבך ומשפטיך וצךקחף עד־אפסי
אךץ: אשדי איש שישמע למקותיף ותורתך וךבדף :שים על־לבו:
אקת אתה הוא אדון לעמך ומלך גבור לריב ריבם: אקת אתה
הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע:
ממקרים גאלתנו ין אליהינו ומבית עבדים פד־תנו: כל־קכוךיהם
הך?ת וקכוךף גאלת רם־סוף בקעת וזדים טבעת וידידים חעבךת
ויכסו־קים צריהם אחד מהם לא נותר: על־זאת שקחו אהובים תהל , □ק!
ורוקמו אל ונתבו ידידים זמירות שירות 18 ותשבחות ברכות והודאות
לקלך אל הי־וקןם רם־ונשא גדול ונוךא משפיל גאים ומגביה שפלים
מוציא אסירים ופוךה ענדם ועתר דלים ועונה לעמו בעת שועם
אלי ו: (עומדים כאן) ס החלות לאל עליון ברוך הוא וקברך: משה ובני
ישראל לך ענו שירה בשקחה י? ה ואמרו כלם:
נ״א: ותשבחות
116
שחרית לשבת ויום טוב
קהל: מי־כמכה באלם יי מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלית עשה
1 •ן 7 > 7 7 ! •• • : 7 •< 7 .> 7 זד : 7 ן_ ־ ,-,י'.• ז! : * 1 ע" ,
פלא:
ש״ץ: שירה חךשה שקהו ?אולים לשקף על־שפת הים יחד כלם הודו
ןהקליכו ואמרו:
קהל: יי ימליך לעלם ועד:
ס צור ישראל קומה כקל דה ישראל וקדה כ?אמף ־הודה וישראל:
ברוך אתה י: גאל ישראל:
תפילה לרגל ביום טוב בעמוד 211
תפילת העמידה
תחלי□"׳ אדני קפתי תפתח ופי:גיד .־חלת־:
ברוך אתה י; אליה־נו ואליהי אבותינו אליה־ אברהם אליה־ יקחק
ואליהי מנקב האל הגדול הגבוי והנורא אל עליון גומל חסדים
טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען
שמו באחבה:
בשבת שובה: זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך
אליה־ם חיים:
מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה י: מגן אברהם:
אתה גבור לעולם אדני קחוה מתים אתה דב להושיע:
ממוסף של שמיני עצרת עד מוסף יום א' של פסח אומרים:
משיב התה ומוריד הגשם
שחרית לשבת ויום טוב
117
מכלכל חיים בחסד מחלה מתים ?רחמים רבים סומך נופלים
ורופא חולים ומתיר אסורים ומקום אמונתו לישני עפר: מי סמוך
בעל ?בורות ומי ךומה לך מלך ממית ומחלה ומ?מיח ישועה:
בשבת שובה: מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ?רחמים:
ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך אתה יו מחוה המתים:
קדושה —
?קדש את שקף בעולם כשם שמקדישים אותו בקזמי מרום ככתוב
על :ד ?ביאף קרא זה אל־זה ואמר
קדוש קדוש קדוש י ז ; צבאות מלא כל־הארץ כבוךו:
אז כקול־רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קול מקנשאים לעמת
שרפים לעמתם ברוך יאמרו:
ברוך ככוד־ך ממקומו:
ממקומך מלכנו תופיע ותמליך עלינו כי מחכים אנקנו לך: מתי
המלך כציון כקרוב כלמינו לעלם ועד תשכון: תתגדל ותחקדש
כתוך ירושלים עירך לדור ודור ולנצח ?צחים: ועינינו תךאינה
מלכוחך כךכר האמור כשירי עזף על ידי די ד משיח צדקך:
ימלך ך לעולם אליהלך ציון לדר ודר הללויה:
לדור ודור נגיד גךלך יל?צח ?צחים קדשתף נקדיש ושימחך אליהינו
מפינו לא למוש לעולם ועד כי אל מלד גדול וקדוש אי !ה: קרוך
אתה יל האל ( בשבת שובה: המלך) הקדוש: ישמח משה...
אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים ?כל יום יהללוך סלה: ברוך אתה
יל *האל (*בשבתשובה: המלך) הקדוש:
ישמח מ?ה ?מקנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו: ?ליל ת?אךת
?ראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני: ושני להת א?נים הוריד ?לדו
וכתוב ?חם שמירת ש?ת וכן כתוב ?תוךסף:
ש" ץ:
קהל וש״ץ:
ש" ץ:
קהל וש״ץ:
ש" ץ:
קהל וש״ץ:
ש" ץ:
118
שחרית לשבת ויום טוב
"""לס וישמרו בני־ישראל את־השבת לעשות את־השבת לדרתם ברית
עולם: ביבי ובין' בבי ישראל אות הוא לעלם כי־ששת ימים עשה יי
את־השמים ואת־הארץ וביום השכיבי שבת ויבפש:
ולא בתתו י: אליהיבו לגדי הארצות ולא הנהלתו מלבבו לעובד ,
פסילים וגם במנוחתו לא ישפנו נבדלים: כי לישלאל עב־ בתתו
באהבה לזרע:;נקב אשר בם בדוךת: עם מקדשי שביעי כלם ישבעו
ויחע?גו מטובך: ובשביעי רצית בו ן־ דש ־ו המדת:מים אותו קראת
זכר למעשה בראשית:
אליהינו ואליהי אבותינו רצה במנוחתנו קדשנו בבבוסיף וסן הלקנו
בתוך"־ שבעבו מטובף ושמחנו בישועת־ וטהר לבבו לעבדף באמת:
והבדילנו י: אליהיבו באהבה וברצון שבת קלש־ וישמחו בף ישראל
אוהבי שמל ברוך אתה י: מקדש השבת:
.רצה י: אללינו בעבף ישלאל וכתפלתם והשב העבולה לדביר
ביתך: ואשי ישלאל ותפלתם בהלה באהבה תקבל בלצון ותהי
ללצון תמיד עבודת ישלאל עמך:
בראש חודש וחול המועד:
אליהינו ואלהי אבותינו יעלה רבא הגיע הלאה "לצ־ 1 ישמ ע ויפקד הזכר
זברוננו ופקדובנו חברון אבותינו ן: עדו ן משיח בן דוד עב־־ חברון ירושלם
ע־ ר ?לשר חברון בל עמך בית ־שלאל לפניך לפליטה ולטובה ולחן
ולחבר ולרחמים ולחיים ולשלום ביום
ראש חחךש
חג המצות
חג הבכות
הזה זכרנו יי אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה והושיענו בו לחיים
־ /* 7 : ••| : 7 :•.* : 7 7 :׳ •• 1 •: 77 : •• 1 : ־ •
ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו כי
• : ־ : 7 : ־ • : 7 " : ־ ״ 1-7 : •• 1 • ••/• 11 •• ••ו •
אל מלך הדן ורחום אתה:
שחרית לשבת ויום טוב
119
ותחזינה עינינו בשובך לציון מרחמים: ברוך אתה יז המחזיר שכינתו
לציון:
מוךים אנחנו לך שאתה הוא
ך אליהינו ואליהי אבותינו
לעולם ועד צור חלינו מגן
ישענו אתה הוא לדור ודור:
נודה לך ונספר תהלתך על
הלינו המסורים סזךף ועל
נשמותינו הפקודות לך ; ועל
נסיך שמכל יום עמנו ; ועל
נפלאותיך וטובותיך שמכל עת
ערב ובקר וצהרים: הטוב כי
לא כלו רחמיך והמרחם כי לא
תמו חסדיך מעולם קוינו לך:
בחזרת הש״ץ- מודים דרבנן:
מודים אנחנו לך שאתה הוא יל
אליהינו ואלהי אבותינו אלהי
כל בשי יוצרנו יוצר מראשית:
קרבות והודאות לשמך הגדול
והקדוש על שהחייתנו וקזמתנו:
כן תחינו ותקימנו ותאסוף
גליותינו להמרת קךשך לשמר
חליל ולמשות ךצנך ולעמדך
מלבב שלם על שאנו מודים לך
ברוך אל ההודאות:
בחנוכה: על הנסים ועל הפךקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות
שעשית לאבותינו כןמים ההם בזמן הזה: בימי מתתיהו בן יוחנן כהן
גדול השמני ובניו כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם
7 ־:־ 77 :•.* 7:7 ־: 7177 : 77 ־ ־ : 1 * : 7 ״ :־:• 7
תורתך ולהעכירם מחקי ךצונך : ואתה כרחמיך הרכים עמךת להם כעת
צרתם רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם: מסרת גבורים ביד
777 ־ 7:1 *.• * 7 ־ 7:1 ־.• * 7 7 ־ 1 ׳ : 7 ע •:' 7 7 7 ־ 1 : 7 * • : ־
חלשים ורכים כיד מעטים וטמאים כיד מהורים וךשעים כיד צדיקים וזדים
כיד עוסקי תורתך: ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל
עשית תשועה גדולה ופךקן כהיום הזה: ואחר כך באו בניך לךכיר ביתך
ופנו את ה־כלך ומהרו את מקדשך והךליקו נרות בחצרות קדשך וקבעו
שמונת ימי הנכה אלו להודות להלל לשמך הגדול:
ועל כלם יתברך ויתרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד:
120
שחרית לשבת ויום טוב
בשבת שובה: וכתוב לחיים טובים ?ני ?ריתף:
וכל החיים יח־וף סלה ויהללו את שסף באסת האל ישועתנו וחזרתנו
סלה: ברוך אתה יי הטוב שסף ולך נאה להודות:
בחזרת הש״ץ בארץ ישראל אם יש כוהנים, הם מברכים את הקהל:
מדלגים פרק זה כשיש רק כהן אחד:
ש״ץ: אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה
י ••ן ״ •* :־ •• 1 7 :־ •* 1 ־: 7 7 ־ : \ ••• 1 *.* ־ 7 ־ 5 7
על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כהנים,
ש״ץוקהל: עם רןדושף כאמור:
כהני□: ברוך אתה ־־ אלה־־ני מלך העולם אשר קן־שנו בקדשתו של אהרן
וצונו לברך את עמו ישראל באהבה:
5 * 17 : 7 ״ 1 *.* ־ * 5 7 *• : ־ :־ 7
יברכך יי וישמרך: יאר יי פניו אליך ויחנך:
: 17 *.* : 1 ; : 17 : * : : ע 1 1 7 ** : 77 7 7 ;• •• *.* 1 1 •| ..••.* 11 7
ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
* 7 : 7 > 7 7 ״ 1 : 7 ״; : 11 17
קהל: אדיר במרום שוכן
כהנים:
רבץ העולם עשינו מה שגזרת עלינו
1 7 7 7 •ו ־ ע 7 ־ 1 : 7 7 ••ו
ב?בורה אתה שלום : ושסך
אף אתה עשה עמנו כאשר הבטהתנו:
שלום: יהי רצון שתשים
עלינו ועל כל עסך בית
ישראל חיים וברכה
* : 7 •־ ־ * : 7 7
השקיפה ממעון קךקזך מן־השמים וברך
את־עמך' את־ישראל ואת האדסה אשר
*.* 1 ־ : 1 *.* * : 7 •* : ״ 17 :־ 7 7 :־ *.*;
נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ
7 ־ 1 7 17 * 1 ־ 1 :־ *.*> * : ־ : 7 ־ 1 :־ •• ־.•;•*.• 1
למקומרת שלום:
זבת חלב ודבש:
7 ־; 7 17 : 17
בחזרת הש״ץ בחו״ל או בא"׳ עם אין כהנים:
אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה על ידי
:*.* *• 1 •* ״ :־ " 1 7 :־ •* 1 ־: 7 7 ־ :..•*.* 1 *.* ־ 7 ־ : 7 ־ : •*
משה י ??□ 7 האמורה מפי אךרן ובניו כךנים עם קדדשך כאמור:
יברכך לי רשמרך:
יאר יי פניו אליך ויחנך:
7 " : 77 7 7 ;• •• *.* 1 1 •| ..••.* 11 7
ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
* 7 : 7 > 7 7 ״ 1 : 7 ״; : 11 17
קהל: כן יהי רצון
קהל: כן יהי רצון
קהל: כן יהי רצון
שחרית לשבת ויום טוב
121
שים שלום טובה וחרכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל
עמך: בךכנו אבינו כלבו ?אחד ?אור פניך כי ?אור פניך בתת לבו
יל אליהינו תורת חיים ואחחת חסד וצךקה וחרכה ורחמים וחיים
ושלום: וטוב בעיניך לבדך את עחך ישראל בכל עת ו?כל שעה
בשלומך:
בשבת שובה: בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה
: ־ * : 77 : 7 ־: 7 7
טובה נזכר ונכתב לפניך אנו וכל עמך בית
7 * 7 •* : * 7 •* : 7 ע 1 1 17 : 7 ־ : 1 •*
ישראל לחיים ולשלום: ברוך אתה יי עושה
*: 7 •• :־* : 7 7 1 ־ 7 : 7 "
השלום:
־ 7
ברוך אתה יל
חחבדך את עמו
ישראל חשלום:
אליהי נצר לשוני מרע ושפתי מד?ר מךמה ולחקללי נפשי תדום
ונפשי ?עפר לכל תהיה: פתח לחי בתורתך וחחצותיף תךדוף
נפשי: וכל חחושחים עלי רעה חחו־ה הפר עצתם וקלקול מחשבתם:
עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען קדשתף עשה למען
תורתך: למען :הלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני: :חוו לרצון
אחדי־פי והדון לבי לפניך יי צורי ןגאלי: עשה שלום חחרומיו הוא
:עשה שלום עליבו ועל ?ל י^לאל ; ואחרו אמן:
יהי רצון מלפניך ־־ אלה־־נו ואליהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה
?:מינו חתן חלקנו ?תורתך: ןשם נעבךך ?־ראה כימי עולם ועשנים
קדמניות: וערבה לי* מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות:
־׳ : * : 17 : 7 ־ 7:1 •:־; : 17 * 77 ** ~|_ 7 : 7 * 1 ־׳: 1 * 1
בסוכת(אבל לא בשבת) נוטלים הלולב:
בראש חודש, ביום טוב, בחול המועד, ובחנוכה אומרים"הלל" עמי 122
תה׳לים ם
תהלים יט
מלאכי ג
בשאר שבתות השנה ממשיכים עם קדיש תתקבל עמי 125
122
שחרית לשבת ויום טוב
תה׳לים קיג
תה׳דים קיד
נטילת הלולב י*^
בסוכת לפני הלל(לא בשבת):
ברוך אתה י; אליהינו;*ל־ העולם, אקר קךשנו במצותיו, וצובר על
?טילה לולב:
ביום הראשון של סוכת מברך גם שהחיינו:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם, שךחןנו וקימנו והגיעבו לזמן הזה:
^ הלל
החזן אומר הברכה בקול רם, הקהל אומר"אמן" ואחר כך חוזרים ומברכים:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אשי קדשנו ממצותיו וצובר לקרא
את ההלל:
הללויה הללו עברי י ז ;הללו את־שם ין: יהי שם ן ז ;ממךך מעתה
ועד־עולם: ממזרח־שמש עד־מבואו מהלל שם ין: רם על־כל־געם
ן ז ;על השמים סבוךו: מי כן ז ;אל'הינו המ?מיהי לשמת: המשפילי
לךאות בשמים ובארץ: מקימי מעפר דל מאשפת ןך י ם אבןון:
להושיבי עם־נדיבים עם בדיבי עמו: מושיבי עקרת הבית אם־הבבים
שמחה הללויה:
בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם ליעז: הייתה יהודה לקדשו
ישראל ממשלותיו: הים ראה ועס דדךדן יסב לאחור: ההדים רקת
מאילים ?בעות כבבי־צאן: מה־לך תם כי תנוס דדךדן תסב לאחור:
ההדים תךקת מאילים ?בעות כבני־צאן: מלפני אדון חולי ארץ
מלפני אלוה.יעקב: ההפכי הצור אגם־מים חלמיש למעינו־מים:
שחרית לשבת ויום טוב
123
מדלג פרק זו בראש חודש ובימים האחרונים של פסח:
לא לנו יי לא לבו כי לשסף תן כבוד על־חסך־ף על־אמתף: למה תהל׳□קט!
לאסרו הגרם אןה־בא אליהיהם: ואליהינו בשמים כל אשר־חפץ עשה:
עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם: פה־להם ולא ידברו עינים לאם
ולא יראו: אזבים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון: ידיהם ולא
ימישון רגליהם ולא יהלכו לא־יחגו בגרובם: כמוהם יהיו עשיהם כל
אשר־בטח בהם: ישראל בטח ביי עזרם ומגבם הוא: בית אהרן בטחו
ביי עזרם ומגנם הוא: יראי יי בטחו ביי עזרם ומגנם הוא:
־ : 7 * ״.־ : 7 ^ 17 ׳ 17 - 1 • : •* 1 - 7 • : 1 _ ~ : 7 <*) : 7 ^ 17 ־ 17 - 1
יי זכרנו יברך יברך את־בית ישראל יברך את־בית אחלן: יברך תהל׳□קט!
יךאי י ז ; הקטנים עם־הגדלים: יסף י ז ; עליכם עליכם ועל־בביכם:
כרוכים אתם ליאעשה שמים וארץ: השמים שמים ליך והארץ נתן
לכני־אדם: לא־המתים יהללרה ולא כל־ןךךי דומה: ואנחנו ?ברך
יה מעתה ןעד־עולם הללויה:
מדלג פרק זו בראש חודש ובימים האחרונים של פסח:
אהבתי כי־יק&מע יאאת־קולי תקנוני: כי־חטה אזנו לי וכלמי אקרא: תחלי□קט!
אפפוני חבלי־מות ומצרי שאול מצאוני צרה ויגון אמצא: ובשם־יי
אקרא אבה יי מלטה נפשי: ח 3 ין "י, וצדיק ואליהינו סדחם: שמר
פתאלם "'דליתי ולי יהושיע: שובי נפשי למנוחיכי כי יי גמל עליכי:
כי חלצת נפש־ ממות את־עיבי מן־דמעה את־דגלי מדחי: ,אסהלך
לפני י ז ;כאךצות החלים: האמנתי כי אדבר אבי עניתי מאד: אבי
אמךתי בהפך כל־האדם כזב:
מה־אישיב לי ז ;כל־ת?מולוהי עלי: כוס־ישועות אשא וכשם ץ;אקרא: תחלי□קט!
בדדי לי ז ;אשלם ??דה־בא לכל־עמו:ץלןר ?עיני לג'חמותה לחסידיו:
אבה יי כי־אבי עבדך אבי עכך־ף בן־אמתף פתחת למוסרי: לף־אזבח
זבח תודה וכשם י ז ; אקרא: נדרי לי ז ; אשלם ?גךה־בא לכל־עמו:
?חצרות בית יי בתוככי יךושלם הללדה:
124
שחרית לשבת ויום טוב
תה׳דים קיז
תה׳דים קיח
תהילים קיח
הללו את־ןן כל־גרם שבחוהו כל־האמים: כי גבר עלינו חסדו
ואמת־ין לעולם הללויה:
ש״ץ: הודו ליי כי ־ טוב כי לעולם חסדו:
קהל: הודו ליי כי ־ טוב כי לעולם חסדו:
שייץ: יאמר ־ בא ישראל כי לעולם חסדו:
קהל: הודו ליי כי ־ טוב כי לעולם חסדו:
ש״ץ: יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו:
קהל: הודו ליי כי ־ טוב כי לעולם חסדו:
שייץ: יאמרו בא יראי יי כי לעולם חסדו:
1 ע : 71 • : ••ע : 7 * • 1 : 7 ע ־ : 1
קהל: הודו ליי כי ־ טוב כי לעולם חסדו:
מן־המצר קראתי יה ענני במרחב יה: י ־ ;לי לא אירא מה־יעשה לי
אדם: י ז ;לי בעזרי ואני אראה בש?אי: טוב לחסות בי ז ;מבטה באדם:
טוב לחסות בי ז ;מבטה ב?ךיבים: כל־געם סבבוני בשם יי כי אמילם:
סבוני גם־סבבוני בשם יי כי אמילם: סבוני כדבורים דעכו כאש
- ( • ־ : 7 * • : : 7 •ע :־ • ־ 1 ־ > ־ • : • 1 :־ : "ע
קוצים בשם יי כי אמילם: דחה דחיתני לנפל ויי עזרני: עזי וזמרת
ז יה ויחי־לי לישועה: קול רבה וישועה באהלי צדיקים ימין יי עשה
חיל: ימין ין רוממה ימין יי עשה חיל: לא־אמות כי־אחיה ואספר
מבשי יה: וסר יסרני וה ולמות לא בתבני: פחחו־לי שעדי־צדק
אבא־בם אודה יה: זה־חשער לי ־ ;צדיקים ובאו בו: אודף כי;בביתני
ותחי-לי לישועה: אולף כיעניתני ותהי-לי לישועה: אבן מאסו הבונים היתה
לראש פנה: אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה: מאת יי הייתה זאת היא
נפלאת בעינינו: מאתי: היתה ז-אתהיא??לאת?עינינו: זה־היום עשה י ז ; בגילה
ובשמחה בר !ה־היום עשה " נבילה ונשמחה בו:
החזן ואחייך הקהל:
אבא יי הושיעה בא
7 ו 7 ע 7:1 •ע 7 7 י*#
אבא יי הצליחה בא
אבא יי הושיעה בא:
7 7 : 7 • 1 7 ע 7
אבא יי הצליחה בא:
שחרית לשבת ויום טוב
125
ברוך הבא בשם י ז ; ברכבוקם מבית י:: בך 1 ך הבא בשם ־; בךכנוכם מבית
י:: אל יי ויאה יל^בר אקרו־חג בעבתים עד קרבות המזבח: אל יי דאר לנו
אקרו־חג בלבתים ער קךנות המזבח: אלי אתה ■אוך־ אלהי ^ךרקזמןל: אלי אתה
ואורך אלהי אךוקמך: הוד־ו לי ז ;כי ־ טוב כי לעולם הקהו: הודו לי; כי - טוב
כי לעולם חקרו:
יהללוך י: אליהיבו כל מעשיף וססידיף צדיקים עושי ףצ.בף וכל
עקף בית ישראל צרבה יודו ויברכו וישקהו ויפארו וירוממו ויעריצו
רקדישו המליכו את שקף מלבבו כי לף טוב להודות ולשקף באה
לזמר כי מעולם ועד עולם אתה אל: ברוף אתה י: מלף קהלל
19 בתשבחות:
ועתה יגך־ל־נא כה אדר כאל־ דברת לאמה:
זכר־רחמיך ך וחסדיף כי מעולם המה:
ותגדל [יתקדש שמיה רבא מעלמא ךערא כךעותה וימליך מלכותה מה:יכון
וביומיכון ובהה ךכל בית ישראל כעגלא ובזמן קךיב: [אמרו אמן: ;הא שמיה רבא
מביר לעלם ולעלמי עלמ;א יתברך [ישתבח [יתפאר [יתרומם ויתנשא [יתהדר
[יתעלה [יתחלל ■שמיה ך־ךשא 3 ךיך הוא: לעלא מכל ב־ביתא "ש״דתא ־׳שבתתא
[נחמתא דאמירן מעלמא: [אמרו אמן:
( קהל: קבל מרסמים ומרצון את תפלתינו:)
תתקבל צלותהון ובעותהון ךכל ישראל קדם אבוהון די משמ;א: [אמרו אמן :
( קהל: ;הי שם ;;מברך מעתה [עד־עולם:)
;הא שלמא יבא מן זקמ;א [היים עלינו [על כל ישראל: [אמרו אמן :
( קהל: עזרי מעם ;;עשה שמים וארץ:)
עשה שלום ממרומיו הוא :עשה שלום עלינו [על כל ישראל: [אמרו אמן :
בקצת קהילות אומרים כאן"שיר של יום" ו״שיר הכבוד" עמי 146
נ״א: בתשבחות
תהילים קיח
במידבר יד
תהילים כה
תהילים קיג
תהילים קכא
126
שחרית לשבת ויום טוב
במדבר י
ישעיה ב
שמות לד
תהילים יט
תהלים סט
תהלים לד
ד״ה א' כט
תהלים צט
סדר קריאת התודה
פותחים הארון
ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה יי !!פצו איביף !!נסו משנאיך
מפניך: כי מציון תצא תורה וךבר־יי מירושלם: ברוך ;?כתן תורה
לעמו ישראל בקדשתו:
בכמה קהילות אומרים ׳"ג מדות בשלוש רגלים:
יי יי אל רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת: נצר חסד לאלפים נשא
עון ופשע וחטאה ונקה: (ג׳ פעמים)
רבו ן העולם מלא משאלותינו לטובה, !הפק ךצוננו, ותן לנו שאלתנו. ומהל
על כל עונותנו, ועל כל עונות אנשי בתינו, מחילה בחסד, מחילה ברחמים,
7 :־ ״ 1 : ־ 7 :־ ־ 7 : * 7 : דו ׳." : * 7 1 ־ :־ •
!טהרנו מחטאנו ומעונותינו ומעשעינו, וזכרנו בזקרון טוב לפניך, ופקדנו
בעקדת ישועה !רחמים, הכרנו לחיים ארוכים !טובים ולשלום, ופךנסה
!כלכלה, !תן לנו לחם לאכל, ובגד ללפש, !עשר!כבוד, !ארך!מים להגות
בתורתך ולקים מצות־ !שכל ובינה להבין ולהשכיל עמקי סודותיה. ושלח
רפואה לכל מכאובינו, ותברך את כל מעשה ידינו, ותגזר עלינו גזרות
! 7 : 7 ־ : : 7 •• 1 :• 7 ־ :־ ״ 7 : * : 7 : "
טובות ישועות ונחמות, ותבטל מעלינו כל גזרות קשות, ותטה לב המלכות
: : ע 7 : ־ •• 7 •• 1 7 : 7 ' : ־ ד •• ־ ־ :
!יועציה!שריה עלינו לטובה, אמן!כן יהי רצון: .!ה!ו לרצון אמלי־פי!הדון
לבי לפניך יי צורי וגאלי:
ואני תפלתי־לך!! עת רצון אליהים ברב־חסךף ענני באמת!שעך: (גי פעמים)
ש״ל: גדלו ליי אתי ונרוממה שמו יחדו
1 ־: ן_ ־ן : 7 |_ • : 1 !" 11 : ן_ ־ : 7 ן
כולם: לך'יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי־כל בשמים
ובארץ לך יי הממלכה !המתנשא לכל לךאש: חממו י ז ; אלהינו
רזשתהוו לקד□ רגליו קך!ש הוא: חממו י ז ;אלהינו רזשתחוו להר
קךש! כי־קדוש יי אליהינו:
שחרית לשבת ויום טוב
127
על הכל ־־?־ל ויחקדש וישתבח ויחפאר ן־יסרומם ויחבשא שמו
קל מלך מלכי ההלכים הקדוש ברוך הוא בעולמות ;?ברא העולם
רזה והעולם הבא כךצונו וכךצון ידאיו וכךצון כל בית ישראל:
צור העולמים ארון כל הכריות אלוה כל הנפשות היושב במךחבי
מרום השוכן בקמי קמי .קדם: קךשתו על החיות וקךשתו על כסא
הכבוד: ובכן יתקדש קמף בנו ין אליהינו לעיני כל חי: ונאמר לפניו
קיר חלש ככתוב: שירו לאלהים זקרו קמו סלו לרכב בערבות
ביה שמו ועלזו לפניו: ך:ךאהר עין כעין בשובו אל נורו ככתוב: כי
עין בעין ילאו בקוב יי צ*ון: ונאמר: ונגלה כבוד ןלולאו כל־בקר
:חדו כי פי יי דבר:
אב הלחמים הוא ירחם עם עמוסים ויזכור כרית איתנים ו:ציל
נפשותינו מן השעות הרעות ויגער ביצר הרע מן הנשואים ויחון עלינו
לקליטת עולמים וימלא מקאלותינו עמדה טובה ישועה ורחמים:
מניחים הספר על השולחן:
גבאי: לעזור ולכן ויושיע לכל החוסים בו ונאמר אמן: הכל הבו גולל
לאליהינו ותנו כבוד לתולה: כהן קרב:עמוד 20 (פלוני ב! פלוני) הכהן.
ברוך קנתן תורה לעמו ישראל בקךשתו: תורת י ז ; תמימה מקיבת
נפש עדות יי נאמנה מלזכימת פתי: פקודי יךיקרים מקמחי־לב מצות
יי ברה מאירת עינים: יי עז לעמו יתן יי יברך את־עמו בשלום: האל~
תמים דלכו אמרת י ז ;צרופה מגן הוא לכל החוסים־בו:
כול□: ואתם הדבקים בין אליהיכם חיים־כלכם היום:
עם אין כהן: אין כאן כהן
תחלים סח
ישעיה נב
ישעיה מ
תחלים יט
תחלים כט
תחלים יח
דברים ד
128
שחרית לשבת ויום טוב
עולה: ברכו את יי המברך:
עולהוקהל: ברוך י; המברך לעולם ועד:
עולה: ברוך אתה י: אליהינו מלך העולם אקר בחר בנו מכל העמים
ונתן לבו את תורתו: ברוך אתה י: נותן התורה:
אחר הקריאה:
ברוך אתה יו אליהינו מלך העולם אקר נתן לנו תודת אמת והוי עולם
נטע בתוכנו: ברוך אתה יו נותן התורה:
ברכת הגומל:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם הגומל לחיבים טובות שגמלני כל טוב:
קהל: מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה:
מי שברך לעולה:
מי שברך אבותינו אברהם יבחק ויעקב הוא יברך את (פלוני ב!
פלוני) אותו ואת כל אקר לו בעבור קעלה לעבוד המקום ולכבוד
התורה ולעבוד הקבת] [(ן) לכבוד הרגל] בקכר זה הקדוש ברוך
הוא יקברהודצילהו מכל צרה !צוקה ויקלח ברכה !הבלחה בכל
מעקה יךיו עם כל ישראל אחיו: !נאמר אמן:
מ׳ שברך ליולדת בן:
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את האשה היולךת
< פב " פ ) עם בנה הנולד במזל טוב בעבור שבעלה יתן.״ בעךם בשכר זה
הקדיש ברוך הוא יהי בעזרם!יקברם ויזכה את האם לגדל את בנה בטוב
ובגעימים ולהךריכו בארה מישור לתורה לחפה ולמעשים טובים. !נאמר
אקח
מ׳ שבירך ליולדת בת:
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את האשה ה־־ולךת
(פבי־פ) עם בתה הנולדת במזל טוב ויקרא קמה בישראל... בעבור שבעלה
שחרית לשבת ויום טוב
129
לתן... בעדם בשכר זה הקרוש ברוך הוא יהי בעזו־ן השמרן ויזכה את האם
לכך־ל את בתה בטוב ובנעימים ולהךליכה בארה מישור למעות לחפה
ולמעשיב טובים. !נאמר אמן:
אבי של הבר מצוה:
ברוך אתה יי אליהינו מלך העולם, אשר פטרני מענשו שלזה
7 1 ־ 7 : 7 :••• •• 1 דו ד 1 7 7 2 ־ ד : 7 ־ 1 • •• 7 2 ד 7 ד
מי שבירך לבר מצוה:
מי שבל ך אבותינו אברהם יעחק ןיעקב הוא יבלך את <פב״פ) שהגיעו ימיו
להיות בר מצוה ועלה היום לתורה בפעם הראשונה לתת שבח והוראה
* 2 ־ י 2 7 772 ־ ־ 7 ־־ 1 ־ 7 * 7 7 •• דו־ 2 77
לרשם יתברך על כל הטובה אשר עשה לו (ונדר...) בקזכר זה הקרוש
ברוך הוא ישמרהו ויחיהו ויכונן את לבו להיות שלם עם יי וללכת בדרכיו
7 1 * 22 ••! ־ *־! * •• 1 ־.־ * * 2 7 •• * 2 7 2 7 דו ד * 2 7 7
ולשמר מצותיו כל הימים ונאמר אמן:
2 * 2 • 72 7 ־ 7 • 2 ־ 7 •*!
מ׳ שבירך לחתן:
מי שברך אבותינו אברהם יעחק העקב הוא יברך את החתן (פב״פ) : ואת
כלתו בעבור שנדרו נדבת לבם... בשכר זה הקדוש ברוך הוא יברך אותם
־ 7 ־ 2 ־ *.* 27 • 2 ־ ־ 7 * 2 ־ *.* ־ 7 ' 7 1 2 7 ״ 1 7
ויתן להם ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם ויזכו לבנות בית בישראל
2 • " 1 7 *.* 2 7 7 2 ־ 2 7 7 2 7 ־ 2 ־ " 2 " ד 2 * 2 * 2 ־ 1 * 2 * 72 ••
לשם ולקהלה!נאמר אמן:
יתגדל ויתקדש שמיה יבא בעלמא דקרא כךעותה המליך מלכותה בחזיכון
וביומיכון ובהה ךכל־בית־ישךאל בעגלא ובזמן קריב - ואמרו אמן: :הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמלא יתברך וישתבח התפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר
ויתעלה ויתהלל שמיה ך־ךשא 3 !־יך הוא : לעלא מבל־ב־בתא יש־־•־"א תשבתתא
ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן:
הגבהה:
וזאת התורה אשר־שם משה לפני בני ישראל: על־פי יי ביד־משה:
: . 1 ־ 7 * 2 ־ ד 7 ו_ ד ־ : :-ע • : 7 •• 1 ־ •( : 7 .) : ־ דו
עץ־חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר: ךרכיה דךכי־בעם
וכל־נתיבותיה שלום: ארךץמים בימינה בשמאולה עשי וקבור: יי
חפץ למען צךקו:?דיל תורה האדיר:
ישעיה מב
130
שחרית לשבת ויום טוב
גלילה:
דח״.*יכט לך יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי־בל בשמים
: 11 - : 7 ־ : \ 7 : ־ : 7 > : ־ : ־••|_־ : ־ •| ^ ־ 7 ־ 1 _*
ובארץ לןל יי הבבלצה והמתנשא לכל ל!־אש: ־־עקר והכבוד
ב לפניך ואתה מושל בצל רקיךךי כה וגבורה ובידך לגדל ילחזק
לכל: ועתה אליהינו מודים אנחנו לך ובהללים לשם תקארתף: יהי
רצון מלפניך יו אליהי ואלהי אבותי שיתגוללו דהביף על מדותיף
ותתנהג על בניך כבדת טובך ותכנס לסם לפנים משורת הךין:
~ סדר קריאת ההפטרה י׳"
לפני ההפטרה:
ברוך אתה יי אליהינו מלך העולם אשר בהר בנביאים טובים ורצה
בדבריהם הנאמרים באמת ברוך אתה יי הבוחר בתורה ובמשה
עבדיו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצךק:
אחר ההפטרה:
ברוך אתה יו אליהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל
הדורות האל הנאמן האומר ועושה הצדבר ובתום קבל ךבריו
אמת וצךק: נאמן אתה הוא יו אליהינו ונאמנים ךבך־ך ודבר אחד
מך־בר־יף אחור לא ושוב ריקם כי אל מלך נאמן ורחמן אתה: ברוך
אתה יו האל הנאמן בכל ךבריו:
רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תנקם נקם (תושיע)
כבהרה בומינו: ברוך אתה יו בשמה ציון בבניה:
שמחנו יו אליה־בו באליהו הנביא עבדך ובבלכות בית דוד בשיחך
כבהרה ובא רגל לבבו על ככאו לא ושב זר ולא ינהלו עוד אהדים את
כבודו כי בשם קךצך נ״כעת לו קלא יכבה נרו לעולם וקד: ברוך
אתה יו מגן דוד:
שחרית לשבת ויום טוב
131
על התורה ועל העבולה ועל ה?ביאים ועל יום
שבת: השבת (ועל יום)
פסח: הג המצות
שבעות: הג השבעות
סכות: חג הסכות
שמ״ע !ש־־ת: שמיני חג העצרת
הזה שבתת לבו י: אליהיבו( שבת: לקךשדז ולמנוחה) לכבוד ולתפארת:
על הכל י: אליהינו אבו מודים לך ומבלכים אותך יחבדך שמף מפי
כל הי תמיד לעולם ועד: ברוך אתה ך מקדש (השבת | ; ו |)(ישראל
והזמנים):
~ יקום פורקן י׳"
בשבת:
יקום פורקן מן קמיא חבא : וחק!ךא ורחמי וחיי ^דיכי רקזזרבי רויחי
וסועתא דשמוא ובךיות גופא ובהולא מעלי א : זלע א חי א ורומא זלעא
די לא ימסוק ודי לא יקטול מפסגמי אודיתא: לסךבן ורבנן הבורתא
קדישתא די מאלעא לישלאל ודי כמכל לרישי כלי ולדישי גלותא
ולדישי מתיבתא רלדיבי די בבא: לכל תלמידיהון ולכל תלמידי
סלמידיהון ולכל מן לעסקין מאודיתא: מלכא לעלמא יברך וההון
ופיש הויהון לסגא יומיהון ולתן אלכה לשניהל ךתפךקון רשתזבון
מן כל עקא ומן כל מךעין בישין מךן די בשמוא יהא מסעךהון כל
זמן ועדן: ובאמר אמן:
יקום פורקן מן שמוא הבא והסלא ולדמי והוי ^דיכי ומזוני תירי
.־כועתא לשמוא וכליות גופא ובהולא מעליא: זלעא היא וקומא זלעא
די לא יפסוק ודי לא יקטול מפתגמי אוליתא: לכל קהלא קדישא
132
שחרית לשבת ויום טוב
איכה ב
איוב 1
תהלים צ
מלכים א ה
ישעיהו נט
הדין דברשוא עם זערוא טשלא ונשוא: מלכא ךעלמא יברך לחכרן
לפיש הליכון לוסגא יומיכון ולתן ארכה לשניכון לתחפךקון לתשתזבון
מן כל עקא ומן כל מרעין בישין מרן די בשמוא יהא בסעדכון כל
זמן ועדן: לנאמר אמן:
מי שבירך אבותינו אשו־הם ישחק ולננקב הוא יברך את כל הקהל
הקדוש הזה עם כל קהילות הקוךש הם ונשיהם ובניהם ושנותיהם
לכל אשר לדם: ומי שמודדים בתי כנסיות לתפלה ומי שבאים
שתוכם להתפלל ומי שנותנים נר למאור דין לקדוש ולהבדלה ופת
לאורחים וצךקה לעניים לכל מי שעושקים שצךכי צבור שאמונה
הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם ליסיר מדם כל מדלה ליךפא לכל
גופם ליסלח לכל ערם לישלח שר־כה להשלחה שכל מעשה ידידם
עם כל־ישראל אדדהם לנאמר אמץ:
~ תפילה לממשלה —
נשא לבבנו אל־כפים אל־אל בשמים: אנא אב הדדמים מקור
השרכות אתה משביה שאון גלים ובודד פקדת נפש כל־חי אלף
שנים בעל'־ שרם אקמול כי ועבר לאשמורה שלילה: יהי־נא דשדף
עם ארץ מול־תנו ארץ פלוני ורום הוךה לרפאות את ששרה לקוקמה
להאדירה לששללה לדזקה שותד של תמוט לעולם: הסר מנאות
ארצה דשר לחרב ליגון למען רוחו כל בניה ששלוה להשקט לכל
משדית לא יקרב לאהליהם לא ישמע קול שוד שגבולנו: בהשביחף
מלחמות עד קצה הארץ להשיב איש אל גפנו לתהת תאנתו: במהרה
הושע יהודה לישראל ישכן לבטח ובא לציון' גואל לכן ידי רצון:
לנאמר אמן:
שחרית לשבת ויום טוב
133
ברכת החודש
הגבאי מודיעה המולד:
מי שעשה נסים לאבותינו, וגאל אותם מעבדות לחרות, הוא יגאל
אותנו בקרוב, ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, חברים כל ישראל,
ונאמר אמן.
ראש רךש ... ירוה ביום ... הבא (הבאים) עלינו ועל כל ישראל
לטובה.
יחדשהו הקדוש ברוך הוא, עלינו ועל כל עמו בית ישראל, לחיים
ולשלום, לששון ולשבחה, לישועה ולנחמה. ןנאמר אמן.
אשרי יוישבי ביתך עוד יהללוך סלה:
אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי אליהיו:
־ :•*!_ .) 7 7 7 ן_ 7 * ־ 5 ״; 7 7 •.* 7:1 ; :•.* 7 |
תחלה לדוד
אברכה שמך לעולם ועד
:־ 17 :־ 7 ע • : 1 : 7 ע 7 ••*ו
אךוממף אלוהי המלך
ואהללה שמך לעולם ועד
בכל־יום אברכך
: 7 ע :־ 17 :־ '.'א\ 7
ולגדלתו אין חקר
גדול יי ומהלל מאד
7 > : 17 - : 17 _ : א
וגבורתיף עידו
דור לד!ר ישבח מעשיך
ודברי נפלאתיף אשיחה
הדר סב!ד הודף
וגדולחך אספרנה
ועזוז נוךאתיך יאמרו
וצדקתך ירננו
זכר רב־טובך לביעו
ארך אפים וגדל־חסד
חביז ורחום י ז ;
!רחמיו על־כל־מעשיו
טוב־יי לכל
: 7 ; ־ .^
וחסידיך יבךכוכה
יודוך י; כל־מעשיף
וגבורתך ידברו
כבוד מלכותך יאמרו
וכבוד הדר מלכות!
: :—נ_ ־ : 1
להודיע לבני האדם גבורתיו
5 •> ־ : •*|_ 17 7 7 |_ : 1 7 א
תהלים פד
תהלים קמד
תהלים קמה
134
שחרית לשבת ויום טוב
תחלים קטו
שמואל ב' א
דברים לב
יואל ד
תהלים עט
תהלים ט
תהלים קי
מלכותך מלכות כל־עלמים
סומך י: לכל־הנפלים
עיני כל אליך ישברו
״ו_ •• ^ ־• ־.יו- 1 : ־
פותח את־:ךך
צדיק י: בכל־ךרכיו
קרוב י: לכל־קראיו
ךצון־יךאיו יעשה
שומר יי את־כל־אהביו
•יו_ :^ 7 ••• 7 1 :־ 7 יי.
וממשלתך פכל־דור ודר
וזוקף לכל־חספופים
ואתה נותן־להם את־אכלם מעתו
ומשביע לכל־חי רצון
וחסיד בכל־מעשיו
לכל אשר יקראהו באמת
ואת־שועתם ישמע רושיעם
ואת כל־הרשעים :שמיד
החלת יי ידבר פי ויברך כל־בשר שם קךשו לעולם ועד:
ואנחנו נברך יה מעתה ועד־עולם הללרה:
רק אומרים בשבת שלפני שבועות וטי באב:
אב הרחמים שוכן מרומים ברחמיו העצומים הוא יבקוד ברחמים
החסידים והישרים והתמימים קהילות הקךש שמסרו נ?שם על קדשת
השם הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו: מנשרים קלו ומאריות
גברו לעשות ךציץ קונם וחפץ צורם: ־־?רב אליהינו לטוקה עם קאר
צדיתי עולם וינקום ?דמינו לעינינו נקמת דם בבךיו השפוך ככתוב בתורת
משה איש האלהים: הרנינו גרם עמו כי דם־עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו
וכפר אדמתו עמו: ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר: ונקיתי דמם
לא־נקיתי ויי שכן בצןון: ובכתבי הקךש נאמר: למה :אמרו הגרם איה
אלהיהם יודע בגי:ם לעירנו נקמת דם־עבךיך השפוך: ואומר: כי דרש
דמים אתם זכר לא שכח צעקת ענוים: ואומר: ידיו בגרם מלא גויות מחץ
71 ־ 17 7 7 * ( 7 ־ ־ 1 :־־ 1 ׳ :־ 7 * 1 : " 7 * 1 _ 1 1 ־ ־ 7 " 1 - :* * 17 ־ 1
ראש על־ארץ רבה: מנחל בדרך ישתה על־כן:ריס ךאש:
ש״ ץ : יהללו את־שם יי כי־נשו״ב שמו־לבדו:
: ־ 1 5 ־ > *.״ ״* 5 7 * * 5 7 |_ : ן_ : ־ ^
קהל: הודי ^ל־^דץ ושמים: ך רם קרן לעמו תחלה לכל־הסין־יו לבני
ישראל עם קרבו הללויה:
תחלים קמח
שחרית לשבת ויום טוב
135
כשחוזרים הספר תורה בשבת:
מזמור לדוד הבו ליי בבי אלים הבו ליי כבוד ועז: הבו ליי כבוד
* 1 5 7 •ע 17 - ,*־ : ז : •א 7 7 ־ 1 : 7 7 7 17 17 - ^־ : 1 : ו¬
שמו השתחוו ליי בהךרת־קךש: קול יי על־המים אל־הכבח־ הרעים
יי על־מים רבים: קול־יי בכה קול יי בהדר: קול יי שבר ארזים
וישבר " את־אךזי הלבנון: דרקידם קמו־עגל לבנון ושריון קמו
בן־ראמים: קול־יי חצב להבות אש: קול יי יחיל מדבר יחיל יי
מךבר קדש: קול יי יחולל אילות ויהשף יערות וקהיכלו כלו אמר
כבוד: יו למבול ושב וישב יי מלך לעולם: יי עז לעמו יתן יי יברך
את־עמו בשלום:
־ 1 _ ־ 17
כשחוזרים הספר תורה ביום טוב שלא בשבת:
לדוד מזמור ליי הארץ ומלואה תבל וישבי בה: כי־הוא על־ימים יסדה
ועל־נהר־ות יכוננה: מי יעלה בהר יי ומי־יקום במקום קדשו: נקי כפים
ובר לבב אשר לא־נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה: ישא ברכה מאת יי
־ ¥ ״ 77 :־ 1 7 17 - ־ 7 |_: ־ : * * : 1 • : ~ב : • : 17 * 17 - 1 : 7 7 : 7 *
וצדקה מאלהי ישעו: זה דור דרשו מבקשי פניך יעקב סלה: שאו שערים
ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד: מי זה מלך הכבוד יי עזוז
הבור יי גבור מלחמה: שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך
הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד יי צבאות הוא מלך הכבוד סלה:
7 : 77:
ובנחה יאמר שובה ל רבבות אלפי ישךאל: קומה י; למנוחתך אתה
ואתן עזף: כחניך ילבשו־צדק וחסידיך ירננו: בעבור דוד עקדף
אל־תשב קבי משיחך: כי לקח טוב נתתי לכם תוךתי אל־תעזבו:
ס עץ־דדים היא למחזיקים בה תמכיה מאשר: ךךכ י ה דךכי־נעם
וכל־נתיבותיה שלום: השיבנו לי אליך ונשובה חדש :מינו כקדם:
תהלים כט
תהלים כד
במדבר י
תהלים קלב
משלי ד
משלי ג
איכה ה
136
מוסף לשבת
יתגדל ויתקדש קזמיה רבא בעלמא דבו־א כךעותה וימליך מלכותה בח:יכון
וביומיכון ובח:י ךכל־בית־ישראל בקגלא ובזמן קריב - [אמרו אמן: ;הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמ;א יקברך וישתבח ןיר 1 פאר ויוקרומם ויתנשא ויקהדר
ויתעלה ־־־הלל שמיה ך־ךשא בריך הוא : לעלא מכל־ב־כתא ושירתא תשבחתא
ןנחמתא דאמירן בעלמא [אמרו אמן:
ביום טוב ושבת חול המועד אומרים כאן ומוסף עמי 217
תחלי□"׳ אדני שפתי תפתח ופי:גיד ך־לתך:
ברוך אתה י; אליתנו ואליהי אבותינו אליה' אסרהם אליהי ימחק
ואליהי ועקב האל הגדול הגבוי והנורא אל עליון גומל חסדים
טובים וקונה יכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבבי סביהם למען
שמו סאחבה:
בשבת שובה: זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך
אלהים חיים:
מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה ין מגן אסרהם:
אתה גבור לעולם ^דני מחוה מתים אתה דב להושיע:
ממוסף של שמיני עצרת עד מוסף יום א' של פסח אומרים:
משיב הךוח ומודיד הגשם
מכלכל חיים בחסד קרוה מתים סדחמים רבים סומך נופלים
ורופא חולים ומתיר אסורים ומקום אמונתו לישני עפר: מי כמוך
בעל גבורות ומי תמה לך מלך ממית ומהוה ומסמיח ישועה:
בשבת שובה: מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים שרחמים:
ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך אתה יו מחוה המתים:
מוסף לשבת
137
קדושה
ש" ץ:
וש״ץ:
קהל
ש" ץ:
וש״ץ:
קהל
ש" ץ:
וש״ץ:
קהל
ש" ץ:
וש״ץ:
קהל
ש" ץ:
וש״ץ:
קהל
ש" ץ:
נעריצך ונקדישף מסוד שיח שךפי קך׳ש המקדישים ■שמך בקז־ש
ככתוב על :ד ?ביאף וקרא זה אל־זה ואמר
קדוש קדוש קדוש "צבאות מלא כל־הארץ כבוז־ו:
כבודו מלא עולם משן־תיו שואלים זה לזה אוה מקום כבודו
לעמתם ברוך יאמרו:
ברוך ככוד־לי ממקומו:
ממקומו הוא ופן מרחמים ההון עם המוהדים שמו ערב ובקר ככל
יום תמיד פעמים מאהבה ממע אומרים:
שמע ישראל יי אליהינו יי אחד:
! ־ 1 • : 7 75 ; :״.־ " 1 75 ע •% * 1
אחד הוא אלה־" הוא אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו ; והוא ישמיענו
?רחמיו שנית לעיני מל הי להיות לקם לאלהים
אני יי אלהיבם:* בשבתות שאומרים בהם אופן מוסיפים פיוט 'אלהכם':
ו?ד?רי קךשף מתוב לאימי:
:מלך יי לעולם אלידדך ציון לדר ודר הללרה:
לדור ודור נגיד גךלך ולנצח ?צחים קדשתף נקדיש ושבהף אליהינו
מפינו לא ;מוש לעולם ועד מי אל מלך גדול וקדוש אתה: ברוך
אתה י; *האל (* בשבת שובה: המלך) הקדוש:
לשבת שובה:
אלהיכם שופט צך־ וקמישור לאמים מדת הרין :הפוך לרחמים ויכפר זדונות
ושגגות עונות ואשמים אדון חטאים המחר והלבן מתמים לכפרה מקוים לילות רמים
הזה עמך מהענים ;צמים זכור מרית ראשונים הקשרים והקמימים ק:ם למניהם
שבועת קדומים וימליך מלמם לעולמי עולמים:
לשבת בראשית:
אלהיכם:?כיל עקדו יכון ??או ?מראשית העיר על תלה יקנה ואךמון;שית ומזקחו
יךפא ומקום נסוך השית ךרור יקךא היותה ח?שית העובד ? ה '?הץ קעל :ד לקח
כושית הזק זעמו קמיו;פיץ חרישית ימלוך על עם שומר שבת ?ראשית:
לשבת חנוכה:
אלהיכם;?יא משיחו אזור צדק ומשפט ךמיד הרשעה;מ־ ת משבט פיו ארב:אמיד
;על הנסים הלל לגמור צעיר מהעמיד דת הךשה ;הדש הטות אזן מה?מיד הלוף
אלילים זבול קך׳ש ;קומם :;מיד משיר מזמור שיר הנקת הבית לדוד:
תהלים ל
138
מוסף לשבת
לשבת נחמו:
אליהיכם יוסיף;דו לקבץ ?פוצותיכם העת ת־זיש לאמו־ צאו מאסוריכם ומלאך מריתו
יקזלח להשיב לבמבם רךכו פנו וה;ה העקב למישור ולעירו יקבמכם השומרים
שבת מרית היא בינו וביניכם בקבו שמו ואל תקנו רמי לכם חי זכר קךשו נקמו עמי
יאמר אליהיכם: כי אני הוא מלמכם ואמליך יעל־בם:
לשבת נשואין:
אליהיכם שמנו שם מס עילמו מלאעיו רוחות רז לא למר ואיה מקום מבורו הולמו
אומרים ברוך מבור־יי ממקומו: לעת ימלוך ליום קומו דזזה ציון גנון במקומו זה
—אי הרעו מל יקומו קרוא ליךושלם מבא מקומו:
לשבת ברית מילה:
אלהיכם אני זומר המרית הנה שולה לשארית את נקתר מנחל מרית לבשר טוב
ושלום מאסרית;ךעו זאת מל מךותי מרית אמר לציון מלך אליהיך זהורית:
אתה ל!דוש ושסך קדוש וקדושים סכל יום יהללוך סלה: ברוך אתה
ך *האל (*בשבת שובה: המלך) הקדוש:
בשבת ראש חודש אומרים כאן"אתה יצרת" עמי 139
תכנת שבת רצית קךכבותיה צוית פרושיה עם כדורי נסכיה מענגיה
לעולם כבוד יבחלו טועמיה חיים זכו וגם האורכים ךבר־יה ?דלה
בחרו אז מסיבי נצטוו עליה ותצונו י: אליהיבו להקריב בה קךכן
מוסף שבת בראוי: יהי רצון מלפניך י: אליהינו ואליהי אבותינו
שתעלנו כשכחה לאךצבי ותטענו בגבולנו ושם נעשה לפניך את
קךכבות חובותינו תמירים כסח־ם ומוספים כהלכתם: ; ואת מוסף
יום השבת הזה בעשה ונקריב לפניך כאקבה כמצות ךצונף כמו
שכתכת עלינו כתורתך על ידי משה עכךף מפי כבודך כאמור:
וביום השבת שבי־כבשים בבי־שבה קמימם ושבן עשרבים סלת מנחה
כלולה כשמן ונסכו: עלת שבת כשבתו על־עלת התמיד ונסכה:
במדבר כח
מוסף לשבת
139
ישמחו במלכותך שוכרי שבת וקוראי ע?ג עם מקדשי שביעי כלם
ישבעו תתענגו מטובך ובשביעי רצית בו וקדלתו חמדת ומים אותו
קראת זכר למעשה בראשית:
אליהינו ואליה , אבותינו רצה במנוחתנו קדשבי במצותיף וסן חלקנו
בתור־־ שבענו מטובך ושמחנו בישועסף וטהר לבנו לעבךף באמת:
והנחילנו יו אליהינו באחבה ומרצון שבת קךשף וישלחו ב־ ישראל
אוהבי שמך: ברוך אתה יו מקדש השבת: רצה...
בראש חדש:
אתה יצרת עולמך מקדם בלית מלאכתך ביום השביעי אהבת אותנו ורצית
־ 7 7 ־ן 5 7 7 : 1 * 17 י 7 •* 71 :־ 5 : 1 ־ ־ : * * 7 ־ 1 : 7 17 : 7 * 1 7
בנו.־רומקתנו מכל הלשונות.־קדלתנו במצחתיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך
ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת: ותתן לנו יי אליהינו באהבה שבתות
: • : 1 ־ 7 : ־ 7 ' 7 " 1 7 ׳ 17 7 ־ * ־. , 1 17 : 7 :••*•• 1 : ־ :־ 7 ־ 7
למנוחה וראשי חדשים לכפרה ולפי שחטאנו לפניך אנחנו ואבותינו חרבה
* : 7 : 7 •*: 77 * :־ 7 7 : * 7 7 17 : 177 1 :— 1 : ־ :־ *• 1 7:7
עירנו ולמם בית מקדשנו,־גלה יקרנו תבל כבוד מבית חיתו ואין אנחנו
יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך בבית הגדול והקדוש לנקרא למך
עליו מ?:־ היד לנלתלחה במקדשך: יהי רצון מלפניך ־־ אליהינו ואלה־
אבותינו שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו ושם נעשה לפניך את
:־ " 1 7 ־ :־ ~| : * : 7 : ־ : " 1 : * 7 *• 1 * : •* 1 : 7 ־ :־ 7 : 177 1 7
קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם:
7 ׳ : : *• 1 : * * : * : 7 7 * :*: 7 7
ואת מוספי יום השקת הזה ויום ראש החךש חזה נעשה ונקריב לפניך
באהבה במצות ךצונך קמו לכתבת עלינו בתורתך על ידי מלה עבדך
מפי כבודך כאמור: וביום השבת שני־כבשים בני־שנה תמ י מם ושני עשרנים במדברכח
* * : 17 1 7 7 : ־ ־ 7 : *• 1 : 7 *; : •* 1 7 17 : • ** : *־ע 7 : •
סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו: עלת שבת בשבתו על־עלת התמיד ונסכה:
זה קרבן שבת וקרבן ראש הדש כאמור: ובראשי חדשיבם תקריבו עלה ליי במדברכח
7 ': ־ 1 ־ 7 : 7 ' : ־ 1 1 7 7 7 : 7 ~ 7 : •* 7 ־ :׳* 7 17 ־ 1 : 7.7
פרים בני־בקר שנים ואיל אהד כבשים בני־שנה שבעה תמימם: ומנחתם
7 ־ : " 1 7 7 >' : ־* : ־ 7 ־ 77 : 7 * 7 : " 1 7 77 • • : 17 : • * 1 *: 7 7
ונסכיהם כמדבר שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל ועשרת לכבש
! ״ 7 * : .* 7 : 7 7 : ׳ ־ 7 : ״ 7 : * 7 17 * : * 7 1 ־ 17 7
תלן ?נקכו ולעיר לכפר ולבי קנדדים בהלכתם:
140
מוסף לשבת
ישמחו במלכותך שוקלי שבת וקוראי ענג עם קקך־שי קביעי כלם יקבעו
ויתענגו מטובך ובשביעי רצית בו ן־קדקזתו הקרת ימים אותו קראת זכר
למעשה בראשית:
אליהינו ואליהי אבותינו לצה בקניה תנו וחדש עלינו קיום השבת הזה את
החדש הזה לטובה ולברכה לששון ולשמחה לישועה ולנחמה לפרנסה
־ 1 /* ־ /* 1 7 :*: 77 : 7 1 : • : 7 * 7 :*.* 77 :־: 7 7
ולכלכלה לחיים ולשלום לקהילת הקא ולסליחת ערן [ באדר בי: : ולכפרת
פשע]: כי בעמך ישראל בחרת מכל האמות ושבת קדשך להם הודעת
וחקי ראשי חדשים להם קבעת: ברוך אתה יי מקדש השבת וישראל וראשי
! ״׳ 7 ״ ! 1 7 ־ 7 /* 7 ׳ 17 : 7 7 1 ־ 7 : 7 : ־' *• ־ ־ 7 5 * : 7 •• . ז ..
חדשים: רצה...
: 7 7 *
.רצה ך אליהינו בעקף ישראל ובתפלתם והשב העבודה לךביר
ביתך: ואשי ישראל והפלתם קהלה בארבה תקבל ברצון ותהי
לרצון תמיד עבודת ישלאל עקף: ותחזינה עינינו בשובך לציון
ברתמים: ברוך אתה ין המסזיר קכינתו לציון:
מודים אנלזנו לך שאתה הוא
ין אליהינו ואליהי אבותינו
לעולם ועד צור חלינו מגן
רקענו אתה הוא לדור ודור:
גולה לך ונספר תהילתך על
חלינו הקסולים בןדף ועל
נקמותינו הפקודות לך לעל
נסיך קבכל יום עמנו ועל
נפלאותיף וטובותיך שקבל עת
עלב ובקר וצהרים: הטוב בי
לא כלו דסמיף והקלחם בי לא
תמו רסדיף מעולם קוינו לך:
בחזרת הש״ץ- מודים דרבנן:
מודים אנחנו לך שאתה הוא לן
אליהינו ואליהי אבותינו אליה•
כל בשר יוקרנו יוצר בראשית:
בלבות והודאות לשקף הגדול
והקדוש על קררייתנו וקוקתנו:
כן תחינו ותקימנו ;־תאסוף
גליותינו לחברת קלקל לשמר
ח£יף ולעשות לצנך ולעבדך
בלבב שלם על קאנו מודים לך
ברוך אל ההולאות:
מוסף לשבת
141
בחנוכה: על הנסים ועל הפךקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות
שעשית לאבותינו במים ההם בזמן הזה: בימי מתתיהו בן יוחנן כהן
גדול השמני ובניו כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם
7 ־:־ 77 :*.* 7:7 ־ 5 7177 : 77 ־ ־ : 1 * ! 7 *־ :־:• 7
תורתך ולהעבירם מהחי רצונך: ואתה סרחמיך הרבים עמךת להם סעת
צרתם רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם: מסרת גברים ביד
777 ־ 7:1 *.• * 7 ־ 7:1 ־.• * 7 7 ־ 1 ׳ : 7 ע •:' 7 7 7 ־ 1 : 7 * • : ־
חלשים ורסים סיד מעטים וטמאים סיד טהורים וךשעים סיד צדיקים ןזדים
סיד עוקקי תורתך: ולך עשית שם ?דיל וקדוש סעולמך ולעמך ישראל
עשית השועה ?דולה ופךקן סהיום הזה: ואחר כך באו בניך לךסיר בתך
ופנו את ה־־בלך וטהרו את מקדשך והךליקו נרות סרסרות כקך־שף וקבעו
קומונת ימי הנכה אלו להודות להלל לשמך הגדול:
ועל כלם יחבדך ויחרומם שקף מלכבו תמיד לעולם ועד:
בשבת שובה: וכתוב לחיים טובים סבי סדיתף:
וכל החיים יוךוף סלה ויהללו את שחף כאמת האל ישועתנו ועזו־תבו
סלה: סרוך אתה יו הטוב שקף ולך באה להודות:
בחזרת הש״ץ בארץ ישראל אם יש כוהנים, הם מברכים את הקהל:
מדלגים פרק זה כשיש רק כהן אחד:
ש״ץ: אליהינו ואליהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה
י •ין " *• :־ ״ 1 7 :־ " 1 ־: 7 7 ־ ! ד 1 ל ־ 7 ־ : 7
על ידי משה עסךך האמורה מפי אהרן וביו כהנים,
ש״ץ וקהל: עם קדושף כאמור:
כהני□: ברוך אתה ־־ אליהינו מלך העולם אשר קךשנו סקדשתו של אהרן
וצונו לברך את עמו ישראל באהבה:
יברכך יי וישמרך: יאר יי פניו אליך ויחנך:
ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
* 7 : 7 > 7 7 •* *% 1 : 7 •• 1 : 11 17
במדבר 1
142
מוסף לשבת
קהל: אדיר במרום שוכן כהני□: רבו ן העולם עשינו מה שגזרת עלינו
1 ־ • ־ 7 " 1 • 1 1 7 7 •ן ••• 7 ־ 1 : 7 7
בגבורה אתה שלום ושמד אף אתה עשה עמנו כאשר הבטחתנו:
* : 7 ־ 7 7 : • : 1 ־ י ־ 7 !־ •* * 17 ־:־*.* * ־ : 17
שלום: יהי רצון שתשים
עלינו ועל כל עמך בית
ישראל חיים וברכה
* : 7 *• ־ * : 7 7
השקיפה ממעון קךקזך מן־השמים וברך
את־עמך את־ישראל ואת האדמה אשר
*.* 1 ־ 5 1 * 5 7 ״ : ״ 17 :־ 7 7 :־
נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ
7 ־ 1 7 17 * 1 ־ 1 :־ ־.*> • ־ : 7 ־ 1 :־ ״ ־.•;••.* 1
למשמרת שלום:
: • : /• 1 7
זבת חלב ודבש:
7 ־; 7 17 : 17
בחזרת הש״ץ בחו״ל או בא"׳ עם אין כהנים:
אליהינו ואליהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה על ידי
:•.* ״ 1 ״ ״ :־ " 1 7 :־ *• 1 ־: 7 7 ־ : \ *.* 1 *.* ־ 7 ־ 5 7 ־ ! •*
משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כזקנים עם קדוש־ כאמור:
יברכך ליולשמךך: קהל: כן יהי רצון
ןאר ך; פניו אליך ויחנך: קהל: כן יהי רצון
ישא ך; פניו אליך רשם לך שלום: קהל: כן יהי רצון
שים שלום טובה וסרכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל
עמך: בךכנו אבינו כלנו סאחד סאור פניך כי סאור פניך נתת לנו
י: אליהיבו תירי 1 חיים ואחבת חסד וצךק!ה וסרכה ורחמים וחיים
ושלום: וטוב בעיניך לברך את עסף ישראל סכל עת וסכל שעה
בשלומך:
בשבת ו^ובה: בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה
: ״ 1 ־ * : 77 : 7 ־: 7 7
טובה נזכר ונכתב לפניך אנו וכל עמך בית
7 * 7 *• : * 7 *• : 7 ע 1 1 17 : 7 ־ : 1 "
ישראל לחיים ולשלום: ברוך אתה יי עושה
*: 7 •• :־* : 7 7 1 ־ 7 : 7 "
השלום:
־ 7
ברוך אתה י:
הסברך את עמו
ישראל בשלום:
תהילים ס
תהילים יט
אליהי ?צר לשוני מרע ושפתי מדבי מךמה ולססללי נפשי תדום
ונפשי בעפר לכל תחוח: פתח לבי סתורת־ וססצותיף תךדוף
נפשי: וכל החושבים עלי רעה סחרה הפר עצתם וסלחל מחשבתם:
עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען קדשתף עשה למען
תורתך: למען והלצון יךידיף הושיעה ימינך וענני: .:חך לרצון
מוסף לשבת
143
אטדי־פי והגיון לבי לפדף יי צורי וגאלי: עשה שלום בסרומיו הוא
ועשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן:
יהי רצון מלפניך ;־ אלה־־נו ואליהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה
בימינו !סן ליל'" בתורתך: ושם נעבךך ב־ראה בימי עולם ובשנים
קדמניות: וערבה לי* מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות:
־׳ 5 * : 17 : 7 ־ 7:1 ־:־; : 17 * 7 7 ** " 1 - 7 : 7 * 1 ־׳ : 1 * 1
בחכות, אחר חזרת הש״ץ, אומרים"הושמת" עמי 234
ועתה יגדל־נא כדו אדני כאשר דבךת לאמר:
זכר־רחמיך יי וחסדיך כי מעולם המה:
[תגדל [יתקדש שמיה יבא בעלמא דבו־א כךעותה וימליך מלכותה בחייכון
וביומיכון ובח:י ךכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב: [אמרו אמן: ;הא שמיה רבא
מברך לעלם ולעלמי עלמןא יתברך [ישתבח [יתפאר [יתרומם [יתנשא [יתהדר
[יתעלה [יתהלל ■שמיה ךקך־שא בריך הוא: לעלא מכל ב־־תא "שידתא תשבתתא
[נחמתא דאמיךן בעלמא: [אמרו אמן:
( קהל: קבל ברתמים וברצון את תפלתיבו:)
תתקבל צלותהין יבעותהרן ךכל ישראל קדם אבוהון די בישמןא: [אמרו אמן :
( קהל: יהי שם י ־ ;מברך מעתה [עד־עולם:)
יהא שלמא רבא מן שמ;א [חיים עלינו [על כל ישראל: [אמרו אמן :
( קהל: עזרי מעם ץ; עשה שמים וארץ:)
עשה שלום במרומיו הוא :עשה שלום עלינו [על כל ישראל: [אמרו אמן :
אין כאלהינו
״• 1 ״• " 1
מי כאליהינו
נוךה לאליהינו
ברוך אליהינו
אתה הוא אליהינו
אין כאדוננו
מי כאדוננו
נוךה לאדוננו
ברוך אדוננו
אתה הוא אדוננו
אין כמל בנו
מי כמל בנו
נודה למלכנו
ברוך מלכנו
אתה הוא מלכנו
אין סמושיענו:
מי קמושיענו:
נוךה למושיענו:
ברוך מושיענו:
זה הוא מושיענו:
אתה הוא טהקטירו אבותינו לפניך את קטרת הסמים:
מלאכי ג
במידבר יד
תהלים כה
תהלים קיג
תהלים קכא
144
מוסף לשבת
מסכת כריתות פטום הקטרת: |א] הצדי ןב] והצפדן [ג] וההלכנה ןד] והלבונה
משקל שקעים שקעים מ?ה |ה] מר ן ו] וקציעה |ז] שבלת ברך |ח]
וכךכם משקל ששה עשר ששה עשר מ?ה ן ט] הקשב שנים עשר | י]
וקלופה שלשה ן יא] וקבמון תשעה: בדית כךשינה תשעה קבין וין
קפריסין קאין דלתא וקבץ חלתא ואם אין לו וין קפריסין מביא חמר
חירין עתיק מלח קרומית רבע (הקב) מקלה עשן כל ;?הוא: קבי
נתן אומר: אף ספת ה־רדן כל שהוא ואם נתן בה ךבש פסלה: ןאם
חסר אחת מכל סמניה חוב מיתה: רבן שמעון בן גמליאל אומר:
הצדי אינו אלא שרף הנוטף מקצי הקטף: בדית כרשיבה ששפין בה
את הצפךן כדי שתהא באה: וין קפריסין ששודין בו את הצפךן כך י
שתהא עזה והלא מי רגלים ופין לה אלא שאין מקביסין מי רגלים
בעזרה מפני הכבוד:
מסכת תמיד השיר שהלוים היו אומרים קבית המקךש: ביום הראשון היו
תחליםמח אומדים ליו הארץ ומלואה תבל דשבי בה: בשני היו אומרים גךול
תחל. םפ ב ^;ומהלל מאה קעיר אלהינו הר־קךשו: בשלישי היו אומדים אלהים
תחליםצד בצב בעךת־אל בקרב אליהים ישפט: ברביעי היו אומרים אל־גקמות
תחלי םפא יך אל נקמות הופוע: בהמישי היו אומדים הרבינו לאליהים עוזנו
תחליםצג הריעו לאליהי ועקב: בששי היו אומדים י ז ;מלך גאות לבש לבש
תחליםצב ץ עז התאזר אף־תכץ תבל בל־תמוט: בשבת היו אומדים מזמור
שיר ליום השבת: מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכלו שבת ומנוחה
להוי העולמים:
ברמת□! אמר רבי אלעזר אמר רבי חניבא: תלמידי חכמים מרבים שלום
7 ־ : * ״.*: 7 7 7 ־ 1 * :־ * 7 - .... :־ 7 ׳ ־ : • 7
׳^׳ חמד קעולם שגאמר: וכל־בניך למודי י ז ;ורב שלום בניך: אל תקרא בניך
תחל. םק . 0 אלא בוניך שלום רב לאהבי תורתף ואין למו מכשול: 1 יהי־שלום
?הילך שלוה פארמבותיך: למען־אחי ורעי אדקרה־בא שלום בך:
תחל. ם כ□ למען בית־יך אליהינו אבקשה טוב לך: יי עז לעמו יתן יי יברך
את־עמו בשלום:
־ 1 _ ־ 17
מוסף לשבת
145
קדיש יתום - רק יתום אחד
יתגדל ויחקהש קזמיה רבא קעלמא דמרא כךעותה המליך מלכותה בח:יכון
וביומיכון ובחיי ךכל בית יקזו־אל בבננגלא ובזמן ה!ךיב: ואמרו אמן: יהא שמיה רבא
מברך לעלם ולעלמי עלמ;א יר 1 ברך וישתבח ויחפאר ויתרומם ,־־־נשא ויחההר
,־־.־עלה ויתהלל שמיה ך־ךשא בריך הוא: לעלא מכל ב־בתא ושירתא ־שמהתא
ונחמתא האמירן מעלמא: ואמרו אמן: יהא קזלמא רבא מן שמי ז א וחיים עלינו ועל כל
ישראל: ואמרו אמן: עשה שלום ממרומיו הוא :עשה שלום עלינו ןעל כל ישראל:
; ואמרו אמן:
עלינו
עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדלה ליוצר שראשית, שלא עשנו
?גדי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה• שלא שם דלקבו כרם,
וגורלנו ככל־רמובם, שהם משתרוים להבל וריק, ומתפללים אל
אל לא יושיע. ואנלזבו כורעים ומשתרוים ומודים לפני שלך מלכי
הפלכים הקדוש ברוך הוא• שהוא נו?ה שמים ויסד ארץ, ומושב
יקרו בשמים ממעלי ושכיבת עזו כגבה־ ?רומים. הוא אליהינו, אין
עוד, אמת מלכנו, אפס זולתו. ככתוב בתורתו: ורעת היוםוהשבת דבי■□!
אל־לבלך׳ כי יי הוא האלילים בשמים ממעל ועל־האדץ מתחת אין
עוד:
על כן נקוה לך ך אליהינו, לדאות ?הרה בתפארת עזף, להעביר
גלולים מן האךץ, והאלילים כרות יכךתון, לתקן עולם במלכות
שדי, וכל בני בשר יקראו בשמך. להפנות אליך כל רשעי ארץ.
גכירו ורעו כל יושבי סבל, כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון.
לפניך ־: אליה־בו יבלעו ויפלו, ולכבוד שמך יקר יתנו. < ויסבלו כלם
את על מלכותך, ותמליך עליהם ?הרה לעולם ועד. בי המלכות
שלף היא, ולעולמי עד תמליך בכבוד:
146
מוסף לשבת
שיד הכבוד —
ש״ץ: אנעים זמירות ושירים אאדג, כי אליף נ?שי 0 קרג_:
קהל: נ?שי קטךה ??ל ת־ף, לדעת כל רז ס 1 ךף:
ש״ץ: מדי ד?די ב?בוךף, הומה לבי אל דיך־:
קהל: על כן אדבר כף נכבדות, ושמף אכבד ?שירי ידידות:
ש״ץ: אסכרה כבורף ולא קאיסיף, אדטף אכ?ף ולא ידקסיף:
קהל: ?:ד ?כיאיף כסוד ק?ךיף, דמית סדר כבוד הוךף:
ש״ץ: •־דל־־ וגבורת־ כנו לתקף כעל־־:
קהל: דמו אוסף ולא ?פי ושף, וישווך לפי מקש־־:
ש״ץ: קטשילוף ?רב חזיונות, ק?ף אק ד ככל דכיונות:
קהל: ־־־זי ?ף זקנה ובקרות, וקזער ־אלף ?שיקה ושקרות:
ש״ץ: זק? ה כיום דין ובקרות כיום קרב. ?איש מלחמות וקיו לו רב:
קהל: קבש כובע ישועה ?ראשו, הושיעה לו ימיני וזרוע קדשו:
ש״ץ: טללי אורות ראשו נקלא, קוצותיו קסיסי לילה:
קהל: ־־פא־ כי כי קפץ כ*• והוא ־ק:ה לי לקטרת ככי:
ש״ץ: בתם טהור פז קמות ראשו, וחק על מצח ?בוד שם קקשו:
קהל: לקן ולכבוד ככי סכארה. אמתו לו עטרה קטרה:
ש״ץ: מקלפות ראשו ??־?* כהורות, קוצותיו תלתלים טהורות:
קהל: נוה הצקק ככי תכא־ת־, וקלה נא על ראש שקקתו:
ש״ץ: קגלתו סקי קידו קט־ת. וקניף טלוכה ככי תפארת:
קהל: קמוסים ?שאם, קט־ת ק?ךם, מאשר ;קרו ?עיניו ככקם:
ש״׳ו: פארו ?לי ו?איי ?ל' 1 • וקרוב אלי ?קראי אליו:
קהל: צח ואדם ללבושו אדם, פורה ?ךךכו ?בואו מאדום:
ש״ץ: קשר סכל־ ן ק־אה לעני. קמונת ין לנגד עיניו:
קהל: רוצה ?עמו, קנוים יכאר, יישב סקלות ?ם לקסכאר:
ש״ץ: ראש ד?ךף אמת קורא מראש. דור ודור עם ד־וךקזף קרש:
קהל: שית קמון שירי נא קליף, ורכסי סקרב אליף:
ש״ץ: סקלסי סקי לראשף קט־.ת. י 0 ?לס־ סכון קטרת:
קהל: סיקר שירת רש ?קיניף, כשיר יושר על קך?ניף:
ש״ץ: כך? 0 י סקלה לראש משכיר, ?חולל ומוליד צדיק ככיר:
קהל: ו?כךכ 0 י קנקנע לי ראש, ואותה קח לף כ?שמים ראש:
ש״ץ: וקרב נא שיקי קליף. כי נכש־ סקרג אליף:
מוסף לשבת
147
ביום טוב שלא בשבת אומרים שיר של יום עמי 53
היום ישבת קדש שבו הלוים היו אומרים במקדש:
מזמור שיר ליום השבת: טוב להז־ות לי ז ; ולזמר לשקןי עלרן:
להגיד בבקר הסדף ואמונתף בלילות: עלי עשור ועלי־נבל כגלי
הגיון בכנור: כי שמחתני יי בפעלה במעשי ידיר ארנן: מה־גדלו
מעשיף י ז ;מאד עסקו מהשבתיף: איש בער לא :דע וכסיל לא־ובין
את־זאת: בפרה רשעים קמו עשב דציצו כל־פעלי און להשסדם
עדי־עד: ואתה מרום לעלם ין: כי הנה איביף יי כי־הנה איביף
יאבדו יתפרדו כל־פעלי און: ותרם כךאים קרני בלתי בשמן
ר־כנבן: ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני: צדיק
כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה: שתולים בבית ר; בחצרות אליהינו
ובריחו: עוד לנובון בשיבה דשנים ורעננים ידזלו: להגיד כי־ושר לי
צורי ולא־עולתה בו:
ישיר מזמור לאסף: אליהים אל־דמי־לך אל־תחרש ואל־תקוקט אל:
כי־הנה אויביף .יהמיון ומשנאיף נשאו ךאש: על־עסף .יערימו סוד
ולתיעצו על־צפוניף: אסרו לכו ונכהידם מגוי ולא־יזכר שם־ישראל
עוד: כי נועצו לב יחדו עליה ברית יכרתו: אהלי אדום וישמעאלים
1 •> 1 :- 1 _ ••|_ ־ : 7 <*) 7 ע 1 : * 1 - ־ : 1 17 : 7 ••|_ ^:••• :•::•• •א
מואב והגרים: גבל^ועמון ועמלק בלשת עם־ישבי צור: גם־אשור
בלחה עמם היו זרוע לבני־לוט סלה: עשה־להם כמתן בסיסרא סובין
בנחל קישון: ?*סס דו בעין־דאר היו דמן לאךמה: שיתמו נדיבמו
בערב וכזאב וכזבח וכצלמנע כל־?סיכמו: אשר אסרו נירשה לנו את
?אות אליהים: אליהי שיתמו כגלגל בקש לפ? י_ רוה: באש תבער־יער
ובלהבה הלהט הרים: כן "רדפם בסער־ ובסופחף חבהלם: מלא
בניהם קלון ויבקשו שקף יו: ובשו ויבהלו עדי־עד דחפת ויאבדו:
רקעו בי־אתה ^סף י ז ;לבדף עליון על־כל־הארץ:
תהלים צב
תהילים פג
148
מוסף לשבת
קדיש יתום - רק יתום אחד
יתגדל ,־־,־,קד- שמיה רבא מעלמא דמךא כן־עותה ־־מל־־ מלכותה ?חייכון
וביומיכון ומהן , ךכל בית ישראל כעגלא ובזמן קריב: !אמרו אמן: ;הא שמיה רבא
מברך לעלם ולעלמי עלמ;א יקברך וישתבח דתפאר ויתרומם ויתנשא ויקההר
ויתעלה ־־,־הלל שמיה הקךשא בדיך הוא: לעלא מכל ב־בתא ־ש־־.תא ־שמהתא
ונחמתא דאמירן מעלמא: ואמרו אמן: יהא שלמא רבא מן שימ;א וחיים עלינו ועל כל
ישראל: ואמרו אמן: עשה שלום ממרומיו הוא :עשה שלום עלינו : רעל כל ישראל:
ןאמרו אמן:
בראשית מח
במידבר 1
ברכת הבנים
לבנים
לבנות
־שמל אלהים באפרים
ובבנשה
ישמך אלהים בשרה,
רבקה, רחל, ולאה
יאר ללפניו אליך ויחנך:
ישא ללפניו אליך רשם לך שלום:
< * >
149
קידושא רבא
רוחצים הידים לפני קידוש.
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אשר קךשנו במבותיו רצונו על
נטילת והים:
ושמרו בני־ישראל את־השבת לעשות את־השבת להרתם ברית
עולם: ביבי ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי־ששת ימים עשה יי
את־השמים ןאת־הארץ וביום השביעי שבת וינפש:
זכור את יום השבת לקךשו: ששת ומים תעבד ועשית כל מלאכתך:
ויום השביעי שבת לן 7 ;אל'היף לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך
עבךך ואמתך ובהמתך תך־ אשר בשעריף: כי ששת:מים עשה יי את
השמים ואת הארץ את הןם י ואת כל אשר בם וינה ביום השביעי על
כן ברך יי. את יזם השבת ויקךשהו:
בשלש רגלים:
וידבר משה את־מעדי י ז ;אל־בני יקזראל:
בראש השנה:
תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו: כי חק לישראל הוא משפט לאליהי
ועקב:
סקרי מרנן ורבנן ורבותי:
ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם בורא ברי הגפן:
בסוכת:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו לישב בסכה:
7 1 ־ 7 : 7 :־.* ״ ל *.* 1 7 7 :־ *.* : 7 : • : 7 : • 1 .... ־ \ 7
שמות לא
שמות כ
ויקרא כג
תהלים פא
ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם המוציא לדתם מן הארץ:
תהילים פד
תהילים קמד
תהילים קמה
150
מנחה לשבת ויום טוב
אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה:
אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי אלהיו:
- : .) 7 7 *.* 7 |_ ז * ־ 7 7 •״•ו : 7 ; ד!
החלה לדוד
אךומקף אלוהי המלך
בכל־יום אברכך
גדול יי ומהלל מאד
7 > ! 17 - : 17 _ : *
דור לדור ישבח מעשיך
הדר עבוד הודף
ועזוז בוראתיך יאמרו
/•ו:••• ו_ 1 : /• 1 - 1
זכר רב־טוקף :ביעו
הנון ורחום יל
טוב־יי לכל
: 17 ־ *
יוךרףך כל־מעשיף
כבוד מלכותך יאמרו
להודיע לבבי האדם גבורתיו
: ־> * : " 1 _ 17 7 17 . : 1 7 *
מלכוחף מלכות כל־עלמים
סומךל לכל־הנפלים
עיני כל אליך ישברו
" 1 - •• ^ •• •••ו_ 1 : ־ "א
פותה את־ידף
צדיקל בכל־ךרכיו
קרובל לכל־קראיו
ךצון־ידאיו ועשה
אבלכה שקף לעולם ועד
ואהללה שקף לעולם ועד
ולגדלתו אין חקר
וגבורתיף עידו
ודקרי נפלאתיף אשיחה
וגדולחף אספרנה
וצדקתך ירננו
ארך אפים ו?ךל־חקד
ולהקיו על־כל־מעשיו
וחסידיף יבלכוכה
וגבולתף ידברו
וכבוד הדר מלכותו
: :־ ־ 1 - ־ : 1
ומקשלתף קכל־דור ודר
וזוקף לכל־הקפופים
ואתה נותן־להם את־אכלם קעתו
ומשביע לכל־חי לצון
וחסיד קכל־מעשיו
לכל אשר יקראהו באמת
ואת־שועתם ישמע רושיעם
ואת כל־הרשעים :שמיד
שומרל את־כל־אהביו
ס תהלת יי ידבר פי ויברך כל־בשר שם קלשו לעולם ועד:
ואנחנו נבלך יה מעתה ועד־עולם הללויה:
תהלים קטו
מנחה לשבת ויום טוב
151
ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב ?אם יו: ואני זאת בדיתי אותם
אמר יי רוחי אשר עליך וךברי אשר־שמתי בפיך לא־ומושו מפיך'
ומפי זךעף ומפי זרע זךעף אמר יי מעתה ועד־עולם: <> ואתה קדוש
יושב הדלות ישראל: וקרא זה אל־זה ואמר:
קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל־הארץ כבודו:
זי צ 7 ' 4 7 < ^ : 7 ן_ ז 7 * : ; 7 7 7 .)•.• י : |
ומקבלין דין מן דין ואמדין: קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכי?תה
קדיש על ארעא עובד ?בוךתה קדיש לעלם ולעלמי עלמוא יו
צבאות מלוא כל ארעא זיו יקדה: ס ותשאבי רוח ואשמע אסרי קול
רעש גדול:
ברוך כבוד־וי ממקומו:
ו?טלסבי רוחא ושמעת בחת קל זיע סגיא דבשבסין ואקדין: בדיך
יקרא דיי מאתר בית שכינתה: יי ימליך לעלם ועד:
יו מלכותה לעלם ולעלמי עלמיא: יי אליה' אברהם יצחק וישדאל'
אבתינו שמךה־זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם
אליך: והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והךבה להשיב אפו ולא
יעיר כל־סמתו: כי־אתה אדני טוב וסלח ורב־חכד לכל־קךאיף:
צדקתך צךק לעולם ־תורתך אמת: תתן אמת לועלב הקד לאברהם
אשר־בשבקת לאבתינו מימי.קךם: בתך אדני רם יום ועמס לנו האל
ישועתנו סלה: י ז ;צבאות עמנו משגב־לנו אליה־ וכקב סלה: יי צבאות
אשרי אדם בטה בך: יי הושיעה המלך יעננו בךם־קךאנו:
ברוך הוא אליה־בו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו
תורת אמת והוי עולם נטע בתוכנו הוא יבתח לבבו בתורתו ולשם
בלבנו אהבתו ויךאתו ולכשות ךצונו ולעבדו בלבב שלם למען לא
ניגע לדיק ולא נלד לבהלה:
יהי רצון מלפניך יו אליה־בו ואלה־ אבותינו שנשמור הקיף בעולם
הזה ונזכה ונחלה ונךאה ונירש טובה וברכה לשני ימות המערה ולהוי
העולם הבא: למען יזמךך כבוד ולא ידם י ז ; אליהי לעולם אודך:
ישעיה נט
תהלים כב
ישעיה 1
יחזקאל ג
שמות טו
דה״י א' כט
תהלים עט
תהלים פו
תהלים קיט
מיכה ז
תהלים טח
תהלים מו
תהלים פד
תהלים ס
תהלים ל
152
מנחה לשבת ויום טוב
ירמיה יז
ישעיה כו
תהילים ט
ישעיה מב
תהילים סט
במדבר י
ישעיה ב
תהלים לד
ד״ה א' כט
תהלים צט
ברוך ה|שר אשד ישטח ב" והיה יי משטחו: שטחו ביי עז־י־עד כי
שלה ך צור עולמים: <> וישטחו בך יודעי שמך כי לא־עזבת ךךשיף
יל: יי חפץ למען צךקו לגדיל תורה ולאדיר:
לתגזיל ויתקדש עמיה הבא עעלמא דעו־א כךעותה ־־על־־ מלכותה בחליכון
וביומיכון ועחלי ךכל־בית־יעראל בקגלא ובזמן קריב - ואמרו אמן: ;הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמ;א יקברך וישתבח ןיר 1 פאר ריסררמם ויתנשא ויסהדר
ויתעלה ־־.־הלל עמיה ך־ךשא בדיך הוא : לעלא מבל־ב־בתא ושירתא תעעחתא
ןנחמתא דו^מירן עעלמא ואמרו אמן:
ביום טוב שאין בשבת אומרים תפילת יום טוב עמי 211
ואני תפלתי לך יי עת רצון אליהים ברב־חסדך ענני באמת ישעך:
־ 1 :־•> : ״ 7 •( : י : 7 ••> 7 י:•.• •; : 7 ־ :־.•*י :־••• •••ן :•.־•.־; • : •••וי
סדר קריאת התודה
פותחים הארון
ויהי ש?סע האדן דאמר משה קומה יי רפצו אישיף ולבסו טשנאיף
מפניך: כי מציון תצא תולה וךשר־יי מיךושלם: ברוך שבתן תורה
לעמו ישראל שקדשתו:
ש״ל: גדלו ליי אתי ונרוממה שמו יחדו
ן־: ן_ ־ן 75 |_ * ** : 1 !" 11 : ן_ ־ : 7 ן
כולם: לך'יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי־בל בשמים
ובארץ לך יי המטלצה ־המתנשא לכל לךאש: ךוממו י ז ; אלהינו
להשתחוו להדם ר?ליו קךוש הוא: ךוממו י ז ;אלהינו להשתחוו להר
קךשו כי־קדוש י ז ; אליהינו:
אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים ויזכור שדית איתנים ולציל
נפשותינו מן השעות הרעות ויגער ביצר הרע מן הןשואים ולחון עלינו
לפליטת עולמים וימלא משאלותינו במרה טובה ישועה ורחמים:
מנחה לשבת ויום טוב
153
מניחים הספר על השולחן:
גבאי: ותגלה ותראה מלכותו עלינו בזמן קרוב דחן פלטתנו ופלטת
עמו בית ישראל לחן ולחמה ולרחמים ולרצון: ונאמר אמן: הכל
הבו גח־ל לאלהינו וקנו כבוד לתורה: כחן קרב :;נמוד 21 (פלוני
בן פלוני) הכהן. ברוך שבתן תורה לעמו ישראל בקדשתו: תורתי,; תהל , □ , □
תמימה משיבת נפש עדות ;;נאמנה מחכימת פתי: פקודי י; ישרים
משמחי־לב מצות ;; ברה מאירת עינים: יי עז לעמו לתן יי יברך תהל□ □□
את־עמו בשלום: האל״תמים דךכו אמרת ;;צרופה מגן'הוא לכל תהל□יח
החוסים־בו:
כול□: ואתם הדבקים בלל אליהיכם חלים־כלכם הלום: דבל□ ד
קריאת התורה בעמוד 274
עולה: ברכו את י; המברך:
עולהוקהל: ברוך י; המברך לעולם ועד:
עולה: ברוך אתה יל אליהינו מלך העולם אשר בהר בנו מכל העמים
ונתן לנו את תורתו: ברוך אתה יל נותן התורה:
אחר הקריאה:
ברוך אתה לל אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וה:י עולם
בטע בתוכנו: ברוך אתה לל נותן התורה:
ברכת הגומל:
ברוך אתה יי אליהינו מלך העולם הגומל לחיבים טובות שגמלני כל טוב:
קהל: מי שגמלך כל טוב הוא י?מלך כל טוב סלה:
עם אין כהן: אין כאן כהן. וקמור (פלוני בן פלוני) במקום כהן
154
מנחה לשבת ויום טוב
דברים ד
במדבר ט
מעגילי ג
ישעיה מב
דה״י א' כט
תהלים קמח
תהלים כד
הגבהה:
וזאת התורה אשר־שם משה לפני בבי ישראל: על־פי יי ביד־משה:
: .י ־ 7 * :־ ״ זו־ •יי ־ :״.י :״ע * : 7 - 1 ־ • 1 ג ־ "י
עץ־ח״ם היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר: ךרכיה דךכי־בעם
וכל־נתיבותיה שלום: ארך ;מים בימינה בקמאולה עשר וכבוד: יי
חפץ למען צךקו:?דיל תורה ראדיר:
גלילה:
לד יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי־כל בשמים
: ||_ : 7 ־ : \ 7 : ־ : 7 > : ־ : ־••|_־ : ־ •ו ^ ־ 7 -|_•
ובארץ לוי יי הממלכה והמתנשא לכל לראש: והעקר והכבוד
מלפגיף ואתה מושל בכל ונקיךךי כה וגבורה ובידך לגדל ולחזק
לכל: ועתה אליהיבו מודים אבחנו לך ומהללים לשם תקארתף: יהי
רצון מלפניך י: אלה־ ואליה־ אבות' ש־תגוללו רחמיך על מדות־־
ותתנהג על בניך ממדת טוקף ותכנס להם לפנים משורת הדין:
ש״ ץ : יהללו את־שם יי כי־נשגב שמו־לבדו:
:־!:־> ״.* •• 5 7 * * 5 7 |_ : ן_ : ־ ^
קהל: הודו על־אךץ וקמים: ך רם לרן לעמו תחלה לכל־הסידיו לבני
ישראל עם קרבו הללויה:
כשחוזרים הספר תורה לארון:
לדוד מזמור ליי הארץ ומלואה תבל וישבי בה: כי־הוא על־ימים
יסדה ןעל־נהר־ות יכוננה: מי;עלה בהר יךומי־יקום במקום קךקו:
נקי כפים ובר לבב אשר לא־בשא לשוא בקשי ולא בקבע למךמה:
ישא ברכה מאת "'וצדקה מאליה־ ישעו: זה דור דרשו מבקשי פניך
ועקב סלה: שאו קעדים ךאקיכם;הנשאו פקדזי עולם ולבוא מלך
הכבוד: מי זה מלך הכבוד ו: עזוז ןגבור יי גבוי מלחמה: שאו
קעדים ראקיכם ושאו פתחי עולם ולבא מלך הכבוד: מי הוא זה
מלך הכבוי י; מבאות הוא מלך הכבוד סלה:
מנחה לשבת ויום טוב
155
ובנחה יאמר שובה ל רבבות אלפי ישראל: קומה י; למנוחתך אתה
וארון עזך: כהניף ילבשו־צדק וחסידיך ירננו: בבבור דוד בבדף
אל־תשב פני בשיחך: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל־תבזבו:
ס עץ־דדים היא למחזיקים בה תמסיה מאשר: ךו־סיה דךכי־נעם
וכל־נתיבותיה שלום: השיבנו יי אליה'ונשובה חדש ימינו כקדם:
: 1 7 : ^ ־.־|_ 7 17 :־ * ״ : 7 > •• ־.' 1 : 1 7 7 ־ ״ע 7 ־־^ :/•וי•. ,
סגורים הארון
?תגדל ־־,־,קדש שמיר הבא קעלמא דקרא כךעותה דקל־־ מלכותה בחרכון
וביומיכון ובחן , ךכל־בית־ישראל בקגלא ובזמן קריב - ואמרו אמן: ;הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמ;א'תביר רקזתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר
ויתעלה ויתחלל שמיר ך־ךשא פריך הוא : לעלא מכל־בך?תא ושירתא תשבתתא
ונחמתא דאמירן קעלמא ןאמרו אמן:
תפילת העמידה לרגלים בעמי 211
תפילת העמידה
אדני שפתי תפתח ופי י.ג י ד תתל,־־: תהליםנא
ברוך אתה י: אליהינו ואליהי אבותינו אליה* אברהם אליהי ימחק
ואליהי :בקב האל הגדול הגבוי והנורא אל בליון גומל חסדים
טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניחם למען
שמו באחבה:
בו^בתשובה: זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בסבר החיים למענך
אלחים חיים:
מלך עוזר ומושיב ומגן: ברוך אתה י: מגן אברהם:
אתה גבוה לעולם אדני מדדה מתים אתה רב להושיב:
ממוסף של שמיני עצרת עד מוסף יום א' של פסח אומרים:
משיב התה ומוריה הגשם
במדבר י
תהלים קלב
משלי ד
משלי ג
איכה ה
156
מנחה לשבת ויום טוב
מכלכל חיים ?חסי מהוה מתים ?רחמים רבים סומך נופלים
ורופא חולים ומתיר אסורים ומקום אמונתו לישני עפר: מי כמוך
בעל גבורות ומי ךומה לך מלך ממית ומדדה ומ?מיה ישועה:
בשבת ו^ובה: מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ?רחמים:
ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך אתה יו מחוה המתים:
קדושה —
?קדש את שקף בעולם כשם שמקדישים אותו בקומי מרום ככתוב
על :ד ?ביאך קרא זה אל־זה ואלד
קדוש קדוש קדוש " צבאות מלא כל־האו־ץ בבות:
לעמתם ברוך יאמרו:
ברוך כבוד־יי ממקומו:
חכדכרי קךשך כתוב לאמר:
ימליך ך לעולם אלידדך ציון לדר ודר הללדה:
לדור ודור נגיד גךלף ול?צח ?צחים קדשה־ נקדיש ושכקף אליהינו
מפינו לא ?טוש לעולם ועד כי אל מלך גדול וקדוש אתה: ברוך
אתה ר *האל (* בעשי״ת: המלך) הקדוש: אחד!שסך אחד...
אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים ?כל יום יהללוך סלה: ברוך אתה
י? *?אל (*בשבתשובה: המלך) הקדוש:
אתה אחד ושמך אחד ומי ?עמך ישראל גוי אחד בארץ תפארת
גדלה ועמדת ישועה. מנוחה וקדשה לעמך נתת, א?ךהם לכל י?חק
ירנן ועקב ובניו תוהו בו מנוחת אהבה ונדבה מנוחת אמת .ואמונה
מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח מנוחה שלמה שאתה רוצה בה
וכירו בניך דך־עו ?י מאסף היא מנוחתם ועל מנוחתם וקדישו את
ש״ץ:
קהל וש״ץ:
ש״ץ:
קהל וש״ץ:
ש״ץ:
קהל וש״ץ:
ש״ץ:
מנחה לשבת ויום טוב
157
אליהינו ואליה* אבותינו רצה בקבוחתבו קדשנו ?מ^וסיף ותן חלקנו
בתורתך שטענו מטובך ושטחנו בישועסף וטהר לבנו לעבדך 5 אטת:
והנחילנו ין אליהינו בא־בר וברצון שבת קךשך וישקהו :־ ישראל
אוהבי שמך: ברוך אתה ין טקדש השבת:
רצה ןן אליהינו בעטך ישראל ובחפלתם והשב העבוךה לךביר
ביתך: ואשי ישראל ותפלתם טהרה טאסבה חקבל ברצון וחהי
לרצון תמידעבודת ישראל עמך:
בראש חודש וחול המועד:
אליהינו ואליהי אבותינו יעלה הבא הגיע הראה הרצה חשמ ע ויפקד הזכר
זברוננו ופקדוננו חברון אבותינו חברון משיח בן דוד עבדך חכרון ןרושלם
ע־ ר קךשך חברון כל עטך בית ישראל לפניך לבליטה ולטובה ולחן
ולחבר ולרחמים ולחיים ולשלום ביום
ראש חחךש חג המצות חג הבכות
הזה זכרנו יי אליהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה והושיענו בו לחיים
־ *.* 7 : ••| : 7 :•.* •• 1 : 7 7 :׳ •• 1 •: 77 : •• 1 : ־ •
ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו כי
* : ־ : 7 : ־ :- • : 7 •• : ־ •• 7 ••ו : " 1 • ••/• 11 ״ ••ו •
אל מלך חנון ורחום אתה:
ותחזינה עינינו משיבך לציון ברהטים: ברוך אתה ןן המחזיר שכינתו
לציון:
מודים אנחנו לך שאתה הוא בחזרת הש״ץ־ מודים דרבנן:
ןן אליהינו ואליהי אבותינו מודים אנחנו לך שאתה הוא ןן
לעולם ועד צור חיינו מגן אליהינו ואליה* אבותינו אליה*
ישענו אתה הוא לדור ודור: כל בשר ייצרני יוצר בראשית:
נוךה לך ונספר תהלתך על ברכות והודאות לשמך הגדול
חיינו הטסורים בןדף ועל והקדוש על שחחייתנו וקומתנו:
158
מנחה לשבת ויום טוב
נקמותינו הפקודות לך ועל
נסיך שבכל יום עמנו ועל
נפלאותיך וטובותיך שבכל עת
ערב ובקר וצהרים: הטוב כי
לא כלו רחמיך והמרחם כי לא
תמו חסדיך מעולם קוינו לך:
כן תחינו ותקימנו ;־תאסוף
גליותינו להפרת קךשך לשמר
ולעשות ךצ.נך ולעברך
בלבב שלם על שאבו מוךים לך
ברוך אל ההוךאות:
בחנוכה: על הנסים ועל הפךקן ועל ה?בורות ועל התשועות ועל המלחמות
שעשית לאבותינו בהמים ההם בזמן הזה: בימי מתתיהו בן יוחנן כהן
גדול השמני ובניו כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם
7 ־ 5 ־ 77 :*.* 7:7 ־: 7177 : 77 ־ ־:ו•:!** :־:• 7
תורתך ולהעבירם מחקי ךצונך: ןאתה ברחמיך הרבים עמךת להם בעת
צרתם רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם: מסרת גבורים ביד
777 ־ 7:1 •.• * 7 ־ 7:1 •<• * 7 7 ־ 1 ׳ : 7 ע *:' 7 7 7 ־ 1 : 7 * • : ־
חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים וךשעים ביד צדיקים הדים
ביד עוסקי תורתך: ולך עשית שם גדול רקז־רש בעולמך ולעמך ישראל
עשית תשועה ?דולה ופךקן כהיום הזה: ואחר כך באו בניך לךביר ביתך
ופנו את ה־בלך וטהרו את מקדשך ןהךליקו נרות בחצרות ?!!^ך וקבעו
שמונת ימי חנכה אלו להודות להלל לשמך הגדול:
ועל כלם יתברך ויתרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד:
בשבת שובה: וכתוב להיים טובים בני בריתך:
וכל החיים יוךוף סלה ויהללו את ? 5 ?ד באמת האל ישועתנו ועזרתנו
סלה: ברוך אתה יז הטוב שמך ולך נאה להודות:
שים שלום טובה וברכה הן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל
עמך: ברכנו אבינו ככלבו באחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו
יז אלהינו תורת ה יים ואהבת חסד ופךקה וברכה ורחמים וחיים
ושלום: וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה
מנחה לשבת ויום טוב
159
ברוך אתה י:
הקבדך את עמו
ישראל בשלום:
בשבת שובה: בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה
: •• 1 *.* ־ * : 77 : 7 ־: 7 7
טובה נזכר ונכתב לפניך אנו וכל עמך בית
7 * 7 *• : * 7 *• : 7 ע 1 1 17 : 7 ־ : 1 "
ישראל לחיים ולשלום: ברוך אתה יי עושה
*: 7 •• :־* : 7 7 1 ־ 7 : 7 •*
השלום:
־ 7
אליהי ?צר לשוני מרע ושפתי מדבר מקמה ולכקללי נפשי תדום
ונפשי כעפר לכל תהיה: ?תה לבי בתורתך וכמצותיף תךדוף
נפשי: וכל החושבים עלי רעה בהרה הפר עצתם וקלקל מהשבתם:
עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען קךשתך עשה למען
תורתך: למען והלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני: יהיו לרצון
אקדי־פי והגוון לבי לפניך יי צורי !גאלי: עשה שלום בקרומיו הוא
ועשה שלום עלינו ועל ?ל י^לאל ואברו אמן:
יהי רצון מלפניך ־־ אלהינו ואלה־ אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה
בלמינו ותן חלקנו בתורתך: !שם נעבךך ב־ראה כימי עולם ובשנים
קדמניות: וערבה לי* מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות:
־׳: * : 17 : 7 ־ 7:1 ־:־; : 17 * 77 ** 7 : 7 * 1 ־׳: 1 * 1
בימי שאין אומרים תחנון בחול אין אומרים צ״צ בשבת
א״א צ״צ בשבת שובח.
צדקתך צךק לעולם ןתורחך א£~: וצדקתך אליהים עד־מרום
אשר־עשית גדולות אלהים מי כמוך: צדקתך כהךדי־אל משפטיך
תהום רבה אדם ובהמה תושיע יו:
ועתה יגדל־נא כדו אדני כאשר דבךת לאמה:
זכר־רחמיך יי וחסדיף כי מעולם המה:
ותגדל ,־־תקדש שמיה הבא בעלמא הברא כךעותה ־־מלי־ מלכותה כחייכון
וביומיכון ובחיי ךכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב: ואמרו אמן: להא שמיה רבא
מכרך לעלם ולעלמי עלמלא יהברך וישתבח !יהפאר ויהרומם !יתנשא !יההדר
,־־־עלה ויתהלל שמיה ךקךשא כריך הוא: לעלא מכל בךכתא לש־־־א תשבחתא
לנחמתא דאמירן בעלמא: !אמרו אמן:
( קהל: קבל ברסמים וברצון את תפלתינו:)
תהלים ס
תהלים יט
מלאכי ג
תהלים עא
תהלים לו
במידבר יד
תהלים כה
160
מנחה לשבת ויום טוב
תסקבל צלותהון ובעותהון ךכל יקזראל <ץךם אבוהון די בשמיא: ואמרו אמן :
( קהל: יהי שם ץ; מברך מעתה ועד־עולם:)
יהא ק 5 למא הבא מן עזמי ז א וחיים עלינו ועל כל יקזראל: ואמרו אמן :
( קהל: עזרי מעם י ז ;עשה שמים וארץ:)
עשה שלום בקרומיו הוא:עשה שלום עלינו!?ל ?ל '?!אל: ואמרו אמן :
עלינו
עלינו לשבח לאדון הכל, לתת ?דלה ליוצר כראשית, שלא עשנו
כגדי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האךמה. שלא שם חללנו כלם,
וגורלנו קקל־תמונם, שהם סשתתוים להבל וריק, ומתפלל , □ אל
אל לא יושיע. ואנחנו כוךעים ומשתלוים ומודים לפני ללך מלכי
תסלכים הקדוש ברוך הוא■ שהוא נוטה שמים ויסד ארץ, ומושב
ןקר 1 בשמים ממעלי ושכינת עזו בגבהי קרוסים. הוא אליהינו, אין
דבי.□! עוד, אמת מלכנו, אפס זולתו. ככתוב כתורתו: דלעת ליום ולשבת
אל־לבכל כי יי הוא האלילים בשמים ממעל ןעל־הארץ מתלת אין
עוד:
על כן נקוה לך ין אלילתו. לראות סלדה בתפארת ע־־ להעביר
גלולים מן האדץי והאלילים כרות יכלתון, לתקן עולם במלכות
שדי, ןכל בני בשר יקראו בשקף■ להפנות אליך כל רשעי אלץ.
לכירו דךעו כל יושבי סבלי כי לך תקרע כל בדך, תשבע כל לשון.
לפניך ין אליהינו יקרעו"בלוי ולכבוד שסף יקר יתנו, ס ויקבלו כלם
את על סלכוסף, ןתמליך עליתם סהרה לעולם ועד. כי המלכות
שלף היאי ולעולמי עד תמליך בכבוד:
תהילים קיג
תה׳דים קכא
משבת בראשית עד שבת שלפני שבת הגדול אומרים "ברכי נפשי":
בשבתות בין פסח לשבועות אומרים פרק אחד במסכת אבות עמי 165
מנחה לשבת ויום טוב
161
בדכי נפשי
ברכי נפשי את־יי יי אליהי גדלת מאד הוד והדר לבשת: עטה אור
17 :־ '( ־ ! י ״ ! 7 ; : 17 . ,*:•.־ ־ 7 ־|_ : 7 : 1 * 1 ^ : 7 7 |_ 7 17 : 7 1 _ ••• 1
כשלמה נוטה שמים כידיעה: המקרה במים עליותיו דשם־עבים
רכובו המהלך על־כ?פי־ךוח: עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש
ליהט: יסד ארץ על־מכוניה בל־תמוט עולם ועד: תהום כלבוש
כסיתו על־הרים יעמדו־מים: מן־גערתןד יבוסון מן־קול ר־עמף
וחפזון: יעלו הדים ירךו כקעות אל־מקום זה וסךת להם: גבול־שמת
בל־ועברון בל־ישבון לכסות האךץ: המשלח מעונים ב|חלים בין
הרים יהלכון: ץשקו כל־חיתו שדי ־"כר,י כראים כמאם: עליהם
עוף־השמים ישכון מבין עפאים יסנו־קול: משקה הדים מעליותיו
מפרי מעשיך תשבע הארץ: מכמיח חציר לבהמהץעשב לעבדת
האדם להוציא לסם מן־האדץ: ר ין ישמח לכב־אנרש להכחיל פנים
משמן ולחם לבב־אנוש יסעד: ישבעו עצי "ארזי לבנון אשר נטע:
אשר־שם צפרים יקננו חסידה כרושים ביתה: הרים הןבהים ליעלים
סלעים מחסה לשפנים: עשהץדה למועדים שמש ודע מבואו: תשת
חשך ויהי לילה בו וזך 6 ש כל־חלתו־יער: הקפידים שאגים לטרף
ולבקש מאל אכלם: תזרח השקש ואספון ואל־לעונתם ידבצון: וצא
אדם לפעלו ולעבז־תו עדי־עדב: מה־רבו מעשיך יי כלם בחכמה
עשית מלאה הארץ קנעף: זה הים גדול וךחב ידים שם רמש ואין
מספר חיות קטנות עם־ןדלות: שם אניות יהלכון לויתן זה יצדק
לשחק־בו: כלם אליף ישבךון לתת אכלם כעתו: תתן להם ילקטון
תקתח ידך ישכעון טוב: תסתיר פןיף יבהלון תסף תחם יגועון
ואל־עפרם ישובון: תשלח תחף יבדאון ותחדש פני אדמה: יהי
כבוד י ז ; לעולם ישמח יך כמעשיו: המביט לארץ ותךעד יגע בהרים
ויעשנו: אשירה ליי בחיי אזמרה לאליהי בעודי: יערב עליו שיחי
:י.•!:•.• 17 7 •|_ 7 ־ 17:1 - ! - 17 * 1 :־ ־ : 7 ^ " 1 ־ 1 - : * 1 •.־!:•.•־ן- 7 17 - "א
תהלים קד
162
מנחה לשבת ויום טוב
תהילים קכ
תהילים קכא
תה׳דים קכב
תהילים קכג
תהילים קכד
אנכי אשמח ביו: יתמו חטאים מן־הארץ ורשעים עוד אינם בךכי
נפשי את־יי הללויה:
שיר המקלות אל־ך בצרתה לי קראתי ויענני: יי הצילה נפשי
משפת־שקר מלשין דמיה: מה־יתן לך ומה־יסיף לך לשון דמיה:
הצי גבוי שנונים עם גחלי ךתמים: ארה לי כי־גרתי משך שכנתי
קם־אהלי קדר: רבת שכנה־לה בנ?שי עם שונא שלום: אני־שלום וכי
אדבר המה למלחמה:
שיר למקלות אשא עיני אל־ההו־ים מאין :בא עזרי: עזךי מעם י ־ ;
עשה שמים וארץ: אל־יתן למוט רגלך אל־ינום שקרך: הנה לא
עום ולא יישן שומר ישראל: יי שמרף יי צלף קל־וך ימינך: יומם
השקש לא־יככה דרה בלילה: יי ישמךך מכל־רע ישמר את־נקשף:
יי ישמר־צאחך ובואך מעתה ן־קד־עולם:
שיר המקלות לדוד שמחתי באמרים לי בית ;; נלך: עקדות היו
רגלינו בשעריך יתשלם: יךושלם הכבדה לקיר שהקרה־לה וחדו:
ששם עלו שבטים שבטי־ץה קךות לישראל לחדות לשם יו: כי
שמה ושבו כקאות למשפט כקאות לבית דוד: שאלו שלום יךושלם
ישליו אהביך: יהי־שלום בחילך שלוה קאךקנותיך: למקן־אחי ודעי
אדברה־נא שלום בך: למקן בית־יךאליהינו אבקשה טוב לך:
שיר המקלות אליך נשאתי את־קעי הןשבי בשמים: הנה קקיני קבדים
אל־יד אדוניהם כעיני שפחה אל־יד גברתה כן עינינו אל־יי אליהינו
־> 5 ־ 1 " : " " 1 _ • : 7 ••• ־׳וי : ־ : 7 ע "|_ 1 1 ־• •• ־.* : 17 . :/• ".יו
קד שיחננו: חננו "חננו כי־ר־ב שבענו בוז: רבת שבעה־לה נפשנו
הלקג השאננים הבוז ל?אי יונים:
שיר המקלות לדוד לולי וו שרדה לנו ןאקר־נא ישראל: לולי ; ןו שרדה
לנו קקום עלינו אדם: אזי חיים קלעונו בהךות אפם בנו: אזי המים
שטפונו נחלה עבר קל־נקשנו: אזי עבר קל־נפשנו המים הזידונים:
מנחה לשבת ויום טוב
163
ברוך " שלא נתננו טרף לשביהם: נפשנו כצפור בפלטה מפח יוקשים
הפח נשבר ואנחנו נשלשנו: עזרנו בשם י ז ;עשה שמים ואךץ:
שיר המפלות הבושחים בי ז ;?הר־ציון לא־ימוט לעולם:שב: ירושלם תהלים קכה
הרים סביב לה ת סביב לעמו מעתה ועד־עולם: כי לא עוה שפט
הרשע על גורל הצדיקים למען לא־ישלחו הצדיקים פעולתה
ידיהם: היטיבה ך לטובים ולישרים בלבותם: והמטים עקלקלותם
ןוליכםין את־פעלי האון שלום על־ישראל:
שיר המפלות פשוב ך את־שיבת צירן היינו כהלמים: אז ימלא שחק תהל , □ ק□
פינו ולשוננו רבה אז ןאמרו בגרם הגדיל יי לפשות עם־אלה: הגדיל
ך לפשות פמנו היינו שמחים: שובה ך את־שפותבו כאפיקים בנגב:
הזרעים ברקעה בתה יקצרו: ל׳ליר :לך ובכה נשא משר־הזדע
בא־יבא פתה נשא אלמתיו:
שיר המפלות לשלמה אם־י ז ;לא־יבנה בית שוא עקלו בוניו בו אם־יי תהלים קכז
לא־ישמר־עיר שוא שקד שומר: שוא לכם משכימי קום מאחת־שבת
אכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שבא: הנה נחלת יי בנים שכר פרי
הבשן: כחצים בת־גבור כן פני הנעורים: אשרי הגפד אשר מלא
את־אשפתו מהם לא חבשו כי־ידפרו את־איבים פשער:
שיר המפלות אשדי כל־ירא י ז ;ההלר פךרכיו: יגיע כפיף כי תאכל תהל , □ קכח
אשתף וטוב לך: אשת־ כגפן פתה בתכתי ביתף בניר כשתלי
זיתים סביב לשלחנף: הנה כי־כן יברר'גפר ירא ינ : י?דשר יי
מציון תאה פטוב יךושלם כל ימי הייף: וךאה־בנים לבניך שלום
על־ישראל:
• : 7 •• 1
שיר המפלות רבת צררוני מנעורי;אמר־נא ישראל: רבת שרתני תהלים קכט
מנעורי גם לא וסלו־לי: פל;?פי חדשו חדשים האריכו למפנותם: יי
צדיק קצץ פבות רשעים תבשו ויסגו אחור כל שנאי צירן:^דזיו כחציר
164
מנחה לשבת ויום טוב
גגות שקךמת שלף ובש: ;?לא מלא כפו קוצר וחצנו סעמר: ולא אסרו
העברים ברכת י ז ;אליכם ברכבו אתכם כשם יו:
תחל. םק ל שיר המכלות ממככקים קראתיך יו: אדני שקעה בקולי תהיינה
אזדף קשבות לקול תקנוני: אם־כובות תשמר־יה אתי מי ועמד:
כי־ככך הסליחה למען תורא: קויתי י; קותה נפשי ולךבו־ו הוחלתי:
נפשי לאתי משכרים לבקר שמרים לבקר: וחל ישראל אל־יהוה
כי־עם־יי החסד והרבה עמו פךות: תזוא יפדה את־ישראל מכל
כונתיו:
תהלים קלא שיר המכלות לדוד י ז ; לא־גבה לבי ולא־רמו עינן ולא־הלכתי
בגדלות ובנפלאות ממני: אם־לא שויתי ותמכתי נפשי כגמל כלי
אמו כגמל עלי נפשי: וחל ישראל אל־-מכתה וכד־עולם:
תהלים קלב שיר המכלות זכור־יי לדוד את כל־עבותו: אשר־נשבע לי ז ;נדר
לאביר יעקב: אם־אבא שאהל ביתי אם־אעלה על־ערש יצועי:
אם־אתן שבת לעיניי לעפעפי קנומה: עד־אמצא מקום לי ז ; משכבות
לאביר ןעקב: הנה־שמענוה כאפרתה מצאנוה בשדי־יער: בבואה
למשכנותיו נשתחוה להדם רגליו: קומה ין למנוחתך אתה וארון
עזף: כהניף ילבשו־צדק וחסידיך ירננו: בקבור דוד ככר־
אל־תשב פני כשיחף: בשבע יי לדוד אקת לא־ושוב ממנה כפרי
בשנך אשית לכסא־לך: אם־ישכרו בניך כריתי ועדתי זו אלכדם
גם־כניהם כדי־עד ישבו לכסא־לך: כי־בחר י ז ;בצךן אוה למושב
לו: זאת־כבוחתי עד־י־עד פה אשב כי אותיה: ציךה ברך אברך
אביוניה אשביע לחם: 1 : וכהניה אלביש .ישע וחסידיה רנן ירננו: שם
אכמיה .קרן לדוד עלבתי נר לכשיחי: ארביו אלביש בשת ועליו
וציץ נזרו:
שיר המכלות לדוד תה מה־טוב ומה־נעים שכת אחים גם־ןחד:
תהלים קלג
מנחה לשבת ויום טוב
165
כשמן הטוב על־הראש ירד על־הזקן לקן אהרן שירד כל־פי מלותיו:
כטל חרמון שירד על־הררי ציון כי שם צוה יי את־הברכה חיים
: ־ 1 *.־ : 1 ־.־ " ־ ־ : ־'׳וי • 11 •> 7 > • 7 |_ : 17 - *.* - : 7 17 * 1 ־ •
עד־העולם:
שיר המכלות חבה בלכו את־ין כל־עבדי ל; העקלים בבית־ין
בלילות: שאו־ןלכם קלש וברכו את־ין: יברכןד ין מציון עשה שמים
פרקי אבות
— פרק א
כל ישראל :ש להם הלק לעולם הבא■ שנאמר ועמך כלם צדיקים
לעולםללשו ארץ בצר מטעי מכשה ןך י להתפאר:
(א) משה קבל תורה מסיבי. וקסדה ליהושע■ ויהושע לזקנים, וזקנים
לנביאים. ונביאים קסרוה לאנשי כנסת הגדולה־הם אקלו שלשה
לקלים. הוו קתונים בדין. והכמידו תלמידים הרבה, ועשו סןג
לתורה:
(ב) שמעון הצדיק הןה משןלי קנסת הגדולה. הוא הןה אומר, על
שלשה לקלים העולם עומרי על התורה ועל הכבולה ועל גמילות
הקדים:
(ג) אנטיגבוס איש סוכו קבל משקעון הצדיק. הוא הןה אומר, אל תהיו
ככקלים הקשקשין את הלב על מבת לקבל פרס, אלא הוו ככקלים
הקשקשין את הלב שלא על קבת לקבל קרס. ויהי מורא שמים עליכם:
(ד) יוסי בן יועזר איש צללה ויוסי בן יוחנן איש ןרושלים קקלו מלם.
יוסי קן יועזר איש צללה אומר, ןלי ביחך בית ועד לחכמים, והוי
מהאבק בכפל רגליהם. והוי שולה בצמא את לכליהם:
תה׳לים קלד
ישעשה ס
166
מנחה לשבת ויום טוב
(ה) יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביחף פתוח לרוחה׳!יהיו
בניים בני ביסף, ואל תלבה שיחה עם האשה. באשתו אסרו, קל וחסר
באשת סברו׳ סכאן אסרו רכסים, כל זמן שאדם סלבה שיחה עם
האשה, גולם רעה לבבמו, ובוטל מדברי תורה׳ וסופו יולש גילנם:
(ו) יהושע בן פלל:ה ןנתאי האלבלי קבלו סרם. יהושע בן בררוה
אוסר׳ בשה לף לב, וקנה לף חבר׳ והוי דן את כל האדם לכף זכות:
(ז) נלאי האלבלי אוסרי חלרק סשכן רע, ואל ־־הבר לרשע, ואל
־־ואש סן לפלענות:
(ח) יהולה בן טבאי ןשמעון בן שטח קבלו סלם. יהולה בן טבאי
אוסר, אל לבש עבסף בעולכי לדעין׳ ובשיהיו בבלי לינץ עוסלים
לבלף׳ ידיי בב" , ־ בלשבים׳ ובשנפטר־ם סלפניף׳ יהיי בבינל
כזכאין׳ בשקבלו בלילם את לדין:
(ט) שמעון בן שטח אוסרי לוי ס לבה ללקור את הבלים, והוי זליר
בלבליף׳ שמא סתוכם ילסדו לשקר:
(י) שסבוה ואבטליון קבלו סלם׳ שסבוה אוסר, אהוב את חסלאכה,
ושנא את הלבנות, ואל תלודע ללשות:
(יא) אבטליון אוסר, חכסים, לזהרו בלבליכם, שמא תחובו חובת
?ל ות ותגלו לסקום סים חרע ים י וישתו לתלסילים לבאים אחליסם
דמותו, ונסצא שם שסים סחרלל:
(יב) רלל :־שמא' קבלו סלם. ללל אוסרי לוי סתלסיליו של אהלן,
אולב שלום ןרולף שלום, אולב את לבריות וסקלבן לתולה:
(יג) הוא ה:ה אוסר, נגד שמא- אבד שסה. וללא מוסיף, :סיף. וללא
:ליף, קטלא ה:ב. ולאש־סש בלגא, חלף:
מנחה לשבת ויום טוב
167
(יה) הוא ה:ה אומר, אם אין אבי לי. מי לי. ופשאבי לעסמי, מה אבי.
ואם לא עכשיו, אימתי:
(טו) שמאי אומר, עשה תולתל קסע. אמור מעט ועשה הרבה, והוי
מהסל את כל האלם בסקר פנים :פות:
(טז) רבן גמליאל ה:ה אומר, עשה לף דבי והסתלק מן הספק, ואל
תלסה לעשר אמרות:
(יז) שמעון סבו אומר, כל :מי גדלתי בין הסכמים, ולא מצאתי לגוף
טוב אלא משתיקה. ולא המללש הוא העקר, אלא המעשה. ןכל
רמיסה דבלים, מביא סמא:
(יה) רבן שמעון בן גמליאל אומי, על שלשה דבלים העולם עומד,
על הדין ועל האמת ועל השלום, שגאמר אמת ומשפט שלום ״פטו !כריח״
סשעדיכם:
פרק ב י¬¬
כל ישראל :ש לסם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמל כלם צדיקים ׳שעשה ס
לעולם.;ירשו ארץ נצר מטעי מעשה :די לסחפאר:
(א) דבי אומר, איזוסי ללל ישרה ש:בור לו האלם, כל שסיא תפארת
לעושיה ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במסוה קלה כבסמורה,
שאין אתה יודע מתן שכלן של מסות. .והוי מהשב הפסד מלוה סבגד
שכלה, ושכר עסלה כבגד לפסלה. והסתכל סשלשה דבלים ואי אתה
בא לידי עסלה - דע מה למעלה ממל, עין רואה ואזן שומעת, וקל
מעשיל בספר בסתסין:
(ב) רבן גמליאל סבו של דסי יהודה הנשיא אומר, :פה תלמוד
תולה עם דלל אלץ, שיגיעת שניהם לש כסת עץ. ןכל תולה שאין
עמה מלאכה, סופה סטלה ןגוללת עץ. ; וכל העמלים עם הצבור,
168
מנחה לשבת ויום טוב
יחיו ;נמלים עשקם לשם שמים, שזכות אבותם מסיעתן ומךקתם
עומךת לער. ואתם, ממלה ?<ני עלימם שכר הרבה מאלו;נשיסם:
(ג) חוו זהידין ברשותי שאין מחרבין לו לאךם אלא לצדך עצמן.
בךאין כאוהמין בשעת הבאתן• ואין עומדין לו לאךם בשעת דחקו:
(ד) הוא דדה אומר, כגשה רצונו כרצונך, כדי שועשה רצת־ כךצובו.
בשל רצונך מפני ךצרניי מדי שיבשל רצון אחרים מפני רצונך.
(ה) חלל אומר, אל תמרוש מן הצבור, ואל תאמן בעצמך עד יום
מותך, ואל תדין את חבךך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי
אפשר לשמוע שסופו לחשמע. ואל תאמר למשאפנה אשנה, שמא לא
תפנה:
(ו) הוא דדה אומר, אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ הסיד, ולא
הבישן למדי ולא הקפדן שלמדי ולא של חש רמה מסחורה מחמים.
ובמקום שאין אנשים. השתדל להיות איש:
(ז) אף הוא ראה גלגלת אחת שצפה על פני המים. אמר לה, על
דאשפתי אטפוך. וסוף מטיפיך י־טופון:
(ח) הוא ה:ה אומרי שרמה בשר שרמה רמה. מךמה בבסיסי מךמה
דאגה. שרמה בשים, שרמה משפים. שרמה שפחות, שרמה זמה.
שרמה עבדים, שרמה גזל. שרמה תורה. שרמה חיים. שרמה ישיבה,
שרמה חממה. שרמה עצה, שרמה תבונה. שרבה מדקה. שרמה
שלום. קנה שם טוב, קנה לעממו. קנה לו דמדי תוקה, קנה לו הוי
העולם הבא:
(ט) רבן יוחנן מן זמאי קבל שחלל ומשמאי. הוא ה:ה אומר, אם
למךת תורה הךמה, אל תחזיק טובה לעמשך, מי לכך נוצרת.
מנחה לשבת ויום טוב
169
(י) תמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן, דבי אליעזר
בן זהךקכרס, ודבי יהושע בן דזנבלה• ודבי יוסי תכהן, ודבי שמעון בן
נתנאלי ודבי אלעזר בן כרך.
(יא) הוא ודה מונה שבחן. דבי אליעזר בן הרקנוס, בור סוד שאינו
כאכד טפה. דבי יהושע בן הנדה, אשדי יולךתו. דבי יוסי הכהן,
חסיד. דבי שמעון בן נתנאל, ירא הסא♦ ודבי אלעזר בן כרך, מעין
המתגבר.
(יב) הוא ודה אומר, אם יהיו כל הכמי ישלאל ככף מאזנים, ואליעזר
בן הךקנוס ככף שמה, מכריע את כלם. אבא שאול אומר משמו,
אם יהיו כל הככי ישלאל ככף מאזנים ודכי אליעזר בן הךקנוס אף
עמלם, ודכי אלעזר בן כלך ככף שמה, מכריע את כלם:
(יה) אמר להם, צאו ולאו איזוהי ללך ישלה שילכק בה האלם, דכי
אליעזר אומר, כין טובה, דכי יהושע אומר, חכר טוב, דכי יוסי
אומר, שכן טוב, דכי שמעון אומר, הרואה את הנולד, דכי אלעזר
אומר, לב טוב. אמר להם, רואה אני את דכרי אלעזר כן עלך
מלבדכם. שככלל לבליו לבדכם.
(יד) אמר להם צאו ולאו איזוהי הלך לעה שיתרהק ממנה האלם.
דכי אליעזר אומר, כין לעד דכי יהושע אומר, הכר לע. דכי יוסי
אומר, שכן לע. דכי שמעון אומד הליוה ואיבו כשלם. אחד הלוה
מן האלם, כליוה מן המקום ברוך הוא, שנאמד ל 1 ה תצע ולא ישלם תחליםל!
וצדיק חונן ונותן: לכי אלעזר אומר לב לע. אמר להם רואה אני את
לכלי אלעזר כן כלך מלבדכם שככלל לבליו לבדכם:
(טו) הם אכרו שלשה לבדים. דכי אליעזר אומד יהי כבוד הכלף
הכיב עליך כשלך, ואל תהי בוה לכעוס. ושוב יום אחד לבני מיתתך.
ולוי מתהמם כנגד אולן של הככים, והוי זהיר כגהלתן שלא תכוה,
170
מנחה לשבת ויום טוב
יואל ב
ישעשה ס
;??שיבתן בשיבת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף,
וכל דבריהם כגחלי אש:
(טז) רבי יהושע אומר, עין הרע, דצר הרע, ושנאת הבריות, מוציאין
את האדם מן העולם:
(יז) רבי יוסי אומר. יחי ממון חברך חביב עליך בקל־ והתקן
עצסך ללמוד תורה. שאינה ירשה לך. וכל מעשיך יחיו לשם שמים:
(יה) רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקריאת שמע (ובתפלה). וכשאתה
מתפלל, אל תעש תפלה־ קבעי אלא רחמים ותחנונים לפני המקום,
שנאמר כי־חנין ורחום הוא ארך אפים ורב־לסד ונחם על־הרעה:
ואל תחי רשע בקני עצמך:
(יט) רבי אלעזר אומר, הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב
לאפיקורוס. ודע לפני מי אקה עמל• ונאמן הוא בעל מלאכתך
שישלם לך שכר פעלתך:
(כ) רבי טךפון אומר, חיום קצר וחכזלאכבה קרבה• והפועלים
קצליםי והשכר חךבה, ובעל חבית דוחק:
(כא) הוא ה:ה אומר. לא עליך חקלאכה לגמור, ולא אקה בן חורין
לבטל מקנה. אם למרת תורה חךבה, נותנים לך שכר חךבה* ונאמן
הוא שעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתף. ודע, שמתן שכךן של
צדיקים לעתיד לבוא:
פרק ו, —
כל ישראל :ש לחם חלק לעולם הבאי שנאמר ועמך כלם צדיקים
לעולם ייךשו ארץ בצר מטעי מעשה :לי להקפאר:
מנחה לשבת ויום טוב
171
(א) שקשיא בן מסללאל אומר, השתכל ששלשה ךברים ואין אתה
בא לידי;גברה. דע, מאין באת ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד
לתן דין וחשבון. מאין באת - מטפה שרוחה, ולאן אתה הולך - לשקום
עפר דמה ותולעה, ולשני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון - לשני שלך
שלכי השלבים הקדוש ברוך הוא:
(ב) דבי סנינא שגן הבחנים אושרי חיי שתשלל בשלומה של שלבות,
שאלמלא מוראה, איש את דעהו חיים שלעג
(ג) דבי סנינא בן חרךיון אושר, שנים שיוששין ואין בינידן דברי
תורה, דדי זה מושב לצים, שנאמר, ושמושב לצים לא לשב: אבל תהל , □ א
שנים שיוששין ולש שיניהם דשרי תוהה. ששינה שדולה שיניהם, שנאמר
אז נדברו יראי יי איש אל־רעהו ויקשב יי וישמע ויכתב שפר זכרון מלאכי ג
17 •: : (י • : 7 ^ •|_ *.* •• "א ־־:׳••> : 7 ־' : 7 ־ * 7 ״ '•ב:' • 7 > 1
לפניו ליךאי ל ולחשבי שמו: אין לי אלא שנים שנין אפילו אחד
שיושב ;־עושק שתורה שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכרי שנאמר:
לש ב בך ד ' וידם כי נטל עליו: איכה ג
(ד) רבי שמעון אושרי שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אשרו עליו
דשרי תוהה. שאלו אשלו שזשדי שחים. שנאמר כי כל־שלחנות מלאו .׳!י! ח; י•
קיא צאה שלי מקום: אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואשרו עליו
דשרי תורה שאלו אשלו ששלחנו של מקובי שנאשר: ־־רבה אל־ ךה יחזקאלמא
השלד! ן אשר לפני ך:
(ה) רשי סנינא שן סשינאי אושרי הנעור שלילה והמהלך בדרך יחידי
והשפנה לבו לשטלה, דרי זה שתהיב שנפשו:
(ו) רשי נחוניא שן הקנה אושר, כל השקשל עליו על תורה. שששירין
שמנו על שלבות ועל דרך ארץ. ושל הפורק ששנו על תורה, נוחנין
עליו על שלבות ועל דדך ארץ:
172
מנחה לשבת ויום טוב
תהילים פב
עמוס ט
תהילים פב
מלאכי ג
שמות כ
דה״א כט
דברים ד
דברים ד
(ז) דבי סלקתא בן דוסא איש שפר הנדה אומר, ;נשרה שיושבין
ועוסקין בתורה, שכינה שהדה ביניהם, שנאמר אלהים בצב בעךת־אל
ומנין אפילו חמשה. שנאמר ואגדתו על־או־ץ יסדה ומנין אפילו
שלשה, שנאמר בקרב אליהים ישפט: ומבין אפילו שבים, שנאמר אז
נךקרו ידאי יי איש אל דעהו ו:קשב יי וישמע: ומנין אפלו אחד,
שנאמר קקל־המקום אשר אזכיר את־שמי אבוא אליך וברקתיף:
(ח) רבי אלעזר איש בךתותא אומר, תן לו משלו, שאתה ושלף שלו.
וכן קדוד הוא אומר קי־מכך הכל וכ*ךך נתבו לך:
(ט) רבי וכקב אומר, המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר,
מה נאה אילן זה ומה באה ניר זה, מכלה עליו הכתוב כאלו מחרוב
כנפשו:
(י) רבי דוסתאי כרבי:נאי משום רבי מאיר אומר, כל השוכח דבר
אחד ממשנתו, מכלה עליו הכתוב כאלו כתהיב שנפשו, שנאמר,רק
השמד לך ושמר נפשך כאד פן־חשכח את־הךברים אשר־ראו כיניף,
:כול אפילו תקפה עליו כשבתו. תלמוד לומר ופן־ןסורו מלבבף־ כל
ימי חייך הא אינו כחה:ב שנפשו עד שישב ויסירם כלבו:
(יא) רבי קבינא בן דוסא אוכר, כל שיךאת חכאו קוךמת לחכמתו,
הקמתו כתקיכת. וכל שחכמתו קו־כת ליראת דכאו, אין הקמתו
מ־קיכת.
(יב) הוא ה:ה אוכר, כל שככשיו סרשין כחכמתו, חכמתו כתק:כת.
וכל שהקמתו כדקה כככשיו, אין הקמתו מחק:כת:
(יג) הוא ה:ה אוכר, כל שרוח הקריות נוחה היכנו, רוח המקום דחה
הימנו. וקל שאין רוח הקריות נוחה היכנו, אין רוח המקום דחה
הימנו.
מנחה לשבת ויום טוב
173
(יה) רבי דוסא בן הרכיבם אומר, שנה של שחרית, דין של צהרים,
ושיחת הילדים* וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ, מוציאין את
האלם מן העולם:
(טו) רבי אלעזר המוךעי אומר, המחלל את הקלשים,!המב־ה את
המועדות, וחמלבין פני חברו ברבים* והמפר בריתו של אמלהם
אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא בחלכה, אף על פי
שוש מורו תורה ומעשים טובים* אין לו חלק לעולם הבא:
(טל) רבי ישמעאל אומר, הוי קל לראש ונוח לתשחו־ת, והוי מקבל
את כל האלם בשמחה:
(יז) רבי עקיבא אומר* שחוק וקלות ראש, מלגילין לעלוה. מסרת,
סוג לתורה. מעשרות, סוג לעשר. נללים, סוג למרישות. סוג לחכמה
שתיקה:
(יה) הוא דדה אומר, חמיב אלם ש 5 מךא מצלם. חבה יתרה נודעת
לו ש?בךא בצלם. שנאמד. כי מצלם אלהים עשה את־האדם: חבימין בראשית □
ישלאל שנקראו בנים למקום. חבה יתרה נודעת לחם שנקראו בנים
למקום* שנאמר, בנים אלם ליי ^ליליכס ־מ־מ'ן'שלאל. שבתן ללם דבריםי!
מלי חמלה* חבה יתלה נודעת לחם שנתן לחם מלי חמלה שבו בבלא
העולם, שנאמר, כי לקח טוב בתתי לכם וזולתי אל־תעזבו: ס״ליד
(יט) הכל צפוי, ןהלשות נתונה, ומטוב העולם נדון. והכל לפי רב
המעשה:
(כ) הוא ה:ה אומר, הכל נתון מעלבון. ומצולה פרוסה על כל
החיים. החבות פתוחה, והדזברבי מקיף, והפנקס פתוחי והוד כותמת,
וכל הרוצה ללוות ובוא דלוה, וחגבאים מחזירים תדיר בכל יום,
174
מנחה לשבת ויום טוב
ןנפרעין מן האךם מדעתו למלא מדעתו. רש לסם על מה ;?יסמכו,
והדין דין אמתי והכל מתקן לסערה:
(כא) דבי אלעזר בן עזרןה אומר, אם אין תורה, אין דרך ארץ. אם
אין דדך ארץ, אין תורה. אם אין חסמה, אין ידאה. אם אין ידאה,
אין חסמה. אם אין דעת, אין בינה. אם אין ביבה, אין ךעת. אם אין
קמח, אין תורה. אם אין תורהי אין קמח:
(כב) הוא דדה אומר, ?ל להקמתו מרבה ממעליו, למה הוא דומה,
לאילן ?^כבבפיר מקבין ןלו־ליו מעטין. והרוח באה ועוקךתו והופכתו
על פניו, ;?נאמר, ןה:ה כערער בערבה ולא יךאה כי־:בוא טוב ןשכן
הררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב: אבל כל שמעליו מרכין
מחקמתו, למה הוא דומה, לאילן לכגבפיו מעטין ןלרליו מרבין,
לאפלו כל הרוחות לבעולם באות ןבושבות בו אין מז-יזין אותו
ממקומו, לנאמר , ןהיה כעץ לתול על־מים ןעל־יובל'ישלח שו־ליו
ולא יראה כי־יבא דזם והיה עלהו רענן ובשבת בצרת לא ידאג ולא
1 > ־ : *.* ־ 1 7 |_ : 7 17 7 •• 1 ־ 1 :־ 7 * 1 * : ־> ••• 1 _ •: 1:7
;מיש מגבלות פרי:
(כג) רבי אליעזר בן הסק א אומר, קבין ופחסי נדה, הן הן גופי
סלכות. תקופות ו?מסךיאות, פךפראות להקמה:
פרק ד —
׳"""ה□ כל ילראל :ש לסם חלק לעולם הבא- לנאמר ועמך כלם צדיקים
לעולם יירשו ארץ בצר מטעי מקלה :די לסתפאר:
(א) בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם. לנאמר:
תחל׳□ ק" מכל־מלמדי סל כלתי כי עךותיף ליחה לי: איזהו גבור? הכובש
מ״ליט, את יצרו, לנאמר: טוב ארך אפים מגבוה ומלל לרוחו מלכד עיר:
תהילים קכח איזהו עשיר? הלמה בחלקו, לנאמר: יגיע כסיף כי תאכל אלו־יף
מנחה לשבת ויום טוב
175
וטוב לך: אשךיך, בעולם הזה. וטוב לך, לעולם הבא. איזהו
מכבד? המכבה את הכריות, שנאמר: בי־מככדי אכבד ובזי ;קלו:
(ב) בן עזאי אומר, הוי רץ למכוה קלה, ובודה מן הכברה. שמצוה
גוררת מכוה, וכברה .:והרת כברה. ששכר מצור, מצור. ושכר
כברה׳ כברה:
(ג) הוא ודה אומר, אל קהי בז לכל אדם, ואל קהי מכלי: לכל דבר,
שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום:
(ד) דבי לויטס איש ובנה אומר, מאד מאד הוי שפל רוח, שתקות
אבוש דמה.
(ה) דבי יוחנן בן כרוקא אומר, כל המהלל שם שמים בסקר, נפךכין
ממנו בגלוי. אחי -ו?' ואחד מזיד כחלול השם:
(ו) דבי ישמעאל(כבו) אומר, הלומד תורה על מבת ללמד׳ מכפיקין
כזדו ללמוד וללמד. והלומד על מבת לכשות, מספיקין כודו ללמוד
וללמד לשמור ולעשות.
(ז) דכי צדוק אומר, אל תעשם כטרה להתגדל בה, ולא קךדם
לחפור בה. וכך ודה הלל אומר, וךאשתמש כתגא, חלף. הא למךת,
כל הנהנה מדברי תורה, בוטל הזיו מן העולם:
(ח) רכי יוסי אומר, כל המככד את התורה, גופו מכבד על הכריות.
וקל המהלל את התורה, גופו מחלל על הכריות:
(ט) רבי ישמעאל קבו אומר, החושך עכמו מן הדין, פורק ממבו איבה
ןגזל ושבועת שוא. והגס לבו כהוראה, שומה רשע ןגס רוח:
(י) הוא הזה אומר, אל ההי דן יהידי, שאין דן יהירי אלא אחד. ואל
תאמר קכלו דעתי, שהן רשאים ולא אתה:
176
מנחה לשבת ויום טוב
(יא) רבי יונתן אומר, כל הקק:ם את התורה מעבי, סופו לקימה
מעקר. וכל הככטל את התורה מעקר, סופו לכקלה מעבי:
(־ב) רבי מאיר אומר, הוי כמעט בעסק, ועסוק בתורה. והוי קפל
רוח בפני בל אךם. ואם בטלת מן התורה, .יש לף כטלים הרבה
כנ?דף. ואם עמלת בתורה, :ש (לו) קבר הרבה לסן לך:
(יג) רבי אליעזר קן:עקב אומר, העוקה מצוה אחת, קונה לו כרקליט
אחד. ןהעובר עברה אחת, קונה לו קטיגור אחד. קשובה ומעקים
טובים, כסריס בפני הפךעבות:
(יד) רבי יוחנן הסנדלר אומר, כל כנבזה קהיא לקם קמים, סופה
להסק:ם. ןקאינה לקם קמים, אין סופה להסקזם:
(טו) רבי אלעזר בן קמוע אומר, יהי כבוד סלמיךף חביב עליך
כשלך, וכבוד סבדף כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים:
(טז) רבי יהודה אומר, הוי זהיר כתלמוד, קקגגת תלמוד עולה זדון.
(יז) רבי קמעון אומר, קלקה כתרים הבי כסר תורה וכתר כהנה
וכתר מלבות, ־כסר קם טוב עולה על גביהן:
(יה) רבי נהוראי אומר, הוי גולה למקום תורה ואל תאמר קהיא
תבוא אסדר, קהבד־ר יקימוה כזךך. ואל ביבחך אל סקען:
(יט) רבי:נאי אומד אין!כידינו לא מקלות הרשעים ואף לא מיסורי
הצדיקים:
(כ) רכי מסס:א בן חדש אומר. הוי מקדים בקלום כל אךם. והוי
זנב לאריות. ואל קהי ראש לשועלים:
(כא) רבי:עקב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם
הבא. הססן עצכף בכרוזדור, כדי קסכנס לכרקלין:
מנחה לשבת ויום טוב
177
(כב) הוא הלה אומר, לפה שעה אחת בחשובה ומככים טובים בעולם
הזה, מכל הלי העולם הבא. ולפה שעה אהת של קורת רוח בעולם
הבא, מכל הלי העולם הזה:
(כ:) דבי שמעון בן אלעזר אומר, אל תרצה את הבך־ בכעת כעסו,
ואל תנחבנו כשעה כמתו מטל לפניו, ואל תכאל לו בכעת נךרג ואל
תשתדל לראותו בכעת קלקלתו:
(כה) כמואל הקטן אומר, בנפל אויביך אל־תשמח וככשלו אל־על מ״ל׳כד
לבך: ?!ייראה יל לרע בעינך והשיב מעליו אפו:
(כה) אלישע בן אברה אומר. הלומד ללה למה הוא הומה, לךיו
כתובה על ביר חדש♦ והלומד זקן למה הוא הוכה. לךיו כתובה על
ביר מחוק.
(כר) רכי יוסי כר יהודה איש כפר הככלי אומר. הלומד מן הקטנים
למה הוא דומה, לאוכל כנכים קהות לשותה !י! מנתו• והלומד מן
הזקנים למה הוא דומה, לאוכל כנכים כשולות לשותה לין לשן:
(כז) רכי אומר, אל תסתכל כקנקן, אלא ככה כלש בו. לש ק 5 קן חדש
מלא לשן, ללשן כאפלו חךש אין בו:
(כה) רכי אלעזר הקפר אומר. הקנאה להתאוה להכבוד מוציאין את
האדם מן העולם:
(כט) הוא הלה אומר, הילודים למות, להמתים להתייתי להחיים לדון.
לידע להודיע ולהודע כהוא אל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המכין,
הוא הדין, הוא הכד, הוא בעל דין, להוא עתיד לדון ברוך הוא, כאין
לפניו לא כללה ללא ככחה ללא מכוא פנים ללא מקח כוחה כהכל
שלו. לדע שהכל לפי החשבון. לאל לכטיסך יכךף כהשאול כית מנוס
לך, ככל כךחף אתה נוצר, לכל כךחף אתה נולד, לכל כךחף אתה
178
מנחה לשבת ויום טוב
הי, ועל כדחף אתה מת, ועל כדחף אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני
;*לך מלכי ההלכים הקדוש ברוך הוא:
פרק ה —
׳"""ה□ כל יסראל :ש לדם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כלם צדיקים
לעולם;ירשו ארץ בצר מטעי מקשה :די להתפאר:
(א) כקשרה מאמרות בקרא העולם, ומה תלמוד לומר. והלא
כמאמר אחד :כול להבךאות, אלא להפדע מן הךשעים שמאבדים
את העולם שנכד א כקשו־ה מאמרות, ולתן שכר טוב לצדיקים
שמקימים את העולם שנברא כקשרה מאמרות:
(ב) קשרה דורות מאךם ועד בה, להוךיע כמה ארך אפים לפניו,
סכל הדורות היו מכעיסים לפניו, עד;?הביא עליהם את מי המבול:
(ג) קשרה דורות מנה ועד אכרהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו,
סכל הדורות היו מכעיסים לפניו, עד סבא אכרהם אבינו וקבל עליו
שכר כלם:
(ד) קשרה נסיונות בסבסה אכרהם אבינו, וקמד ככלם, להוךיע כמה
הבתו של אכו־הם אבינו:
(ה) קשרה נסים בקשו לאבותינו כמצרים, וקשרה על ה:ם:
(ו) קסר מכות הכיא הקדוש ברוך הוא על המצריים כמצרים, וקסר
על ה:ם:
(ז) קשרה בסיונות נסו אבותינו את הקדוש ברוך הוא במךבר,
שנאמר: וינסו אתי י זה קשר פעמים ולא שקעו כקולי:
(ח) קשרה בסים נקשו לאבותינו ככית המקדש. לא הפילה אשה
מריה כשר הקךש, ולא הסריה כשר הקךש מעולם, ולא בךאה זבוב
מנחה לשבת ויום טוב
179
כבית הככבחים, ולא ארע .קרי לכהן גדול היום הכפרים, ולא כבו
הגשמים אש של ;גצי המגנרכה, ולא בכחה הרוה את עמוד העשן,
ולא:;?צא פסול בעמה ובשתי הלחם ובל־ם הפנים, עכדים כפופים
ומשתהוים תריס, ולא הזיק בחש ועקרב בירושלם מעולם, ולא אמר
אז־ם להברו צר לי המקום שאלין בירושלם:
(ט) ;נשרה ךברים בקראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן, פי
הארץ, פי הכאר, פי האתון. הקשתי והמן, :־הצקה• והשמיר, והכתב,
והצכתבי והלחות. דש אוקדים אף המזיקים וקבורתו של משה
ואילו של אכרהם אבינו, דש אוקדים אף קבת בקבת ?נשו:ה:
(י) שבעה דקרים כגלם ושקעה כחכם, חכם אינו כדבר לפני מי
שגדול ממנו כחכמה (ובמנלן). ואינו בכנס לתוך דברי חברג ואינו
נבהל להשיב, שואל כעדן ומשיב כהלכה, ןאומר על ראשון ראשון
ועל אהרון אהרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמקתי, ומוךה על
האמת. והלופיהם בגלם:
(יא) שכעה מיני פךעניות באים לעולם על שכעה גופי עכרה,
כקצתם מעשרים וכקצתם אינם כעשרים, רעב של בצקת בא,
כקצתם רעכים וכקצתם שמגים. גכרו שלא לעשר, רעב של כהומה
ושל בכרת בא, ושלא לטול את החלה, רעב של כלוה בא. רכר
בא לעולם. על כיתות האמורות בתורה שלא נכסיו לכית דין, ועל
פרות שכיעית. חרב באה לעולם, על עניי הדין ועל עוות הדין ועל
המורים בתורה שלא כהלכה• היה רעה באה לעולם. על שבועת
שןא ועל הלול השם. גלות באה לעולם, על עובדי אלילים ועל גלוי
;נריות ועל שפיכות דכים ועל שכטת הארץ:
(יב) כארבעה כרקים היכר מתרכה, ברכיעית ובשכיעית וכמוכאי
שכיעית רבכמוכאי החג שכבל ש? ה ושנה, כרכיעית ככני כ?נשר עני
180
מנחה לשבת ויום טוב
קכקליקית, ברביעית מפני מעשר עבי קכקקית, למוצאי קסיעית
מפני פרות קסיעית, למוצאי החג קסכל שנה ושבה מפני גזל מחבות
(יג) ארבע מדות סאךם. האומר קלי קלי וקלף קל־ זו מדר
בינונית ריש אוקרים זו מדת קדום, קלי קלף וקלף קלי, עם הארץ,
קלי(קלף) וקלף קלף, חסיד, קלף (קלי) וקלי קלי, רשע:
(יד) אףבע מדות כדעות, נוח לכעוס ןנוךו לףצות, וצא הפסדו
בשכרו, קשר לכעוס לקקה לרצות. וצא שכרו בהפסדו, קקה לכעוס
תור לףצות, חסיד, נוח לכעוס לקקה לףצות רשע:
(טו) אףבע מדות התלמידים, מהיר לקמוע ומהיר לאבד, וצא קכרו
ההפסדו, סקר לקמוע וסקר לאבד, וצא הפסדו בשכרו, מהיר לקמוע
לקקה לאבד, זו חלק טוב, קקה לקמוע ומהיר לאבד, זו חלק ךע:
(טז) א ־סע מדות סבותבי צדקה. הרוצה קיתן ולא יקבו אהדים, עינו
רעה סקל אהד־ם. יקבו אהד־ם להוא לא לתן, עינו רעה הקלוי לתן ויתנו
אהדים, חסיד, לא לתן ולא יקבו אהדים, רשע:
(יז) ארבע מדות בהולה' להית המדרש, חולף לאינו עקה קבר
הליכה סודו, עקה לאינו חולף שכר מעקה סודו, חולף לעקה חסיד,
לא חולף ללא עקה רשע:
(יח) אףסע מדות היוקסים לפני הסמים. ספוג ומקפף מקמרת, לנפה,
ספוג, קרוא סופג את רכל, מקפף, שמכניס בזו ומוציא כזו, מקמרת,
שמוציאה את הלין לקולקת את הקמדים, לנפה, קמוציאה את הקמח
לקולטת את הקלת:
(יט) כל אהבה קהיא חלווה סדבר, בטל דבר סטלה אהבה,
לקאינה חלווה סדבר, אינה סטלה לעולם. איזו היא אהבה קהיא
מנחה לשבת ויום טוב
181
חלדה בךבר, זו אחכת אמנון ותמר, וקאינה חלדה ?דבר זו אהבת
דוה ויהונתן:
(כ) כל מחללת ;?היא לשם שמים, סופה לחתקזם, ושאינה לשם
שמים אין סופה לחתקזם, איזו חיא מחללת ;?היא לשם שמים זו
מחללת חלל ושמי, וראינה לשם שמים, זו מחללת לדה ןכל עךתו:
(בא) כל חבזקה את הרבים, אין חכא בא על :הו, וכל חמחטיא
את הרבים אין מספיקים סלדו לעשות חשובה, מ;?ה זכה וזכה את
הרבים, זכות הרבים תלוי בו. ;??אמר: צהלת יי עשה ומ;?פטיו דברי□ל ג
עם־ישראל: לךסעם בן נבט חטא וחחטיא את הרבים חכא הרבים
תלוי בו, ;??אמר: על־חטאות ורבעם אשר ח 6 א ואשר ההט־א מלכיםא'ט!
את־ישראל:
(סב) כל מי;?יש בו;?ל;?ה ךברים הללו, הוא מתלמידיו;?ל אברהם
אבינו, ו;?ל;?ה ךברים אחרים, מחלמיז־יו;?ל בלעם הך;?ע, עין טובה
ןרוח ?מוכה, ונפש;?פלה, מחלמיז־יו של אברהם אבינו, עין רעה ןרוח
?בוהה ונפש רחבה מתלמידיו;?ל בלעם הך;?ע, מה בין תלמידיו
;?ל אברהם אבינו לתלמידיו;?ל בלעם הך;?ע, תלמיךיו;?ל אברהם
אבינו, אוכלים בעולם חזה ונוחלים העולם הבאי;??אמי: להנחיל מ ״ל. ח
אחבי.יש ואצךתיהם אמלא: תלמידיו;?ל בלעם הך;?ע יורשים גיחנם
ויורדים לבאר שחת, ;??אמר: ואתה אלהים תורדם לבאר שחת א?;?י תהל , □נה
דמים ומרמה לא־זחצו ימיהם ואבי אבטח־בך:
(כג) יהודה בן תימא אומר, הוה עז כ?מר וקל כמ?ר וךץ כבבי
ןגבור כארי לעשות רצון אביף ;?בשמים: הוא ה:ה אומר, עז פנים
לגיחנם ובוש פנים לגן עדן. יחי רצון מלפניף ־; אליהינו ואלהי
אבותינו;?יב?ה בית המקדש בבחרה בבימיבו ותן חלקנו בתורת־:
182
מנחה לשבת ויום טוב
ישעשה ס
מש׳די ח
משלי יא
(כד) הוא ה:ה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן
שלש עשרה לצבות. בן ־מש עקרה לתלמוד, בן שמנה עשרה להקה,
בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכה, בן ארבעים לבינה, בן המשים
לעצה, קן ששים לזקנה, קן שקעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן
תשעים לשוה, קן מאה קאלו מת ועבר וקטל מן העולם:
(כה) קן בג בג אומר, הפך בה רלזפך בה, דקלא בה ובה תחזי וסיב
וקלה בה, ומנה לא תזוע, שאין לך מדה טוקה הימנה:
(כו) קן הא הא אומר, לפם צערא א?רא:
פרק ו י¬¬
כל ישקאל :ש לחם חלק לעולם הבא■ שנאמר ועמך כלם צדיקים
לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה :די להתפאר:
(א) קבי מאיר אומר כל העוסק כתורה לשמה, זוקה לדקרים
חרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו קדי הוא לו, נקרא רע, אהוב,
אוהב את המקום, אוהב את הקריות, קשמח את המקום, משמח את
הקריות, ומלבקתו ענוה ויראה, ומקשףתו להיות צדיק חסיד :שר
ונאמן, וקרהקתו מן ההקא. וקקרקתו לידי זכותי ונהנים ממנו עצה
ותוש:ה בינה וגבורה, שנאמר: לי־עצה ותושןה אני בינה לי גבורה:
ונותנת לו מלכות וקקשלה והקור דין, וקגלים לו רזי תורה, ונעשה
כמעון שאינו פוסק וקנהר המתגבר ;׳הולך• והוי צבוע ואר־ דוה,
ומוהל על עלבונו, ומגדלתו וקרומקתו על כל המעשים:
(ב) אמר ךב י יהושע קן לוי, קכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב
ומכרזת ןאומקת אוי להם לקריות מעלבונה של ת^ה שכל מי שאינו
עוסק כתורה נקרא נזוף, שנאמר: נזם זהב קאף חדר אשה יפה וסרת
??^ ם: ואומר: והלדזת מעשה אליהים המה והמקתב מקתב אלהים
שמות לב
מנחה לשבת ויום טוב
183
הוא חרות על־קלחת: אל תקרא חרות אלא חרות, ;?אין לך בן חורין
אלא מי בעוסק בתלמוד תורה, וכל מי בעוסק בתלמוד תורה הדי
זה מתעלה. בנאמר: וממתנה נחליאל ומנקליאל במות:
(ג) הלומד מקברו פרק אחד או קלכה אחת או פסוק אחד או דבור
אחד או אפילו אות אחת, צליך לנהג בו כבוד, בכן מצינו כלוד מלך
ישלאל, בלא למד מאקיקכל אלא בני ךבלים בלבד, קראו רבו
אלופו ומידעו, בנאמר: ואתה אנוש סס ד כ־ אלופי וכידעי: והלא
לבדים קל וחמר, ומה לוד מלך ישראל בלא למד מאקיתכל אלא
שני לבדים בלבד קלאו רבו אלופו ומידעו, הלומד מקברו פרק
אחד או קלכה אחת או פסוק אחד או לבור אחד או אפילו אות אחת
על אחת כמה וכמה שצליך לנקג בו כבוד, ואין כבוד אלא תולה,
בנאמר: כבוד קכמים ינחלו ותמימים ינקלו־טוב: ואין טוב אלא
תולה בנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תולקי אל־תננזבו:
תהלים נה
משלי ג
משלי כח
משלי ד
(ד) כך קיא דלכה בל תולה, פת במלח תאכל ומים ככשולה תשקה
ועל לאלץ תישן והוי צער תקוה ובתולה אתה עמל אם אתה עבה כן
אשליל וטוב לך: אשליך בעולם ק! ה וטוב לך לעולם קבא:
(ה) אל קבקב גדלה לעכסך, ואל תקמד כבוד, יותר מלמוךך ננשה,
.־אל קקאוה לשלחנם בל קלכים. בשלחנף גדול משלחנם ; וכקךף
גדול מבקלב• ונאמן הוא בעל סלאכקך בישלם לך שכר פעלתך:
(ו) גדולה תולה יוקר מן קקהנה ומן קמלכות, בקמלכות נקנית
בבלשים מכלות, וקכקנה ככבלים .־אלבע. ן־תולה נקנית קאלבעים
ובמונה לבדים, ואלו קן. כתלמוד, כבמיכת האזן. בכריכת
שפתים, ככינת קלב כשכול הלב, כאימה. כיךאה. ככנוהי כשכחה,
(כטהלה), כ־שמוש חכמים, כדקדוק לכדים, כפלפול קקלמידים,
כישוב, כמקלא. כמשנה. כמעוט סחולה, כמעוט ללל אלץ, כמעוט
184
מנחה לשבת ויום טוב
(אסתר ב
מש׳לי ד
משלי ג
משלי יח
משלי א
משלי ד
משלי ט
משלי ג
משלי ב
משלי טז
משלי כ
משלי יד
משלי יז
ישעיה כד
־עבו׳־. במעוט שנה. במעוט שיחה, במעוט לחוק. באך־ אפים, בלב
טובי באמונת חכמים. בקבלת היסודין, הבביר את בקומו. והשמח
בחלקו. והעולה ס:ג לךבך י ו, ואינו בהזיק טובה לעצמו, אהוב,
אוהב את המקום, אוהב את הבריות. אוהב את הבךקות, אוהב את
הבילרים, אוהב את התוכחות, ומחדהק מן הכבוד, ולא מגיס לבו
בתלמודו. ואינו שמה בהוראה, נושא בעל עם הביו. ומבדיעו לכף
זכותי ובעבידו על דאב־ ומעמידו על השלום, ומחושב בתלמודו,
שואל. ובליב, שומע ומוסיף. דלובד על בבת ללבד ודלובד על מבת
לעשות, דבהבים את רבו, והמכון את למועתג והאובד דבר בשם
אומרו, הא לבךת כל האובר דבר בשם אומרו בביא ?אלה לעולם,
לנאמר: ותאמר אסתר למלך בשם מךדכי:
(ז) גדולה תוךה להיא נותנת חיים לעלןה בעולם הזה ובעולם הבא,
לנאבר: כי־היים הם למצאיהם ולכל־בלרו בךפא: ואובר: רפאות
חהי ללרף ולקוי לעבמותיך: ואובר: עץ־דדים היא למהזינןים בה
ותמכיה באשר: ואובר: כי לדת הן הם לראשך וענקים לגךגרתיף:
ואובר, תתן לךאלך לדת־חן עטך.ת תפאךת חבננך: ; ואובר: בי־בי
יךבו :מיף ויוסיפו לך לבות הןים: ואובר: אךך ,:בים ביבינה
בשמאולה עשר וכבוד: ואומר: כי ארך ימים ושבות חיים ושלום
יוסיפו לך:
(ח) ךב י לבעון בן יהודה בשום ךב י לבעון בן יוהי אובר. הנוי והכה
והעלה והכבוד והחומה והזקנה והשיבה והבנים באה לצךיקים
תאה לעולם, לנאמר: עטך.ת תפאךת שיבה ב־־ך ברקה תמצא:
ואומר: תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה: ואומר: עטרת
חכמים עשרם, ואומר: עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם:
ואובר: ןחפךה הלבנה ובושה החמה כי־מלך י; בבאות בהר ציון
מנחה לשבת ויום טוב
185
וכיתשלם ונגד זקניו כבוד: ךב י שמעון בן קזבסיא אומר, אלו שבע
מדות שמנו חכמים לצדיקים, כלם נתקימו בדבי ובבניו:
(ט) אמר ךב י יוסי בן קסמא, פעם אחת הייתי קהלך בדך־ ופגע בי
אדם אחד, !נתן לי שלום, !החזרתי לו שלום, אמר לי. דבי מאיזה
מקום אתה. אמדתי לו, מעיר גדולה של חכמים !של סופדים אני,
אמר לי. רבי ךצונף שתדור עמנו בקקומנו ואני אתן לך אלף אלפים
דינדי זהב ואבנים טובות ומךגליות, אמךתי לו אם אתה נותן לי כל
כסף !זהב ואבנים טובות ומךגליות שבעולם, איני ךר אלא בקקום
תוךה, !כן כתוב בסקר תחלים על ידי ך!ד מלך ישךאל: טוב־לי
תורת פיך מאלפי זהב וכסף: !לא עוד. אלא שבשעת כטיךתו של
אדם אין קלוים לו לאדם לא כסף !לא זהב !לא אבנים טובות
ומךגליות, אלא תוךה ומעשים טובים בלבד. שנאמר: בהתהלכך
תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחף: בהתהלכך
תנחה אתך, בעולם חזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר, וחקיצות חיא
תשיחף, לעולם הבא, !אומר: לי הכסף !לי הזהב נאם יי צבאות:
(י) חמשה קביבים קנה (לו) הקדוש ברוך הוא בעולמו, !אלו חן,
תוךה קבין אחד, שמים ואךץ קבין אחד, אכךהם קדן אחד, ישךאל
קבין אחד, בית המקדש קבלן אחד. תוךה מבין, דבתיב: יי קנני
ראשית דךכו.קךם מבעליו מאז: שמים ואךץ מבין דבתיב: כה אמר
ל השמים בסאי!דזאךץ חדם רגלי אי־זה בית אשר תבבו־לי!אי־זה
מקום קנוחתי: !אומר: מה־רבו מעשיך יי כלם בחכמה עשית מלאה
האדץ קנעף: אבךהם מבין, דבתיב: ויבחנהו ויאמר בתך אבךם
לאל עללן קנה שמים ראךץ: ישךאל מבין, דבתיב: עד־לעבר עמך ל
עד־זעבר עם־זו קנית: !אומר: לקדושים אשר־באךץ המה !אדירי
כל־חבצי־בם: בית המקדש מבין. דבתיב: מכון לשבתך פעלת יך
תהלים קיט
משלי 1
חגי ב
משלי ח
ישעיה סו
תחלים קד
בראשית יד
שמות טו
תחלים טז
שמותטו
186
מנחה לשבת ויום טוב
תהילים עח
ישעיה מג
שמות טו
מקדש:אדני כוננו ןך י ף: ואומר: דביאם אל־נבול קךשו הר־זה קנתה
ימינו:
(יא) כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא קראו אלא
לכבודו, שנאמר: כל הנקרא בשלי ולכבודי שראתיו יצףתיו
אף־זנשיתיו: ואומר: יי ימליך לעלם ועד:
אחר מס״מים פרק מאבות:
רשי סבביה בן ;נקשןא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את
ישראל, לפיכך הךבה לקם תורה ומצות, שנאמר: ין חפץ למען
צךקר לגדיל תורה וזאךיר:
קדיש יתום - רק יתום אחד
?תגדל ויתקדש שמיה הבא קעלמא דקרא כךעותה וימליך מלכותה בחויכון
וביומיכון ובחן , ךכל בית ישראל בקגלא ובזמן קךיב: ואמרו אמן: ;הא שמיה רבא
מברך לעלם ולעלמי עלמ;א יקברך וישתבח דתפאר דתרומם ויתנשא ויהרהר
ויתעלה ־־־הלל שמיר ך־ךשא בדיך הוא: לעלא מכל ב־בתא ושירתא תשקחתא
ונחמתא דאמירן קעלמא: ;אמרו אמן: יהא שלמא רבא מן שמ;א וחיים עלינו ועל כל
ישראל: ;אמרו אמן: עשה שלום בקרומיו הוא :קשה שלום עלינו ועל כל ישראל:
ןאמרו אמן:
עלינו
187
ערבית למוצאי שכת ויום טוב
לדוד ברוך יי צורי המלמד :די לקרב אצבעותי למלחמה: חקרי תהלים קמד
וקצוךתי משגבי ומפלטי־לי מגני ובו חסיתי הרודד עמי תלזתי: יי
מה־אדם ותדעהו בן־אנוש ותחשבהו: אדם לחבל דמה ימיו ?צל
עובר: יי הט־שמיף ותרד גע בהרים תעשבו: פרק ברק והפיצם שלח
רציף וההמם: שלח :דיך ממרום פצני!הצילני ממים רבים מיד
בני־־נכר: אשר־פיהם דבר־שוא וימינם ימין שקר: אלהים שיר חדש
אשירה לך בנבל עשור אזמרה לך: הנותן השועה למלכים הפוצה
את־דוד עפרו מחרב רעה: פצני והצילני מ:ך בני־נכר: אשר־פיהם
דבר־שוא וימינם ימין שקר: אשר בניבו פנטעים מגדלים פנעוריהם
בנותינו בזויות מהטבות הפנית היכל: מזועו מלאים מפיקים מזן אל
זן צאונבו מאליפות מרבבות פחוצותיבו: אלופינו מקבלים אין פךץ
ואין יוצאת ואין פוחה פךחפתיבו: אשרי העם שככה לו אשרי העם
שי ז ; אלחיו:
למנצח פנגינת מזמור שיר: אל הים יחננו ויבך־כנו ז יאר פניו אתנו תחלי□ ם!
סלה: לדעת בארץ ד ך כך בכל־גוים ישועתך: יורוך עמים אליהים
יורוך עמים כלם: ישמחו וירננו לאמים כי־השפט עמים מישר
ולאמים בארץ תנחם סלה: יורוך עמים אליהים יורוך עמים כלם:
ארץ בתנה יבולה יברכנו אליהים אליהינו: יברכנו אליהים ון־יךאו
אותו כל־אפסי־ארץ:
במוצאי יום טוב מתחילים כאן:
והוא רחום יכפר ערן ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא'יעיר
: > ־ : ־••; 7 י : ¥ ־ : •( • : 7 |_ : 7 "|_ ־ ,י, : |_ 7 ־
כל־חמתו: יי הושיעה המלך יעננו ביום־קראנו:
7 :־ 7 1 : 7 ; * <•! 7 ־ •••ן ••• י ־!:-/ : ן 17 : •• 1
188
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
יר 1 ברך ויקותבח ־־־פא־
ש״ץ: ברכו את יי המברך: וירזרומם ויתנשא קזמו של
מלך מלכי ההלכים ה?ןדוש
קהל וש״ץ: ברוך יי המברך לעולם ועד: ברוך הוא: שהוא ראשון
והוא אחרון ומכלעךיו אין
תחלי□ סח אליהים: סלו לרכב בקרבות ביה שמו ועלזו לפניו: וקומו קזררמם על־כל־חךכה
תחלי םק יג וחהלה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: יהי שם י ז ;נן 1 בךך מעתה ועד־עולם:
ברוך אתה י: אליהינו מלך העולם אשר בךברו מעריב ;:רבים
בחממה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים
ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע מרצונו: בורא יום ולילה
גולל אור מבני חשך וחשך מפני אור: ומעביר יום ומביא לילה
ומבדיל בין יום ובין לילה יו בבאות שמו: <> אל חי וחום תמיד
ימלוך עלינו לעולם ומד: ברוך אתה יו המעריב מרבים:
אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת: תורה ומצות הקים ומשפטים
אותנו למך־: מל מן יו אליהינו בשכבנו ובקומנו נשיה בחקיף ונשמח
בדברי תורתך וכמבותיף לעולם ועד: כי הם דדינו וארך ומינו ובהם
נהגה יומם ולילה: ס ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים: ברוך אתה
יו אוהב, עמו ישראל:
(אל מלך נאמן)
שמע ישראל יי אליהינו יי אחד:
• 1 ^ •• 1 • ^( • ! 1
בלחש: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ואהבת את יךאליהיף בכל־לכבך ובבל־בכשך ובכל־מאדף: והיו
הדברים האלה אשר אנכי מצוך הזום על־לבבף: ושננתם לבלף
ודבךת בם בשבת־ בביתך' וכלמה־ בך.־ך ובשכבך ובקומך:
וקשרתם לאות מל־ודף ךה;ו לטטפת בין מיניך: וכתבתם מל־מזזות
ביתך וכשעריף:
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
189
והיה אם־שמע תשמעו אל־מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום דברים יא
: 7 7 • 7 > ־ • : : ••• • : ־ :־ • 1% 17 •ל : -דע /• : /• 1 ־ <י׳
לאהבה את־י ז ; אלהיכם ולקברו בכל־לכבכם וככל־נפשכם: ונתתי
מטר־אלצכם מעתו יורה ומלקוש ואספת דגנף ןתיךק 5 ךי דצהרף:
ונתתי עשב בשל־ לבהמתף ואכלת ושבקת: תשקלו לכם פן־יפתה
לבבכם :־ס־תם ועבדתם אליהים אתלים והשתדןדתם להב: וחרה
אף־יי בכ ם וקצר את־השמים .־לא־־דדה מטר והאדמה לא תתן
את־יבולה ואכלתם מהרה מעל' הארץ הטבה אשד יי נתן לכם:
ושמתם את־לברי אלה על לבבכם ועל־נפשכם וקשרתם אתם לאות
על־ולכם ןהיו לטוטפת בין עיניכם: ולמלתם אתם את־כביכם לדבר
בם כשבתל בביתף ובלכת־ בלדר ־בשבב־ רגכקרמך: וקתכתם
על־מזוזות ביתף ובשקריף: למען ירבו ימיכם וימי בנילם על
האלמה אשר נשבע יי.לאבתיכם לתת להם כימי השמים על־הארץ:
ויאמר יי אל־משה לאמה: דבר אל־ב:* ישלאללאמלת אללם וקשו במדברט!
להם ציצת על־כנפי כנליהם לדרתם תתנו על־ציצת הכנף פתיל
־כלב: והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות ל
ועשיתם אתם ולא־תתורו אתרי לבבכם ואתרי עיניכם אשר־אתם
זנים אתריהם: למען תזכרו ועשיתם את כל־מצהתי והייתם קדשים
לאלהיכם: אני ילאלהיכם אשר הוצאתי אתקס מארץ מכרים להתת
לכם לאלילים אני ל אלהיכם:
הש״ץ אומר"אמת" בקול רם:
אמת ואמונה כל זאת וקום עלינו כי הוא ין אליהינו ואין זולתו ואנלנו
י שלאל עמו: לפודנו מוד מלכים מלכנו לגואלנו מכף כל הקריצים:
האל הנפרע לנו מצר״בי והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו: העשה איוב ט
גדלות עד־אין חקר ונכלאות עד־אין מספר: השם נפשנו בתלם תהל , □ס!
ולא־נתן למוט דגלנו: למלליכנו על במות אויבינו דרם קתנו על
כל שנאינו: הקשה לבו נסים ונקמה בפלעה אותת ומובתים באדמת
190
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
בני חם: המעה בעברתו כל שכולי משרים ויוצא את עמו ישראל
מתוכם לחירות עולם: המעביר בניו בין ?!די לם סוף את רודפיהם
ואת שונאיהם שתהומות טבע: וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו:
ס ומלכותו שרצון קבלו עליהם: משה ובני ישראל לף ענו שירה
ששמחה רבה ואקרו כלם:
"ת", קהל: מי־כמכה באלם יי מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה
1 ״! 7 > 7 7 ! •• • : 7 •ע 7 .> 7 זד : !נ ־ ז! : * ע""
פלא:
"ו "•
ש״ץ: מלכותף ראו בניף בוקע ןם לפני משה זה אלי עבו ואמרו:
שמותטו קהל: יי ימליך לעלם ועד:
יי מ,ח י א ונאמר: כי־פדה יי את־לעקב וגאלו מלך חזק ממנו: ברוך אתה ין גאל
ישראל:
השכיבנו יל אליהינו לשלום והעמידנו מלכנו לחיים ופרוש עלינו
ככת שלומך ותקננו שעצה טובה מלפניף והושיעבו למען ק&מף: והגן
בעדנו ןהכר מעלינו אולב ־שד לחרב תעב דגון ןהכר שטן מלפנינו
ומאחרנו ועצל שנפיף תסתירנו שי אל שומרנו ומצילנו אתה שי אל
מלך הבין ורחום אתה: ס ושמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה
ועד עולם: ברוך אתה יל שומר עמו ישראל לעד:
תהילים פט
תהלים קלה
תהלים עב
תהלים קד
תהלים קיג
שמואל א' יב
מלכים א' יח
זכריה יד
ברוך יי לעולם אמן ואמן: ברוך יי מציון שכן תושלש הללויה:
ברוך יי אליהים אליהי ישראל עשה נפלאות לבדו: וברוך שם כבודו
לעולם רמלא כבודו את־כל־הארץ אמן ואמן: יהי כבוד י ז ;לעולם
ישמח ן ז ; שמעשיו: ןה י שם ן ז ;מברך מעתה ועד־עולם: כי לא־יטש ין
את־עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ל לעשות אחכם לו לעם: ולתא
כל־העם ויפלו על־פניהם ויאמר־ר ןן י הוא האליהים ןי הוא האליהים:
ן היה ןי למלך על־כל־הארץ ביום ההוא יהיה ןי.אחד ושקו אחד:
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
191
יהי־הסךך יך עלינו כאשר יחלנו לך: הושיענו ללאלהינו וקבצנו
מן־הגעם לחדות לשם קךשף להשתבח בתהלתף: כל־גוים אשך
עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני ויכבדו לשמך: כי־גדול אתה ועשה
נפלאות אתה אליהים לבדך: ואנחנו עמך וצאן מךעיתף נודה לך
לעולם לדר ודר ?ספר תהלתף: ברוך ין ביום: ברוך ין בלילה:
ברוך ין בשכבנו: ברוך ין בקומנו: כי בוךך נפשות החיים והמתים:
אשר בודו נפש כל־חי ורוח כל־סשר־איש: בוךף אפקיד רוחי
פדיתה אותי יי אל אמת: אליהינו שכשמים וחד שקף וקום מלכותך
תמיד ומלך עלינו לעולם וקד:
יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך באקר באמה לציון
מלך אליהיך: ילמלך י ז ;מלך יי יקליך לעלם ועד: ^ כי המלכות שלך
היא ולעולמי עד תמליך בכבוד כי אין לנו מלך אלא אתה: ברוך
אתה ין המלך בכבודו תמיד יקלוך קלינו לעולם וקד ועל כל מקשיו:
ןך 1 גךל ויסקדש קמיה רבא קעלמא דקרא כךעותה '*קל־־ מלכותה בחןיכון
וביומיכון ובחן , ךכל־בית־ישראל בקגלא ובזמן קריב - ואמרו אמן: :הא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמ:א יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם •־־נשא ויתהדר
ויתעלה ויתהלל שמיה ך־ךשא בך־ך הוא : לעלא מבל־ב־בת״א ןשירתא תשקתתא
ונחמתא דאמיו־ן קעלמא ואמרו אמן:
^*־) תפילת העמידה
אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך:
1 :־ 7 : 7 ־|_ * : 7 ויו * —( : ־ 7 *.* 1 1
ברוך אתה ין אליהינו ואליהי אבותינו אליה' אברהם אליהי יבדוק
ואליהי וקקב האל הגדול הגבור והנורא אל קלידן גומל חסדים
טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען
שמו באקבה:
בעשי״ת: זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבבו בסבר החיים למע?ף
אליהים חיים:
תהלים לג
תהלים קו
תהלים עט
איוב יב
תהלים לא
תהלים י
תהלים צג
שמות טו
תהלים נא
192
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה ין מגן אברהם:
אתה גבוה לעולם אדני מחוה מתים אתה רב להושיע:
ממוסף של שמיני עצרת עד מוסף יום אי של פסח אומרים:
משיב הךוח ומוריה הגשם
מכלכל חיים בחסר מחוה מתים שרחמים רבים סומך נואלים
ורופא חולים ומתיר אסורים ומקום אמונתו לישני עפר: מי סמוך
בעל ?בורות ומי ךומה לך מלך ממית ומדדה ומצמיח ישועה:
בעשי״ת: מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים שרחמים:
ונאמן אתה להחיות מתים: ברוך אתה ין מחוה המתים:
אתה קדוש ושמך קרוש וקדושים ככל יום יהללוך סלה: ברוך אתה
ין *האל (* בעשי״ת: המלך) ה^רוש:
אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש ביבה, אתה חוננתנו למדע
־ ד •• 7:1 7 ־ 1 ־ : ־ • 7 ־ 7 ־: ד! : ־ ־
תורתך ותלמדנו לעשות (בהם) חקי ךצונך ותבדילנו ך אליהינו בין
קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת
ימי המעשה: אבינו מלכנו החל עלינו הימים הבאים לקראתנו לשלום
חשוכים מכל חטא ומנקים מכל ערן ומדבקים ביךאתך: וחננו מאתך
בינה דעה והשכל: ברוך אתה ין חונן הדעת:
השיבנו אבינו לתורתך ; רקןךבבבר מלכנו לעבוךתף והחזירנו שחשובה
שלמה לפניך: ברוך אחה ין הרוצה שחשובה:
סלח לבו אבינו כי הטאבו מחל לנו מלבבו כי פשענו כי מוחל וסולח
אחה: ברוך אחה ין חנון חמךבה לסלוח:
ראה בעדנו וריבה ריבנו וגאלנו מחרה למען שמך כי גואל חזק אחה:
ברוך אחה ין גואל ישראל:
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
193
קפאנו י; ונרפא הושיענו ונושעה כי החלקנו אתה רהכבלה רפואה
שלמה לכל מכותינו 22 כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה: ברוך
אתה ך רופא חולי עמו ישךאל:
ברך עלינו ך אליהינו את השנה הזאת ןאת כל מיני הבואתה לטובה
והן 23 ( בחורף: טל ומטר לבךכה) ( בקיץ: בךכה) על פני האךמה
.־שבענו מטובך וברך שנותבו כשנים הטובות: ברוך אתה ך חברך
השנים:
תקע בשופר גדול לחרותנו ןשא נס לקבץ כליירתיבי ;־רבצנו .יחד
מאךבע כנפות האךץ: ברוך אתה ך חקבץ, נךחי עמו ישךאל:
הישיבה שופטינו שבראשונה ויועצינו כבלהלה ןהסר ממנו יגון ואנחה
ומלוך עלינו אתה ך לבדך בחסד וברחמים וצדקנו במשפט: ברוך
אתה ך *מלך אוחב צךקה ומשפט (* בעשי״ת: המלך המשפט):
למשמךים אל תחי תקוה וכל המינים כרגע יאבדו וכל אויבי עחף
חחךה יכךתו ומלכות זדון חחךה העקר והשכר ותמגר ותכניע
בחחךה לימינו: ברוך אתה ך שובר איבים ומבביע זדים:
על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עקף בית ישךאל ועל פליטת
סופריהם ועל גרי הצדק ועלינו והמו רחמיך ־: אליהינו וסן שכר טוב
לכל חבוחח־ם כשבד באחת ושים חלקנו עמהם ולעולם לא נבוש כי
בך בטחנו: ברוך אתה יו משען וחבטה לצדיקים:
22 תפילה ליחיד:
ויהי רצון מלפניך ין אליהינו שתעלה ההרה ךפואה עלמה מן השמים ךפואת הנפש
וךפואת הגוף לחולה ( פב״פ ) עתוך עאר חולי יעראל:
23 בארץ ישראל אומרים "טל ומטר לברכה" מזי מרחשבן עד מוסף יום א' לפסח. בחו״ל אומרים
מערבית דדצמבר- 4 (דצמבר- 5 שנה מעוברת) עד יום א' לפסח.
194
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
ולירושלם עירך שרחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר זיבךת ובבה
אותה שקרוב בסימיבו בדן עולם וכסא דוד סחרה לתוכה תכין: ברוך
אתה י: בונה ירושלם:
את צמח דוד עשד־ף סהרה תצמיח וקךנו תרום בישועתך כי
לישועתך קוינו כל היום: ברוך אתה ין מצמיח, .קרן ישועה:
שמע קולנו ין אלהינו חוס ורחם עלינו ותשל שרחמים וברצון את
תפלתבו כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה וסלפביף מלכנו ריקם
אל תשיבנו כי אתה שומע תפלת עסף ישךאל שרחמים: ברוך אתה
ין שומע תפלה:
לצה ין אליהינו שעסף ישלאל ושתפלתם וקשב העבודה לךביר
ביתך: !אשי ישלאל ולפלתס מחלה שאלבה תקבל בלצון ולחי
ללצון תמיד עבודת ישלאל עמך:
בראש חודש וחול המועד:
אליהינו ואליהי אבותינו יעלה ויבאויגיעהראה הרצה וישמע ויפקד ויזכה
זכרוננו ופקדוננו ןזכרון אבותינו חברון משיח בן דוד עבדך חכרון ירושלם
עיר קךשך הכרון כל עמך בית ־שלאל לפניך לפליטה ולטובה ולחן
ולחסד ולרחמים ולחיים ולשלום ביום
ראש החךש חג המצות חג הסכות
הזה זכרנו יי אליהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה והושיענו בו לחיים
־ *.* 7 : ••ו : 7 :•.* ••| : 7 7 " 1 •: 77 : " 1 : ־ •
ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו כי
• : ־ : 7 : ־ • : 7 " : ־ •• 7 ••ו : •• 1 • •••.* 11 •• ••ו •
אל מלך חנון [רחום אתה:
ותחזינה עינינו בשושף לציון שרחמים: ברוך אתה ין המחזיר שכינתו
לציון:
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
195
מודים אנחנו לך שאתה הוא י: אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד
צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור: בוךה לך ובספר תהלתך
על חיינו הססוךים ס:ךף ועל נשמותינו הפקודות לך ועל נסיך שסכל
יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שסכל עת עךב ???!ר וצהרים:
הטוב סי לא כלו רחמיך והמרחם סי לא תמו חכךיף מעולם קויבו
.לך:
על הנסים ועל הפךקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית
לאבותינו בןמים ההם בזמן הזה:
בפורים: בימי מרדכי
... 7 : : 7 ־
ואסתר כשושן הביךה
כשעמד עליהם המן
התשע בקש (אסתר ג)
להשמיד להרג ולאבד
את־בל־היהיך־ב מנער
ןעד־זקן טף ןנשים כןום
אהד בשלושה עשר לחדש
*.* 7 • : 7 ; 7 7 ;• : < 7
בחנוכה: ב ימי מתתיהו בן יוחנן כהן
גדול השמני ובניו כשעמדה מלכות יון
7 77 : 7 7:7 ־: 177
הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך
7 : 7 7 ־ ־ : 1 * : 7 *• : ־ : * 7 7 17 1
ולהעכיךם מחקי ךצונך: ואתה כרחמיך
הרבים עמדת להם בעת צרתם רבת את
7 ־ * 7 ־ 1 ! 7 7 7 : *• 7 7 7 ־ 7:1 7
ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם:
7 ־ 1 : 7 7 7 7 ־ 1 י : 7 7 •:' 7 7
מסרת גבוהים ביד חלשים ורבים ביד
7 ־ 7:1 * * :־ ־ 7 • :־• : ־
מעטים וטמאים כיד כהורים וךשעים כיד
שנים־עשר הוא־חדש
: ** 7 17 |_ 7
אדר ושללם לבוז: ואתה
:־ 7 * : 7 17 17 : ־ 7
ברחמיך הרבים הפרת
: ־ :־ 17 1 7 ־ • ..־ן: 7
את עצתו וקלקלת את
צדיקים חדים כיד עוסקי תוחתך: ולך
? ד יל וקדוש כעולמך ולעמך
ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום
* : 7 ״ 7 * 1 7 : 7 : 7 : 7 ׳ 1 : ־
רזה: וארה כך באו כניך לךכיר כיתך ופנו
מחשכתו והשב ; ת גמולו את ה־בלר ומהרו את מקדשך : והךליקו
כראשו הזלו אותו ואת נרות כרכרות קך־שף וקבעו שמונת ימי
כנ יו על חנכה אלו להודות להלל לשמך הגדול:
ועל כלם יחכדך ויתרומם שכך מלכנו תמיד לעולם ועד:
וכתוב לחיים ביסים ס 3 י כריתך:
בעשי״ת:
196
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
תהילים ס
תה׳דים יט
מלאכי ג
תהלים כד
וכל החיים יח־וף סלה ויהללו את שמך שאשת האל ישועתנו ועזרתנו
סלה: ברוך אתה יו הטוב שמך ולף נאה להודות:
שלום רב על ישראל עשך תשים לעולם כי אתה הוא מלך אדון לכל
השלום: וטוב שעיניך לבדך את עשף ישראל שכל עת ושכל שעה
ששלומך:
ברוך אתה יי בעשי״ת: בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה
17 ־ 7 : 7 : ~ 1 *.* ־ • : 7:77 ־: 7 7 1
המברך את עמו נזכר ונכתב לפניך אנו וכל עמך בית ישראל
־ : 7 ־• 1 •י ־ * 7 ״ : * 7 ״ : 7 זיו 1 17 : 7 ־ : 1 •• • : 7 ..
ישראל בשלום: לחיים ולשלום: ברוך אתה יי עושה השלום:
': 7 *• ־ 7 :־• : 7 17 ־ 7:7 ״ ־ 7
אליהי ?צר לשוני מרע ושפתי מדבר מךמה ולמקללי נפשי תדום
ונפשי שעפר לכל תה?ה: פתח לבי שתורתך ושמצותיף תךדוף
נפשי: וכל החוששים עלי רעה שהרה הפרעצתם ו?!ל?!ל מחששתם:
עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען קדשתף עשה למען
תורתך: למען והלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני: .ןדז;ו לרצון
אמדי־פי והגיון לבי לפנייך יי צורי וגאלי: עשה שלום במרומיו הוא
ועשה שלום עלינו ועל ?ל ישלאל ואמרו אמן:
יהי רצון מלפניך ־־ אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש שמהרה
ש־נדנו ותן חלקנו שתורתך: ושם נעבךך שיךאה כימי עולם וקשנים
קדמניות: וערבה לי^ מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות:
־׳ : * : 17 : 7 ־ 7:1 *:־; : 17 * 77 ** 7 : 7 * 1 ־׳: 1 * 1
בחול המועד ומוצאי יום טוב שלא במוצאי שבת דלג לקדיש תתקבל ועלינו עמי 201
יש אומרים תהלים הללו אחרי העמידה במוצאי שבת:
לדוד מזמור ליי הארץ ומלואה תבל וישבי בה: כי־הוא על־ומים יסדה
5 7 * ־ : 7 1 ־ : 7 7 7 |_זי | : 7 * ״ ״ : 1 _ : ״ 17 • 1 ־ ־ •|_ : 7 7 *
ועל־נהרות יכוננה: מי יעלה בהר יי ומי־יקום במקום קדשו: נקי כפים
ובר לבב אשר לא־נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה: ישא ברכה מאת יי
־׳וי ״ 77 :־ *.*> 1 7 7 |_ ־ 7 ^: ־ : •* : 1 * : ־ 1 - : • : 17 * 17 - 1 : 7 7 : 7 *
וצדקה מאלהי ישעו: זה דור דרשו מבקשי פניך יעקב סלה: שאו שערים
ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד: מי זה מלך הכבוד יי עזוז
17 ״ *י 1 : * 17 : ':••!_ 7 * : 7 •יו. *.* 1 ־ 17 * 7 *.* •••> זי 1 ־ 7 7 : 1 7 * |_
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
197
וגבור יי גבור מלחמה: שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך
: * * : 7 * 1 * : 7 17 : > : 7 * 17 *.* 1 : * : ~|_ 7 * : 7 "\ב \
הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד יי צבאות הוא מלך הכבוד סלה:
7 : 17:
למנצח על־הגתית מזמור לדוד: יי אדנינו מה־אדיר שמך בכל־הארץ
אשר קנה הודף על־השמים: מפי עוללים וינקים יסדת עז למען צוךריך
להקזבית אויב ומתנקם: כי־אךאה שמיך מעשי אצמעתיך ירה וכוכבים אשר
כוננתה: מה־אנוש כי־תזכרנו ובן־אדם כי תפקדנו: ותחסרהו מעט מאליהים
וכבוד והדר תעטרהו: תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת־רגליו: צנה
: 17 : ז זנ : ־ : ״ו 1 ־ : • •• : ־ ד ■נ 7 •■•* 1 ־ 1 - 7 ־ 1 ־ ־ : 17 •••ו_
ואלפים כלם וגם בהמות שדי: צפור שמים ודגי הים עבר ארחות ימים: יי
־ !־ 7 •|_ 7 * 1 ־ ־ :־ ; 7 17 • 1 _ 71 ־ • 5 "|_ ־ 7 * " 1:7 ־ * 1 : 7 ;
אדנינו מה־אדיר שמך בכל־האךץ:
מזמור לדוד הבו ליי בני אלים הבו ליי כבוד ועז: הבו ליי כבוד
• • 7$ *; 17 _ 1 ־ : 7 ! ״נ ״ ־* 7 ; ־ 7:1 7 ; 17 17 _ 1 ־ : 7 : ג
שמו השתחוו ליי בהדרת־קדש: קול יי על־המים אל־הכבוד הרעים יי
על־מים רבים: קול־יי בכה קול יי בהדר: קול יי שבר ארזים וישבר יי
את־ארזי הלבנון: ויךקידם כמו־עגל לבנון ושךיון קמו בן־ךאמים: קול־יי
חצב להבות אש: קול יי יחיל מדבר יחיל יי מדבר קדש: קול יי יחולל
אילות ויחשף יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד: יי למבול ישב וישב יי מלך
לעולם: יי עז לעמו יתן יי יברך את־עמו בשלום:
: 17 : 17 : ־ ב •••* 11-7:7:1 ד ־ ב ־ 17
יתגדל ויתקדש שמיה יבא בעלמא דברא כךעותה וימליך מלכותה כחי־כון
וביומיכון ובחזי ךכל־בית־יקזראל בעגלא ובזמן קךיב - ואמרו אמן: להא שמיה
רבא מברך לעלם ולעלמי עלמן א יתברך!ישתבח!יתפאר! י תר!מם!יתנשא!יתהדר
!יתעלה !יתחלל שמיה ךקךשא בריך הוא : לעלא מכל־ב־בת׳א ה? י ותא תשבתתא
!נחמתא דאמירן בעלמא !אמרו אמן:
אין אומרים 'ויהי נעם כאשר יום טוב חל בשבוע הבא.
ויהי נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה לידינו כוננה עלינו ומגנשה ידינו
כוננהו;
יישב מסתר עלון מצל שדי יתלונן: אמר ליי מחסי ומצודתי אלהי
אבטח־בו: כי הואלצילך מפח יקוש מךמר הוות: באבדתו ז יסך לך
ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו: לא־תירא מפחד לילה מחץ
:עוף יומם: מהמר באמל יהלך מקטב :שוד צהרים: יפל מצךף
תהלים ח
תהלים כט
תהלים צ
תהלים צא
198
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
תה׳דים כב
ישעיה 1
יחזקאל ג
שמותטו
דה"׳ א' כט
תהלים עט
תהלים פו
תהלים קיט
מיכה ז
תהלים סח
תהלים מו
תהלים פד
תהלים ם
אלף וךבבה מימינך אליך לא לגש:ךק בעיניך תביט ושלמת רשעים
תראה: כי־אתה י ז ;מחסי לליון שמת מעונך: לא־תאנה אליך ךעה
ונגע לא־יקרב קאהלף: כי מלאכיו יצוה־לך לשמרך קכל־ךרכיף:
על־קפים ישאוגף נון־תגף באבן רגלך: על־שחל ופתן תךך־ תךמס
קפיר ותנין: כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי־ודע שמי: יקראני
ואענהו עמו אנכי קצרה אחלצהו ואכבדהו: ארך^מים אשביעהו
ואראהו בישועתי: ארך ^מ ים אשביעהו ואראהו בישועתי:
ואתה קדוש יושב תתלות ישראל: וקרא זה אל־זה ואמר:
קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל־הארץ כבודו:
וקקקלין דין מן דין ואמרי ן: קדיש בשמי קרומא עלאה בית שקשתה
קדיש על ארעא עוקד גבוךתה קדיש לעלם ולעלמי עלמוא ין
צבאות מלוא כל אךעא זיו יקרה: <> ותשאני ךוח ואשמע אתרי קול
רעש גדול: ברוך כבוד־יי ממקומו:
ונטלתני רוחא ושמעת בתרי קל זיע סגיא דקשבחין ואקרין: קריך
יקרא דוי מאתר בית שכינתה: יי ימליך לעלם ועד:
יו מלכותה לעלם ולעלמי עלקיא: יי אלתי אקרהם יצחק וישראל'
אבתינו שמרה־זאת לעולם לוקה מחשבות לבב עמך והכן לבבם
אליף : והוא רחום יכפר עוץ ולא ישחית ותרבה להשיב אפו ולא
ועיר כל־תמתו: כי־אתה אדני טוב וקלח ורב־חקד לכל־קראיף:
צדקתך צךק לעולם ותורתך אמת: תתן אמת לןעלב הקד לאברהם
אשר־נשבקת לאבתינו מימי קדם: ברוך אדני רם יום ועמס לנו האל
ישועתנו סלה: י ז ; צבאות עמנו משגב־לנו אליהי וקקב סלה: יי צבאות
אשרי אדם בטת בך: יי הושיעה המלך ועננו בךם־קךאנו:
ברוך הוא אליהינו שבראנו לקבודו ותבדילנו מן התועים תתן לנו
תורת אקת והוי עולם נטע קתוכנו הוא ישתה לבנו קתו דתו ־ושם
קלבנו אתבתו ויראתו ןלקשות רצונו ולעקדו קלבב שלם למען לא
ניגע לריק ולא נלד לקהלה:
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
199
יהי רצון מלפניך יו אליהינו ואלת אבותינו שנשמור הקיף בעולם
הזה ונזכה ונחוה ונראה ונירש טובה תקו־כה לקוד ימות המשיח ולהוי
העולם הבא: למען יזמךך כבוד ולא ידם יי אלת לעולם אתך:
ברוך ה|בר אשר יבטח ביךתיה יי מבטחו: בקת ביי עדי־עד כי
ביה ל צור עולמים: <> ויבטחו בך ןוךע י שמך כי לא־עזבת ךרש , ־
יו: יי חפץ למען צךקו ומייל תורה ן־ואדיר:
תהלים ל
ירמיה יז
ישעיה ט
תהלים ט
ישעיה מב
סופרים כאן העומר עמי 205
מדליקים את המנורה לחנוכה כאן עמי 258
~ ויתן לך
דתז־לד האלדזים מטל' השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש . בראשית כז
יעבדוך עמים וישתחו לך לאמים תה ?ביר לאל'־ וישתחוו לך
בני אמך ארריף ארור וקבךכיף בךוך: ואל שדי יברך אחך וו 2 ["*[** בראשית כח
ותבף והיית לקהל עמים: ך־ן־לך את־בךכת אבךלם לך ולזרעך
אתך לךשתף את־אךץ טגליף אצר־נתן אליהים לאבךהם: מאל אביך בראשית מט
וועזרך ואת שת ויבךצך בךכ.ת שמים מעל בךכ.ת חתם רבצת תחת
בךכת שדים ורחם: בךכת אביך גברו על־בךכת הורי עד־תאות
?בעת עולם תהיין^ לךאש יוסף ולקךקד נזיר אחיו: ואהבך וברקך !ברי□ ז
והךבף וברך פת־בטנך ופת־אךמתף ך?נך ותירצך ויצהרף
ש?ר־אלפיף ועשתרת צא?ף על האדמה אשר־נשבע לאבתיף לתת
לך: בתך תהיה מכל־העמים לא־תיה בך עקר ועקרה ובבהמתך:
והסיר יי. מקך כל־חלי וכל־מךר מטרים הךעים אשר ודקת לא
ישימם בך ונתנם בכל־שנאיף:
בתך אתה בעיר ובתך אתה בשדה: בתך אתה בבאף ובתך אתה דבריםכח
בצאתך: בתך טנאך ומצאךתף: בתך ?!־'־בטנך ופת אךמחך
ופרי בהמתך שגר אלפיף ועשחתת צאנך: יצו יי אתך את־הבךצה
200
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
דברים טו
דברים לג
ישעיה מה
יואל ב
ישעיה לה
ישעיה נה
ישעיה יב
ישעיה כה
ישעיה נז
ד״ה א' יב
שמואל א' כה
באסקיף וקבל משלח :דף וברכך בארץ אשר־יי אליהיף נתן לך:
יפתח י ז ; לך את־אוצרו הטוב את־הקמים לתת מטר־ארצף קעתו
ולברך את כל־מעשה:דף והלוית גדם רבים ואתה לא תלוה: כי־י ז ;
אלהיף' ברקל כאשר דבר־לך ןהקבקת גדם רבים ואתה לא תעבנט
ומשלת בגדם רבים ובך לא יקקלו: אקריף יקראל מי כמוך עם
נושע בל מגן עזרך ואשר־חרב גאותף ויכחשו איליך לד ואתה
על־במותימו תךףך:
ישראל' נושע בל תשועת עולמים לא־תבשו ןלא־תכלמו עד־עולמי
עד: ואכלתם אכול' וקבוע והללתם את־שם ל אלהילם אקר־עשה
עמכם להפליא ולא־ובשו עמי לעולם: וידעתם כי בקרב ישראל'
אני ואני יי אלהיכם ואין עוד ןלא־:קשו עמי לעולם: ופדויי ל יקבון
ובאו ציון'קרנה ןקקחת עולם על־ראשם ששון ןקמחה':קיגו מסו:גון
ואנחה: כי־בשמחה תצאו וקשלום תובלון ההרים והנקעות יפקחו
לפניכם רנה ןכל־עצי השדה ימהאו־כף: הנה אל ישועתי אקטח ולא
אפחד כי עזי חקרת' יה ל ויהי־לי לישועה: וקאקתם־מים בששון
ממעיך הישועה: ואמךתם בדם ההוא הוךו ללקךאו בקמו הוךיעו
בעמים עליליתיו הזכירו כי נשגב קמו: זמרו ל כי גאות עשה מודעת
זאת בכל־הארץ: צהלי ורד יושבת צדן כי־גדול קקךבך קדוש
ישלאל: ואמר' בדם הדזוא הנה אליהינו זה קוינו לו דוקיענו זה ל
קוינו לו מילה ןנקמחה בישועתו:
בורא נוב שפתים שלום שלום לךחרק ולקרוב אמר יי וךפאתיו: ויוה
לקשה את־עמשי ראש השלושים׳ לך דויד' ועקך קן־יקי שלום שלום
לך וקלוב' לעזרך כי עזרך אליהיף ויקבלם דויד ויתנם קו־אשי
הגךוד: ואמךתם ? ה לחי ואתה שלום' וביחך שלום וקל אקר־לך
שלום: ל עז לעמו לתן יי יקרך את־עמו בשלום:
תהילים כט
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
201
הבדלה בבית כנסת
סבלי מלבן ולבנן ולכותי:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם בורא פדי הגפן:
ברוך אתה ך אלהינו מלך העולם בורא מיבי בשמים:
ברוך אתה יו הלהיבו מלך העולם בודא באודי האש:
ברוך אתה יו אלהינו מלך העולם המבדיל בין קךש לחול בין אור
לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה: ברוך
אתה יו המבדיל בין קךש לחול:
שיר המעלות אשדי כל־ירא יךההלך בךרכיו: יגיע כביף כי תאכל
אשריך וטוב לך: אשת־ כגפן בדוה בוךכתי ביתך בניך כשתלי
זיתים סביב לשלחנף: הבר כי־כן יבדך גבר ירא יו: יבךבך יי
מציון וךאר בטוב יךושלם כל ימי חייך: וךאה־בבים לבניך'עלום
על־ישראל:
• : 7 " 1
ועתה יגדל־נא כה אדר כאשר דבךת לאמר:
זכר־רחמיך ין וחסדיף כי מעולם המה:
יתגדל ויתקדש שמיר יבא בעלמא ךערא כךעותה וימליך מלכותה בהליכון
וביומיכון ובהלי ךכל בית ישראל כעגלא ובזמן קריב: ואמרו אמן: להא שמיה רפא
מברך לעלם ולעלמי עלמלא יתברך וישתבח [יתפאר ויתרומם ו י ת?שא ןיו־ 1 הדר
ויתעלה ויתהלל שמיה ך־ךשא פריך הוא: לעלא מכל ב־בתא ושירתא תשבתתא
ןנחמתא האמירן קעלמא: ואמרו אמן:
( קהל: קבל תרסמים וברצון את תפלתינו:)
תתקבל צליתהון ובעותהץ ךכל ישראל קרם אבוהון הי בשמלא: ואמרו אמן :
( קהל: יהי שם ץ; מברך מעתה וער־עולם:)
יהא שלמא רבא מן שמלא ןהיים עלינו ועל כל ישראל: ואמרו אמן :
( קהל: עזרי מעם לך עשר שמים וארץ:)
עשה ישלוט בקרומיו הוא :עשה שלום עלינו ועל כל ישראל: ואמרו אמן :
תהלים קכח
במידבר יד
תהילים כה
תהלים קיג
תהלים קכא
202
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
עלינו
עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדלה ליוצר כלאשית, שלא עשנו
נבגויי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האלמה. שלא שם הללנו כלם,
וגורלנו ככל־למונם, שהם השלללם ללכל וריק, ומתפללים אל
אל לא יושיע. ואנחנו כולעים ומשתהוים ומודים לפני הלך מלכי
ההלכים הקדוש ברוך הוא■ שהוא נוכה שמים ויסד אלץ, ומושב
יקרו בשמים המעל, ושכינת עזו בגכלי הח־הים. הוא אליהינו, אין
דבי.□! עוד, אלת הלכנו. אפס זולתו. ככתוב בתורתו: דלעת ליום ולשבת
אל־לבלל כי יי הוא האלילים בשמים המעל ןעל־האלץ התלת אין
עוד:
על כן נקוה לך ין אלילינו, ללאות מלחה כתפארת ע־ך. להעביר
גלולים הן הא.דץי והאלילים כרות יכלתון, לתקן עולם כמלכות
שדי, ןכל בני בשר יקראו בשמך. להפנות אליך כל לשעי אלץ.
י.כירו ווךעו כל יושכי סכל. כי לך תבלע כל כלך, תשבע כל לשון.
לפלך ין אלילינו יכלעו הפלו. ולכבוד שכף יקר יתנו. < לסכלו כלם
את על כלכול־ ולמלך עליהם כללה לעולם ועד. כי למלכות
שלף ליא, ולעולנד עד להליך ככבוד:
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
203
הבדלה למוצאי שבת י*^
מברכים הבנים במוצאי שבת:
— ברכת הבנים -
בראשית מח
לבנים
לבנות
ןשבך אלדזים מאסרים
וכמנשה
ישמך אלהים ששרה,
רבקה, רחל, ולאה
ןבךסך ייוישמרף:
יאר י ז ;פניו אליך ויחנך:
ישא לי פניו אליך וישם לך שלום:
במידבר 1
במוצאי יום טוב שלא היה בשבת רק אומרים"בורא פרי הגפן" ו״המבדיל".
הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת י ה יי ו י ה י ־לי תחלי□ ג
• •• "צ : 1 7 י. , ! ־ 1 : |_ /• : 7 י*׳ *|_ 7 *> : ־ : 7 17 _ : 1 ־ 1 : •
לישועה: ושאבסם־מים בששון ממעיני הישועה: ליי הןשועה תחליםמ,
על־עבך ברכתך סלה: י ז ;בבאות עמנו משגב־לנו אליה* ו;נר|ב סלה 1 אסתר ח
ליהודים הןתה אורה ושבחה וששן הקר: סן ת־ןה לבו: כוס־ישועות
אשא וסשם י ז ;אקךא:
סערי מרנן ורבנן ולכותי:
ברוך אתה ין אליהיבו מלך העולם בורא סדי הגפן:
ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם בורא מיני בשמים:
ברוך אתה ןן אליהינו מלך העולם בורא באודי האש:
ברוך אתה ןן אליהינו מלך העולם המבדיל בין קךש לחול בין אור
לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה: ברוך
אתה ןן המבדיל בין קךש לחול:
204
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
ברכת הלבנה
תחלים קמח הללדה הללי את־ך מן־השמים הללוהו במרומים^ הללוהו
כל־מלאכיו הללוהו כל־קבאו: הללוהו שמש דרה הללוהו
כל־כוקבי אור: הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים:
יהללו את־שם י ז ;כי הוא צוה ובבראו: ויעמידם לער לעולם חק־נתן
תחל. םח ולא יעבור: כי־אראה שמיה מעשי אצבעתיך ירח וכוכבים אשר
כוננתה: מה אנוש כי־תזכרנו ובן־אדם כי תפקדנו:
לראות את הלבנה לרגע:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אשר שמאמרו ברא שחקים וקרוה
פיו כל קבאם: רק וזמן נתן לתם שלא ישנו את תפקיךם: ששים
ושמחים לקשות ךצון קונם פועל אמת שפעלתו אקת: וללבנה אמר
שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן העתידים להתחדש כמו־ה
ולפאר ליוקרם על שם כבוד מלכותו: ברוך אתה ין קחדש חדשים:
כל ז' הפסוקים הללו ג' פעמים:
כשם שאני רוקד אגרך ואיני יכול ליגע כך כך לא יוכלו כל אויבי
ליגע בי לרעה:
תפל עליהם אימתה ופחד כגדל זךועך ידמו כאבן:
כאקן ידמו זרועך בגדל ופחד אימתה עליהם תפל:
דוד מלך ישךאל הי וקום:
לחביח: שלום עליכם : להשב לחביח: עליכם שלום:
סמן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל אמן:
קול דודי הנה־זה בא מדלג על־ההך־ים קקפץ על־הגבעות: דומה
שיר השירים ב
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
205
דודי לקב י או לעקר האילים חבה־זה עומד אחר מחלנו משגיח
מן־הקלינות מציץ מן־החדכים:
תנא דבי ךב י ישמעאל: אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני
אביהם שבשמים פעם אחת בד!ךש דים: אמר אבוי: הלכך צדך
למיקרא מעמד:
מי זאת עלה מן־המךבר מתדפקת על־דודה: ויחי רצון מלפניך ך
אלחי ואלהי אבותי למלאות פגימת חלבנה ולא ילדה שום מעוט:
ויחי אור חלבנה קאור החמה וכאור שקעת ימי קראשית קמו
שקיקה קדם מעוטה שנאמר: את־שני הקארת הגדלים ו־חק ן ם מקרא
שכתוב: ובקשו את־יקאלהיהם ואת דוד מלכם אמן:
שיר למקלות אשא עיני אל־ההרים מאין ובא עזרי: עןרי מעם י ז ;
עשה שמים וארץ: אל־יתן למוט רגלך אל־ינום שקרך: חנה לא
חום ולא יישן שומר ישראל: יי שמךף יי צלך על־יך ימינך: יומם
השמש לא־יככה ררה בלילה: יי ישמךך מקל־רע ישמר את־נפשף:
יי ישקר־צאחך ובואך מעתה ועד־עולם:
הללויה הללו־אל בקךשו הללוהו בךקיע עזו: הללוהו בגבוחחיו
הללוהו קרב גךלו: הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכבור:
הללוהו קתף ומחול הללוהו קמנים ועגב: הללוהו בצלצלי־שמע
הללוהו בצלצל' קרועה: כל הנשמה ההלל יה הללויה: כל הנשמה
ההלל יה הללויה:
לקנצח בנגינת מזמור שיר: אלהים יחננו ויברכנו ז יאר פניו אתנו
סלה: לדעת בארץ ד ך כף בקל־גוים ישועתך: יודוף עמים אליהים
יודוך עמים קלם: ישקחי וירננו לאמים קי־חשפט עמים מישר
ולאמים באךץ תנחם סלה: ירדוף עמים אליהים יודוך עמים קלם:
ארץ נקנה יבולה יברכנו אליהים אליהינו: יבךכנו אליהים ריראו
אותו קל־אפסי־ארץ:
שיר השירים ח
בראשית א
הושע ג
תה׳דים קכא
תהלים קנ
תהלים סז
206
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
ויקרא כב
ספירת העמד
הנני סקים מבות נגשה קל ספירת העבר במו קכתוב בתורה:
וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאצם את־עמר התכופה שבע
: ־ : 7 > 7 7 * 7 : 7 ־|_ ־ ־ 7 * :־ ' 1 - :־ 7 7 ^ 7 ־ : 7 א -
שבתות תמימת תהיינה: ער ממחרת השבת השביצת תספרו המשים
־ 7 : י ( •:/• 1 7 -|_ •ו 7 : 7 ־> ־ ־ 7 ־ : ־ • • ^ :- ׳ ־ 1 -
יום:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם ^קר קךשבו בסבותיו וצובר על
ספירת העמר:
ט״ז ניסן
1
י״ז ניסן
2
י״ח ניסן
3
י״ט ניסן
4
כ׳ ניסן
5
כ״א ניסן
6
כ״ב ניסן
7
כ״ג ניסן
8
כ״ד ניסן
9
כ״ה ניסן
10
כ״ו ניסן
11
כ״ז ניסן
12
כ״ח ניסן
13
כ״ט ניסן
14
ל׳ ניסן
15
א׳ אייר
16
ב׳ אייר
17
ג׳ אייר
18
ד׳ אייר
19
ה׳ אייר
20
ו׳ אייר
21
ז׳ אייר
22
ח׳ אייר
23
ט׳ אייר
24
י־ אייר
25
י״א אייר
26
י״ב אייר
27
היום יום אחד לעמר:
היום שני;מים לעמר:
היום שלשה ;מים לעמר:
היום אן־בעה ;מים לעמר:
היום קמשה ;מים לעמר:
היום ששה ;מים לעמר:
היום שמעה ;מים שהם שבוע אחד לעמר:
היום שמונה ;מים שהם שבוע אחד ויום אחד לעמר:
היום תשעה ;מים שהם שבוע אחד ושני;מים לעמר:
היום עשרה ;מים שהם שבוע אחד ושלשה ;מים לעמר:
היום אהד עשר יום שהם שבוע אחד וארבעה ;מים לעמר:
היום שנים עשר יום שהם שבוע אחד שמשה ;מים לעמר:
היום שלשה עשר יום שהם שבוע אחד וששה ;מים לעמר:
היום ארבעה עשר יום שהם שני שבועות לעמר:
היום סמשה עשר יום שהם שני שבועות ויום אחד לעמר:
היום ששה עשר יום שהם שני שבועות ושני;מים לעמר:
היום שמעה עשר יום שהם שני שבועות ושלשה ;מים לעמר:
היום שמונה עשר יום שהם שני שבועות וארמעה ;מים לעמר:
היום תשעה עשר יום שהם שני שבועות שמשה ;מים לעמר:
היום עשרים יום שהם שני שבועות וששה ;מים לעמר:
היום אחד !עשרים יום שהם שלשה שבועות לעמר:
היום שנים !עשרים יום שהם שלשה שבועות!יום אחד לעמר:
היום שלשה !עשרים יום שהם שלשה שבועות ושני;מים לעמר:
היום ארמעה !עשרים יום שהם שלשה שבועות ושלשה ;מים לעמר:
היום המשה !עשרים יום שהם שלשה שבועות !ארמעה :מים לעמר:
היום ששה !עשרים יום שהם שלשה שבועות שמשה :מים לעמר:
היום שמעה !עשרים יום שהם שלשה שבועות!ששה :מים לעמר:
ערבית למוצאי שבת ויום טוב
207
י״ג אייר
28
י״ר אייר
29
ט״ו אייר
30
ט״ז אייר
31
י״ז אייר
32
י״ח אייר
33
י״ט אייר
34
כ׳ אייר
35
כ״א אייר
36
כ״ב אייר
37
כ״ג אייר
38
כ״ר אייר
39
כ״ה אייר
40
כ״ו אייר
41
כ״ז אייר
42
כ״ח אייר
43
כ״ט אייר
44
א׳ סיון
45
ב׳ סיון
46
ג׳ סיון
47
ר׳ סיון
48
ה׳ סיון
49
היום שמונה ועשרים יום שהם ארבעה שבועות לעמר:
היום ת?שעה ועשרים יום שהם אן־בעה שבועות ויום אחר לעמר:
היום שלשים יום שהם אךבעה שבועות ושני;מים לעמר:
היום אחר ושלשים יום שהם ארבעה שבועות ושלשה ;מים לעמר:
היום שנים ושלשים יום שהם ארבעה שבועות ואךבעה ;מים לעמר:
היום שלשה ושלשים יום קלים ארבעה שבועות וחמשה ;מים לעמר:
הרם ארבעה ושלישים י י ם שהם ארבעה שבועות וששה ;מים לעמר:
היום המשה ושלשים יום שהם סמשה שבועות לעמר:
היום ששה ושלשים יום שהם סמשה שבועות ויום אחר לעמר:
היום שמעה ושלשים יום שהם סמשה שבועות ושני;מים לעמר:
היום שמונה ושלשים יום שהם המשה שבועות ושלשה ;מים לעמר:
היום תשעה ושלשים יום שהם סמשה שבועות!ארבעה ;מים לעמר:
הרם ארבעים יום שהם המשה שבועות וחמשה ;מים לעמר:
הרם אחי !ארבעים יום שהם סמשה שבועות !ששה ;מים לעמר:
הרם שנים !ארבעים יום שהם ששה שבועות לעמר:
הרם שלשה !ארבעים י!ם שהם ששה שבועות רום אחר לעמר:
הרם אךבעה !ארבעים יום שהם ששה שבועות ושני:מים לעמר:
הרם סמש ה !ארבעים יום שהם ששה שבוע!ת ושלשה :מים לעמר:
הרם לקי■!ארבעים י!ם שהם ששה שבוע!ת!ארבעה :מים לעמר:
היום שלקה !ארבעים יום שהם ששה שבועות שמשה :מים לעמר:
היום ?ממונה !ארבעים יום שהם ששה שבועות!ששה :מים לעמר:
היום תש? ה !ארבעים יום שהם שמעה שבוע!ת לעמר:
הרחמן הוא וחזיר ?גבורת בית המקדש לקזקרמה: יהי רצון מלפניך י:
אליה־נו ואליחי אבותינו שיבנה בית המקדש בשחרה נקימינר וסן חלקנו
בתורתך: ושם בזגבךך שיראה בימי עולם ובשנים קךמניות:
לקבצח בנגינת מזמור שיר: אלילם יחננו ויברכנו ז יאר פניו
אתנו סלה: לדעת בארץ דרכך בכל־גוים ישועתך: יודוף
עמיםאליהים יודוף עמים כלם: .־שקהו וירננו לאמים כי־חשפט
עמים מישר ולאגדם בארץ תנחם סלה: יודרך עמיםאליהים יודוך
עמים כלם: ארץ בסנה יבולה יברכנו אליה־ם אליהינו: יבךכנו
אליהים היראו אותו כל־אפסי־ארץ:
תהלים סז
208
קריאת שמע שעל המיטה ד^'
(אל מלך נאמן)
שמע ישראל יי אליהינו יי אחד:
• 1 • 7 **ו . 7 ; •• 1 .ז; • ז!
בלחש: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
ואהבת את י ז ; אליהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאדך: והיו
הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על־לבבך: ושננתם לבלף
ודבךת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך:
וקשךתם לאות על־:ךף והיו לטטפת בין עיניך: וכתבתם על־מזזות
ביתך ובשעךיף:
תחלי□ צ ויהי נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ךדינו כוננה עלינו ומעשה ידינו
תחל. םצא כוננהו: לשב בסתר עליון בצל שדי יתלונן: אמר ליי מחסי ומצודתי
אל הי אכטח־בו: כי הוא הדלף מפח יקוש מדבר הוות: באבדתו
ז יסך לך ותחת כנפיו החסה צנה וסחרה אמתו: לא־תירא מפחד
לילה מחץ:עוף יומם: מדבר באפל:הלך מקטב:שוד צהרים: יפל
מצדך אלף וךבבה מימינך אליך לא יגש: רק בעיניך תביט .־שלמת
רשעים תךאה: כי־אתה י ז ; מחסי עליון שמת מעונך: לא־-אנה
אליך רעה לנגע לא־יקרב כאהלף: כי מלאכיו יצוה־לך 'לשמרך
ככל־ךו־כיף: על־כפים ישאונף פן־תגף באבן רגלך: על־שחל ופתן
תךלך תךמס כפיר ותנין: כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי־ידע
שמי: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו: אךךץמ י ם
אשביעהו ואךאהו בישועתי: ארךץמים אשביעהו ואךאהו בישועתי:
תחלי םג ך מה־דבו צרי רבים קמים עלי: רבים אמרים לנפשי אין ישועתה
לו באליהים סלה: ואתה י; מגן בעדי בבודי ומרים ראשי: קולי
אל־י ז ;אקךא ויענני מהר קךשו סלה: אני שכבתי ואישנה הקיצותי
כי יליסמכני: לא־אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי: קומה יי
קריאת שמע שעל המיטה
209
הושיעני אל הי כי־הכית את־כל־איבי לחי שבי רשעים שבךת: ליי
הישועה על־עמך ברכתך סלה:
השכיבנו ך אליהינו לשלום והעמידנו מלכנו לחיים: ופרוש עלינו
סכת שלומך: ותקננו מעצה טובה מלפניך: והושיענו למען למך:
ולגן בכנך־נו ולסר מעלינו ארב דלר וחלב ורעב ויגון: והסר שטן
מלפנינו ומאלרנו: ולצל כנפיך תסתירנו: כי אל שומרנו ומצילנו
אתה כי אל מלך הנון ורחום אתה: ולמור צאתנו ובואנו לחיים
ולשלום מעתה ועד עולם:
בןךףאפל י ד רוחי פדית אותי יי אל אמת:
תהלים לא
ויאמר יי אל־חלטן י?ער יללף הלצן ויגער יי לף־ הבהר ביךושלם זכריה ג
הלוא זה אוד מצל מאש:
הנה מטתו ללללימה לשים גבלים סליב לה מגבלי יללאל: כלם שיר השירי□ ג
אחזי ללב ללמך מלחמה איל חלבו' על־ילבו מפחד בלילות:
לילועחך קויתי ל: קויתי ל לילועסף. לילועחף ין קויתי. קויתי
לילועסף יל ל לילועחף קויתי. ין קויתי לילועחך.
אדון עולם אלר מלך
לעת נעלה לחלצו כל
ואחלי כללות הכל
והוא הלה והוא הוה
והוא אחד ואין לני
ללי לאלית ללי תללית
והוא אלי והי גואלי
והוא נסי ומנוס לי
לידו אפקיד רוחי
ועם רוחי גויתי
לטלם כל יציר נללא:
אזי מלך שמו נקלא:
לבדו ימלוך נולא:
והוא ילדה לתפאלה:
לחמליל לו לחחלילה:
ולו העוז וחמללה:
וצור חללי לעת צלה:
מנת כולי ליום אקלא:
לעת אילן ואעילה:
יי לי ולא אירא:
בראשית מט
210
קריאת שמע שעל המיטה
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם המפיל סגלי שנה על עיני וחבומה
על עמעפי: ויהי רצון מלפניך יי אליהי ואליהי אבותי ^תק&כיבני
לשלום ותעמידני לשלום: ואל יבסלוני דמיוני וחלומות רעים
והךהוךים רעים: וחהא מטתי ק&למה לפניך: והאר עיני מן אישן
המות: כי אתה המאיר לאישון בת עין: ברוך אתה יו המאיר לעולם
כלו בכבודו:
211
תפלת העמידה לשלש רגלים
אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך: תהלים נא
1 :־ 7 : 7 ־ 1 . * 5 7 * * ־*; : * 7 *.* 1 1
ברוך אתה יי אליהינו ואליהי אבותינו אליה* אברהם אלה־ יכחק
ואליהי הנקב האל הגדול הגבוי והנורא אל עליון גומל חסדים
טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבבי בניחם למען
שמו באחבה: מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה ין מגן אברהם:
אתה גבוה לעולם אתי קרוה מתים אתה דב להושיע:
ממוסף של שמיני עצרת עד מוסף יום א' של פסח אומרים:
משיב הרוח ומוריד הגשם
מכלכל חיים בחסד קרוה מתים ברחמים רבים סומך נוכלים
ורופא חולים ומתיר אסורים ומקום אמונתו לישני עפר: מי כמוך
בעל ?בורות ומי רוקה לך מלך ממית ומהוה ומכמיח ישועה: ונאמן
אתה להחיות מתים: ברוך אתה יו מחוה המתים:
קדושה למנחה —
ש״ץ: נקדש את לד" בעולם בשם שמקדישים אותו בשמי מרום
ככתוב על יד נביאך קרא זה אל־זה ואמר
קהל וש״ץ: קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל־הארץ כבודו:
ש״ץ: לעמתם ברוך יאמרו:
קהלוש״ז : בקוך כבוד־יי ממקומו:
ש״ז: ■בדבר־ קךשך כתוב לאמר:
קהל וש״׳ן: ימליך יי לעולם אליה־ך ציון לדר ודר הללרה:
ש״ץ: לדור ודור נגיד גךלך ולנצח נצחים קךשתך נקדיש ושבחך
אליח־בו מפינו לא ־מיש לעולם ועד בי אל מלך ?דיל וקדוש
אתה: ברוך אתה יי *האל הקדוש: אתהברוךתמ...
־ 1 7 7 1 ־ 7 : 7 7 •• ־ 7 ' ־־ד :־;■״
212
תפלת העמידה לשלש רגלים
קדושה לשחרית —
?קדש את שקף בעולם כשם שמקדישים אותו כשמי מרום ככתוב
על :ד ?ביאף קרא זה אל־זה ואלה
קדוש קדוש קדוש " צבאות מלא כל־האו־ץ בבות:
אז כקול־רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קול מתנשאים לעמת
שרפים לעמתם ברוך יאמרו:
ברוך כבוד־" ממקומו:
ממקומך מלכנו תופיע ותמליך עלינו כי קהכים אנחנו לך: מתי
תמליך כציון כקרוב כ־מ־ני לעלם ועד תשכון: תתגדל ותתקדש
כתוך ירושלים עיךך לדור ודור ולנצח ?צחים: ועינינו תךאינה
מלכותך כךכר האמור כשירי עזך על ידי דוד קשיח צדקך:
ימליך ;י לעולם אליהיך ציון לדר ודר הללויה:
לדור ודור נגיד גךלף ול?צח ?צחים קךש.קף נקדישושכתך אליהינו
מפינו לא ימוש לעולם ועד כי אל מלך גדול וקדוש ^ת ה: קרוך
אתה י? האל הקדוש: אתה דחיתנו.
אתה קדוש ושקף קדוש וקדושים סכל יום יהללוך סלה: ברוך אתה
י: האל הקדוש:
אתה בחרתנו מכל העמים אהעת אותנו ורצית בנו ןרוממתבו מכל
הלשונות וקדשתנו במצותיף וקרבתנו מלכנו לעבוךתף ושקף הגדול
והקדוש עלינו קראת:
במוצאי שבת: ותודיענו ך אליהינו את משעטי צךקך ותלמדנו לעשות חקי
רצונך ותתן־לנו לי אליה־נו משפטים ישרים ותורות אמת הקים ומעות
טובים: ות?חילנו זמני ששון ומועדי קךש וחגי ?ךבה: ותורישנו קדשת שבת
ועבוד מועד ולזגיגת הרגל: ותעדילנו ־־ אליהינו בין קךש לחול בין אור
לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה: בין קדשת
שבת לקדשת יום טוב הבדלת ואת־יום השביעי מששת ימי המעשה קדש־
הבדלת ■קדשת את־עמף ישראל בקדשתך:
ש״ץ:
קהל וש״ץ:
ש״ץ:
קהל וש״ץ:
ש״ץ:
קהל וש״ץ:
ש״ץ:
תפלת העמידה לשלש רגלים
213
ותתן לבו יל אליהינו באהבה ןשבתות למנוחה ו] מוגדים לשמחה חגים
וזמנים לששון את יום |השבת הזה ואת יום]
לשמיני עצרת ולשמ״ת
לסכות
לשבעות
לפסח
שמיני חג
הג הבכות
הג השבעות
הג המצות
העצרת הזה
הזה זמן
חזה זמן מתן
חזה זמן
זמן שמחתנו
שמחתנו
תורתנו
הרותבו
|באהבה] מקרא קז־ש זכר ליציאת ממרים:
אליהינו ואלהי אבותינו לנגלה ולבא ולגיע."ראה ולרצה וישמע ויפקד
ולזכר זכרוננו ופקדוננו הברון אבותינו חכרון משיה בן דוד עקר־
חכרון ירושלם עיר קךשף הברון כל עמך בית ישראל לפניך
לבליטה ולטובה ולהן ולחקד ולרחמים ולחיים ולשלום קיום
לשמיני עצרת ולשמ״ת
לסכות
לשבעות
לפסח
שמיני הג
הג הבכות
הג השבעות
הג המצות
העצרת הזה
חזה
הזה
הזה
זכרנו יל אליהינו בו לטובה ופקלבו ב י לברכה והושיענו בו לחיים
ובךבר ישועה ורחמים חוס ןחפנו ודחם עלינו והושיענו כי אליף עינינו
שיאל מילד חנון ורחום אתה:
והשיאנו יל אליהינו את בךכת מועדיך לחיים ולשלום לשמחה
ולששון כאשר רצית ןאמךת לבךכנו: ןאליהיבו ואלהי אבותינו רצה
במנוחתנו] קדשנו במצות'־ וסן חלקנו בתורת־ שקענו מטוב־
ושמחנו בישועתך ומהר לבבו לעבדך באמת והנחילנו יל אליהיבו
באהבה וברצון בשמחה ובששון |שבת ו] מוננדי קלשף וישקהו בף
ישראל אוהבי ממך: ברוך אתה יל מקדש |השבת ו] ישראל והזמנים:
214
תפלת העמידה לשלש רגלים
רצה יל אליהיבו בעסף ישראל ובהפלתם והשב העבודה לךביר
ביתך: ואשי ישראל והפלתם סהרה באחבה הקבל ?רצון והחי
לרצון תמיד עבודת ישראל ע״ף : ותחזינה עינינו בשוב־ לציון
ברחמים: ברוך אתה יל חסחזיר שכיבתו לציון:
מודים אבחנו לך שאתה הוא בחזרת הש״ץ־ מודים דרבנן:
יל אליהיבו ואליהי אבותינו מודים אבחנו לך שאתה הוא יל
לעולם ובד צור חייבו מגן אליהינו ואליה* אבותינו אליה*
ישעבו אתה הוא לדור ודור: כל בשר יוצרכו יוצר בראשית:
בוךה לך הספר ההלתך על ברכות והודאות לשסף הגדול
חיינו הססודים בלדף ועל והגדוש על שחחייתבו וקלסתבו:
נשמותינו הפקודות לך ועל כן הריבו ותקימנו ותאסוף
בסיף שבכל יום עמנו ועל גליותיבו להברת קךשך לשמר
נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ולעשות ךצ.בף ולעבדך
ערב ובקר וצהרים: הטוב בי בלבב שלם על שאבו מודים לך
לא כלו רחמיך וחסרחם בי לא ברוך אל ההוךאות:
תמו חסדיך סעולם קוינו לך:
ועל כלם יתברך ויתרומם שסך מלבבו תסיד לעולם ועד: וכל
החיים יוךוף סלה ויהללו את שסף באסת האל ישועתנו ועזרתנו
סלה: ברוך אתה ך הטוב שסף ולך באה להודות:
בחזרת הש״ץ בארץ ישראל אם יש כוהנים, הם מברכים את הקהל:
מדלגים פרק זה כשיש רק כהן אחד:
ש״ץ: אלהינו ואליהי אבותינו ברכבו בברכה המשלשת בתורה הכתובה
י ••ן •• •• :־ •• 1 7 :־ -ו ־: 7 7 ־ דו ד ־ 7 ־ : 7
על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כהבים,
ש״ץוקהל: עם רןדושך כאמור:
תפלת העמידה לשלש רגלים
215
כהני□: ברוך אתה ־־ אליח־־נו מלך העולם אשר קךשנו בקד־שתו של אהרן
וצונו לברך את עמו ישראל באהבה:
יברכך יי וישמרך: יאר יי פניו אליך ויחנך:
: 17 *.* : 1 ; : 17 : * : : *.* 1 1 7 ״ : 77 7 7 ;• •• " 1 1 • 1 ..•••• 11 7
ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
* 7 : 7 > 7 7 ״ *.* 1 : 7 ״; : 11 17
קהל: אדיר במרום שוכן
ב?בוךה אתה שלום [שכך
שלום: יהי רצון שתשים
עלינו ועל כל עטך בית
ישראל חיים וברכה
* : 7 ״ ־ * : 7 7
למשמרת שלום:
כהני□: רבון העולם עשינו מה שגזרת עלינו
אף אתה עשה עמנו כאשר השטז־ותנו:
השקיפה , מטעון קךקזך מן־השמים וברך
את־עמך את־ישראל ואת האהלה אשר
*.* 1 ־ : 1 * : 7 ** : ״ 17 :־ 7 7 :־ *.*;
נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ
7 ־ 1 7 7 ייו ־ 1 :־ ־.*> * : ־ : 7 ־ 1 :־ ״ ־.•;•־.• 1
זבת חלב ודבש:
בחזרת הש״ץ בחו״ל או בא"׳ עם אין כהנים:
אליהינו ואליהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה על ידי
:*.* *• 1 ״ ״ :־ " 1 7 :־ " 1 ־: 7 7 ־ : \ *.* 1 ־ 7 ־ : 7 ־ : •*
משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כךנים עם קדושך כאמור:
יב־כך יי רייקנקזך־ך: קהל: כן יהי רצון
:אר ;;פדו אליך ויחנך: קהל: כן יהי רצון
ישא ;;פניו אליך דשם לך שלום: קהל: כן יהי רצון
במנחה ובמעריב
שלום רב על ישראל
7 7 ־ * : 7 "
עלף תשים לעולם כי
אתה הוא מלך אדון
לכל השלום:
בשחרית ובמנחה בשבת
שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים
• 7 7 : 7 7 •• 1 7 דו ד : ־ :־ •
עלינו ועל כל ישראל עמך: ברכנו אבינו
7 ••ו : ־ 7 * : 7 ״ ־ דו 1 7 :־ ••| 7 •ו
כלנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת
\ 17 : ד 7 : 7 דו 1 • : 7 דו 1 7 ־ 1 7
לנו יי אלהינו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה
17 : 7 :ד ״ו ־־ ־ • : ־ :־ ־ דו ד : 7 7 '
וברכה ורחמים וחיים ושלום:
: 77 :־:־• :־* : 7
וטוב שעיניך לבדך את עטף ישראל שכל עת ושכל שעה בשלומך:
ברוך אתה ך השבדך את עמו ישראל ששלום:
216
תפלת העמידה לשלש רגלים
תהלים ס
תהלים יט
מלאכי ג
אליהי ?צר לשוני מרע ושפתי מדבר מדמה ולמתללי נפשי תדום
ו?בשי בעפר לכל תהוה: בתה לבי בתוך־־ ובמצור־־ תרדוף
נפשי: וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם ותלתל מחשבתם:
עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תךשתף בשה למען
תורתך: למען והלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני: .ןה;ו לרצון
אמדי־פי והגוון לבי לפנןף יי צורי האלי: עבה שלום במרומיו הוא
ועבה שלום על ינו ועל ?ל ישלאל ואמרו אמן:
יהי רצון מלפניך ;־ אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה
ב־מ־נו ותן הלכנו בתורתך: ושם נעבלך ביראה כימי עולם ובשנים
קדמניות: וערבה לי* מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות:
־׳: * : 17 : 7 ־ 1 : 7 * : ~( : 17 * 7 7 ** 7 : 7 * 1 : 1 • 1
בשחרית של יום טוב אומרים הלל עמי 122
במינחה ובמעריב אומרים קדיש תתקבל ועלינו
אחרי מינחה של ערב שבת אומרים קבלת שבת עמי 87
217
תפלת מוסף לשלש לרגלים ד^'
אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך: תהלים נא
1 :־ 7 : 7 ־ 1 . • : 7 * • ־•; : • 7 זרו 1
ברוך אתה יי אליהיבו ואליהי אבותינו אליה* אברהם אליהי יכחק
ואליהי הנקב האל הגדול הגבוי והנורא אל עליון גומל חסדים
טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבבי בניחם למען
שמו באחבה: מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה ין מגן אברהם:
אתה גבוה לעולם אתי קרוה מתים אתה דב להושיע:
ממוסף של שמיני עצרת עד מוסף יום א' של פסח אומרים:
משיב הרוח ומוריד הגשם
מכלכל חיים בחסד קרוה מתים ברחמים רבים סומך נוכלים
ורופא חולים ומתיר אסורים ומקום אמונתו לישני עפר: מי כמוך
בעל ?בורות ומי רוקה לך מלך ממית ומהוה ומכמיח לשועה: ונאמן
אתה להחיות מתים: ברוך אתה יו מחוה המתים:
קדושה לחול המועד
ש״ץ: נקדש את שבך בעולם בשם שמקדישים אותו בשמי מרום
ככתוב על יד נביאך קרא זה אל־זה ואמר
קהל וש״׳ן: קדוש קדוש קדוש ל ז ; צבאות מלא כל־הארץ כבודו:
ש״ץ: לעמתם ברוך יאמרו:
קהלוש״ץ: ברוך פבוד־לי ממקומו:
ש״ץ: ■יבדבך־ קדשך כתוב לאמה:
קהל וש״ץ: ימליך לי לעולם אליהיך ציון לדר ודר הללויה:
ש״ץ: לדור ודור נגיד דל־ י ר ל? צח נצחים קדשקך נקדיש ושבחך
אליהינו מפינו לא למוש לעולם ועד בי אל מלך ■דיל וקדוש
אתה: ברוך אתה יי *האל הקדוש: אתהברוךתמ...
־ 1 7 7 1 ־ 7 : 7 7 •• ־ 7 ' ־־ד :־;■״
218
תפלת מוסף לשלש לרגלים
קדושה לשבת ויום טוב
קהל וש״ץ:
קהל וש״ץ:
קהל וש״ץ:
קהל וש״ץ:
קהל וש״ץ:
קהל וש״ץ:
נעריצך ונקדישך בסוד שיח שךפי קךש המקדישים שמך
בקךש ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל־זה ואמר
קדוש קדוש קדוש יי צבאות מלא כל־הארץ כבודו:
17 צ 17 ע 7 י 1 75 ן_ : 7 * 1 ( 7 ד 17 ••• י : ן
כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו
: 7 *• 7 : 7 :־ 7 :־ * ד 7 ••• ־ •• : ׳ :
לעמתם ברוך יאמרו:
ברוך כבוד־וי ממקומו:
ממקומו הוא.;פן ברחמים הרון עם חמיהדים שמו ערב ובקר
מכל יום תמיד פעמים קאךבה שמע אומרים:
שמע ישראל יי אליהינו יי אחד:
5 ־.) • : 7 75 ; :••* •׳.) 75 ; ••* 7 |
אחד הוא אליהינו הוא אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו ןהוא
";*מיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי להיות לכם לאלהים
אני יי אלהיבם:
:— 1 : 7 ; :••• ן •♦ ••• 1
אדיר אדירנו יי אדנינו מה־אדיר שמך בכל־הארץ והיה יי
*־ 1 : 7 > :־ ~ 17 ־ •|_ 1 * : 1 : 7 7 7 **.* | : 7 77 : 17 •
למלך על־כל־הארץ ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד:
ובדברי קך;*ך כתוב לאמר:
ימליך יי לעולם אליהיך ציון לדר ודר הללויה:
• : > י : 7 : 1 7 :••• ־!_• ידי:; 7 -ן 7 ן
לדור ודור נגיד גךלך ולנצחנצחים קדשחך נקדיש ןשבהך
אליהינו מפינו לא ימוש לעולם ועד בי אל מלך גדול!קדוש
אתה: ברוך אתה יי האל הקדוש: אתה בחרת□...
־ 1 7 7 1 ־ 7 : 77 *• ־ 7 ' ־■ד
אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה: ברוך אתה
ך האל הקדוש:
אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית כבו ורומקתבו מכל
הלשונות וקדשתנו במצותי־ וקרבתנו מלכנו לעבוךתף ושמך הגדול
והקדוש עלינו קראת: ותתן לנו יו אליהיבו באהבה ן שבתות למנוחה
ו] מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום והשבת הזה ואת יום]
תפלת מוסף לשלש לרגלים
219
לפסח לשבעות לסכות לשמיני עצרת ולשמ״ת
חג המצות חג השבעות חג הסכות שמיני חג
חזה זמן חזה זמן מתן חזה זמן העצרת הזה
הרותנו תורתנו שמחתנו זמן שמחתנו
|קאהבה] מקרא קךש זכר ליציאת ממרים:
ומפני חטאינו גלינו מארצנו ובחדחקנו מעל אךמתנו ואין אנו יכולים
למלות ולראות ולהשתהות לפניך ולמשות חובותינו מבית בחירתך
בבית הגדיל והקדוש שנקרא שמך עליו מפני חוד שנשתלחה
במקדשך: יחי רצון מלפניך ין אליהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן
שתשוב והרחם עלינו ומל מקדשך קרהמיף הרבים ותבנהו מחרה
והגדל כבודו: אבינו מלכנו גלה קבור מלכוחף עלינו מחרה והופע
והנשא עלינו למיני כל ח י: וקרב פזורינו מבין חגוים ונפוצותינו כנס
מורקתי ארץ: והביאנו לציון מירך ברנה ולירושלם בית מקז־שף
בשמחת עולם: ןשם נמשה לפניך את קרבנות חובותינו המידים
קסךרם ומוספים מחלבקס: ואת מוסף יום |השבת חזה ואת מוסף
יום]
לפסח לשבעות לסכות לשמיני עצרת ולשמ״ת
חג המצות חג השבעות חג הסכות שמיני חג
חזה חזה חזה העצרת חזה
נמשה תקריב לפניך באהבה קמקות רצונך קמו שכתבה עלינו
בתורתך מל ידי משה עבדך מפי קבודך כאמור:
220
תפלת מוסף לשלש לרגלים
בו^בת:
במדבר כח וביום השבת שני־כבשים בני־שנה תמימם ושני עשרנים סלת מנחה בלולה
: ־ ־ 7 : " 1 : 7 ־ 7 ! ** 1 177 : * •י 7 : " 1 _ *.* : • 5 *.* *: 77 • : 77
בשמן !נסכו: עלת שבת ?שבתו על־עלת התמיר !!סכה: זה ?!רכן שבת
וקך־בן יום
לפסח לשבעות לסכות לשמיני עצרת ולשמ״ת
חג המצות חג השבעות חג הספות קזמיני חג הגןצרת
הזה כאמור: הזה כאמור: הזה כאמור: הזה כאמור:
־/• 7 7 ־•.* 7 7 ־ *.* 7 7 ־ *.* 7 7
ביום ראשון של פסח (בחו״ל גם ביום שני של פסח):
במדברכי! ובחךש הראשון בארבעה עשר לם לחךש פסח לין: ובסמשה
עשר רם לד!ךש הזה חג שמעת :מים מצות יאכל: ביום הראשון
מקרא־לךש כל־מלאכת;ובדה לא תעשו: !הקרבתם אשה עלה לל
פרים בני־בקר סבים !איל אחד!שבעה כבשים בני שבה תמימם יהל
לכם : ומנחתם עמי 222
בחול המועד וימים האחרונים של פסח:
במדביכח !הקרבתם אשה עלה ל ל פרים בני־בקר סבים !איל אחד !שבעה
בבסיס בני שבה תמימם יהל לכם : ומנחתם עמי 222
לשבעות:
במדביכח ובלם הבכורים בהקריבכם מוחה חךשה לל בשבעתיכם
מקו־א־קדש לחיה ללם כל־מלאבת עבדה לא תנוסו: !הקרבתם
עולה לריח ביחח לי^ פרים בבי־בקר שבים איל אחד שבעה כבשים
7 :־•>־* ־ ־ 1 : 7 7 *צ : " 1 7 77 ־" : ־ 1 * ־נ־ /* 7.7 ־ : 77 : 7
בבי שבה: ומנחתם עמי 222
תפלת מוסף לשלש לרגלים
221
ביום ראשון של סכות (בחו״ל גם ביום שני):
ובחמשה עשר יום לדוךש השביעי מקרא־קדש יהיה ללם ?ל־;*לא?.־ במדברכ□
?בדה לא תעשו וחגתם חג ליי שבעת ומים: וחקר?תם עלה אשה ריח
ניחח' ילל פרים בני־בקר שלשה עשר אילם שב^ים ?בשים בני־שנה
ארבעה עשר חמימם להלו: ומנחת□ עמי 222
יום א' של חול המועד סוכות:
וביום השבי פרים בבי־בקר שבים עשר אילם שבים כבש י ם בבי־שבה במדברכ□
־ |_ ־ ״ ־ 7 *צ : " 1 7 7 לי : ־*; 7 7 ^ ־• ־ 1 - : 7 !יו' : 7 •צ :•' 1 1 7 יר
ארבעה עשר ??ימם: בארץ ישראל ומנחתם עמי 222
וביום השלישי פרים ?שתי־עשר אילם שרים ?בש י ם בבי־שבה ארבעה במדברכט
עשר חמימם: ומנחתם עמי 222
׳וחב' של חול המועד סוכות:
וביום השלישי פרים עשתי־עשר אילם שבלם ?בשים בבי־שבה ארבעה במדברבט
?שר ??ימם: בארץ ישראל ומנחתם עמי 222
וביום הרביעי פרים עשרה אילם שבים כבשים בבי־שבה ארבעה עשר
־ צ 17 : ־ ־ל 7 •; :־ 7 7 ^ " ־|_ 1 : 7 •צ :־• 1 7 7 ל ־ : 7 7 ע 7 7 ^
??ימם: ומנחתם עמי 222
יום ג' של חול המועד סוכות:
ובלם הרביעי פרים ?שרה אילם שבלם ?בשים ?בי־שבה אר?עה עשר במדברכט
??ימם: בארץ ישראל ומנחתם עמי 222
וביום החמישי פרים תשעה אילם שבים כבשים בבי־שבה ארבעה עשר
־ צ ־ 1 !־ ־ •ל 7 * 1 * : 7 ^ ״ •|_ : 7 .יל : 7 •צ :־• 1 7 7 ל ־ : 7 7 ע 7 7 ^
תמימם: ומנחתם עמי 222
יום ד' של חול המועד סוכות:
וביום החמישי פרים תשעה אילם שבים כבשים בבי־שבה ארבעה עשר במדברכט
־ צ ־ 1 !־ ־ *ל 7 * 1 * : 7 ^ ״ •|_ : 7 א' : 7 *צ :־• 1 7 7 ל ־ : 7 17 7 7 ^
??ימם: בארץ ישראל ומנחתם עמי 222
וביום חששי פרים שנעה אילם שרים ?בשים בבי־שבה ארבעה עשר
תמימם: ומנחתם עמי 222
222
תפלת מוסף לשלש לרגלים
הושענא רבה:
במדביכט וביום חששי פרים שמנה אילם קבים בבשים בני־שנה ארבעה עשר
תמימם: בארץ ישראל ומנחתם
וביום השביעי פרים שבעה אילם שנים כבשים בבי־שבה ארבעה עשר
־ 1 ־ 5 ־ *;• 7 *; ־ : 7 ^ ־ 1 _ : 7 ^• : 7 * 1 :־• 1 7 7 ;• ־ : 7 7 ע 7 7 ^
תמימם: ומנחתם
בשמיני עצרת(בחו״ל ש״ת):
במדביכט ביום השמשי עצרת תדדה לכם כל־מלאמת ;:ברה לא תעשו:
!הקרבתם עלה אשה ריח ניחח לי: פר אחד איל אחד עבשים
בני־שנה שבעה תמימם:
ממשיכים כאן:
ומנחתם ונסכיהם כמדבר שלשה עשרונים לפר ושני עשרנים
״: 7 7 ־ 7 : 7 ע : • ־ 7 :״..•:
לאיל ועשרון לכבש דין בנקכו: !שעיר לכפר ושני תמירים
בהלכתם:
בשבת:
ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי ענג עם מקדשי שביעי כלם ישבעו
!יתענגו מטובך ובשביעי רצית בו !קדשתו חמדת :מים אותו קראת זכר
למעשה בראשית:
אליהינו ואליהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש
לנו שובה עלינו בהמון רחמיך ב?לל אבות שעשו רצונך: בנה ביתך
בבתחלה !כונן מקדשך על מכונו ־הקאנו עברנו !שמחנו בתקונו:
!השב כחנים לעבוךתם ולדם לשירם ולזמרם !השב ישראל
לנויהם: !שם נעלה !נראה !נשתחוה לפניך בשליש פעמי תלינו
""■ס! בכתוב בתורתך: שלוש בעמים בשנה .:ראה כל־זכורך את־פני י ז ;
אלהיך במקום אשר יבדזר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות
... 1 ־ 7 ׳ :־ •••!_ ״ : 7 : ־צ ־ ־ ;. : ־; ־ 17 ... ־ ... ^
תפלת מוסף לשלש לרגלים
223
ולא יראה את־פני יי ריקם: איש שמחבת לדו כברכת יי אליה , ־ אשד
נתן־לך:
והשיאנו י: אליהיבו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום לשמחה
ולששון כאשר רצית ואמךת לבךכבו: ןאליהיבו ואליהי אבותינו לצה
במנוחתנו] קדשנו כמצות־־ ותן הלחנו בתורת־ שבענו מטובך
ושמחנו בישועתך וטהר לבבו לעבדך באמת והנחילנו ין אליהינו
כארבה וברצון בשמחה ובששון |שבת ו] מוכרי קךשף וישמחו בף
ישראל אורכי שמך: ברוך אתה ין מקרש |השבת ו] ישראל והזמנים:
בחזרת הש״ץ ביום טוב אומר כאן ברכת הכהנים עמי 226
ףצה ין אלהינו כעמך ישלאל וכחפלתם והשב ח? 5 ב יד ה לדביר
ביתך: ואשי ישראל והפלתם מהרה כארבה חמכל ברצון ותרי
לרצון תמיר כבודת ישראל ע״ך : ותחזינה עינינו בשובך לציון
כחרמים: ברוך אתה ין המחזיר שכיבתו לציון:
מודים אבחנו לך שאתה הוא
ין אליהינו ואלה־ אבותינו
לעולם וכר צור חייבו מגן
ישענו אתה הוא להור וחר:
נו־ה לך ובספר חרלתף על
חיינו המסורים בודף ועל
נשמותינו הפקודות לך ועל
נסיך שבכל יום עמנו ; ועל
נפלאותיך וטובותיך שבכל כת
ערב ובקי וצהרים: הטוב בי
לא כלו רחמיך והמדרם בי לא
תמו חסדיך מעולם קוינו לך:
בחזרת הש״ץ- מודים דרבנן:
מודים אבחנו לך שאתה הוא ין
אליהינו ואלה־ אבותינו אלהי
כל בשר יוצרנו יוצר בראשית:
כלבות והודאות לשמך הגדול
והקדוש על שהחייתנו וקןמתנו:
בן תחינו ותקימנו ו־אסוף
גליותיבו להצרת קךשך לשמר
הקיף ולעשות ךצנך ולעבדך
בלבב שלם על שאבו מודים לך
ברוך אל ההודאות:
224
תפלת מוסף לשלש לרגלים
ועל כלם יסבדף ויחרומם שסף מלכבו תמיד לעולם ועד: וכל
החיים יוךוף סלה ויהללו את שסף באמת האל ישועתנו ועזרתנו
סלה: ברוך אתה ף הטוב שסף ולף נאה להודות:
בחזרת הש״ץ בא"׳ בחול המועד, אם יש כוהנים, הם מברכים את הקהל
מדלגים פרק זה כשיש רק כהן אחד:
ש״ץ: אליהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המ׳של׳שת בתורה הכתובה
י ••ן *• •* !־ •• 1 7 :־ •* 1 ־: 7 7 ־ : \ *.* 1 ••• ־ 7 ־ 5 7
על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כהנים,
ש״ץוקהל: עם קדושף כאמור:
כהני□: ברוך אתה ף אלהינו סלף העולם אשר קךשנו בקדשתו של אהרן
וצונו לברך את עמו ישראל באהבה:
5 * 17 : 7 ״ 1 *.* ־ * : 7 *• : ־ :־ 7
יברכך יי וישמרך: יאר יי פניו אליך ויחנך:
: 17 *.* : 1 ; : 17 : * : : *.* 1 1 7 ״ : 77 7 7 ;• •• ••• 1 1 •ו \ ד 1 1 7
ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
* 7 : 7 > 7 7 ~ 1 : 7 ״; : 11 17
קהל: אדיר במרום שוכן
כהנים: ךבון העולם עשינו מה שגז ך ת עלינו
1 7 7 7 •ו ־ ע 7 ־ 1 : 7 7 ••ו
ב?בורה אתה שלום [שסף
שלום: יהי רצון שתשים
עלינו ועל כל עסף בית
ישראל חיים וברכה
* : 7 ** ־ * : 7 7
למשמרת שלום:
: • : דו ד 7
אף אתה עשה עמנו כאשר הכסהתנו:
העקיפה ממעון קךעף מן־השמים וברך
את־עמך את־ישראל ואת האדמה אשר
דו ־ : 1 ד • : 7 •• : •• 17 :־ 7 7 :־ ד;
נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ
7 ־ 1 7 7 * ־ 1 :־ ד> • : ־ : 7 ־ 1 :־ •• ד;• ד 1
זבת חלב ודבש:
7 ־; 7 17 : 17
בחול המועד בחזרת הש״ץ בחו״ל או בא"׳ עם איו כהנים
אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה על ידי
:ד •• 1 •• •• :־ •• 1 7 :־ •• 1 ־: 7 7 ־ : \ דו ד ־ 7 ־ : 7 ־ :
משה ^?ףף האמורה מפי אהלן ובניו כךנים עם קדושך כאמור:
יברכך יי וישמרך:
יאר יי פניו אליך ויחנך:
ישא יי פניו אליך וישם לך שלום:
* 7 : 7 > 7 7 •• ד 1 : 7 ••; : 11 17
קהל: כן יהי רצון
קהל: כן יהי רצון
קהל: כן יהי רצון
תפלת מוסף לשלש לרגלים
225
שים שלום טובה וחרכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל
עמך: בךכנו אבינו כלבו באחד באור פניך כי באור פניך בתת לבו
יל אליהינו תורת חיים לאחבת חסד וצךקה וחרכה ורחמים וחיים
ושלום: וטוב בעיניך לבדך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה
בשלומך: ברוך אתה יל המברך את עמו ישראל חשלום:
אליהי נצר לשוני מרע ושפתי מדבר מךמה ולמחללי נפשי תדום
ונפשי בעפר לכל תחלה: פתח לבי בתורתך וחמצותיף תךדוף
נפשי: וכל החושבים עלי רעה בחרה הפר עצתם וחלחל מחשבתם:
עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען קדשתף עשה למען
תורתך: למען לחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני: יחץ לרצון
אמרי־פי ןהגיון לבי לפניך יי צורי ןגאלי: עשה שלום חחרומיו הוא
לעשה שלום עלינו ועל ?ל י^לאל ואחרו אמן:
יהי רצון מלפניך יל אלהינו לאלה־ אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה
בלמינו לתן חלקנו בתורתך: ןשם נעבךך ב־ראה כימי עולם ובשנים
קדמניות: וערבה לי* מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות:
־׳: * : 17 : 7 ־ 7:1 ־:־; : 17 * 77 ** " 1 - 7 : 7 * 1 ־׳: 1 * 1
במוסף של שמיני אצרת החזן אומר תפילת גשם בחזרתו עמי 232
במוסף של יום א' פסח החזן אומר תפילת טל בחזרתו עמי 230
בסכות אומרים הושמת עמי 234
בשאר ׳ומים טובים וחול המועד שבת אומרים קדיש ו״אין כאלהינו" עמי 143
תהלים ס
תהלים יט
מלאכי ג
בחול המועד(שאין בשבת) אומרים קדיש ועלינו עמי 51
226
תפלת מוסף לשלש לרגלים
ברכת כהנים
רצה יל אליהיבו כעסף ישראל ובספלתם והשב העבודה לךביר
ביתף: ואשי ישראל והפלתם סהרה האהבה הקהל ?רצון ותהי
לרצון תמיד עבודת ישראל עטף:
קהל וש״ץ:
ותערב לפניך עתירתנו כעולה וכקרבן: אנא רחום ברחמיך הרבים
השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים: ותחזינה עינינו
7 •• : • 7 : י : • י : ״•ן ע 7 :־ 7 • 7 17 • : :״.•״.*ו 7 .
בשובך לציון בלחמים : ושם נעבךך ביראה כימי עולם וכשנים
קךמניות:
ש״ץ: ברוך אתה יל שאוסף לבדך היראה נעבוד:
מודים אבחנו לף שאתה הוא בחזרת הש״ץ־ מודים דרבק:
יל אליהיבו ואליהי אבותינו מודים אבחנו לך שאתה הוא יל
לעולם ועד צור חיינו מגן אליהינו ואליה* אבותינו אליה*
ישענו אתה הוא לדור ודור: כל בשר יוצתו יוצר הראשית:
נוךה לף הספר ההלתף על הרכות והודאות לשקף הגדול
חיינו המסורים הלדף ועל והקדוש על שהחייתנו וקלמתבו:
נשמותינו הפקודות לך .־על כן תחינו ו־קימנו ותאסוף
בסיף שהכל יום עמנו .־על גליותיבו להצרת קךש־ לשמר
נפלאותיך וטובותיך שהכל עת הקיף ולעשות ףצ.בף ולעבדך
עקב ובקר וצהרים: הטוב כי הלבב שלם על שאבו מודים לך
לא כלו רהמיף והסרהם הי לא ברוך אל ההוךאות:
תמו הסדיף מעולם קוינו לך:
ועל כלם יתברך ויתרומם שסף מלכנו תמיד לעולם ועד: תל
החיים יוךוף סלה ויהללו את שכף באמת האל ישועתנו ועזףתבו
סלה: ברוך אתה ר הטוב שמך ולף באה להודות:
תפלת מוסף לשלש לרגלים
227
כהנים לעצמם בלחש:
יהי רצון מלפנף יי אליהינו ואליהי אבותינו ?־ה , הברכה הזאת
שצויתבו לבדך את ע;?־ ישראל הרכה שלמה. ולא'־:ה בה בכשול
וערן מעתה ועד עולם:
כאשר יש יותר מכהן אחד:
ש״ץ: אליהינו ואלהי אבותינו בךכנו בברכה המשלשת בתורה
הכתובה על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו בחנים
קהלוש״ץ: עם ל!דושף כאמור:
כהני□: ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אשר קךשנו בקדשתו של
אהרן וצרבו לבדך את עמו ישךאל באהבה:
יבךרן*
וישמרך :
רק קוראים הפסוקים בלי אמירה:
יברקל ין מצרן עשה שמים וארץ:
ך אדרנו מה־אדיר שמף בכל־הארץ:
שמרני אל כי־חסיתי בך:
הכהנים מערך הנגון והקהל אומרים פרק זו, אבל לא בשבת:
תהלים קיד
תהלים ח
תהל , □ טז
דבובר של עולם אבי שלך והלומותי שלך: הלום חלבתי ואיני יודע
מה הוא: יהי רצון מלפניך ד אלהי ואלהי אבותי שיהיו כל הלומותי
עלי ועל כל ישראל לטובה - בין שהלבה־ על עכבי ובין שהלב־־ על
אחדים ובין שחלמו אחרים עלי: אם טובים הם הזקם ואבצם ויתקימו
בי ובהם כחלומות יוסף הצדיק: ואם בריבים ךפואה ךפאם כהזקיהו
מלך יהודה בחליו וכבךים הנביאה בצדקתה וכנקמן בצדקתו וכבי
מרה על ידי משה הבינו ובמי ידחו על ידי אלישע: ובשם שהפכה
את קללת בלעם הרשע בקללה לברכה כן ההפך כל הלומותי עלי
ועל כל ישראל לטובה והשבתי ותחנני והךצני: אבן:
228
תפלת מוסף לשלש לרגלים
אתנו סלה:
אלהים יחננו ויבךכנו ןאר פניו
יאר
7 ••
חסד ואמת:
יגל אל רחום והנון א־־ אפים ןרב _ :
יי
יד ועני אני:
כנה־אל' והנני כי־ןח׳
פניו
77 ע
נכשי אשא:
אליך ל
אליך
1 ה כן עינינו
: הנה כעינן ?כדים אל־יד אךוניהם כעיני שכחה אל־־ד גבך־
ויחנל :
אל־־ן אליהן" עד שיחננו:
ךבונו של עולם ^בי שלך וסלומותי שלך: חלום חלקתי ואיני יודע
מה הוא: יהי רצון מלפניך ך אליהי ואליהי ^בותי שיחיו כל סלומותי
עלי ועל כל ישראל לטובה - בין שהלח־־ על עקמי ובין שהלך־־ על
;אחרים ובין שחלמו!אחרים עלי: אם טובים הם חזק םואמצם ויתקימו
בי וברם כחלומות יוסף הצדיק: ואם סריכים ךפואה ךפאם כחזקיהו
מלך יהוךה מחליו וקמךום הנביאה מצדעתה וכנעמן מצרעתו ועמי
מרה על ידי משה דבינו וסמי ידחו על ידי אלישע: ובשם שהפכת
את קללת בלעם הרשע מקללה לקך־כה כן תחפך כל חלומותי עלי
ועל כל ישראל לטובה ותשמרני ותחנני ותךצני: אמן:
ישא ישא ברכה מאת יג׳וצז־קה נואל'־־ ישעו: ומצא־חן ושכל־טוב כעיני אליה־ם
!אדם:
יי ין חננו לך קוינו היה זרעם לכמרים אף־ישועתנו עעת צרה:
פניו אל־תקתר פניך ממני כןום צר לי הטה־אלי אזנך כ;ום אקרא מהר ענני:
אליך אליך נשאתי את־עיני הישבי בשמים:
דש□ ושמו את־קזמי על־בני ישראל ואני אבךכם:
לך לך ין הגדלה והגבורה והתפארת ןהנצח וההוד קי־כל בשמים ובארץ לך ל
המכלכה והמתנשא לכל לךאש:
שלום : בורא ניב קזפתים קלים קלים לרחוק ולקרוב אמר ין וךפאתיו:
תפלת מוסף לשלש לרגלים
229
קהל: אדיר במרום שוכן
ב?בוךה אתה שלום
ןשטף שלום: יהי רצון
שתשים עלינו ; ועל כל
עטף בית ישראל חיים
וברכה למשמרת שלום:
כהני□: רבץ העולם עשינו מה שגזךת
עלינו אף אתה עשה עמנו כאשר
חשטחתנו: השקיפה ממעון קרשף
מן־השמים וברך את־עמף את־ישראל
ואת האז־מה אשר נתתה לנו כאשר
נשבעת לאבודנו ארץ זבת חלב וךבש:
שים שלום טובה וברכה חן וחקה ורחמים עלינו ועל כל ישראל
עמף: בךכנו אבינו ככלבו באחד באור פניך כי באור פניף נתת לנו
י: אליהינו תורת חיים ואחבת חקר ובךקה וברכה ורחמים וחיים
ושלום: וטוב בעיניך לבדך את עטף ישראל בכל עת ובכל שעה
בשלומך: ברוך אתה יז חטברך את עמו ישךאל בשלום:
יהיו לרצון אטרי־פי ןהגיון לבי לפניך יי צוךי חנאלי: עשה שלום
בקרומיו הוא לעשה:
קדיש תתקבל'ואין כאלהינו' עמי 143
230
תפלת מוסף לשלש לרגלים
תפילת טל
פותחים הארון
תחלי□"׳ אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך:
1 :־ 7 : 7 ־נ • : 7 * • ־•( : • 7 זרו 1
ברוך אתה י: אליהינו ואליהי אבותינו אליהי אקרהם אליה* יצחק
ואליהי :עקב האל הגדול הגבוי והנורא אל ;?ליון גומל חסדים
טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לקני קניהם למען
שמו קאחקה: מלך עוזר ומושיע ומגן:
קדעיתו אביעה חידות:
בעם זו בזו קטל להחדות:
טל גיא ודשאיה להחדות:
•• : 7 •דו 7 : ־ :־
דצים בצלו להחדות:
7 ־ : ־ : " 7
אות:לדות טל להגן לתולדות:
קרוך אתה י: מגן אקו־הם:
אתה גבוה לעולם אתי קח:ה מתים אתה רב להושיע: קכלכל חיים
קהקד ק ה: ה מתים ברחמים רבים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר
אסורים וקק:ם אמונתו לישני עפר: מי כמוך בעל גבורות ומי תמה
לך מלך ממית ומתר ומצמיח ישועה: ונאמן אתה להחיות מתים:
קרוך אתה י: קח:ה המתים:
תהומות הדום לךסיסו קסופים:
וקל גאות דשא לו נקספים:
טל זקרו גבורות מוסיפים:
חקוק קגישת מוספים:
טל להחיות בו בקוהי סעיפים:
תפלת מוסף לשלש לרגלים
231
אליה־נו ואליהי אבותינו:
תןלךצ 1 תאךצף: שיתנו שהכה טךיצף: רובךגן
טל
בטל:
ותירוש שהפךיצף: קומם עיר בה חפצך:
צור שבה טובה ומעטרת: פרי הארץ לגאון
טל
ולתפארת: עיר ששבה נותרת: שימה ב:ךך
שטל:
עטךת:
נופף על־ ארץ שרובה: ממגד שמים שבענו
טל
ברכה: להאיר מתוך חשכה: כבה אחריך
שטל:
משוכה:
:לבסיס צוף הרים: טעם שמאדך משחרים:
טל
שטל:
חנוניף חלץ ממסגרים: זמרה נבעים וקול ברים:
ושושע מלא אסמינו: חכעת תחדש :מינו: דוד
טל
שטל:
כערכך העמד שמנו: גן דוה שימנו:
בו חברך מזון: שמשמניבו אל יחי רזון: אימה
טל
שטל:
אשר חסעת כצאן: אנא ס?ק ל ה רצון:
שאתה הוא יי אליהינו משיב הרוח ומוריד הטל:
7 ־ 7 : 7 :*•••• ־ ־ 17 ־ * ־ 7
אמן:
לברכה ולא לקללה.
־: 77 : ־:׳ 7 7
אמן:
לשובע ולא לךזון.
אמן:
לחיים ולא למות.
סוגרים הארון
מלך ממית ומח:ה ומצמיח ישועה, ואין דומה לך: ברוך אתה י; מח:ה
המתים:
החזן ממשיך בקדושה עמי 217
232
תפלת מוסף לשלש לרגלים
^*־) תפילת גשם
פותחים הארון
תחלי□"׳ אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך:
1 :־ 7 : 7 ־נ * : 7 יי! • -•( : • 7 דו 1
ברוך אתה י; אליהינו ואליהי אבותינו אליה' א?ךהם אליהי י?חק
ואליהי לעקב האל הגדול הגבוי והנורא אל ;?ליון גומל חסדים
טובים וקונה חבל וזומר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען
שמו ?אח?ה: מלך עוזר ומושיע ומגן:
אף ?די אתת שם שר מטר. לחכביב ולחכנין להריק ולהקטר.
מים אבים בם גיא לכטר. לבל לעצרו בנשיון שטר.
קמוצים ?נון בם שואלי מטר:
ברוך אתה יל מגן אברהם:
אתה גבוה לעולם אדני קהלה מתים אתה רב להושיע: ??לכל חיים
בחסד ?חלה מתים ?רחמים רבים סומך נובלים ורופא חולים ומתיר
אסורים ו?קלם אמונתו לישני עפר: מי במוך בעל ?בורות ומי ךו?ה
לך מלך ממית ו?חלה ו?צמיח ישועה: ונאמן אתה להחיות מתים:
ברוך אתה יל ?חלה המתים:
ל?ריח לפלג ?פלג גשם. למרנג פני נשי ?צחות לשם.
מים לאדרך בנית ?דשם. לח־דע ?רעפם לנפוח' גשם.
לחחיות מזכירים ?בורות חגשים:
אליהינו ־אלה־ אבותינו:
מים
אים זכר נא לשואלי
?מים
?דית קח לררחיץ אלים
מים
?מול לשופכי שיח כלי
כמים
דרושלנעקד ושפך לב
תפלת מוסף לשלש לרגלים
233
מים
הזכר למפגיעים היום כנלי
המים
ודד פצל ברהטים בשקתות
מים
זכור לבעצרים היום עלי
מים
חבר דלה להשקות צאן
מים
טוב זכר לטובה מ:חליף קלי
מים
יום אשר נבקעו במטה
מים
כחת נדיבים מחוקקי באר
מים
למהנניף זכור בזכירת
המים
קנבכי שקעה בנסוך
מים
נהל בצךק פלאי:ך־ן
מים
שגב כמהים לקטר
מים
זגבור תאב ופץ מי:שקני
?מים
פקד פקידים ונפקדים
מים
צדקם בצדק נם מלאו ארבעה כדי
מים
רעם ונהלם על מבועי
מים
שכנם קהברות בית מוצא
מים
הדום מנהל עדניף
שאתה הוא י: אלהינו משיב הרוח ומוריד הגשם:
אמן:
לברכה ולא לקללה•
אמן:
לשובע ולא לרזון.
אמן:
לחיים ולא למות.
סוגרים הארון
מלך ממית ומה:ה ומומיה ישועה, ואין דוקה לך: ברוך אתה יי קה:ה
המתים:
החזן ממשיך בקדושה עמי 217
234
הושענות
הושענא:
7
למענך אליהינו הושענא: למענך בוךאבו הושענא:
למענך גואלנו הושענא: למענך דוךשבו הושענא:
ששי של
סוכות
חמישי של
סוכות
רביעי של
סוכות
שלישי של
סוכות
שני של
סוכות
ראשון של
סוכות
פדו תשרי
אום נצורה
אדמה
מארר
אבן שתיה
אום אני
חומה
א-ל
למושעות
אערוך שועי
יום שני
אדמה
מארר
אום נצורה
אבן שתיה
אום חומה
א־ל
למושעות
אערוך שועי
יום שלישי
אדמה
מארר
אבן שתיה
אום חומה
אום נצורה
א־ל
למושעות
אערוך שועי
יום חמישי
אדמה
מארר
אבן שתיה
אום חומה
א-ל
למושעות
אערוך שועי
אום נצורה
שבת
אערוך שועי: כבית שועי: גליתי בצום פשעי: ךרשרדף בו להושיעי:
הקשיבה לקול שועי: וקומה והושיעי: זכור ודחם מושיעי: חי כן
־שעשע , : טוב כאנק שעי: :חיש מושיעי: כלה מרשיעי: לבל עוד
תךשיעי: מהר אליה' ישעי: נצח להושיעי: שא נא עון רשעי: עבור
על פשעי: פנה נא להושיעי: צור צדיק מושיעי: קבל נא שועי: רומם
.קרן ישעי: שדי מושיעי: תופיע ותושיעי: הושענא:
ממליכים עם "אני והו"
אל למושעות: שארבע שבעות: גשים בשועת: דכקי ערך שועות:
הוגי שעשעות: וחידתם משתעשעת: זעקים להשעות: הכי ישועות:
מפולים בך שעות: יודעי בין שעות: כורע־־ בשועות: להבין
שמועות: מפיך נשמעות: נותן תשועות: קפורות משמעות: עדות
משמיעות: פועל ישועות: צדיק נושעות: קך:ת תשועות: דלש
תשואות: שלש שעות: תחיש לחשועות הושענא
ממליכים עם "אני והו"
הושענות
235
אם אני חומה: ברה כחמה: גולה וסודה: הקתה לתמר: ההרוגה
קליף: וגחשבת כצאן טבחה: זרדה בין מכעיסיה: חבוקה וךבוקה
בך: מ ועגת עלך: יחיךה לוחדך: כבושה בגולה: לומדת יראתך:
כךוטת לחי: כתובה למכים: סובלת סבלך: קדה סקרה: פדדת
טובןה: צאן קךשים: קהלות וקקב: ךשומים בשמך: שואגים :
המוכים קליף הושענא:
ממליכים עם "אני והו"
אבן שודה: בית הבחירה: גרן אךנן: זיביר המצנע: הר המוריה:
והר וראה: זבול תפאךתף: חבה דוד: טוב הלבנון: יפה נוף משוש
כל הארץ: כלילת ןפ י : לינת הצךק: מכון לשבתך: ברה שאבן: סכת
שלם: עלות שבטים: פנת יקרת: ציון המצינת: קךש הקדשים: רצוף
אחבר: שכיבת כבודך: תל תלפיות הושענא:
ממליכים עם "אני והו"
אדמה מאדר: בהמה מ משכלת: גרן מגזם: דגן מדלקת: הון
מקארה: ואכל מקהומה: זית מבשל: חטה מחגב: טךף מגובי: וקב
מולק: בהם מתולעת: לקש מאךבה: מגד מצלצל: נכש מבהלה:
שבע מסלקם: קךדים מדלות: פרות משדפון: צאן מצמיתות: קציר
מקללה: רב מרזון: שבלת מצבמון: תבואה מחסיל הושענא:
ממליכים עם"אני והו"
אני והו הושיעה נא:
:־ * 7 •ן 7 7
בהרשעת אלים בלוד עמך בצאתך לישע עמך כן הושע נא
כהושעת גוי ואלהים דרושים לישע אלהים כן הושע נא
:־ 7:1 : • : " 1 ־ :*.* * " 1 ־ 1
בהרשעת המון צבאות ועמם מלאכי צבאות כן הושע נא
בהרשעת זכים מבית צברים חנון בוךם מצבידים כן הושע נא
בהרשעת טבועים בצול גזרים יקרך עמם מקבירים כן הושע נא
236
הושענות
תהילים כח
מלכים א* ח
כהושעת כנה משוררת רושע לנוחה מצינת רושע כן הושע נא
: ־ 7:1 ־ 7 : '\\ ״ ־ 1 : 7 : ־•! 1 ־ *• 1 7
?הושק ת מאמי והוצאתי א־כם נקוב והוצאתי אתכם כן הושע נא
כהושעת סובבי מזבח עומסי ערבה להקיף מזבח כן הושע נא
: ־ 7:1 :־ ״ * ! • י 1 ־ :••:־ 7 7 : ־ •׳ י * 5 ~| ־ " 1 ־ 7
?הושק ת פלאי ארון ?הפשע צער ?לשת בקרון אף ןנושע כן הושע נא
כהושעת קהלות בבלה שלחת רחום למענם שלחת כן הושע נא
: ־ 7:1 :׳• 7 ••• 1 7 •־ 7:1 ־ : ־ :־ 7 \ ־ : 7 ״ 1 ־ 7
כהושעת שבות שבטי יעקב תשוב ותשיב שבות אהלי יעקב והושיעה נא:
כהושעת שומרי מצוות וחוכי ישועות אל למושעות והושיעה נא:
:־ 7:1 : •׳ * : : ״ : : 7 :* 7 7
אני והו הושיעה בא:
:־ • 7 ״! 7 ד
הושיעה את־עמף וברך את־נחלתף ורעם ונשאם עד־העולם: רהיו
ך?רי אלה אשר התחננתי לפני ל קרבים אל־יי אליהינו יומם ולילה
לקשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל ךבר־ילם ?יומו: למען דעת
כל־עמי הארץ כי יי הוא האליהים אין קוד:
הושמת לשבת
אום נצורה כבבת: בועת ?ךת נפש ?שיבת: ■־ומרת הלכות שבת:
דורשת משאת שבת: הקובעת אלפים תחום שבת: ו?שיבת רנל
מש? ת: ז כ י ר ושמור מקימת בשבת: חשה למהר ביאת שבת: טורחת
כל מששה לשבת: יושבת ומ?תנת עד ?לות שבת: כבוד וקנג קוךאה
לשבת: לבוש ו?סות ?הלפת בשבת: מאכל ומשתה ?כינה לשבת:
נעם ?גדים מ:ע?ת לשבת: ?עדות שלש ?קי?ת בשבת: על שתי
ככרות בוצעת בשבת: פורטת ארבע ךשיות בשבת: צווי הךלקת
נר מךלקת בשבת: קדוש היום ?ק־שת בשבת: רנן שבע ?פללת
בשבת: ש?עה בדת קוךאה בשבת: תנחילנה ליום שכלו שבת
הושענא:
אני והו הושיעה נא:
:־ * 7 ין 7 7
הושענות
237
?הושקת אב המון הקזליך עליך יהב בעדו רן־ת ומלכתו מלהב כדדנ:
כהושעת גזעו מסר יחידתו לשלח דברת להודו ידך אל תשלח כה״נ:
?חושקת הנאבק עם מלאך קדיש ועיר ומלטתו משטם שעיר כן הושענא:
כהושעת זרעו בבאם על העיר בטח חרדת צרימו בנסעם והלכו לבטח
: ־ 7:1 ־: : 7 ־ 7 ־ *.* 1 ־ 7 ־ 1 : 7 7 ••| : 7:7 : 7 : 7 עו ־
כה״נ:
?חושקת ?הורים ממ?ךיכמו ?מלבן ־רדו ב? צול ת כמו אבן כן הושקנא:
כהושעת כליל כנתעלמה בגמא צורתו לויתו אל חיק הורתו כן הושענא:
כהושעת מצנף בד כנתעבר נאמן חל בעדו ונתגבר כן הושענא:
?חושקת סגר ?יד יקובי ?נב חגתי עזרו אבישי ויך את־הפלשתי כה״נ:
כהושעת פקיד כנד שבע ממעונו צפית לישעו ושובבתו למלונו כן הושענא:
: ־ 77:1 •' : 7 ע 1 ־ • : •• 71 :•: : ־ : ־ : *• 1 ־ : 7
כהושעת קצב פר ושעתו למעלה רשפתו האש וגם המים אשר בתעלה
: ־ 77:1 ׳־ 7 : ־ : :־ 7:1 : ־ 7 " : ־ ־ ־ 1 * :־ *.* ־: 7 7
ט־דנ:
כהושעת שוע לך כי מת הילד תשב רוחו אליו ויהם בשר הילד כדדנ:
כהושעת שומרי מצוות וחוכי ישועות. אל למושעות והושיעה נא:
:־ 7:1 : ״ * : : •* : : 7 :* 7 7
הושיעה ארדעמף וברך את־נחלתף ורעם ונשאם עד־העולם:
תהלים כח
אני והו הושיעה נא:
:־ * 7 •ן 7 7
רהיו ךברי אלה אשר התחננתי לפני ל קרבים אל־־־ אליהיבו יומם
ולילה לקשות משפט עבדו ומשפט עמו ישךאל ךבר־ילם ביומו: למען
דעת כל־עמי הארץ כי יי הוא האליהים אין קוד:
ביום טוב ושבת חול המועד אומרים קדיש תתקבל עמי 143
בחול המועד (שלא בשבת) אומרים קדיש תתקבל עמי 51
238
הושענות
תה׳דים פט
תהילים פט
הושענות להושענא דבא
הושענא:
7
למע?ך אליהיבו הושעבא: למעבך בוךאבו הושעבא:
למענך גואלנו הושעבא: למע?ף דורשנו הושעבא:
למען :^מתך: למען קךיתך: למען גךלך ותפאךתך: למען דתך:
למען הוךך: למען ועודך: למען זסרך: למען חסדך: למען טובך:
למען יחוךך: למען קבודך: למען למודך: למען מלכותך: למען
ב^חך: למען סודך: למען עזך: למען פארך: למען צךקתך: למען
קדשתך: למען רחמיך הרבים: למען שכיבתך: למען חחלתך:
הושעבא:
עולם חסד יבנה:
אערוך שועי: בב־ת שועי: גליתי בצום ?*סע־: ךרשתיף בו להושיעי:
הקשיבה לקול שועי: וקומה והושיעי: זכור ורחם מושיעי: חי כן
חשעשעי: טוב ?אבק שעי: וחיש מושיעי: כלה מךשיעי: לבל עוד
תךשיעי: מחי אלח־ ישעי: בצח להושיעי: שא בא ערן חשעי: עבור
על ?שעי: פנה בא להושיעי: צור צךיק מושיעי: קבל בא שועי: רומם
.קרן ישעי: שדי מושיעי: תופיע ותושיעי: הושעבא:
לך זרוע עם־גבורה תעז יךף תרום ימינך:
אדון המושיע: בלתף אין להושיע: גבוה ורב להושיע: דלותי ולי
יהושיע: האל המושיע: ומציל ומושיע: זועקיף תושיע: חוכיף הושיע:
שלאיף תשביע: יבול לחשפיע: כל שיח תךשא ותושיע: לגיא בל
תךשיע: ?גדים תקתיק ותושיע: בשיאים להסיע: שעיךים להניע:
ענבים מלחקביע: פותח :ד ומשביע: צמאיף תשביע: קוראיף תושיע:
ךחומיף תושיע: שוחר־יף הושיע: קמימיף תושיע: הושעבא:
הושענות
239
תתן אמת לועלב הקד לאברהם: מיכה ז
אם אבי חומה: ברה כחמה: גולה וסודה: דמתה לתמר: ההרוגה
עליך: ונחשקת כצאן טבחה: זרויה בין מבכיסיה: חבוקה וךבוקה
בך: טוענת עלך: יחיךה לוחדך: כבושה בגולה: לומךת יראתך:
מחטת לחי: נתונה למכים: סובלת סבלך: כנוה סכרה: פדדת
טובוה: צאן קךשים: קהלות וכקב: ךשומים בשמך: שואגים הושענא:
הושענא חמוכים עליך הושענא:
בכמות בימינך נצח 1 תהלים טז
אדם ובחמה: בשר וךוח ובשמה: גיד ועצם וקרמה: ךמות וצלם
ורקמה: הוד להבל דמה: ונמשל כבהמות נךמה: זיו ותאר וקומה:
הדוש פך אדמה: טיעת כצי בשמה: יקבים וקמה: כרמים ושקמה:
לתבל הקסומה: מקרות כז לסכמה: נשוה לקימה: שיחים לקוקמה:
כךנים לעקמה: כרחים להכצימה: כמהים לגקמה: קרים לזךמה:
רביבים לשלמה: שתוה לרוממה: הושענא: חלווה על כלימה
הושענא:
י ז ; אדנינו מה־אדיר שמר בכל־הארץ אשר קבה ה 1 ךך תהל , □ ח
כל־השמים:
למכן איתן הנזרק כלהב אש: למכן בן הנעקד כל כצים ואש: למען
גבוה הנאבק כם שר אש: למכן ךגלים הנחית בענן ןאור אש: למכן
הכלה למרום ונתעלה כמלאכי אש: למכן ןהוא לך כסגן באראלי
אש: למען זבד דברות הנתונות מאש למען חפוי יריעות וענן אש:
למען טקס הר ורךת עליו באש: למען ידידות אקר אהבת מקמי אש:
למען כמה עד שקעה האש למען לקח מחתת אש: וחסיר חרון אש:
למען מקנא קנאה ?דולה באש למען נף ודו דרדו אבני אש: למען
שם טלה חלב כליל אש: למען עמד ם?ח ונחרצה באש: למען פלל
240
הושענות
בעזרה דרז־ה האש: למען ציר עלה ובסעלה ברכב וסוסי אש: למען
קדושים משלבים באש: למען רבו דסבן חז ןנחדי אש: למען שבמות
עיחף השרופה באש: למען תולדות אלפי יהודה תשים בכיור אש:
הושענא:
תהילים קמה
צדיק ך בכל־ך־רכיו והסיר סכל־מעשיו:
תתננו לשם ולתחלה. תשיתנו אל־ההבל ואל־חנחלה. תרוקמבו
למעלה למעלה* תקבצנו לבית התפילה. תציבבו בעץ על פלגי
מים שתולה. תפדנו מכל נגע ומחלה. תעברנו סאקבה סלולה.
תשמחנו בבית התפלה* תנהלנו על מי בנוחות סלה* תמלאנו חסמה
ושבלה* תלבישנו עז וגדלה* תסתירנו בכתר בלולה* תזשרנו בארה
סלולה* תטענו בישר בסלה* תחננו ברחמים ובחבלה* ת־ב־רנו
במי זאת עלה. תושיענו לקץ הגאלה* תהך־רנו בזיו חמלה* תךבי.נןןנו
באזור חתלה* תגדלנו בזד הגדולה. תביאהו לביחף בקנה וצהלה.
תאמצנו ברוח והצלה* תאדרבו באבן תלולה* תלבבנו בבנזן עיךף
ככתחלה. תעוררנו לציון בשבלולה. תזכנו בנבנתה העיר על תלה.
תךביצנו בששון וגילה. הושענא תח־קנו אליחי זעקב סלה הושענא:
דח״.איכ" לד יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח והדזוד כי־כל בשמים
: : 7 ־ 7 : ־ : 7 > :־•:••••.• : ־••|_־ : ־ •| ^ ־ 7 ־ 1 _*
ובארץ לך יי הבבלכה והבתנשא לכל לראש:
זכר׳ח■! והזה יז לבל־ על כל הארץ. ביום ההוא ידדה יז אחד ושמו אחד:
ובתורתך כתוב לאבר:
דברים 1 שבע ישראל יי אלחינו יי אחד:
: ־^ * : 7 ־'^ : 7 ; " 1 : 7 ; /• 17
ברוך שם בבוד מלכותו לעולם ועד:
בהושעת אלים בלוד עמך בצאתך לישע עמך
בהושע־ גוי ואליהים ךרושים לישע אלהים
כהושעת המון צבאות ועמם מלאכי צבאות
: ־ 7 : 1 :־ 7:1 : * 7 ־::־** : 7
כהושעת זכים מבית עבדים חנון בידם מעבידים
: ־ 7 : 1 ־• • :־ 7 * ־ 7:1 7 ־ :־ * •
כן הושענא
כן הושענא
כן הושענא
כן הושענא
הושענות
241
כהושעת ?בוקים ?צול ?זרים יקרך עמם מקבירים כן הושענא
כהושעת כנה משוררת ויושע לגוחה מצינת ויושע כן הושענא
: ־ 7:1 ־ 7 : •••ו *.* ־ 1 : 7 5 ־ * 11 ־ " 1 7
?הושק ת מאמר והוצאתי אקכב נקוב והוצאתי איזכב כן הושענא
כהושעת סובבי מזבח עומסי ערבה להקיף מזבח כן הושענא
: ־ 7:1 : " * : " 1 ־ : " :־ 7 7 * 5 ~| ־ " 1 ־ 7
?הושק ת פלאי ארון ?ה?שע צער ?לשת בקרון אף ונושע כן הושענא
כהושעת קהלות בבלה שלחת רחום למענם שלחת כן הושענא
: ־ 7 : 1 :'* 7 *.* 1 7 •־ 7 : 1 ־ : ־ :־ 7 ..' ־ : 7 " 1 ־ 7
כהושעת שבות שבטי יעקב תשוב ותשיב שבות אהלי יעקב והושיעה נא
! ־ 7:1 : •:״־:־י 7 : 7 • : 7 : 7 *• ־ :־ י : 7 7
כהושעת שומרי מצוות וחוכי ישועות אל למושעות והושיעה נא
:־ 7:1 : ״ • : : •־ : : 7 :• 7 7
ש״ ץ : אני והו הושיעה בא:
:־ ׳ 7 * 1 7 7
קהלוש״ץ: אבא הושיעה בא:
7 7 • 1 7 7
אנא אזרן חין ?אבי י?קך ?ערב־ נחל לשקשקך והושיקה נא
אנא גאול כנת נטעה דומה בטאטאך והושיעה נא
77 : - •: 17 7 :־:: 17 :* 1 77
אנא הבט ל?ףית טבקך ומסש?י ארץ בהטביקך והושיקה נא
אנא זכר־לנו אב ידעך חסדך למו בהודיעה והושיעה נא
7:77 17 7 : 177 ־:: 1 17 :* 17 :* 1 77
אנא טהורי לב בהפליאך יודע כי הוא פלאך והושיעה נא
77 :•••' :־:* 17 * 7 ־ • *: 17 : * 1 77
אנא כביר ?ח תן־לנו ישעך לאבותינו כהשבעך והושיעה נא
77 ־ * 1 ־ *.* 1 17 •: 17 ־:־••! :* 17:7 : * 1 7 7
אנא מלא משאלות עם משועך נעקד כמו בהר מור כמו ש־ועך והושיעה נא
77 ־ ״ * : :־ ־ : ־ : 7 1 •.•:*.• 7 ׳ : : ־ : *: 17 : * 1 7 7
אנא סגב אשלי נטעך עריצים בהניעך והושיעה נא
7 7 ־ •••.*:•••: 7 1 7 •* ־:־• 17 : * 1 7 7
אנא פתח לנו אוצרות רבעך ציה מהם בהרביעך והושיעה נא
77 :־ 17 : : 17 ־ 7 ״ *.* :־:• 17 : * 1 7 7
אנא קוךאיך ארץ ?רוקקך ךקם ?טוב מ רעך והושיעה נא
אנא שעריך תעל ממשואך תל תלפיות בהשיאך והושיעה נא
77 : 7 *.• 1 1 ־ 1 ־ * : 17 •* ־ : * :־* 17 : * 1 7 7
קהלוש״ץ: אבא אל בא הושעבא והושיעה בא:
' 77 *• 7 ־: 7 : * 1 7 7
אל נא תעינו כשה אובד שמנו מספרך אל תאבד הושענא והושיעה נא
7 7 * 1 : *.* ׳• : *• 1 • * : : 1 ־ : ־ ״ ־ : 7 : * 1 7 7
אל נא רעה ארדצאן ההרגה קצופה ועליך הרוגה הושענא והושיעה נא
7 : •־ *.* 1 ־ :־ ״ 7 !' 7 : 7 *.* 1 1 :־ 7 ־ : 7 : * 1 7 7
אל נא צא?ך וצאן מךקיתך ?קל?ך ■רק־תך הושקנא והושיקה נא
אל נא עניי הצאן שיחם ענה בעת רצון הושענא והושיעה נא
7 :־•••־ 1 ־ 7 :־ , *:•• 7 1 ־ : 7 : * 1 7 7
אל נא נוקזאי לך קין מקקוממיהם יקיו ?אין הושקנא והושיקה נא
אל נא למנ??י לך מים ?ממע־נ־ הישוקה ־?אבו ן מים הושקנא והושיקה נא
242
הושענות
אל נא:עלו לציון מושיעים ?!פולים כך ובשעך נושעים הושענא והושיעה
נא:
7
אל נא חמוץ בגרים זעום לנער כל־בוגדים הושענא והושיעה נא:
אל נא וזכור תזכור הנכורי בלתה וכור הושענא והושיעה נא:
•• 7:7 • : ־ : •• : זרו ע 1 7 ־ : 7 : • 1 7 7
אל נא דורשיך בענפי ערבות געים שעה מערבות הושענא והושיעה נא:
אל נא ברך בעטור שנה אמרי בפלולי שעה נא הושענא והושיעה נא:
7 7 ״ 1 5 * 7 7 !־ 7 ־ : * * : ״ 7 ־ : 7 : * 1 7 7
קהלוש״ץ: אבא אל נא הושענא והושיעה בא אבינו אתה:
7 7 ״ 7 ־ : 7 : * 1 7 7 7 * 1 ־ 1 7
למען תמים עדורותיו הנעלט ערב צךקותיו מצל משטף קבוא מבול מים
לאם אני חומה הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען שלם בכל־מעשים
: :־ * 7 ־ : 7 : * 71 7 7 • 1 ־ 71 :־ 1 ־ 71 *• : 7 ־ :־ ־
המנסה בעשרה נסים כשר מלאכים נם יקה נא מעט מים לברה כחמה
־:..•*.* ־:־ 77 * * : 7 ־ : 7 • 7 % ־׳ 7 : ־ ־ 1 * : 7 7 ־ ־ 7
הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען רך ויחיה נחנט למאה זעק איה
־ : 7 : * 1 7 7 7 * 1 ־ 1 7 : ־ 1 ־ 1 ־ 1 : 7 • •.*:•••־ : *• 7 7 ־ י ־ "
השה לעלה בשרוהו עבדיו מצאנו מים לגלה וסורה הושענא והושיעה נא
־ *.* : 7 * : 1 :־ 7 7 7 17 ־ 1 * : 7 : 7 ־ : 7 : * 1 7 7
אעינו אתה: למען קדם קזאת ערכה הנקזטם ולשעך חכה קידום כמקלות
בשקתות המים להמתה לתמר הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען צדק
: • :־׳ ־ ־ 1 * : 7:7 : 77 ־ : 7 : * 71 7 7 • 1 ־ 71 :־־ 71 ־׳
היות לך לכהן כחתן עאר יכהן ענעה עמסה עמי עריבת מים לההר הטוב
הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען פאר היות גביר לאחיו יהודה אשר
־ : 7 : * 71 7 7 ' 1 ־ 71 :־ 1 ־ 1 ־ :*.* : * : •#* 7 : 7 :־ *.*
גבר באחיו מספר רבע מדליו יזל מים לוא לנו כי אם למענך הושענא
7 ־ :••• 7 *:־ 1 ־ ' 7:7 •־ ־ 1 • 17 • • :־־: 1 ־: 7
והושיעה נא אעינו אתה: למען ענו מכל ונאמן אשר עצךקו כלכל המן
משוך לגואל ומשרי ממים לזאת הנשקפה הושענא והושיעה נא אבינו אתה:
7 1 : ״ 7 * ־ 1 * : ־ * : 7 ׳ 7 ־ : 7 : * 1 7 7 7 * 1 ־ 1 7
למען שעתו כמלאכי ערומים הלובש אורים ותמים עצרה לבוא במקדש
בקדוש ידים ורגלים ורחיצת מים לחולת אהבה הושענא והושיעה נא אבינו
: •י 7 ־ 1 * ! ־ : ־ 1 י : •ו ־ ־ 1 • : ־ ־ :־ 7 ־ : 7 : * 1 7 7 7 •ו
אתה: למען נביאה מחולת מחנים לכמהי לב הושמה עינים לרגלה רצה
עלות ורדת באר מים לטובו אהליו הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען
:־ 7 ע 1 *.* : ״ ־ 1 * : 1 7 7 ־ : 7 : * 1 7 7 7 • 1 ־ 1 7 : ־ 1 ־ 1
משרת לא מש מאהל ורוח הקדש עליו אהל בעברו בירדן נכרתו המים
: 7 •* 7 •• 1 *.* : ־ 1 ׳ *.* 7 7 * ״ : 7 : ־ ־ : •• 1 • : : ־ ־ 1 •
ליפה וברה הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען למד ראות לטובה
: 77 77 ־: 7 : * 1 7 7 7 * 1 ־ 1 7 :־ 1 ־ 1 *־ : : 7
אות זעק איה נפלאות מצה טל מגזה מלא הספל מים לכלת לבנון הושענא
7 ־ ׳ ־ " • : 7 ־ 7 ־ * * 7 : ־ •• 1 *.* ־ 1 * : ־ ־ : 7 1 ־ : 7
והושיעה נא אבינו אתה: למען כלולי עשות מלחמתך אשר בידם תתה
: * 71 7 7 * 1 ־ 71 :־ 1 ־ 1 : ״ :־ •:־:•.* 11 :־ *.* : 7 7 ־ 1 7
ישועתך צרופי מגוי בלקקם בידם מים ללא בגדו בך הושענא והושיעה
: 7 י .*| 1 : ~ * ! 7 7 ' : 7 7 ־ 1 * : 7 : 17 ־ : 7 : * 1 7
נא אבינו אתה: למען יחיד צוררים דש אשר מרחם לנזיר הקדש ממכתש
7 7 • 1 ־ 71 :־ 1 ־ 71 • : • 7 :־ ••• •• זרו ••• : 7 • \ :'ז • ־ : ••
הושענות
243
לחי הבקקת לו מים למען שם קן־שך הושקנא והושיעה נא אבינו אתה:
למען טוב הולך וגדל מקקשות לב עדה חדל ק׳שוב עם מחקא צו קזאב
מים לנאוה כירושלם הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען חיך מכרכר
־ 1 * : 7 7 1 7 17 1 ־ : 7 : * 71 7 7 * 1 ־ 71 :־ 1 ־ 1 ־ 17 : ־ "
בשיר המלמד תורה בכל כלי שיר מנסך לפניו כתאב שתות מים לשמו
! • ־ ! ־ ״ 7 : 7 : *• • : ־ ״ 1 : 7 7 : 7 ־ : ־ 1 • : 17
בך סברם הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען זך עלה בסערה המקנא
: 1 •: 7 ־: 7 : * 1 7 7 7 * 1 ־ 1 7 :־ 1 ־ 171 77 ־: 77 ־:־'•*
ומשיב עברה לפלולר ירדה אש ולחכה עפר ומים לעיניה ברכות הושענא
״ * *.* : 7 ! • 7 : 7 ״ : * :־ 7 7 7 ־ 1 * :••*.• 1 7 :•• ־ : 7
והושיעה נא אבינו אתה: למען ושרת באמת לרבו פי שנים ברוחו נאצל בו
בקחתו מנגן נתמלאו גבים מים לפצו מי כמכה הושענא והושיעה נא אבינו
: ־' : : ־ .. ן . : ־ : ״ * ־ 1 * : 7 * 17 7 ־ : 7 : * 1 7 7 7 •ו
אתה: למען הךהר קשות ךצונך המקריז קשובה לצאנך אז קבא קחרף
סתם עינות מים לציון מכלל יפי הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען
7 ־ •־ ־ 1 * : • 1 • : ־ 1 • ־ : 7 : * 1 7 7 7 * 1 ־ 1 7 : ־ 1 ־ 1
דרשוך בתוך הגולה וסודך למו נגלה בלי להתגאל דרשו זרעונים ומים
: 117 : 1 ־ 7 : : 1 17 * : 7 : * : * : 7 ״ 7 : ••: * ־ 1 •
לקוראיך בצר הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען גמר חכמה ובינה
:׳:•.* 11 ־ 7 ־ : 7 : * 71 7 7 * 1 ־ 71 :־ 1 ־ 71 ־ 7:7 7
סופר מהיר מפלש אמנה מחכמנו אמרים המשולים ברחבי מים לרבתי עם
7 * : ־ ״ :־ 7 7 : ־ : •* 1 :־ 7 * ־ : * :־:־*• ־ 1 * : ־ 17 * 7
הושענא והושיעה נא אבינו אתה: למען באי לך היום בכל לב שופכים לך
־ : 7 : * 71 7 7 * 1 ־ 71 :־ 1 ־ 71 " : 1 ־ : 7 •• : * : 1
שיח קלא לב ולב שואלים מקך עוז מקרות מים לשוך־יך ברס הושקנא
והושיעה נא אבינו אתה: למען אוקרי י?דל קזמך והם נלזלקך ועמך קמאים
לישעך כארץ עיפה למים לתרת למו מנוחה הושענא והושיעה נא אבינו
: *.•::־ 1 : *.* 1 *.* | :־ ~ 7 ־ ־ 1 * : ־ 1 : 7 17 : 7 ־ : 7 : * 1 7 7 7 •ו
אתה:
־ 1 7
קהלוש״ץ: הושענא אל נא אנא הושיעה נא: הושענא סלח נא
־: 7 ״ 7 77 • 1 7 7 ־: 7 :־ 7
והצליחה נא והושיענו אל מעז-נר:
: ־ : • 7 7 : " 1 •• 7 ..• " 1
והושיעה נא
: * 1 7 7
תקנה אמונים שוקכים לך לב כמים
והצליחה נא
: ־ : * 7 7
למען בא באש ובמים
והושיענו אל מעזנו
גזר ונם יקה נא מעט מים
7 ־ : 7 \ ־׳ 7 : ־ ־ 1 •
והושיעה נא
: * 1 7 7
תענה דגלים גזו גזרי מים
־:־*.* : 7 * 17 * : •* ־ 1 •
והצליחה נא
: ־ : * 7 7
למען הנעקד קשער השמים
והושיענו אל מעזנו
ושב וחפר בארת המים
: 7 : 7 ־ : •• ־ ־ 1 •
והושיעה נא
: * 1 7 7
תקנה זכים חונים קלי מים
והצליחה נא
: ־ : * 7 7
למען חלק קפצל מקלות בשקתות המים
והושיענו אל מעזנו
טען ןגל אבן מקאר מים
244
הושענות
תענה ידידים נוהלי ז־ת ?שולת מים
למען כרו ?משענותם מים
להכין למו ולצאצאימו מים
: 7 • 1 17 : ••• :••• 7 - 1 ־ 1 •
תענה מתחננים ??ישימון עלי מים
למען נאמן בית מספיק לעם מים
סלע הך וחובו מים
תענה עונים עלי ?אר מים
למען פקר ?מי מריבת מים
?מאים להשקותם מים
תכגבה קדושים ?נסכים לך מים
והושיעה נא
5 * 1 7 7
והצליחה נא
: ־ : • 7 7
והושיענו אל מעזנו
: * ••ו *• 7 \ ~|
והושיעה נא
: * 1 7 7
והצליחה נא
: ־ : * 7 7
והושיענו אל מעזנו
: * ••| •־ 7 \ ••ן
והושיעה נא
5 * 1 7 7
והצליחה נא
: ־ : * 7 7
והושיענו אל מעזנו
והושיעה נא
5 * 1 7 7
למען ראש משוך־דים ?תאב קנתרת מים
שב ונסך לך מים
תענה שואלים ?רביע אשלי מים
למען תל תלפיות מוצא מים
ת?תח ארץותךעיף שמים
והצליחה נא
: ־ : * 7 7
והושיענו אל מעזנו
: * ••| •־ 7 \ ••|
והושיעה נא
5 * 1 7 7
והצליחה נא
: ־ 5 * 7 7
והושיענו אל מעזנו
: * ••| •־ 7 .% ••ו
קהל וש״ץ: דחם־בא קהל עדת ישרון ?לח ומחל עובם והושיענו אליה•
אז כעיני עברים אל יה ארונים באנו לפניך נרונים והושיענו אליהי ישענו:
7 : •• •• :־ 7 • •••־:־• 17 : 7 ••• 1 1 : * : •• 1 :••• •• * : ••|
גאה ארוני הארונים נתגרו בנו מהנים השונו ובעלונו זולתך ארונים והושיענו
־ 7 :־ 7 :־ * • : 17 17 : 7 * 17 : 17 1:7 :־ * : ••|
אליה־ ישענו: הן גשנו היום ?תחנון עריך רחום וחנון ־ספרנונפלאותיך
בשנון והושיענו אליהי ישענו: זבת חלב ודבש נא אל תיבש חשרת מים
באביה תחבש והושיענו אליהי ישענו: טענו בשמנה ביר שבעה ושמונה ישר
: * •.* 1 7 •#* : 7 : *• 1 :••• •* * : •־ 1 : *• 1 * : *• 7 : ־ * : 7 : 7 7 7
צדיק אל אמונה והושיענו אליהי ישענו: כרת ברית לארץ עד כל ימי הארץ
לבלתי ?רץ ?ה פרץ והושיענו אליה־ ישענו: מתהןנים עלי מים כעך?ים
על י?לי מים נא זכר לנד נסוך המים והושיענו אליה־ ישענו: שיחים ?דרך
מטעתם עומסים בשועתם ענם בקול פגיעתם והושיענו אליהי ישענו: פועל
ישועות ?נה לפלולם שעות צדקם אל למושעות והושיענו אליה־ ישענו: קול
חןשם תשע ת?תח ארץ ויפרו ישע רב להושיע ולא חפץ רשע והושיענו
הושענות
245
אליה־ יקזענו: שערי שמים ?תה ואוצך־ך הטוב לנו ת?תח תושיענו : וריב אל
המתה והושיענו אליה־ ישענו:
הש״ץוא״כ ר הקהל: קול קזבשר קבשר !אומר:
אמץ ושעף בא קול דודי רנה זה בא מבשר ואומר: קול בא ?רבבות בתים
לעמוד על הר הזיתים מכשר ואומר: קול גישתו בשופר לרקע תרתיו הר
יבקע מבשר ואומר: קול דפק והציץ וזרה ומש הצי ההר ממזרה מבשר
ואומר: קול הקים מלול נאמו ובא הוא ונבל קדושיו עמי מכשר : ואומר:
קול ולכל באי העולם בת קול ישמע בעולם מבשר ואומר: קול זרע עמוסי
רחמו נולדו כילד ממעי אמו מבשר ואומר: קול הלה וילדה מי זאת מי שמע
כזאת מבשר ואומר: קול טהור פעל כל אלה ומי ראה כאלה מבשר ואומר:
קול ישע חמן הורד הקהל ארץ קיום אהד מכשר ואומר: קול כביר רום
ותהת אם יולד גוי פעם אהת מבשר ואומר: קול לעת יגאל עמו נאור והיה
לעת ערב ירוה אור מכשר ואומר: קול מושיעים יכנלו להר ציון כי הלה
גם ־לדה ציון מ?שר ואומר: קול נשמע סכל גבולך רךהיבי מקום אהלך
?בשח ואומר: קול שימי עד דמשק מקזקנותיך קבלי בניך ובנותיך מכשר
ואומר: קול עלז־ חבצלת השרון כי קמו ישני הברון קבשד ואומר: קול פנו
אל י והושעו היום אם סקולי תקזמעו מ^ ר ואומר: קול צמה איש צמה קזמו
הוא ךוד סעסמו ואומר: קול קומו ? פי; ש' ??ר ד?! יצו ורננו שוקני
עפר מבשר ואומר: קול רבתי עם בהמליכו מגדול ישועות מלכו מבשר
ואומר: קול שם קך־נה לראביד עשה הקד למ׳שיהו לךוד מבעוד : ואומר:
קול תנה ישועות לעם עולם לדוד ולזרעו עד עולם מבשר ואומר:
ג׳ פעמי□ קול קזבשר קזבשר !אומר:
הושיעה את־עמך וברך את־נחלתף ורעם ונשאם עד־העולם: רהל תהל , □כח
ךברי אלה אשר התחננתי לפני ל קרבים אל־יי אליה־בו יומם ולילה
לקשות משפט עקדו ומשפט עמו ישךאל ךבר־ילם קיומו: למען דעת
כל־עמי הארץ כי יי הוא האליהים אין עוד:
אומרים קדיש תתקבל עמי 51
246
דברים ד
תהחים פו
תהחים קלו
ד״הי א' טז
מלכים א* ח
שמות טו
תהחים קד
תהחים קיג
תהחים י, צג,
שמות טו
תהחים כט
דברים 1
במדבר י
תהלים קלב
ישעיה מב
ישעיה ב
הקפות לשמחת תורה
הש״ץ בקול רם עם הקהל בקול נמוך:
אתה הראת לדעת כי יי הוא האליהים אין עוד מלבדו:
אין־כמוף באליהים אתי ואין כמעשיך:
לעשה בפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו:
: ־•> ׳ : 7 1 _ : 1 _ 5 ־ .י. : 17 _ ־ : 1
ואמרו הושיענו אליהי ישלנו!ל!בצנו והצילנו מן־הגדם להתת לשם
קךלך להשתבח בסהלתף:
יהי יי אלהינו עמנו כאשר היה עם־אבתינו אל־יעזבבו ואל־יששנו:
מי־כמכה באלם ל מי כמכה ?אדר בקךש בורא תהלית עשה פלא:
יהי כבוד יי לעולם ישמח יי במעשיו:
: *> : |_ : 17 - : 17 * 1 ־ : ־^ : 17 - : ־ :־ 17
יהי שם יי מברך מעתה ועד־עולם:
: *> •*|_ : 17 - : 17 * 11 ־' ־ 7 : ־ 17
־;מלך. ל; מלך, יי ימליך עלם ועד:
יי עז לעמו לתן יי יברך את־עמו בשלום:
ויהיו בא אמרינו לרצון לפני אתן כל:
פותח הארון. הש״ץ וא״כ הקהל:
שמע ישראל יי אליהינו יי אחד:
: ־ 1 ״ : 7 ! 7 ^ " 1 : 17 *.״ 17
הש״ץיחדעם הקהל:
ויהי בבסע הארן דאמר משה קומה יי ולפצו איליך ולנסו משנאיך
מפניך:
קומה יל למוחתף אתה וארן עזף:
כהניף ילבשו־צדק וחסיךיף לרבנו:
בעבור דוד עסדף אל־תשב פני משיחך:
ל; חפץ למען צךקו לגדיל תורה ולאתר:
כי מציון תצא תורה וךבר־ל; מיךושלם:
ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדשתו:
הקפות לשמחת תורה
247
ש״ץ: גדלו ליי ־ אתי ובחממה שמו ־ יחדו:
י 1 ־: 1 _ ־ 1 : 17 - * : 1 5 ־ 7 ^ : 1 _ ־ : 17
קהל רק בשחרית:
חממו י^אלהינחהשתחוו להדם דגליו קחש הוא: חממו " אלהייבו
!השתחוו להר ק!ךשו כי־קןחש יי אלהיבו: ואמר ביום החרא הבה
אליהיבו זה קויבו לו ויושיעבו זה יי קויבו לו בגילה ובשב הה בישועתו:
מקיפים את הבימה שלוש פעמים עם הסיפר׳ תורה לפני מביאים לשולחן ושירים:
אבא יי הושיעה בא
7 17 _ 7 1 ( 17 * 1
אבא י: הבליחה בא:
אבא יי עגבבר ביום קךאבו:
אליהי הרוחות הושיעה בא:
בוהן לבבות הבליחה בא:
גואל חזק נגבבר ביום קראבו:
תהלים לד
תהלים צט
ישעיה כה
תהלים קיח
על הכל עמי 126
248
יזכור ד^'
ביום אחרון של החג אומרים"יזכור". יש קהילות שאומרים ׳זקור רק בימים מראים:
יזכור אליהים בשמת אבי מורי \זקבי \אחי \בבי \ככלי (פב־־פ) שהלך
לעולמו, בכבוד שאבי אתן כדקה (כלי בדר) כךקה בכדו. בשכר
זה קהי בכשו כרודה בכדור החיים כם בשמות אכךהם יכחק רעקב,
שרה רכקה רחל ולאה. וכם שער כריקים וכךקביות שכבן כדן.
ובאמר אמן:
יזכור אליהים בשמת אמי מורתי \זקבתי \אחותי \כתי \אשתי (פב־־פ)
שהלכה לעולמה, ככבוד שאבי אתן(כלי נד־ר) כדקה בכדה. בשכר
זה קהי בכשה כהורה בכרוה החיים כם בשמות אכךהם יכחק רעקב,
שרה רכקה רחל ולאה, וכם שער כריקים וכךקביות שכבן כךן.
ןבאמר אמן:
לקרובים:
יזכור אליהים ובשמות כל־קרוכי וקרובותי בין מכד אכי בין מכד
אמי שהלכו לעולמם ככבוד שאתן כדקה (כלי בדר) כעד הזכרת
בשמותיהם. בשכר זה תקויבה בפשותם כדורות בכרוה החיים כם
בשמות אכךהם יכחק דעקב שרה רכקה רחל ולאה וכם שער כריקים
וכךקביות שכבן כךן ןבאמר אמן:
בעבור נשמות קדושים שמתו על קידוש השם:
יזכור אליהים בשמות הקדושים והטהורים שהומתו ושבה־:ו
ושבשקטו ושבשרפו ושבטכעו ןשנחבקו כל קדוש השם ככבוד שאתן
(כלי בדר) כךקה בכז־ם. בשכר זה תלזויבה בפשותם כדורות בכרור
החיים כם בשמות אכךהם יכחק רעקב שרה רכקה רחל ולאה וכם
שער כריקים וכךקביות שכבן כדן ןבאמר אמן:
249
בדיקת וביטול חמץ ד^'
לפני הבדיקה בליל ׳"ד בניסן:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אשר קדשבו בב?ו־־ו וצובר
על־בעור חמץ:
אחר הבדיקת הלילה מבטלים את החמץ:
כל המירא והמיעא ךאיכא בךשותי, ךלא המתיה, וךלא בערת , ־
להטיל ולהוי כעפרא ךאךעא:
ישמור את החמץ שמצא עד הבוקר.
בערב פסח, לפני שעה השישית, גורפים את החמץ שמצה אתמול בלילה, ואומרים ביטול זו:
כל המירא והמיעא ךאיכא בךשותי, דהמתיה ךלא המתיה, דבעךתיה
וךלא ביערתיה. להטיל ולהוי כעפו־א לאךעא:
250
התרת נדרים ד^'
בערב ראש השנה אומרים התרת נדרים לפני בית דין של שלושה אנשים.
בקעו בא דבותי דינים ממחים, כל נז־ר או ??בועה או אסר או קרבם
או הרם. בנדרתי או נבכקתי בהקיץ או בחלום, או:בבבת־ בשמות
חקדובים באיבם נקחקים ובשם הוי״ה ברוך הוא, וכל מיני בזירות
בקבלתי עלי ואפלו נזירות שמשון, וכל שום אסור, ואפלו אסור הנאה
באסלת־ עלי או על אחרים, בכל לשון בל אסור בין בלבון אסור
או חרם או קונם וכל בום קבלה אפלו בל מקוה בקבלתי עלי, בין
בלשון נךר בין בלבו ן נדבה בין בלשון בבועה בין בלבו ן בזירות בין
בכל לשון, וגם חנעשה בתקיעת כף. בין כל נלר ובין כל בלבה, ובין
בום מנהג בל מקוה בנהגתי את עבמי וכל מוצא שפתי בזצא מפי,
או בנדלתי וגמרתי בלבי לננשות בום מקוה מהמבות, או איזו הנהגה
טובה או איזה דבר'בנהגת־ שלש בעמים .־לא התביתי שיהא בלי נלר.
הן דבר בעשרת־ על עבמי הן על אחדים, הן אותן הידועים לי הן אותן
בסבר נבבחו מקני, בכלהון מתחרסנא בהון מעקרא. לשואל ומבקש
אני ממקלתכם התרה קליחם, כי ודאתי בן אכשל תל כלת־ חס לשלום
כעץ בללים, ושבועות ובזירות, וחרמות ןאסוךין, וקובמות והסכמות.
ואין אני תרהא חס ושלום על קיום המ?נבים הטובים החם בעשרת־.
רק אני מתחרט על קבלת הענעים בלשון נלר או שבועה, או בזירות
או אסור. או חרם, או קונם, או הסכמה, או קבלה בלב. ומתחרט אני
על זה בלא אמרתי חנני עובה דבר ־ה בלי בדד ושבועה, ובזירות
וחרם ואסור, וקרבם וקבלה בלב. לכן אני שואל התרה בכלהון,
ואני מתחרט על כל הנזכר, בין אם היו המ?בשים מלבלים הנוגעים
בממון, בין מהדברים הנוגעים בגוף, בין מהדברים הנוגעים אל
הנשמה, בכלהון אני מתחרט, על לשון נלד ושבועה ובזירות ואסור
והרס וקונם וקבלה בלב• וחנה מצד הדין. המתחרט והמבקש
התרת נדרים
251
התרה, צריך לכרוט הנך־ אך זיעו בא דבותי, כי אי אכשר לפךטם,
כי רבים הם. ואין אני שבקש התרה על אותם הבךרים שאין להתיר
אותם, על כן יהיו בא ?עיניכם שאלו הייתי פורטם:
הד״נים ג' פעמים:
הכל יהיו מתרים לך, הכל שחולים לך, הכל שרוים לך, אין כאן לא
ברה, ולא שבועה, ולא נזירות, ולא חרם, ולא אסר ולא קונם. :ש כאן
שהילה סליהה וכפרה. ועשם שמתירים הבית הין של מטה כך יהיו
מתרים שבית דין של שעלה:
המבקש ממשיך:
הרי אני מוסר מוךעה לשניכם ואני שבטל שכאן ולהבא מה שאקבל
עלי כל הבךרים וכל שבועות ובזירות ואסרין וקובמות והרמות
והסכמות וקבלה כלב, סן ?הקיץ הן בהלום חוץ מנדרי תענית
בשעת הנקה. וכאם שאשכח לתנא־ מודעה הזאת ואדר שהיום
עוד, שעתה אני מתהרט עליהם ומתנה עליהם שידחו כלם בטלים
ושבטלים לא שרירין ולא קימין ולא יהון הלין כלל וכלל. ככלן
מחהרשבא כהון שעתה ועד עולם:
252
אבינו מלכנו י^־־-י
פותחים הארון
אבינו צלכנו חטאנו לפניך:
אבינו מלכנו אין לבו מלך אלא אתה:
אבינו מלכנו עשה עמנו למען ק&מף:
אבינו מלכנו חדש עלינו שבה טובה:
אבינו מלכנו בטל מעלינו כל־גזרות קשות:
אבינו מלכנו בטל מחשבות שונאינו:
אבינו מלכבו הפר עצת אויבינו:
אבינו מלכנו כלה כל־צר ומקטין מעלינו:
אבינו מלכנו כלה ך?ר וחרב ורעב וק 5 בי ומשחית ומגפה מבני
צדיתף:
אבינו מלכנו צנע מגפה מנחלתף:
אבינו מלכנו צלח רפואה שלמה לחולי עמך:
אבינו מלכנו החזירנו בחשובה שלמה לפניך:
אבינו מלכנו קלח וקהל לכל עונותינו:
אבינו מלכנו צחה והעבר ?שעינו וחטאתינו מנגד עיניך:
אבינו מלכנו קרע ךרע גזר ריננו:
אבינו צלכנבו צחוק ברחמיך הרבים כל שצדי חובותינו:
אבינו מלכנו זכור כי עפר **נחנו:
אבינו מלכנו זכרנו צזצרון טוב לפניך:
אבינו מלכנו כתבנו בכ?ד חיים טובים:
אבינו מלכנו כתבנו בכ?ד זכיות:
אבינו מלכנו כחבנו בכ?ד פךנסה וכלכלה:
אבינו מלכנו כתבנו בכפר ?אלה וישועה:
אבינו מלכנו כתבנו בכ?ד צחילה וצליחה:
אבינו מלכנו
253
אביבו מלכבו חממה לבו ישועה ?קרוב:
אביבו מלכנו הדם.קרן ישראל עקף:
אבינו מלכנו והרם קרן משיחף:
אבינו מלכנו שמע קולנו חוס ורחם עלינו:
אבינו מלכנו קבל מרחמים ומרצון את־קפלתיבו:
אבינו מלכנו בא אל ־שיבנו ריקם מלפניף:
אבינו מלכנו משה למען סרוגים על־שם קךשף:
אבינו מלכנו משה למען מבוחים על־יחודף:
אבינו מלכנו משה לממן באי באש ובמים מל־קרוש שמף:
אבינו מלכנו בקום למינינו נקמת דם עבךף השפוך:
אבינו מלכנו משה לממנף אם־לא־למעננו:
אבינו מלכנו משה למעבף והושיענו:
אבינו מלכנו משה למען רחמיך הרבים:
אבינו מלכנו משה למען שמך הגדול הגבור והנורא שנקרא עלינו:
אבינו מלכנו חננו ועננו מי אין בנו ממשים משה ממבו מךקה וחסד
והושימנו:
סגורים הארון
254
וידוי
אבא תבא לפניך קפילתבו ואל תחעלם מקחנתיבו קאין אבו עזי פנים
וקשי ערף לומר לפניך י; אליהינו ואליהי אבותינו צדיקים ^בסבו ולא
הטאבו ^בל אבךזבו הטאבו:
אשקבו: בגךבו: מלבו: דבךבו דפי:
העויבו: .־הךשעבו: זדנו: חמקנו: טפלנו שקר:
לעצבו רע: כזקנו: לקבו: מרךנו: באצבו:
סרךנו: עויבו: פשענו: צררבו: קשיבו ע.ךף:
רשענו: שהסבו: תעקבו: תעינו: תעתעבו:
9 ר נו ממקותיף וממק&פטיף הטובים ולא שיה ל בו: ואתה צדיק על
כל־הבא עלינו כי־אמת עשית ראבדזבו הךשעבו: מה באמר לפניך יושב
מרום ומה נספר לפניך שוכן קחקים הלא כל־הנקתרות והמלות
אתה יודע:
אתה יודע חי עולם ותעלומות סחרי כל־חי: אתה חפש כל־חךדי־בטן:
ובחן כליות ולב אין דבר נעלם ממל ואין נסתר מבגד עיניך: ובכן
יהי רצון מלפניך י: אליהיבו ואליהי אבותינו שתסלח לבו על כל
חטאתיבו וסמחל־לבו על כל עונותינו וחכפר־לבו על קשעינו:
על הקא קחטאבו לפניך באנס וברצון:
ועל הקא קדוטאבו לפניך קאמוץ הלב:
על הקא קדוטאבו לפניך בקלי דעת:
ועל הקא קחטאבו לפניך קבטוי שפתים:
על הקא קדוטאבו לפניך בגלוי ובסקר:
ועל הקא קחטאבו לפניך קגלוי עריות:
על הקא קחטאבו לפניך קדבור פה:
וידוי
255
ועל רשא שהטאבו לפניך שדעת והמדמה:
על רשא שהטאבו לפביף שהךהור הלב:
ועל חטא שהטאבו לפניך שהובאת רע:
על השא שהטאבו לפביף ס־דוי פה:
ועל השא שהטאבו לפניך בועידת זבות:
על השא שהטאבו לפביף בזדון ובשגגה:
ועל השא שהטאבו לפניך שזלזול הודים ומודים:
על השא שהטאבו לפניך שחזק זד:
ועל הטא שהטאבו לפניך שהלול השם:
על השא שהטאבו לפניך ששפשות שה:
ועל השא שהטאבו לפניך בטמאת שפתים:
על השא שהטאבו לפניך ביצר הרע:
ועל השא שהטאבו לפניך שיודעים ושלא יודעים:
ועל כלם סלח לבו מחל לבו כפר לבו:
5 ־ \ 7 : ־ 7 ן : ־ 7 ן ־ " 17
על השא שהטאבו לפניך שבפת שהד:
ועל השא שהטאבו לפניך שכהש ובכזב:
על השא שהטאבו לפניך בלשון הרע:
ועל השא שהטאבו לפניך בלצון:
על השא שהטאבו לפניך שמשא ובמתן:
ועל הטא שהטאבו לפניך במאכל ושמשתה:
על השא שהטאבו לפך־ בנשך ושמךשית:
ועל השא שהטאבו לפניך בנשזת גרון:
על השא שהטאבו לפניך בשקור עין:
ועל השא שהטאבו לפניך ששיה ששתותיבו:
256
וידוי
על חכא;?חטאנו לפניך בעינים רמות:
ועל חכא;?חטאנו לפניך בעזות מצח:
(ועל כלם סלח לנו מחל לנו כפר לנו:)
על חכא;?חטאנו לפניך בפריקת על:
ועל חטא;?חטאנו לפניך בפלילות:
על חכא;?חטאנו לפניך בצרות רע:
ועל חכא;?חטאנו לפניך בצרות עין:
על חשא שחטאנו לפניך בקלות ראש:
ועל חשא שחטאנו לפניך בקשיות ערף:
ע״ח שחטאנו לפניך בריצת רגלים להרע:
ועל חטא שחטאנו לפניך בךכילות:
על חשא שחטאנו לפניך בשבועת קוא:
ועל חשא שחטאנו לפניך בשנאת חנם:
על חשא שחטאנו לפניך בתשומת:ד:
ועל חשא שחטאנו לפניך בתקהון לבב:
ועל כלם סלח לנו מחל לנו כפר לנו:
: ־ \ ד : ־ ד! : ־ ד! ־ ד!
ועל חטאים שאנו חובים עליהם חטאת:
ועל חטאים שאנו חובים עליהם אשם וד אי ותלוי:
ועל חטאים שאנו חובים עליהם עולה:
ועל חטאים שאנו חובים על־הם ?! 1 ?! ע ול ה ויורד:
ועל חטאים שאנו חובים עליהם כרה וערירי:
ועל חטאים שאנו חובים עליהם מיתה בירי שמים:
ועל חטאים שאנו חובים עליהם מלקות אךבעים:
ועל חטאים שאנו חובים עליהם מכת מךדות:
ועל כלם סלח לנו מחל לנו כפר לנו:
: ־ ד : ־ ד! : ־ ד! ־ ד!
וידוי
257
ועל חטאים סאבו חייבים קליד; ם אךבע מיתות בית דין ־ סקילה
שריפה הרג וח 5 ק:
קל מסות קשה וקל מצות לא תקשה בין שוש־בה קום קשה ובין שאין
בה קום קשה: את־הנלוים לבו ואת שאיבם ?לוים לבו את ש?לוים לבו
קבר אמן־בום לפניך ןהוך־יבו ל־ קליהם ואת שאיבם ?לדם לבו לפניך
הם ?לוים וידוקים כדבר שנאמר- הנסתרת ליי אליהיבו והבגלית לבו דברים כ□
ולבביבו קד־עולם לקשות את־כל־דכרי התורה הזאת:
כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישרון ככל דור ותר
ומבלעדיך אין לבו מלך מוהל ןסולה (אלא אתה):
אלהי עד שלא נוצרתי איני סרא' ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי
עפר אבי בהל קל וחומר כמיתתי הליני לפניך סכלי מלא בושה
וכלמה: יהי רצון מלפניך יו אליהי ואליהי אבותי שלא אחטא עוד
ומה שחטאתי לפניך סחוק סדהסיף הרבים אבל לא על ידי יסולים
וחלאים רעים:
258
חנוכה
לפני הדלקת הנחת:
ברוך אתה יי אליהינו מלך העולם אשר קדשנו במבותיו וצובר
להךליק נר שלחנכה:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם
בזמן הזה:
ברוך אתה י:
רק בליל ראשון:
אליהינו מלך העולם שהחעו וקימנו ן־דענו לזמן הזה:
אחר הדלקת הנחת:
הנרות הללו אבו מךליקין על הנסים ועל התשועות ועל הנבלאות
שעשית לאבותינו על ידי כהניף הקדושים. וכל שמונת ימי חנכה
הנרות חללו קדש חם ואין לנו ךשו.ת לחשתמש בחם אלא לךאותם
בלבד סדי להודות ולחלל לשמך על נסיך ועל ישועתך ועל
נפלאותיך:
מעוז צור ישועתי
7 : 7 ־
תכון בית תפלתי
לעת תכין מסבה
אז אגמור בשיר מזמור
רעות שבעה נפשי
7 7:7 ־ : •
חזי מךרו בקשי
ובידו הגדלה
חיל פךעה ןכל־זרעו
לך נאה לשבח
ןשם תודה נזבח
מצר המנבח
חנכת המזבח:
בגון כחי כלה
בשעבוד מלכות עגלה
הוציא את־הסגלה
זרדו מאבן מצולה:
חנוכה
259
וגם שם לא שקטתי
דביר קךשו הביאני
כי זדים עבךתי
ובא נוגש וחגלני
כקעט שעבךתי
דין רעל מסקתי
לקץ שקעים נושעתי:
קץ בבל זקבקל
אגר בן־הקדתא
כרות קומת קרוש בקש
וגאותו בשבתה
ןנדדתה לו למוקש
וארב שמו מחית
ראש ימיני נשאת
על העץ תלית:
רב בב יו וקרניו
אזי בימי חשמנים
יונים נקבצו עלי
: 7 • • : 7 ־
וטמאו כל־השמבים
ופךצו חומות מגדלי
נקשה נס לשושנים
ומרתר קנקנים
קבעו שיר ותנים:
קני בינה ימי שמנה
יש מוספים:
וקדב חץ הישועה
חשוף זרוע קךשף
מגד מלכות הרשעה
נקם נקמת נפשי
ואין קץ לזאת הרעה
כי אקכה לי השעה
ותביא רועים שקעה
קצל צלמון תקד-ף אךמון
260
פורים
מברכים לפני קריאת המגילה:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אשר קךשנו בסצותיו וצובר על
סקרא סגלה:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם
בזמן הזה:
ברוך אתה י:
רק בערבית:
אליהינו מלך העולם שהחעו וקימנו והגיענו לזמן הזה:
לאחר הקריאה:
ברוך אתה י: אליהינו מלך העולם הרב את ריבנו והדן את דיננו
והנוקם את נקמתנו והסשלם ?מול לכל אויבי נפשנו והנפרע לנו
מצרינו: ברוך אתה ין הנפרע לעמו ישראל מכל צריךם האל
המושיע:
לאחר הקריאה. בשחרית מתחילים ב״שושנת יעקוב":
אישר הניא עצת גדם דפר מחשבות ערומים:
בקום עלינו אדם רשע נבר זדון מזרע עמלק:
גאה בעשרו וכרה לו בור וכךלתר וקשה לו לבד:
דמה בנפשו ללכוד ונלכד בקש לחשסיד ונשמד סהרה:
המן הודיע איבת אבותיו ועוקר שנאת אחים לבנים:
ולא זכר רחסי שאול כי בחמלתו על אגג נולד ארב:
זמם רשע להכרית צדיק ונלכד טסא בידי טהור:
הקד גבר על שגגת אב ורשע הוסיף הקא על חטאיו:
טמן בלבו מחשבות ערומיו ויחסכר לעשות רעה:
ידו שלח בקךושי אל כספו נתן להכרית זכרם:
פורים
261
כךאות מךדכי כי תנאקצף וז־תי המן בסבו בשושן:
לבש שק וקשר מקפד וגזר צום וישב על האקר:
מי זה :עמוד לכפר שגגה ןלקחול הטאת ערן אבותינו:
נץ פדה מלולב הן הדסה עקךה לעורר ישנים:
כריסיה הקהילו להמן להשקותו זין תמת תנינים:
עמד כעשרו תפל כרשעו עשה לו עץ ונתלה עליו:
פיהם פתחו כל יושבי תבל כי פור המן נהפך לפורנו:
צדיק נחלץ מזר רשע ארב נתן תחת נקשו:
קימו עליתם לעשות פוד ים ולשמוח ??ל שבה וקנה:
ראיס תפל ת מךךכ י ואשתה המן ובניו על העץ תלית:
'שושנת מנקב צתלה ושמחה כראותם .יחד תכלת מרךכי:
תשועתם היית לנצח ותקותם ככל דור ודור:
להודיע שכל קויף לא וקשו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך:
ארור המן אשר כקש לאקדי ברוך מךדכי היהודי:
ארורה זרש אשת מכתידי כרוכה אקתר מגינה כעדי ןגם תךבונה
זכור לטוב:
בליל פורים ממשיכים ביואתה קדושי עמי 197
במוצאי שבת ממשיכים ביויה׳ נעם' עמי 198
בבוקר ממשיכים ביאשר׳' עמי 51
משלי כג
יחזקאל טז
262
כריח מילה
ברוך הבא!
מוהל: זה הכסא של אליהו זכור לטוב:
מוהל מיד לפני החיתוך:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אסר קךשנו ממבותיו וצובר על
המילה:
אבי הבן מיד לאחר החיתוך:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם אשד קךשנו במצותיו רצונו
להכניסו בבריתו סל אברהם אבינו:
קהל: כשם סנבנס לברית כן יכנס לתורה ולחפה ולמעשים טובים:
המברך:
סבלי כהבים [מורה מורינו הרב] מרבן ולבנן ורבותי:
ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם בורא פדי הגכןן:
ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם אקר קדש ידיר מבטן וחוק
בשאת שם וצאצאיו חתם באות בררת קוךס על כן בסכר זאת אל
חי ־לקנו צותו צוה להציל ידידות שאתו משחת: למען בריתו
אסר שם כבשתו: ברוך אתה ין כורת הברית:
אליהינו ואליה• אבותינו 24 קןם את הולד הזה לאביו ולאמו ויקרא
שמו בישראל( פלוני ב! פלוני ) 25 ישמח האב ביוצא חלציו ן־תגל אמו בבדי
בסנה ותגל אמו בגן עךן במדי בסנה ככתוב: ישמח־אביף ואמך ותגל
ןולך.תך: ־נאמר: ואעבר עליך ואך£ך מתבוססת בדמלך ואמר לך
בדמיך תי ואמר לך בךמיך חיי:
24 כשהאב מוהל יאמר: קי.ם את עני הןלר הזה לי ולאמו
25 כשהאב מוהל יאמר: אשמח ביוצא חלצי
ברית מילה
263
נותן באצבעו מהיין בפי התינוק.
ונאמר: זכר לעולם מריתו דבר צוה לאלף ךור: אשר כדת
את־אברהם ושבועתו לישחק: ויעמידה ללעלב להק לישראל מרית
עולם: ונאמר: ולמל אמרהם את־יצחק מנובן־שמנת למים כאשר צוה
אתו אליהים: הח־ו ליל״מי־טוב כי לעולם המזיו: הודו לי ־ ;מי־טוב
כי לעולם חמדו: פלוני זה הר!טן גדול יהיה: משם ;?נכנס למרית כן
יכנס לתורה ולחפה ולמעשים טומים אמן:
תהילים קה
בראשית כא
תהילים קיח
264
<־=■־ פדיון הבן ־=־־־
אב הבן: אשר 1 י ( פלונית בת פלוני ) ולדר לי בן זכר ( פלוני בן פלוני ) בכ 1 ר
?קר רחם והדי הוא קל־:
הכהן: אי זה תרבה יותר את ב;־ בכוך־ זה או המשה קלעים ךמ י
פךיובו?
האב נוטל את הכלי עם המעות בידו:
את קבי קכודי אני רוקה יותר והא לף המשה קלעים בפךיובו:
אב: ברוך אתה יו אליהיבו מלך העולם אקר קךשנו קמקותיו וצובר על
פךיון הבן:
ברוך אתה יו אליהינו מלך העולם קהחונו וקימבו והגיעבו לזמן הזה:
הכהן נוטל את המעות:
כולם: בנך פדוי ב?ף פדוי ב?ף פדוי:
הכה!: ברוך אתה יו אליהיבו מלך העולם בוךא פדי הגקן:
יש נוהגים שהכהן נוטל את המעות ומוליכם בידו על ראש הבן ואומר:
זה תהת זה זה הלוף זה זה מחול על זה וצא זה לכהן: ובקנס זה הבן
להיים לתורה וליךאת שמים: יהי רצון קכקם קבקבס לפךיון כן יכנס
לתורה ולחפה ולמקקים טובים:
במדבר 1
תהלים קכא
משלי ג
תה׳דים קכא
הכהן מברך הבן:
יברכך יי ויקקרך: ואר י ז ;פניו אליך ויחנך: ישא י ז ;פניו אליך רשם
לך שלום: יי שמרף יי צלף על־יך ימינך: כי ארך^מים ושנות היןם
ושלום יוקיפו לך: יו יקמךך מכל־רע ישמר את־בפשף: אמן:
ברכת המזון
265
תהלים קלז
תהלים קט
בימים שאין בהם תחנון: בימים שיש בחם תחנון:
ישיר המעלות בשוב על נהרות בבל שם ישבנו גם־בכינו
־ 1 ־ 1 :־ < : 1 - ~ ־ :־ 7 •.־ זי- ־ : ז 'יי׳
ין את־שיבת ציון היינו בזכרנו את־צרן: על־ערבים שתוכה
בהלמים: אז ימלא תלינו כנרותינו: כי שם שאלונו שובינו
שחק פינו ולשוננו רנה דברי־שיר ותוללינו שמחה שירו לנו
אז ןאמרו בגרם הגדיל משיר ציון: איך נשיר את־שיר־יךעל
יי לעשות עם־אלה: אךמת נכר: אם־אשכחך ןרושלם תשכח
ה?ךיל י; לעשות עמנו ימיני: תךבק־לשוני לחכי~ אם־לא
היינו שמחים: שובה ך אזבךבי אם־לא אעלה את־ירושלם
את־שבותנו כאפיקים על ראש שמחתי: זכר יי לבני אדום
בנגב: הזרעים בדמעה את רם ןרושלם האמרים ערו ן ערו
בדנה יקצרו: הלוך עד היסוד בה: בת־בבל השדודה
ילך ובכה נשא אשרי שישלם־לך את־גמולך שגמלך
משך־הזדע בא־ןבא לנו: אשרי שיאחז ונפץ את־עלליך
בדנה נשא אלמתיו: אל־הסלע:
כאשר שלש(או יותר) אכל ביחד מברכים ב״זימון":
המזמן מרים כוס יין:
המזמן: רבותיגברך! א! רבותי וויר וואלען בעגשען!
כולם: יהי שם יי מברך מעתה ועד־עולם:
המזמן: בךשות ... נברך ( בעשרה אלהינו) שאכלנו משלו:
כולם: ברוך ( בעשרה: אלה־־נו) שאכלנו משלו ובטובו חייבו:
( מי שלא אכל: ברוך ומברך במו תמיד לעולם ועד:)
אלהינו) שאכלנו משלו ובטובו חיינו:
וך הוא וברוך שמו:
המזמן:
בעשרה:
266
ברכת המזון
ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם הזן את העולם כלו ?טובו בחן
תחיי□ קל! ?הקד וברחמים הוא נתן לסם לכל־בשר כי לעולם הקזךו: ובטובו
הגדול תמיד לא חסר לבו ואל.יחסר לבו מזון לעולם ובד: בעבור שמו
הגדול כי הוא זן ו?פךנס לכל ומטיב לכל ומכין מזון לכל בריותיו
אשר ברא: ברוך אתה ין חזן את הכל:
נודה לך ןן אליהינו על שהבהלת לאבותינו א.ךץ ח?ךה טובה וךחבה:
ועל שהוצאתנו ןן אליהינו מארץ מ?ךים ופדיתנו מבית בבדים ועל
?ריחף שחת?ת בבשרנו ובל תורתך שלמךתבו ובל הקיף שהודעתנו
ובל חיים חן וחסד שחובבתבו ובל אכילת מזון שאתה זן וספךנס אותנו
תמיד ?כל יום ובכל בת ובכל שעה:
על הנסים ועל הפךקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית
לאבותינו בןמים ההם בזמן הזה:
בפורים: בימי מרדכי
... 7 : : 7 ־
ואסתר בשושן הבירה
?שעמד עליהם המן
הרשע כקש (אסתר ג)
להשמיד להרג ולאבד
את־כל־היהוךים מנער
בחנוכה: בימי מתתיהו בן יוחנן כהן
גדול השמני ובניו כשעמדה מלכות יון
7 ־:־ 77 :*.* 7:7 ־: 177
הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך
7 : 7 7 ־ ־ : 1 • : 7 •• : ־ : • 7 7 זרו 1
ולהעבירם מה?־ ךצובף: ואתה ברחמיך
הרבים עמדת להם בעת צרתם רבת את
7 ־ • 7 ־ 1 : 7 7 *.* 5 *• 7 7 7 ־ 7:1 •.־
ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם:
7 ־ 7:1 זר 7 7 ־ 1 ' : 7 זר •:' 7 7
ועד־זקן טף ונשים ?רם
אהד בשלושה עשר לחדש
זר 7 • : 7 ; 7 7 ;• : ; זר
שנים־עשר הוא־חדש
: 7 17 ו_ זר
אדר ושללם לבוז: ואתה
!־ 7 ויו 5 7 17 17 : ־ 7
ברחמיך הרבים הפרת
:־:־•.* 11 7 ־ • ״־ 7:1
את עצתו וקלקלת את
מחשבתו והשבות גמולו
מסרת גבוהים ביד חלשים ורבים ביד
7 ־ 7:1 * * :־ ־ 7 • :־• : ־
מעטים וטמאים ביד ?הורים וךשעים ביד
צדיקים וזדים ביד עו?קי תורתך: ולך
עשית שם גדיל וקדוש בעולמך ולעמך
ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום
* : 7 ״ 7 * 1 7 : 7 : 7 \ : 7 ׳ 1 : ־
רזה: וארה בך באו בניך לךכיר ביתך ופנו
את ה־כלר ומקרו את מקדשך והדליקו
?ראשו .־תלו אותו .־את נרות בהברות קדשר וקבעו שמונת ומי
בניו על העץ: חנ?ה אלו להודות להלל לשמך הגדול:
ברכת המזון
267
ועל הכל י: אלהינו אבו מודים לך וטבלכים אותך יסבלך שטף
עפי כל חי תמיד לעולם ועד: ככתוב: ואכלת ושבעת ובדעת את־יך
אליליך על־הארץ הטבה אשד בתן־לך: ברוך אתה י: על הארץ ועל
המזון:
לחם יו אלהינו עלינו ועל ישראל עטף ועל ירושלם עירך ועל
ציון מעכן כבודך ועל מלכות בית דוד טשיחף ועל הבית הגדול
והקדוש ??בקרא שטף עליו: אלהינו אבינו ךעבו זובבו פךנסנו וכלכלנו
והךויחבר והרוח לבו יו אלהינו טהרה טכל צרותינו: ובא אל תעריכבו
יו אלהינו לא לידי מקנת בשר ודם ולא לידי הלואתם אלא לודף
הטלאה הפתוחה הקדושה והלהבה ??לא נבוש ולא נכלם לעולם
ועד:
בשבת:
לצה ־ההל־צנו ־־ אלהינו במצחתיך ובמצות יום השביעי השבת הגדול
והקדוש הזה כי יום זה גדול וקדוש הוא לפניך לשבת בו ולנוח בו באהבה
: ־ 7 ׳ ־ •.* * 7 : 7 ׳ : 7 •.•! 1 * 5 7 : 17 ־ : ־ :־ 7
כמצות רצונך: ברצונך הניח לנו יי אלהינו שלא תהי צרה ויגון ואנחה ביום
: ־ ! ־.* 1 ׳ : : 1 7 * 1 ־ 17 : 7 :*.* " 1 7 : •* 7 7 : 7 1 ־ :־ 7 7 :
מנוחתנו!הלאנו " אלה־־נו בנחמות ציון עירך ובבנין ירושלם עיר קךשך
כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות:
־ 7 ־ 1 ־ ־ : -ן- - ... ז
בראש חודש ומועדים:
אלהינו ואלה־ אבותינו ועלה ־־בא ויגיע הלאה הרצה וישמע ויפקד ויזכה
זברוננו ופקדרבבי חברון אבותינו חברון משיה בן דוד עעדך חברון ירושלם
עיר ?!דלף חברון כל עמך בית ישראל לפניך לפליטה ולטובה ולהן
ולהקד ולרחמים ולחיים ולשלום ביום
ראש החלש הג המצות הג השבעות
הזכרון הג הבכות שמיני הג העצרת
הזה זכרנו יי אלהינו בו לטובה ופקדנו בו לברכה והושיענו בו לחיים
־ *.* 7 : ••| : 7 :*.* ••| : 7 7 :׳ " 1 •: 77 : •• 1 : ־ .
ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו כי
* : ־ : 7 : ־ :־ * : 7 ־־ : ־ •• 7 ״| : " 1 • ••/• 11 ״ .
אל מלך הנון ולחום אתה:
268
ברכת המזון
ובנה ירושלם עיר הקךש בקזהרה בומינו: ברוך אתה יי בנה כרחמיו
ירושלם אמן:
אם שכח בשבת לומר ירצה , :
ברוך אתה יי אליהינו מלך העולם אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל
7 1 ־ 7 : 7 :•״• •• 1 7 7 :־ ע 7 ־ 1 ־ 7 * : 7 : ־ * : 7 ••
באהבה לאות ולברית: ברוך אתה ך מקדש השבת:
אם שכח לומר'יעלה ויבא' בראש חדש:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל
7 1 ־ 7 : 7 :*.* •* 1 *.* 1 *.* 1 7 7 :־ *.* 7 ־ 1 7 ״ : 7 7 • : ־ * : 7 ••
לזכי־ון:
אם שכח שבת ראש חודש ירצה' וייעלה ויבא':
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל
7 1 ־ 7 : 7 :ד •• 1 דו ד 1 7 7 :־ ד 7 ־ 1 ־ 7 • : 7 : ־ • : 7 ••
באהבה לאות ולברית וראשי חדשים לזכרון: ברוך אתה יי מקדש השבת
וישראל וראשי חדשים:
: * : 7 ״ : 7 ״ : 7 7 •
אם שכח'יעלה ויבא' ביום טוב:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון
7 1 ־ 7 : 7 :ד •• 1 דו ד 1 7 7 :־ ד 7 ־ 71 • • : ־ • : 7 •• : 7 1
ולשמחה את־יום הג(פלוני) הזה: ברוך אתה ין מקדש ישראל!הזמנים:
אם שכח שבת יום טוב ירצה' וייעלה ויבא':
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל
7 1 ־ 7 : 7 :ד •• 1 דו ד 1 7 7 :־ ד 7 ־ 1 ־ 7 • : 7 : ־ • : 7 ••
?אהבה לאות ולברית רמים טובים לששון ולשמחה את־יום הג (פלוני)
הזה: כרוך אתה לי מקדש השבת !ישראל!הזמנים:
ברוך אתה ך אליהינו מלך העילם האל אבינו מלכנו אךירנו בוראנו
גאלנו הצרנו ק דרשנו קדוש ושקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב
והמטיב לכל שבכל יום ויום הוא הטיב הוא מטיב הוא ויטיב לנו:
הוא ?מלנו הוא גומלנו הוא 'יגמלנו לעד להן להקה ולרחמים ולרוח
הצלה !הבלחה ברכה וישועה נחמה פךנסה וכלכלה ורחמים!חיים
ושלום וכל טוב ומכל טוב אל יחסרנו:
ברכת המזון
269
יש שמסיימים כאן בשבת.
הרחמן הוא ימליך עלינו לעולם ובד: הרחמן הוא יתברך בשמים
ובארץ: הרחמן הוא ישתבח לדור הורים ויתפאר בנו לנצח ?צחים
ויתהדר בנו לעד ולעולמי עולמים: הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד:
הרחמן הוא ישבור על גוים מעל צוארנו והוא יוליכנו קוממיות
לארצנו: הרחמן הוא ישלח ברכה מרבה בבית זה ועל שלחן זה
שאכלנו עליו: הרחמן הוא ישלח לנו את אלוה הנביא זכור לטוב
ויבשר לבו בשורות טובות ישועות ו?חמות:
אורחים אומרים:
יהי רצון שלא ובוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא ויצלח קזאד
עכל ?כסיו ויהיו ?כסיו מצלחים וקרובים לעיר ןאל ישלוט שטן לא עמעשי יךיו ולא
במקשי;דינו ןאל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום !בר הרהור הקא וקברה ־ רערן
מעתה ועד עולם:
הרחמן הוא יברך את ואבי מורי] בעל הבית הזה ואת ואמי מורתי]
בעלת הבית הז-ה: אותם ואת ביתם ואת זךעם ואת כל אשר לתם,
אותנו ואת כל אשר לנו במו שנתברכו אבותינו אברהם יבדוק העקב
ככל מכל כל כן יברך אותנו כלנו.יחד כברכה שלמה תאמר אמן:
ברית מילה
הרחמן הוא אשר חנן את־הילד הזה לאביו ולאמו הוא יגן עליו ממתמו
7 ־ 5 ־ 7 י !־ *.* 7 ־ 1 •.• ־/••.• ־ ••• : 7 • : * 7 " 1 7 7 • :
ובשלום יבא על־מקומו ויהי אליה־ו עמו יכאפר־ם וכמנשה לשומו ויקרא
כישךאל שמו:
הרחמן הוא פקוד יפקדהו ברתמים לדזבנינו בדת הבומים ויבלה בטוב:מים
ושנותיו בנעימים יעבדוהו עמים וישתחוו לו לאמים:
הרחמן הוא רבות שנים יחןהו צז־ק לרנליו יקראהו ןנחמת ציון יךאהו
ואת־עמו לשלום יברכהו ויעורר חסדיו לרחמהו כי חפץ חסד הוא:
: ••• ־ : 7 : 7 !־ •־ • •• :־ 7 7 :־:־*• • 7 " 1 •••*.•
270
ברכת המזון
הרחמן הוא יברך את־החתן הזה ובעל בריתו ישמח אביו ותגל יולדתו
7 ־ :־ 7 ו : 7 *• 1 ד •.• 7 17 ־••• ־ ־ : * * : ־ 7 • : 7 ״ ־ :
ויתברכו המקבים בלעוךתו וכן יזכו שיקזלחו בהתנתו לד בנים להראותו
רש תקוה לאחריתו:
הרחמן הוא מהרה יזכר זאת מצותו בה יפדה אימתו רחמים יעורר לעדתו
7 ־ :־ 7 ו : 7 • : • : 7 7 * : •• ז - .* - ז ־ :־ • . .. - ז
קהליו יקבץ לחמלתו בהראתו את־עשד לבוד מלכותו ואת־יקר תלארת
גדלתו:
: 7
הרחמן הוא יברך את־החתן הזה ובעל לריתו ואת אביו ואת אמו : ואת
רבותינו ואת־אחינו היושליב פה קמו שנתלך־כו אבותינו אלו־הם ילהק
העקב לכל מכל כל כן ילרך אותנו כלנו יחד ללו־כה קזלמה!נאמר אמן:
ממרום ילמדו עליהם ועלינו זכות שתהא למשמרת שלום: ונשא
לרכה מאת ־: ולדקה מאליהי ישענו ונמצא חן ושלל טוב בעיני
אלהים ואדם:
בשבת: הרחמן הוא ונחילנו ליום שכלו שבת ומנוחה להוי
העולמים:
7 7 •
בראש חודש: הרחמן הוא יחדש עלינו את החז־ש הזה לטובה
ןללר־כה:
בשלש רגלים: הרחמן הוא ובחילנו ליום שכלו טוב:
בראש השנה: הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה הזאת לטובה
ןללר־כה:
בסכות: הרחמן הוא וקים לנו את־קכת דויד היבלת:
הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח ולהוי עולם הבא:
תחל■□" מגדיל [מגדול] ישועות מלכו ועשה חלד למשיחו לדוד ולזרעו
עד־עולם: עשה שלום במתמיו הוא ולשה שלום עלינו ועל כל
ישו־אל ואמרו אמן: יראו את־י ז ; קדשיו כי אין מחסור ליראיו:
תהלים לד
ברכת המזון
271
כפירים רשו ורעבו ־דך״' יי לא־להטרו כל־טוב: הוךו לי ז ; כי־טוב תהל , □קיח
כי לעולם הבךו: פותח את־לדף ומשביע לכל־חי רצון: ברוך הגבר תהל , □ קמה
. ירמיהו יז
אשר יבטח בך והיה יי מבטחו: בער הייתי גם־מןנתי ולא־ראיתי תחלי□ל!
צריק נעזב הרעו טבהש־להם: יי עז לעמו לתן יי יברך את־עמו תהל , □ ל□
בשלום:
המזמן: ברוך אתה יל אליהינו מלך העולם בולא טדי הגפן:
272
ברכת המזון
המבורך:
כולם:
המבורך:
כולם:
המבורך
שבע ברכות
[א] ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם בורא ?די הגפן:
[ב] ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם ??הכל ברא לכבודו:
[ו,] ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם יוצר האדם:
[ד] ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם אשד וצר את האדם בצלמו
בצלם ךמו.ת תבניתו והתקין לו ממנו בבון;נדי עד: ברוך אתה ך
יוצר האךם:
[ה] שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה: ברוך
אתה ןן קשטה ציון בבניה:
[ו] שמח תשמח דעים האהובים כשמחך ןצידף בגן עדן מקדם:
ברוך אתה ןן משמה חתן וכלה:
[ז] ברוך אתה ןן אליהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן
וכלה גילה דנה דיצה וחךוה אח? ה ואסיה ושלום ודעות: מהרה ןן
אליהיבו ישמע בערי ןהוךה י ובחצות ןךושלם קול ששון וקול שמחה
קול חתן וקול כלה קול ממחלות התנים מחפתם ובעדים ממשתה
נגינתם: ברוך אתה ןן משמה חתן עם הכלה:
זמרן לנשואין
רבותי נברך! א! דבותי נזיר וואללען בענשען!
יהי שם יי מברך מעתה ועד־עולם:
: *> '•|_ : 7 |_ : 7 * 1 *• 1 ־ 7 : ־ 17
ךוי הסר ן?ם חרון ואז אלם בשיר ןרן נחנו במעגלי צךק שעה
בךכת ב 3 י אהרן( אם א, ו כה ! : ב;י ושרון): בקשות מרנן ורבנן
ורבותי;בדך אלה־בו שהשמחה במעונו !שאכלנו משלו
ברוך אלהינו שהשמחה במעונו ושאכלנו משלו ובטובו חיינו:
ברוך אלהינו שהשמחה במעונו ושאכלנו משלו ובטובו חיינו:
ברוך הוא וברוך שמו:
ירמיהו לג
ברכת המזון
273
ברכה מעין שלש
ברוך אתה ך אליהינו מלך העולם על
המדדה ועל
הכלכלה
ועל תנובת השךה ועל ארץ המדה טובה וךחבה ;?רצית והנחלת
לאבותינו לאכול מבך;ה ולשבוע מטובה: רד!ם י: אליהינו על ישראל
עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משבן כבודך ועל מזבחך ועל
היכלך: ובנה ירושלים עיר הקךש בבחרה כומיבי והעלנו לתוכה
ושכחנו בבנעה ונאכל מפך:ה ונשבע מטובה ונברכף עליה בקדשה
ובטהרה:
: 7 :ד 7
שבת: וךצה והחליצנו ביום השבת הזה:
ראש חודש: וזכרנו לטובה ביום ראש ההךש הזה:
: 7 : ״ו : 7 : ־ 1 ••• ־ ד
שלוש רגלים: ושמחנו ביום הג המצות \השבעות \הככות \שמיני
הג העצרת הזה:
ראש השנה: תבך־נו לטובה ביום הזכרון הזה:
כי אתה טוב ומטיב לכל תודה לך על הארץ,
ועל הפרות ועל המדדה ועל ברי הגפן
ברוך אתה ין על האךץ
ועל הפרות: ועל המדדה: ועל ברי הגפן:
הגפן ועל פרי הגפן
העץ ועל פרי העץ
ברוך אתה ין אליהינו מלך העולם בורא גפשות רבות וחברונן על
כל מה שברא להחיות (בהם) נפש בל ח י: ברוך חי העולמים:
274
קריאת החורה
פרשיות לכל השנה
בראשית
הראשית ברא אלהים את השמים ואת
הארץ: והארץ היתה תהו ובנהו וחשך
על־קנן תהום ויוה אליה־ם קרחקת
על־קני המים: ויאמר אליה־ם יהי־אור
ויהי־אור: וירא אלהים את־האור
קי־טוב ויקהל אליה־ם בין האור
ובין החשך: ויקרא אליה־ ם לאור
ל ם ולחשך קרא לילה ויהי־ערב
ויהי־קקר רם אחר: (לו■) תאמר
מליחים יהי רקיע קתוך המים ויהי
מקהיל בין מים למים: רעש אלהים
ארדה רקיקי ויקהל בין המים אשר
מתחת לרקיע ובין הקים אשר מעל
לרקיע ויהי־כן: ויקרא אלוהים לרקיע
שמים ויהי־ערב ויהי־קקר רם שני:
(ישראל) תאמר אלהיט יקוו המים
מתחת השמים אל־מקום ; ותךאה
הוקשה ויהי־כן: ויקרא אליהים ליקקה
ארץ ולמקוה המים קרא :מים תרא
אלוהים קי־טוב: תאמר אל הים תך שא
הארץ דשא עשב מזריע |רע עץ
קרי עשה קרי למינו אשר זךעו־קו
על־הארץ ויהי־כן: ותוצא הארץ השא
עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה־פרי
אשר זךעו־קו למינהו וירא אלוהים
קי־טוב: ויהי־ערב ויהי־קקר רם
קליקי:
נח
אלה תולדת ציה נח איש צדיק תמים
היה קדרותיו ארדהאלהים הההלך־נה:
תולד ?ה שלשה קנים את־שם את־חם
ןאת־יפת: ותשחת הארץ לפני האלוהים
ותמלא הארץ חמס: וירא אלוהים
את־האךץ והנה נשחתה קי־הקחית
כל־קשר את־דךכו על־הארץ: ס
ויאמר אלהים לנה קץ כל־קקר בא
לקני קי־מלאה הארץ חמס מקניהם
והנני מקהיתם את־הארץ: קשה לך
תבת קצי־גיקר קנים תקשה את־תתבה
וקפךת אתה מקית ומחוץ בקקר:
תה אשר תקשה אתה שלק מאות
אמה ארך התקה המשים אמה רקבה
וקלקים אמה קומתה: צהר תקשה
לתקה ןאל־אמה תכלנה מלקקלה
ופתח התקה קצרה תשים תחתים קנים
וקלשים תקשה: (לוי) ואני הנני'מקיא
את־המקול מים על־הארץ לשחת
כל־קקר אשר־בו רוח ה*ים מתחת
הקמים קל אקר־קארץ ינוע: והקמתי
את־ק־־ת־ אתך וקאת אל־התקה
אתה וקניף ואקחך ונשי־קניף אתך:
ומכל־החי מכל־קקר שנים מקל
תקיא אל־התבה להודת אתך זכר
ונקבה .ןהך: (ישראל) מהעוף למינהו
ומן־הקהמה למינה מכל רמש האךמה
למרהו שנים מכל;באו אליך להסרת:
קריאת התורה
275
ואתה קח־לך מכל־מאכל' אשר יאכל
ואס?ת אליך והיה לן־ ולהם לאקלה:
רעש נח ככל אשר צוה אתו אליהים כן
עשה:
לולד
ראמר יי אל־אקלם לך־לך כ!אךאןד
׳שמ־לך־ך ומבית אביך אל־הארץ
אשר א־אך: ואעשך לגוי גלול ואברכף־
ואגךלה שמך ורדה ערכה: ואבךכה
שברציף וקקללך אאר וגש־כי קל
כל שששחת האלמה: (לי׳) וילך
אשלם כאשר דבר אליו' ל וילך אתו
לוט !אשלם בן־־חמש שנים !שמנים
שגה קצאתו מחי!: ויקה אשךם
את־שרי אשתו ואת־לוט שן־אחיו
■את־של־־כישם אש־ חלשו ואת־הנפש
אשר־עשו שייר ן דצאו ללכת ארצה
? 5 ען ויבאו ארצה כנען: ויצצר אשרם
שארץ עד שקום שצם עד אלון מורה
וחקנעני אז בארץ: וירא יי אל־אשלם
ויאשר לזרעך אתן את־הארץ הזאת
וישן שם שיבה לך הנראה אליו:
ויעתק ששם ההקה מקךם לשית־אל
ויט אהליה שית־אל שים !העי שקךם
ויבן־שם שזבח לל ויקרא ששם ין: ויסע
אשלם הלוך מסוע ה§גבה: פ (ישראל)
ויהי ךעב באל ץ ללה אשרם ששלושה
לגור שם כי־ששד הרעב שארץ: ויהי
כאשר הקריב לבוא ששרישה ויאשר
אל־שרי אשל־ הנה־נא ולעת־ כי אשה
יפת־מךאה אח : והיה כי־יךאו אתך
הששלים ואשרי אשתוזאת ןהח;ו אתי
ואתך וסלי: אשרי־נא אחתי את למען'
ןיטב־לי מנבולךוחיתה נ?שי שגללך:
וירא
"־א אליי ל שאלני משיא והוא
ישב פתח־האהל שלם הלום: דשא
עיניו ו־ 1 א והנה' שלשה א?שים ?ששים
עליו ויךא דרץ לקךאתם' שפתח
האהל וישתחו ארצה: ויאמר אדני
אם־נא מצאתי חן' שעי?יך אל־נא
תעבר שעל עשךך: (לוי למנהג
אשכנז) וקח־נא שעט־צים ורחצו
רגליכם והשענו תחל ??ץ: ואקחה
פת־לחם וסלגלי לשעם אחר תעצרו
כי־על־כן צברתם על־עשךכם ויאשלד
כן תעשה כאשר רבקת: (לוי למנהג
פוליו) וישהה אשקהם האסלה אל־שרה
ויאשר שחרי שלש שאים' .קמח צלת
לושי ועשי עגות: ואל־הבקר רץ
אשרהם ויקה שן־שקר רך וטוב' דתן
אל־הנער וימהר לעשות אתו: ויקה
חשאהוחלב ישךחבהןר'אשר עצה דתן
לשניהם ןהוא עמד עליהם תהת העץ
ויאכלו: (ישראל) ויאשךו אליו איה
שרה אשתף ויאשר הנה ?אחל: ויאשר
שוב אשוב אליך' כעת ח*ה ןהנה־שן
לשרה אשתך ןשקה שמעת פתח האהל
ןהוא אחריו: ואשרהם ושקה' זק?ים
שאים ממים חדל' לסירת לשלה ארח
כנשים: ותשחק שרה שקרבה לאשר
אחיי שליתי'היתה־לי עךנה ואדני זקן:
ולאשי ל,י אל״אשחהם לקה זה צחקה
שרה לאמר האף אקנס אלד ואני
276
קריאת התורה
זקנתי: קיקלא מיי דבר למועד אשוב
אליך כעת היה ולשרה בן:
חיי שרה
דהיו' חיי שלה מאה שנה ועשרים
שנה ושבע שנים שני חיי שרה: ותמת
שלה בקרית א־בע הוא הקרון בארץ
כנען ויבא אברהם לקפד לשרה
ולקכתה: רקם אקרלם מעל פני מתו
וידבר אל־קני־חת לאקר: גר־ותושב
אנכי עמכם קנו לי אהזת־קבר עמקם
ואקברה מתי מלפני: ויענו בני־חת
את־אקרהם לאקר לו: שמענו אדני
?שיא אליהים אתה נקתוצנו במבחר
קבלינו קבר את־מת־ איש מלנו
את־קקרו לא־יקלה מק־ מקבר קתך:
רקם אברהם וי קתה י לעם־הארץ
לקני־חת: (לוי) וידבר אתם לאמר
אם־־ש את־נקקבם לקבר את־מת־
מלפני קמעוני וק?עו־לי בעקרון
בן־צהר: ויתן־ל־ את־קערת המכפלה
אשר־לו אשר בקצה שדהו קכקף
מלא יקננה לי קתוקכם לאחזת־קבר:
ועקרון ישב קתוך בני־חת ויען עקרון
החתי את־אברהם באזני קני־לת לכל
באי שער־עירו לאקר: לא־אדני קמלני
השךה נתתי לך והקערה אשר־בו
לך ?תתיה לעיני בני־עמי ?תתיה לך
קבר קתך: ויקלחו אקרהם לקני
עם־הארץ: (ישראל) וידבר אל־עקלון
באזני עם־הארץ לאקר אך אם־אתה
לו שמעני נתתי כסף השךה קח קקני
ואקק־ה את־קתי שקה: ויען עקרון
את־אקרהם לאקר לו: אדני קקלני
ארץ א־בע קאת שקל־ כסף ביני
ובי?ך מה־הוא יאת־ק־ך קבר: וישמע
אקרהם אל־עקרו[ יי^ל אברהם
לעקלן את־הקסף אשר לבר באזני
קני־חת א־בע קאות שקל בסף עבר
לסחר:
תולדות
ואלה תולדת יקחק בן־אבךהם
אקרהם הוליד את־יקחק: ויהי יצחק
בן־ארקעים ק?ה קקלזתו את־רקקה
בת־קתואל' הארל י קפדן ארם אחות
לבן הארמי לו לאשה: ויעלה יצחק ליי
לנכה אש,לו כי עקרה הוא דעתר לו
ל ותהר רבקה אקתו: ויתרצצו הבנים
קק־בה ותאמר אם־בן לקה זה אנקי
ותלך לךחש את־ין: (לוי) ויאקר יי לה
שני גיים [ק• גרים] קקקנך ושקי לאקים
קקעיך יקרדו ולאם קלאם :אקץ ןרב
ועבד צעיר: וימלאו ןמיה ללדת והנה
תומם קקקנה: רצא הראשון אךמו?י
כלו כאדרת שער ויק־אי קמו עשו:
ואסרי־כן יצא אחיו דךו אחזת בעקב
ע&ו ויקרא קמי ועקב ויצחק בן־קקים
שנה בל־ת אתם: (ישראל) ויגךלו
הועלים ויהי עשו איש ידע ציד אייש
קדה העקב איש תם יקב אהלים:
ויאהב יצחק את־עשו בי־ציד בקיו
ורבקה אהקת את־ועקב: דזד ועקב
נזיד רקא עשו קן־הקךה והוא עיף:
ויאמר עשו אל־יעקב הלעיטני נא
קן־האדם האדם ה|ה כי עקף אנבי
על־כן קרא־קמו אךום: דאמר ועקב
קקרה כ?ום את־בכרתך לי: דאמר
קריאת התורה
277
עלו הנה אנכי הולך למות ולמה־זה
לי קכרה: ויאמר .יעקב השקעה לי
כלם וישבע לו ויקכר את־קכרתו
לועקב: דעקב נתן לעשו לחם ונזיד
יעךלרם ■יאבל לשוק ו •קם דלך ויבז
עשו את־הקכרה: פ ויהי רעב בארץ
מלבד הרעב הקאנון אשר היה
בימי אברהם וילך יצחק אל־אקימלך
מלך־פלקתים ?רקה: וי-א אליו ל
ויאמר אל־ת־־ר מקדימה קבן בארץ
אשר אמר אליך: גור בארץ הזאת
ואהיה עקך ואבו־כך כי־לך ולזקעף
אתן את־כל־הארקת האל וקקמתי
את־הקקעה קש- נקבקתי לאקרהם
אביך: וקךקיתי את־זרעף' ככוכבי
השלים ונתתי לזךעל את כל־הארקת
האל וקקבקכו קזךעל כל גרי הארץ:
עקב קשר־שמע אקרהם בקלי וישמר
מקמךלי מקותי חקותי ותורתי:
ויצא
דצא ועקב מבאר שבע וילך הרנה:
ויפגע במקום דלן שם כי־בא הלמש
ויקה מאבד המקום וישם קראשתיו
וישכם במקום ההוא: ויחלים והנה
סלם מצב אקצה וראשו מגיע השמימה
והנה מלאכי אלילים עלים דךדים
בו: (ל!־) והנה יי נצב עליו
ויאמר'' אני יי אליה־ אקרהם אביך
ואללי יצחק הארץ אשר אתה שכב
עליה לך אקננה ולזךעף: והיה זרעף'
כעפר הארץ ופרקת ימה וקךמה
וקפנה וננקה ונקךכו בך כל־מקפחת
האדמה וקזךעף: והנה אנכי עמך
ושמךתיך קכל אשר־תלך ו־שבק־ך
אל־האקמה הזאת כי לא אע־קל עד
אשר אם־עליתי את אש־־רב־ת־ לך:
וייקץ ועקב מקנתו' ויאמר אקן' _;ש ל
במקום הזה ואנכי לא י ז ךקתי: ויירא
ף אל ר מדדנו רא המקום הזה אין זה
כי אם־בית אלילים וזה שער השמים:
(ישראל) ויקזכם ועקב בבקר ויקה
את־האקן אש־־שם קראשליו דשם
אתה מקבה ויצק שמן על־ראשה:
ויקרא את־שם־המקום ההוא קית־אל
ואולם לוז שם־העיר לראשנה: וידר
ועקב נדר לאמו־ אם־יהיה אלילים
עמלי ושמרני בדרך הזל אשר אנכי
הולך ונתן־לי לחם לאבל ובגד ללבש:
ושקתי קשלום אל־בית אקי והיה יי.
לי לאללים: והאבן הזאת אשר־שמתי
מקלה יהיה בית אללים ובל' אשר
תתן־לי עשר אעשרנו לך:
וישלח
וישלח ועקב מלאקים' לפלו אל־עשו
אחיו אךקה שעיר קדה אךום: רצו
אתם' לאבר כה תאבלון לאדני
לעשו כה אמר' עקךך ועלב עם־לבן
ז־ת־ ואחר עד־עתה: ויהי־לי' קור
וקבור צאן ועבד ושפחה ואקלחל
להגיד לאדני לקצא־קן קעיניף: (לוי)
וישבו' המלאכים אל־יעקב לאמר
באנו אל־אליך' אל־עלו וגם' הלך
לקראתל !אךבע־מאות איש עמו: ויירא
ועקב באד דקר לו ויחץ את־העם
אקר־אתו ואת־הקאן ואת־הבקר
והגמלים לקני מקנות: ויאמר אם־יקוא
278
קריאת התורה
עשו אל־המקנה האחת והכהו והיה
המקנה הנשאר לפליטה: (ישראל)
ויאמר.יעקל אליקי אבי אקרהם ואליהי
אבי יצחק יי האמר אלי שוב לא־אך
ולמולדתך ואיטיבה עמך: קטנותי
מכל החסדים ומבל־האלת אש־
עשית את־עבדך כי במקלי עבךתי
את־הי־דן הזק ועתה הייתי לשני
מקנות: הצילני נא מוך אחי מיד עשו
כיקרא אנכי אתו פן־יבוא ; וקכני אם
על־בנים: ואתה אצךת קיטב איטיב
עמך ושמתי את־זךקף שקול ה* ם אשר
לא־יספר מרב:
וישב
קשב •יעקב בארץ מגורי אביו
באךץ כנען: אלה תלקות ועקב
יוסף בן־קבע־עש־ה שנה היה רעה
את־אחיו בצאן וקוא נער את־בני בלהה
ואת־בני ז לפה נשי אביו ויבא יוסף
את־קבתם רעה אל־אביהם: וישראל
אהב את־יוסף' מכל־בלו כי־בן־זקנים
הוא לו ; ועשה לו מתנת פכים: (לו■)
קקאו אחיו כי־אתו אקב אביהם
מכל־אדויו וישנאו אתו ולא ןכלו דברו
לשלם: דקלים יוסף קלום ויגד לאחיו
ויוספו עוד קנא אקו: וןאמר אליהם
שקעו־נא קקלום הזק אשר חלמתי:
וקנה אנקנו קאלמים אלמים קתוך
זתשךיה וקנה קמה אלמתי ןגם־נצבה
■קנה קסבינה אלמקיקם ותשתקוק
לאלמקי: (ישראל) דאמרו לו אחיו
קמליך תמליך' עלינו אם־משול תקשל
בנו ויוספו עוד קנא אתו על־קלמתיו
ןעל־ךבךיו: דקלים עוד קלום אקר
ויספר אתו לאחיו ויאמר קנה חלמקי
חלום ל' ד וקנה השמש והןרח ואחד
עקר כוכבים מקתקוים לי: ויספר
אל־אביו ןאל־אחיו׳ קגער־בו אביו
דאמר לו מה קקלום הזה אשר חלמת
קבוא נבוא אני ואמך ואחיך לקקתקות
לך אךצה: דקנאו־בו אחיי ואביו קמר
את־הקבר:
מקץ
ויקי מקץ קנתים ןמים ופךעה קלם
וקנה עמד על־היאר: וקנה מן־היאר
עלית שבע פדות יפות מךאה וקדיאת
בשר ותךעינה באחי: וקנה שבע פרות
אקרות עלות אקדיהן מן־הלזר דקות
מדא ה ודקות בשר ותקמךנה אצל
הפךות על־קפת היאר: ותאכלנה
הפרות דקות המדאה ודקת הבקר את
שבע הפדות יפת המדאה וחבדיאת
וייקץ ?דקה: (לוי) ויישן .דקלים
שנית וקנה שבע שבלים עלות
בקנה אחד בדיאות ןטבות: וקנה
שבע שבלים דקות וקדופת קדים
צקקות אקדיקן: וקבלענה השבלים
הדקות את שבע קשבלים חבדיאות
והמלאות וייקץ פקעה וקנה קלום:
(ישראל) ויהי בבקר וקפעם רוקו
ויקלח ויקרא את־כל־חךטמי מבךים
ןאת־כל־קכמיה ויספר פקעה להם
את־קלימו ואין־פותר אותם לפךעה:
וידבר שר המקק־ם את־פ־עה לאמר
את־קטאי אני מזכיר הקם: פךעה קצף
על־קבדיו ייתן אתי ב:דקמ־ בית שר
קריאת התורה
279
הטקסים אתי ואת שר האפים: ונהלמה
חלום קלילה אחר אני והוא איש
??? 1 לן סלקו חלקנו: ושם אתנו נער
עקרי עבר לשר הטבחים ונספר־לו
ויקתר־לנו את־סלמתינו אייש בחלקו
פתר: ויהי כאשר פתר־לנו כן היה אתי
השיב על־כני ואתו תלה: וישלח פו־עה
ויקרא את־״קף ויריצהו קן־הקור
ויגלח דחלף שקללו דקא אל־פךעה:
ועש
ויגש אליו יהודה ויאקר קי ארק'
ידקר־נא עקךך ךקר קאזני אלי
ואל־יחר אקף קעקדף כי כקוף
קפךעה: אדני שאל את־עקדיו לאקר
לש־לבם אב או־אח: ונאקר אל־אדני
וש־לנו אב זקן דלה זקנים קטן ואחיו
קת ויותר הוא לבדו לאמו ואקיו
אהקו: (ל!■) ותאמר אל־עקך־יך
הח־דהו אלי ואקימה עיני עליו:
ונאק ר אל־אלי לא־יוכל הנער לעזב
את־אביו ועזב את־אקיו ומת: ותאקר
אל־עקך־יף אם־לא ורד אחיכם הקטן
אסכם לא תספון לךאות פני: ויהי
כי עלינו אל־עקך־ אבי ונגד־לו את
דקרי אדני: (ישראל) דאקר אבינו
שבו שקרו־לנו קעט־אכל: ונאק־ לא
נוכל לרךת אם־־ש אחינו הקטן אתנו
ויר־ךנד קי־לא נוכל לךאות פד האיש
ואחינו הקטן איננו אתנו: דאקר עקךף
אקי אלינו אתם ידעתם כי קנים
ןלךה־לי אקתי: ויצא האחד קאתי
ואמר אך טרף טרף ולא ךאיתיו
עד־הנה: ולקחתם גם־את־זה קעם
פני וקרהו אסון !הורךתם את־שיקתי
קרעה קאלה: ועתה קקאי אל־עקך־
אלי והנער איננו אתנו ונקשו קשורה
קנקשו:
ויחי
ויחי.יעקב קארץ קקלים קבע עקרה
קנה ויהי יקי־יעקב' שד ליו שבע
קנים ואךקעים וקאת קנה: ויק־בי
יק־־־ק־אל למיתי ויקרא לקנו ליוסף
ראקר לו אם־נא קצאתי חן קעיניף
קים־נא יךף תחת ירכי ןעקית עקרי
חסד ואלת אל־נא תקקרני קקקרים:
ושכקתי עם־א־ל ונקאתני קקקלים
וקבךתני קקבו־תם ויאמר אנכי אעשה
קךקרף: ויאקר השקעה לי ויקבע לו
ויקתהי יקראל על־ראש הקטה: פ
(לוי) ויל אסרי הךקרים האלה ראקר
ל״כף סנה אקיף סלה ויקה את־קני
קניו על את־קנשה ואת־אקרים:
ויגד ל־עקב ויאקר הגה ק?ף יוסף
בא אליך ויתחזק יקראל ויקב
על־הקטה: דאקר .יעקב אל-יוכף
אל קדי נךאה־אלי קלוז קארץ קבען
ויברך אתי: (ישראל) ראקר אלי
סנני מקךך וסךקיהך ונתתיך לקהל
עמים ונתתי את־סארץ לאת לזךעך
אלריך אלת עולם: ועתה שני־קניף
הנולדים לך קא־ץ קקרים עד־קאי
אליך מקדימה לי־הם אקרים וקנקה
ק־איבן וקמעון ־לי־ל־: ומולךסך
אק־־ללך־ אסריהם לך.ללו על שם
אלחם יקךאו קנקלתס: ואני קבאי
מפדן מתה עלי רחל קארץ קבען
280
קריאת התורה
בהדך קעוד קקלת־ארץ לבא אקרתה
ואקברה שם בדרך אקלת הוא בית
לחם: וירא יקזראל את־קני יוסף ויאמר
מי־אלה: דאמר יוסף אל־אקיו בנן
הם אשר־נתן־לי אלהים בזה ויאמר
קחם־נא אלי ואברכם:
שמות
ואלה שמות קנן יקזר^ל הבאים
מקדימה את _יעצ|ב אייש וביתו באו:
לאובן שמלון לוי ויהודה: יששכר
זבולן וברמן: דן !נפתלי גד ואשר:
ויהי קל־נפש !קאי.־־־־־יעקב שקעים
נפש ויוסף היה קמקרים: וימת יוסף
!קל־אליו וקל הדור ההוא: יקנן
יקזראל פרו וישלקו דלקו ויעקמו
קקאד קאד ותמלא הארץ אתם: פ
(לו■) רקם מלך־חדש על־מקרים
אשר לא־ןדע את־יוסף: ראמר אל־עמו
הנה עם קנן יקזראל רב !עקום
ממנו: הקה ?להקמה לו קן־ילקה
!היה כי־תקראנה מלחמה !נוסף
גם־הוא על־שנאינו !נלחם־בנו !עלה
מן־הארץ: לשימו עליו שרי מסים
למען ענתו קסקליתם ריקן ערי מקקנית
לפ-לה את־קתם ואת־רעמסס: ־כאש־
יענו ארזו כן ילבה ; וכן יקלץ לקצו
מקני קני יקזראל: (ישראל) ויעבדו
מקרים את־קני ישראל קפרך: למו־לו
את־הי־הם מנקדה קשה קחמר
וקלקנים וקקל־קקדה בשדה את
קל־קקךתם אשר־עקלו קהם קפרך:
ויאמר מלך מקלים למילדת העקרות
אשר שם האחת שפלה וישם השנית
פועה: ויאמר קילךכן את־העקךלת
ולאיתן על־האקנים אם־קן הוא וקמתן
אלו !אם־קת הוא וחןה: ותירא;
המילדת את־האללים ■לא עצי־ כאשר
לבד אליהן מלך מקרים ותהיי;
את־הילךים:
וארא
לדקר אליהים אל־משה דאמר אליו
אני ין: ואלא אל־אקרהם אל־יקחק
•אל־־קקב קאל שדי ושמי ל לא נודקתי
להם: ןגם חקקתי את־קךיתי אלם לתת
להם את־ארץ כנען את ארץ קגליהם
אשר־גרו בה: תם אני שמקתי את־נאקל
קני יקזראל אשר מקרים מקקך־ם אתם
ואזכר את־קליתי: (לוי) לכן אמר
לקני־ישראל אני ל ןהוקאתי ארזכם
מלחת סקלת מקלים !הצלתי אתכם
מקקדתם !גאלתי אתכם קזרוע נטלה
וקשקטים ?דלים: !לקחתי אתכם לי
לעם ןהן י תי לכם לאליהים וידקלם
כי אני יי אלח־כם המוקיא אחצם
מתחת סקלות מקרים: !הקאתי אתכם
אל־חא־ץ אשר נשאתי את־ולי לתת
אלה לאקרהם ליקחק !ל_יעקב !בתתי
אתה לכם מורשה אני ין: לדקר
משה כן אל־קנן ישראל ■לא שקעו
אל־מצ-ה מקקר לוח ומקקדה קשה: פ
(ישראל) לדקר ן; אל־משה לאמר:
קא לקר אל־פ־עה מלך מקרים
וישלח את־קני־ישראל מאלקו: לדבר
מצה לקני ן; לאקר הן קני־ישראל'
לא־שקעו אלי!איך ישמעני פ־לה ואני
ערל שפתים: פ וידבר יי אל־משה
קריאת התורה
281
ואל־אסר(' ויצום אל־בני ישראל
ןאל־פךעה מלך מצרים להוציא
את־בני־ישו־אל מארץ מצרים:
בא
ויאמר יי אל־נדלה בא אל־פךעה
כי־אני הקבךתי את־לב־ ואת־לב
עבליו למען שתי אתתי אלה פקךבו:
ולמען חספר כאזני ב?ך ובן־ב?ף את
אש־ התעללתי פמצלים ■את־אתת־
אש־־שמח־ בם וידעתם כי־אני ך:
ויבא משה ואהרן אל־פ־עה׳ דאמרו
אליו כה־אמר יי אליה־ העפלים
עד־מתי מא?ת לענת מפנן שלח עמי
דעבדני: (לו■) כי אם־מאן אתה
לשלח את־עמי ה?ני מביא מחר אךבה
ביזכלך: וכסה את־ע־ן הארץ ולא
יוכל לךאת את־הארץ ואכל את־יתר
הפלטה הנשארת לכם מן־הבלד!אכל'
את־כל־הלץ הצמה לכם מן־השדה:
ומלאו בתיך ובתי כל־עבדיף ובתי
כל־מצלים׳ אשר לא־ראו אבותיך'
ואבות אבליך מיום חיותם על־האךמה
עד ה״ום הזה וי,פן ויצא מעם פךעה:
(ישראל) דאמרו ע?די פךעה אליו
עד־מתי' יחיה זה לנו למולש ישלח
את־האנשים דעבדו ארד־ אליה־הם
־ט־ם תדע כי אכדה מצרים: ויושב
את־משה ואת־אחרן' אל־פ־עה ראמר
אלחם לכו עכדו את־־ אליהיכם מי
ומי ההלכים: דאמר מלה ב?עךינו
ובזקנינו נלך כבנ־נ.י וככנחתנו בצאננו
ובבקרנו נלך כי חג־ין לנו: דאמר
אלחם יהי כן יי עמכם כאשר אשלח
אחכם ואת־טפכם ־אי כי רעה נגד
פניכם: לא כן לכו־נא הגברים ןעבךו
את־־־ כי אתה אתם מבקשים ויגרש
אתם מאת פני פךעה:
בשלח
ויהי בשלח פךעה את־העם׳ ולא־נחם
אלהים דרך ארץ פלשחים כי קרוב
הוא כי אמר אלהים פן־ינחם העם
בךאתם מלחמה ושבו מצרימה:
ויסב אליה־ם את־העם דרך הטךבר
ום־סוף וחמשים עלו בני־ישראל
מארץ מצרים: ויקה משה את־עצמות
יוסף עמו כי השבע חקזביע את־בני
יקזראל' לאל־ פקד יפקד אלחים
א־כם ־העל־תם את־עצמתי מזה
אתכם: (לוי למנהג אשכנז) ויסעו
מסכת החנו כאלם בקצה הטךבר: ויי
הלך לפניהם יומם כעמוד ענן' לנחתם
הדרך ולילה כעמוד אש להאיר להם
ללקת יומם ולילה: לא־ןמיש עמוד
הענן' יולם ועמוד האש לילה לפני
העם: פ (לוי למנהג פולין) (ישראל
למנהג אשכנז) וידבר ח אל־משה
לאמר: דכר אל־בני ישראלי' וישבו
החנו' לפני' פי החילת בין מ?ךל ובין
הןם לפני'בעל צ&ן ?כהו תחנו על־הים:
ואמר פ־עה לבד יקזר^ל ?ככים הם
כארץ סגר עליהם המךבר: וחזקתי
את־לב־פךעה וךדף אחריהם'' ואככדה
כפךעה' וככל־חילו דךעו מצרים
כי־אני ־ דעשו־כן: (ישראל למנהג
פולין) הגד'למלך מצדים כי כרה העם
ההפך לבב פךעה ועבליו אל־קעם
282
קריאת התורה
ויאמרו מה־זאת עלינו אי־פללנו
את־יללאל אעאךנו: ויאסד את־לאאו
ואת־עאו לקח עמו: ויקה שש־מאות
רכב אחור וכל רכב אא־־ם ושללם
על־אלו: ויחזק יי את־ לב פ־עה מלך
מפלים וילדף א־־־ בד ישראל ובד
יללאל ;אאים ביד רמה:
יתרו
וישמע יקרו כהן אך;ן חתן מיפה את
כל־אשר עשה אלילים לאפר יל־ש־אל
עמו אי־הוציא " את־יללאל אאאלים:
ויקה יקרו התן מפה את־צפרה אשת
משה אחר פלוחיה: ואת שני בדהאשד
שם האחד ג לפס כי אאר גר הזייתי
אא־ץ נאל־ת: ושם האחד אליעזר
כי ־אליה י אבי אעזלי ויצלני מחרב
פלעה: (לו■) ויבא יתרו חתן משה
ובניו ואלתו אל־משה אל־האלא־
אלר־לוא חנה שם הר האלילים: ויאמר
אל־אלה אני חת?ך יתרו בא אליך
ואשתף־ ושני בניה עמה: ויצא משה
לקראת הלנו ויפתחו וילק־לו יי לאלי
א־פ־ל־עהו לשלום דבאו האסלה:
ויספר משה להקל את כל־אשר עשה
יי' לפלעה ולאאר־ים על אולת ישראל
את כל־ה־לאה אשר מצאתם בלךך
ויצלם ך: (ישראל) ויחך יללו
על כל־הטואה אלר־עשה יי לישראל
אשר הצילו מיד מאריס: ויאמר יתדו׳
בךוך ל אשר הציל אלכם מיד אאלים
ומיד פלעה אשר הציל'את־העם מלחת
וד־אאלים: עתה ;דאתי אי־גלול יי
אכל־לאלילים כי בדבר אשר זדו
יעל־הם: ויקה יללו חתן משה עלה
וזבחים לאלילים ויבא אסלןוכל זקני
־פ־אל לאכל־לחם עם־חתן משה לפני
האלילים:
משפטים
ואלה האלפאים אשר לשים לפנילם:
כי לקנה עבד עאלי שפ שנים .יעבד
ובלאאת וצא לחאלי לנם: אם־אגפו
;אא אגפו וצא אם־בעל אלה לוא
דצאה אלתו עמו: אם־אדניו ילן־לו
אלה דללה־לו בנים או בנות האלה
וילליל ללוה לאדניל ; ולוא וצא
אגפו: ואם־אאר יאמר לעבד אהבלי
את־ארד את־אללי ואת־אד לא אצא
ח?ל י: ולגילו אדניו אל־האלילים
ולגיפו אל־הללת או אל־המזוזה ולצע
אדניו את־אזנו כמלצע ולאלו לעלם:
ס (לוי) ואי־ימכר איפ את־אלו
לאמה לא תצא אצאת האאלים:
אם־לעה אעיד אדדל אלר־לא [ק¬
לו] ;על ה ולאדה לעם נכרי לא־יאלל
למאלה אאגדו־בה: ־אם־לאד.לעדנה
אאלפט חאדת ועלה־לה: אם־אללת
;קח־לו לאלה אסותה וענתה לא
יגלע: •אם־ללפ־אלה לא ועשה לה
דצאה חנם אין כסף: ס (ישראל)
מכה איפ ומת מות יומת: ואלד לא
צלה ־האל ל־ ם אנה לי ז ךו ולאלי לך
מקום אשר ;נוס שמה: ם ןכי־;זד איפ
על־לעהו לללגו אעלמה מעם אזאלי
תקל :י לאות : ס 1 ? 1 ?ה אבייואמו מות
יומת: ס ןגנב איפ ואכלו ונאצא א;דו
מות יומת: ם ואקלל א? יו ואמו אות
קריאת התורה
283
יומת: ס וכי־יריבן אנעים והכה־איש
את־רעהו קאבן או קאגרף ולא ;מות
ונפל למקזכב: אם־וקום והתהלך בחוץ
על־כקענקו ונקה המכה רק שבתו יתן
ורפא ירפא:
תרומה
וידבר יי אל־בשה לאמ־: דבר אל־קני
ישראל דקחו־לי קרומה מאת כל־איש
אשר •רבני לבו תקחו את־ק־ימק־:
וזאת הקרובה אשר תקחו מאתם זהב
וכסף ונקשת: וקבלת ואךגמן ותולעת
? 5 ' ושש ועזים: ןערת אילם בארמים
ועקת קחשים ועצי שטים: (לוי)
שמן למאר כשבים לשמן הקקקה
ןלקטרת הסמים: אבני־שהם ; ואבני
בלאים לאפד ןלחשן: ועשו לי בקדש
ושכנקי בתוכם: בכל אשר אני מ־אה
אוקך את תקנית קקשקן ואת תקנית
קל־קליו וקן קקשו: ס (ישיאל) ; ועשו
ארון עצי שטים אקתים וחצי אךכו
ואמה וחצי ו־קצי ואמה וחצי קמקו:
וצפית אתו זהב טהור בבית ובחוץ
קצפנו ; ועשיק עליו זר זהב סביב:
דצקק לו אקבע ? 1 ??י 1 !?ב ונתקה על
אקבע פעבתיו וקזתי טבעת על־צלעו
האחת ושקי טבעת על־צלקו השנית:
וקשיק ? 3 ' ?צ' שטיםוצפית אתם זהב:
וקבאת את־הכדים בטבעת על צלקת
הארן לשאת את־הארן בהם: בטבעת
האלן.;קוו הבדים לא;סרו בקנו: מתת
אל־קא־ן את הקלת אשר אקן אליך:
תצוה
ואתה קצוק את־קני ישראל רקחו אליך
שמן זית זך קקית למאור להקלת נר
קמיד: קאהל מועד בחוץ לפרקת אשר
על־העדת וערך אתו אקרן ובניו קערב
עד־בקר לקד יך הקת עולם לדרתם
באת קני ישראל: ס ואתה הקרב
אליך את־אהרן אחיך ואת־קניו אתו
בקוך קני יקזראל לכקנו־לי אקרן נדב
ואקיהוא אלעזר ואיקמר קני אקרן:
וקשיק כ?ךי־קךש לאקרן אחיך לקבוד
ולקפארת: (לוי למנהג אשכנז) ואתה
קרקר אל־קל־חקבי־לב אשר בלאקיו
רוח הקמה וקשו את־כגדי אקרן
לקךשו לקקנו־לי: ואלה הקנדים אשר
וקשו ואפוד וקקיל וקקנת תקבץ
קצנפת ואבנט וקשו בנדי־קדש לאק־ן
אחיך ולבניו לקקנו־לי: ; והם יקהו
את־הזלב יאת־הקקלת ואת־האךגמן
ןאת־תולעתהשני ; ואת־השש:פ (ישראל
למנהג אשכנז) (לוי למנהג פוליו) וקשו
את־האפד זהב קבלת ואקגמן תולעת
שבי ושש משזר מקשה השב: קזתי קקפת
חקרת י־וה־לו אל־שני קצ ; ך" וקבר:
וקשב אפרת־ אשר קליו קקקשהו בקנו
.;דדה זהב קבלת !אחנמן ותולעת שני
ושש משזר: ולקחו! את־שתי אקני־שהם
ופתק־ עלילם ?קמות קני יקזו־אל:
(ישראל למנהג פולין) ששה בשבתם
על קאקן האחת ןאת־שמות הששה
הנותרים על־קאבן השנית קקולדתם:
בקשה קרש אקן פתוחי קתם קפתח
את־שתי האבנים על־שבת בני ישראל
284
קריאת התורה
מסבת מקקצות זהב תקשה אתם: ןשקק
את־קתי האבנים על קקפת האבר
אבני זכרן לבני ישראל ונשא אקרן
את־קמותם לפני יי על־קתי קקפיו
לזכרן:
כי תשא
וידבר יי אל־משה לאמה: כי תשא
את־־אש בני־ישראל לפקדיהם'' ונתנו
איש כפר נ?שו ליי קקקד אתם
ולא־־ דד ה בהם נגף קקקד אתם: זה
יוקנו כל־העבר על־הסקדים מקצית
השקל בשקל הקךש עשרים גרה
הלק ל מקצית הלקל קרומה לין:
(לו■) כל העבר על־הקקדים מבן
קשרים שנה ומקלה יתן קרומת ין:
הקשיר לא־י_ךקה והדל' לא וקקיט
ממקצית השקל לקת את־קרומת ל
לכפר על־נקשקיכם: ולקחת את־כקף
הכפרים מאת בנן ישר^ל תתת
ארזו על־קבדת אהל מועד ןה?ה
לקני ישראל לזקרון לקד ל לכפר
על־נקשקיכם: פ (ישראל) וןדבר ןי
אל־משה לאמר: וקשיק קלר ?חשת
וכנו ?חשת לרחצה ונתת אתו בין־אהל
מוקד ובין המזבח מתת שמה מים:
ןרקצו אקרן ובניו ממנו את־ןדיהם
ואת־רגליהם: קבאם אל־אהל מועד
יךקצו־מים ולא ןמתו או קדקתם
אל־המזקח' לשרת להקטיר אשה ל־ן:
וך־צו ןדיהם ־־?ל־הם ולא ןמתו
והןקה להם חק־עולם לו ולזךקו
לדרתם:
ויקהל
ויקהל משה את־כל־קדת קני יקראל
דאמר אלהם אלה הךקלים אשר־צוה
ןי לקשת אתם: ששת ןמים תקשה
מלאכה' וביום הקקיקי יקיה לכם
קקש שבת שקקון לן ז ; כל־הקשה
קו קלאכה יומת: לא־קקקרו אש
קבל משקקיכם קלם השבת: פ
(לוי) דאמר מלה אל־כל־קדת
בני־ישראל לאמר זה הדקר אשר־צוה
ןי לאמר: קחו מאקכם קרומה לל
כל ?דיב לקו ןקיאה את קרומת ן ז ;
זהב וכקף ו?חשת: וקכלת ■א־גמן
ותולעת שני ולש וקז ים: וקרת אילם
קאדמים וקרת קחשים וקצי שטים:
רשמן למאור וקשמים לשמן המקהה
ןלקטרת הסמים: ,־אק?־־קהם ; ואקני
מלאים לאפוד !לדזשן: וקל־סכם־לב
קכם ?באו דק&זו את כל־אשר צוה
ן?: (ישראל) את־המקכן את־אהלו
ןאת־מקסהו את־קרסיו ןאת־קו־קיו
את־קריחו [קי קריחיו] את־עמדיו
ואת־אז־ניו: את־הארן ןאת־כדיו
את־הכפ־ת ואת פרקת המסך:
את־השלהן ןאת־כדיו ואת־כל־כליו
ואת לחם הפנים: ןאת־מנרת המאור
,־את־בל־ה ןאת־נרתיה ןא.ת שמן
המאור: ןאת־מזבח הקטרת •את־בך־ו
ןא.ת שמן המקהה ־את קטרת הסמים
ןאת־מסך הפתח לפתח המקכן:
את מזבח הקלה ןאת־מקבר ה?חקת
אקר־לו את־בר־־ ואת־כל־כליו
את־הקיך ןאת־כנו: את קלעי החצר
קריאת התורה
285
את־עמריו ןאת־אדדה ואת מסך שער
החצר: את־יתדת המשכן ןארדיתדת
החצר •את־מ־־־־הס: את־כוך־ ה?רד
לשרת כקךש את־?גדי הקךש לאקךן
הכהן ןאת־?גךי בניו לכהן: ויצאו
כל־עדת ?ני־ישו־אל מלפני משה:
פקודי
אלה ?קודי ה?שכן משכן העלת
אשר פקד על־פי משה עבדת
הללב ביד איתמר בן־אסלן הכהן:
ו?צלאל בן־אורי בן־חור למטה
יהודה עשה את כל־אשר־צוה יי
את־משה: ואתו אהליאב ?ן־אחיסמך
למטה־רן חרש ןחשב ,־־קם בתכלת
ובאךגלן ו?תולעת השני ובשש: ס
(לו■) כל־הזהב העשוי ל?לאצה ?כל
מלאכת הקךש ויהי זהב הקנופה תשע
ועשרים כצר וקזבע מאות ושלשים
שקל ?שקל הקךש : וכסף ?קודי העדה
מאת ?כר ואלף וקזבע מאות וקמשה
ןש?עים שקל ?שקל הקךש: בקע
לגאילת מקצית השקל ?שקל הקדש
לצל העצר על־ה?קךים מבן עשרים
שנה יצעלה לשש־מאות אלף ושלשת
אלצים וקמש מאות ודזמשים: ויהי מאת
?כר הצסף לצקת את אדני הקךש ואת
אדני ה?ךכת ?את אךנ.ים ל?את ה?כר
?כר לאךן: (ישראל) •את־ האלף
ושבע המאות וסמשה "??ע־ם עשה
ווים ל^ מו ל ים וצפה רךאשיזהם וחשק
אתם: ינהשת הקנופה ש?עים ?כר
ואלפים ואך?ע־מאות שקל: רעש בה
את־אךני פתח אהל מועד ואת מזבח
ה? 0 שת ואת־מקבר ה?חשת אשר־לו
ואת כל־?ל־ המזכה: ואת־אדני החצר
סציב ואת־אדני שער החצר ואת
כל־־.קך.ת המשכן ואת־כל־־קרת
החצר ס?יב: ימן־ה־כלת ןהאךגמן'
ןתולעת השני עשו ??די־קזרד לשרת
?קךש ויעשו את־בזך־ הקךש אשר
לאקצן כאשר ציה יי את־משה:
ויקרא
ויקרא אל־משה וידבר יי אליו מאהל
מועד לא?־: דבר אל־?ני ־•?־אל'
ואמךת אל 0 ם אדם כי־יקריב ?כם
קךבן ליך ?ן־ה?ה?ה ?ךה?קר
ו?ן־הצאן תקריבו את־ק־בנכם:
אם־עלה קך?נו ?ן־ה?קר זכר ת?ים
יקריבנו אל־?.תח אהל מועד יקריב
אתו לךצבר ל?ני ך: (לו■ למנהג
אשכנז) וסמך י ז דו על ראש העלה
ונךצה לו לכפר עליו: (לו■ למנהג
פיליו) ושחט את־בן הבקר ל?ר י ז ;
וסקריבו ?ני אסרן הצקנ-ם את־הלם
חךקו את־הדם על־ה?ז?ח סציב
אש־־פתח אסל מועד: ן 0 ?שיט
את־סעלה ; ונתח אתה לנתחיס: ונתנו
?ני אסלן הצהן אש על־ה?זבח
ןעך?ו עצים על־סאש: ןעךצו ?ני
אסלן הלסלס את הנתחים את־סקאש
ןאת־הפך־ על־סעצים אשר על־סאש
אשר על־ה?ז?ח: ןקך?ו וכרעיו יךחץ
?מים וסקטיר הצהן את־הצליהי־זצהה
עלה אשה ריה־ניסוח לין: ס (ישראל)
ןאם־?ךהצאן קך?נו ?ן־הקשבים או
?ן־סעזים לעלה זכר ת?ים :קדיבנו:
286
קריאת התורה
ושחט אתו על ירך חמזקח צפנה ל?"
יך חרקו קני אהרן חקהנים את־דמו
על־המזבח סביב: ונתח אתו ל?תהיו
ואת־דאשו ואת־קך־ו וערך הכהן'
אתם על־העצים אשר על־האש אשד
על־חמזקח: והקרב וחקרעים יךחץ
כמים והקריב הכהן את־הכל'והקטיר
חמזקחה עלה הוא אשה ריח ניחח לין:
צו
וידבר יי אל־משה לאמר: צו ארדאהרן
ואת־קניו לאצור זאת תורת העלה
הוא העלה על' מוקדה על־המזבח
כל־חלילה' עד־חקקר ואיש המזבח
תוקד בי : ולבש הכהן מדו בד
ומקנסי־כד ילבש על־קשרו' והרים
את־ההשן אשר תאכל האש את־העלה
על־המזבח ושמו אצל המזבח: (לוי)
ופשט את־בגליו ולבש קנדים אחרים
והוציא את־ה־שן' אל־מחוץ למקנה
אל־מקום טהור: והאש על־חמזקח
תוקד־בו לא תקקה וקער עליה הכהן
עצים בבקר בבקר ןערך עליה' העלה
והקטיר עליה חלבי הקלמים: אש
תמיד תוקד על־המזבה לא תקבה:
ס (ישראל) האת תורת המנחה
הקרב אתה קני־אהרן' לקקי ל אל־פני
חמזקה: וחלים ממנו קקקצו מסלת
חמ?חה' ומשקלה ואת' כל־חלקנה אשר
על־חמנחה והקטיר חמזקח ריח ניחח
אזכרתה ללל : והנותרת מלנה יאקלו
אחלן וקדו מצות תאקל' קמקום
קלש קחצר אהל־מועד ןאקלוה: לא
תאפה' חלץ חלקם נתתי אתה מאשי
קדש קךשים' הוא כחטאת וכאשם:
כל־זכר קקני אדזרן' ■אקלנה חק־עולם'
לד־ת־בם מאשי יך קל אשר־יגע קהם
יקדש:
שמיני
ויחי' בןום השמיני קרא משה לאחרן
ולבבו ולזקני ישראל: דאמר אל־אחלן
קדדלך עגל קן־קקר לחטאת ואיל
לעלה קמימם ןהק־ב לקני ־־: ואל־קני
•ק ־אל תדבר לאמר קחו שע—עז־ ם
לחטאת ועגל וכקש קני־שנה קמימם
לעלה: ושור ואיל לשלמים לזבח לקני
ל ומוחה קלילה בשמן כי דרום יי
נ־אה אליכם: רקחו את אשר ציה משה
אל־קני אהל מועך ויקךבו' כל־העד־ה
רעמדו לקני ין: דאמר משה זה הדבר
אשר־צוה יי תעשו ך־א אליכם קקוד
ין: (לוי) ויאמר משה אל־אהרן
קרב אל־המזקה ועשה את־חטאקך'
,יאת־עלך־ וכפר קעךך וקעך העם
ועשה את־קךבן העם' וכפר קעך־ם
כאשר צוה ך: ויקרב אהרן אל־המזקה
וישחט את־עגל החטאת אישר־לו:
'ויקרבו קני אהרן את־ה־ם אליו ויקבל
אצקעו בדם דתן על־קךנות המזקח
ואת־הדם תצק אל־יסוד המזקח:
,־את־ההלב ןאת־הקל־ת ואת־היתרת
מן־הקקדמן־החטאת הקטיר המזקחה
כאשר צוה יי את־משה: (ישראל)
ואת־חקשר ואת־העור שרף קאש
מחוץ למחנה: וישחט את־העלה
וימצאו קני אהרן אליו' את־חלם
ויזרקהו על־חמזקח סקיב: ואת־העלה
קריאת התורה
287
חלציאו אליו לגתחיה ןאת־הראש
ויקטר על־חמזלח: וירחץ את־חק־ב
ואת־חלרעים ויקטר על־העלה
חמזבחה: ויקרב את קו־בן העם ויקה
את־שעיר החטאת אשר לעם וישחלחו
ויחטאהו כראשון: ויקרב את־העלה
ויעשה כמשפט:
תזריע
וידבר יי אל־משה לאט־־: דבר
אל־בני ישראל' לאלר אשה כי תזליע
וילדה זכר וטמאה שבעת ילזים כימי
נדת ך 1 תה תלמא: וביום השמיני
ימרל לשר ערלתו: ושלשים יום
ושלשת ;לים תשב בךמי טהרה
לכל־קךש לא־תגע ■אל־המקדש לא
תצא עד־ללאת ימי טהרה: (לוי)
ואם־נקבה תלד ־ללאה שבעים בנדותה
!ששים יום וששת ;ל־ם תשב על־ךמי
טהרה: ולללאת ימי טהרה לבן או
לבת תביא כבש בן־שנתו לעלה
ובן־יונה או־תר לחטאת אל־פתח
אהל־מועד אל־הכהן: !הקריבו לפני
" וכפר עליה ;לחרה מלקר דמיה
זאת תורת היל־ת לזכר או לגקבה:
;אם־לא תמצא ;דה די יציל ולקחה
שתי־תרים או שני בד ילה אחד
לעלה ואחד לחטאת ולפר עליה
הכהן וטהרה: פ (ישראל) וידבר
ל אל־משה ואל־אחלן לאמר: אדם
כי־יהיה בעור־בשרו שאת או־ספחת
או כצרת והיה לעור־לשרו ל.גגע
צרעת ;הולא אל־אלזךן הכהן או
אל־אחד מבניו הבחנים: וראה הכהן
את־ הנ גע לעור־הלשר ושער בנגע
הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור
לשרו נגע צרעת הוא ןו־אהו הכהן
;־טמא אתו: ־אם־בה־ת לבנה הוא
לעור לשרוועמק אין־מראה מן־הצור
ושערה לא־הפך לבן ;־הל"־ הכהן
את־הנגע ש?עת ;מ ים: וראהו הלה|
בעם השלילי ולנה הנגע עמר לעליו
לא־פשה הנגע לעור ןהלג־דו הכהן
שלעת ;מים שנית:
מצרע
וידבר יי אל־משה לאמר: זאת תה;ה
תורת הלצלע לום ?הרסי ןהובא
אל־הכהן: דצא' הלחן אל־מחוץ
למחנה וראה הנבזלן והנה נלפא
נגע־חצרעת מן־חצחיע: ולוה הלחן
ולקח למטהר שתי־צפרים הוות
להרות ועץ א־ז ושני תולעת ואזב:
ולוה הנבלזן ושחט את־חצפור האחת
אל־ללי־חרש על־מים דדים: (לוי)
את־חצפר הח;ה' יקה אתה ואת־עץ
הארז ואת־שני התולעת ואת־האזב
ולבל אותם ואת הצפר החיה לדם
הצפר השחטה על המים הח;ים: ולזה
על המטהר מן־חצרעת שבע לעמים
ולחצו וללח את־הצל־ החיה על־פני
השדה: וללס חמטלר את־לגליו וגלח
את־כל־לערו ורחץ במים ו?צ ר ואחר
;בוא אל־המדזנה רשב מחוץ לאהלו
שלעת ;מים: ןה;צ ביום חלליעי
יגלח את־לל־לערו את־ראשו ואת־זקנו
ואת גלת עיגיו ואת־כל־לעךו יגלח
ולבס ארת־נלכד־יר ורחץ את־ללךו במים
288
קריאת התורה
וטהר: (ישראל) וביום האמיני יקה
שני־כבשים ־:דבב וכבשה אחת
בת־שנתה תמימה ושלשה עקזרנים
כלת מנחה בלולה בשמן ולג אחה
שמן: וסעמיד הכהן הבטהר את האיש
המטהר ואתם לפנן ין פתח אהל מועד:
ולקח הכהן את־הכב־ש האלי והקריב
אתו לאשם ואת־לג השמן ; והניף אתם
קנופה לבני ין:
אחרי מות
וידבר יי אל־משה א־־י בות שני
בני אסלן בקךבתם לפני־יי רמתו:
ויאמר ין אל־משה דבר אל־אסלן
אליל' ואל־ןבא בכל־עת אל־הלךש
מבית לפ-בת אל־ב:־ הכפרת
אשר על־הארן ולא ןלזות כי בענן
אראה על־הכפרת: בזאת ןבא אסלן
אל־הקךש בפר בן־בקר לחטאת
ואיל לעלה: כתנת־בד קדש ילבש
ומבוסי־בד ־ד על־בשרל ובאבנט בד
־סל־ ובמצנפת בד יענף כה־־קדש
הם והחץ במים את־בשרו ולבשם:
ומאת כדת בני ישראל יקה שני־שעירי
עזים לחטאת ואיל אחד לעלה:
יסקריב אסלן את־פר סהטאת אשר־לו
וכפר בערו ובעד ביתו: (לוי) ולקח
את־שני השעירם ןהעמיד אתם לפני
ל פתח אלל מועד: ןנתן א 0 לן
על־שני השעירם גרלות גורל אחד
ללוגורל אחד לעזאזל: וסקריב אסק
את־השעיר אשר עלה עליו הגולל ליל
ועשהו חטאת: והשעיר אשר'עלה עליו
הגורל'לעזאזל ןעמד־חי לבני ץ לכפר
עליו לשלח אתו לעזאזל המךברה:
וסקליב אסלן את־פר סחטאת אשר־לו
וכפר בעלו ובעד ביתו ןשחט את־פר
סחטאת אשר־לו: (ישראל) ולקח
סלא־המסתה גקלי־אש מעל המזבה
מלפני ל וכלא סבלו קטו־ת סמים דקה
וסביא מבית לכלכת: תותן את־הקטרת
על־סאש לפני ", וכסה ענן הקטרת
ארדה ספרה אשר על־סעדות ; ולא
ןמות: ולקח מדם הפר וסזה באבבעו
על־פני ה בפרת קךמה !לבלי הכפו־ת
יזה שכע־בעמים מן־הדם באעבעו:
ושחט את־שעיר קסטאת' אשר לעם
־סב־א את־דפו אל־מבית לב־בת
ועשה את־דמו כאשר עשה לדם הפר
וסזה אתו על־הכפרת ולפני הכפרת:
ובפר על־הקךש מטמאת בני ישראל
ומפשעיסם לכל־חטאתם ־כן ןעשה
לאסל מועד השכן אתם בתוך טמאתם:
ןכל־אךם לא־וסיה באסל מועד בבאו
לכפר בקדש ער־צארר וכפר בעדו
ובעד בילו ובעד כל־קסל ישראל:
קדשים
וידבר ץ אל־משה לאמר: דבר
אל־כל־עדת בני־ישראל ואמךת
אלחם קדשים תקןו כי קלוש אני
ץ אליסיכם: איש אמי ואביו תילאו
ואת־שבתתי תשמרו אני י: אלסיכם:
אל־סבנו אל־האלילם ואליסי מסכה
לא תעשו לכם אני י: אלסיכם: (לוי)
ב־ תזבחו זבח שלמים ליק לךצ?כם
תזבסהו: בןום זבסכם _ןאכל וטמקרת
והנותר עד־עם השלישי באש ישרף:
קריאת התורה
289
ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול
הוא לא .ירצה: ןאכליו קונו ישא
כי־את־קךש יי חלל לבקתה הנפש
ההוא מעמיה: ובקצקכם את־קציר
א־כצם לא סכלה כאת שקף לקצר
ולקט קציקף לא תלקט: וכקמף לא
קעולל ופרט כקמף לא תלקט לעני
ולגר תעזב אתם ?*ני ;; ?*לקיכם:
(ישראל) לא תעבו ולא־תכדקשו
ולא־קשקךו איש בעמיתו: ולא־תשכעו
בשמי לשקר ־הלל־ את־שם ?*לקיף
?*ני ק: לא־תעשק את־־ע־ ולא תגזל
לא־תלין פעלת שכיר ?*קף עד־בקר:
לא־תקלל חלש ולבני עור לא תתן
מעשל רראת מ?*לקיף אני ק:
אמר
דאמר יי אל־משה ?*מר ?*ל־הצקנ־ם
בני ?*קלן ־?*מ־ת > 5 לאם לנפש
לא־יטמא בעמיו: כי אם־לשאלו
הקרב אליו לאמו ולאשיו ולבנו
ולבתו ולאחיו: ולקחתו הבתולה
הקרובה אליו ?*שר לא־היתה לאיש לה
יטמא: לא יטמא בעל בעמיו לקהלו:
לא־יקקחה [ק• יקקקו] קקקה בראשם
ובאת זקנם לא יגלחו ובבשלם לא
ישקטו שרטת: קרשים וקיו לאליקילם
ולא יהללו שם אליה־הם בי את־אשי יי
לחם אליה־הם הם מקריבם וקיו קדש:
(לו■) אשה זנה וחללה לא יקהוואשה
נרושה מאישה לא יקהו כי־קלש הוא
לאלקיו: ־קדשלר כי־?*ת־לקם ?*לק־־
הוא מקריב קדש וקוה־לך כי קלוש
?*ני ־־ כקדשכם: ובת איש כלן כי
תחל לזנות את־אביק קיא כהללת
באש תשקף: ס והכקן הגדול מאחיו
?*שר־יוצק על־ראשו שמן המשקה
ומלא ?*ת־ולו ללצש ?*ת־הבגדים
את־ר?*ש 1 ' לא יבלע ובגדיו לא יכלם:
ןע.ל כל־נכשת מת ל?* ?בא לאביו
ולאמו ל?* יטמא: ומן־המקדש ל?*
וצא ־לא והלל ?*ת מקדש ?*לקיו כי
נזר שמן בלחה ?*לקיו עליו ?*ני ו;:
(ישראל) ולוא ?*שה בבתוליק יקח:
אלמנה וגרושה וקללה לה ?*ת־?*לה
ל?* יקה כי אם־בתולה מעמיו יקה
?*שה: ולא־והלל זקער בעמיו כי ?*ני
וי כקקש":
בהר
לדבר ק ?*ל־משה בקר סיני לאמר:
דבר ?*ל־בני *׳ש־אל' ו?*מקת ?*להם כי
תבאו ?*ל־קאקץ ?*שר ?*ני נתן לכם
ןשבתה קאקץ שבת לק: שש שקם
תזרע שלף ןשש שנים תזמר בקמף
ו?*סכת ?*ת־קבואתה: (לוי) ובשנה
חשכיעת שבת שבתון' יקקה לאקץ
שבת לק; שקף ל?* תזלע וכלכל
ל?* תזמר: את בפיה קציקף ל?*
תקצור ן?*ת־ענבי נזירף ל?* תבצר
שנת שבתון יק;ה לארץ: ודדתה שבת
קאקץ לכם לאבלה לף ולעבקף
ול?*מתף ולש־ב־־ף ולתושבל הגרים
עמף: ולבקמתל ולהקה ?*שר באקצף
תק;ה כל־קבואתה לאכנל: ס (ישראל)
וקפקת לף שבע שבתת שלם שבע
שנים שבע כעמים וקןו לף ?מי
שבע שבקת השלב תשע ־א־בע־ם
290
קריאת התורה
שנה: והעבךת שופר וזרועה בד 1 ךש
הלבע־ בעשור לחךיש ביום הכפרים
תקבירו שופר פכל־א־פבם: ןקךק 5 תם
את שנת הדזמשים שנה וקראתם
ךר־ור בארץ לכל־ישביה יובל הוא
תהיה לכם ושפתם איש אל־אחזלו
ואיש אל־טשפחתו תשבו: יובל הוא
שנת הקמשים שנה תהיה לכם לא
תזך־עו ולא תקצרו את־פפידויה ולא
תפפרו את־נזךיה: כי יובל הוא
קך׳ש תהיה לכם טן־השלה תאפלו
את־קפואתה: פשנת היובל הזאת תשבו
איש אל־וןזחזתו:
בחקתי
אם־פחקתי תלכו ואת־מצותי תשקלו
ועשיתם אתם: ונתתי גישטיכם פעתם
ונתנה הארץ יבולה ועץ השרה לתן
פךלו: והשיג לכם דיש את־פפיר
ופציר :שיג את־זרע ואכלתם לחמכם'
לפבע וישפתם לבטח פא־פפם: (לו■)
ונתתי קלים פא־ץ וקזכפתם ואין
מדזר־יד והשבתי חיה רעה מן־הארץ
וחרב לא־תעבר פאן־פכם: וךדפתם
את־איפיכם תפלו לפניכם לחרב:
ורז־פו מכם ־משה מאה ומאה מכם
לעבה יךדפו תפלו איפיכם לפניכם
לחרב: ופניתי והפריתי א־כם
והךפיתי אתכם והקימותי את־פריתי
אתכם: (ישראל) ואכלתם ישן נושן
רשן מפני חדש תוציאו: תתתי מקזכני
פתוככם ?לא־תגעל נפשי אתכם:
"•־"הלפת־ פתופכם והייתי לכם
לאליהים ואתם תהיו־לי לעם: אני י ־ ;
אליהיכם אשר הוצאתי אתכם' מארץ
מפלים קהלת להם עפדים ואשפר'מטת
עלצם רארלך ארזכם קוממיות:
במדבר
וידבר יי אל־משה פמךבר סיני
פאהל מועד פאחד להךש השני בשנה
השנית לפאתם מארץ טפרים לאמר:
שאו את־ראש כל־עדת בני־ישו־אל
לטשפחתם לבית א־תם פטקפר
שטות כל־זכר לגלוןליתם: מבן עשרים
שנה ומקלה כל־יצא פבא פ־ש־אל
תפקדי אתם לפפאתם אתה ואהרן:
ואתכם .להל איש איש למטה איש
ראש לפית־אפתיו הוא: (לוי) ואלה
שטות האנשים אשר יעמלו אתכם
לךאובן אל־פי־ בן־שדיאור: לפטעון
שלטיאל פן־צורישדי: ליהודה נחשון
פן־עטינדב: ליששכר ?ת?אל פן־צוער:
לזבולן אליאב בן־חלין: לבנן יו 6 ף
לאפרים אליישמע פן־עטיהוד לטנשה
פקזליאל פן־פךהפור: לפ״טן אפידן
פן־גךעני: לדן אחיעזר בן־עמישדי:
לאשר פגעיאל בן־עפרן: לגד אל־סף
פן־ך־עואל: לנ?תלי אחירע פן־עינן:
אלה קריאי [קי קרואי] העלה ?שיאי
מטות אבותם ראשי אלפי ישראל
הם: (־^יאל) ויקה משה ואהרן את
האנשים האלה אשר נקבו השטות: ; ואת
כל־העלה הקהילו פאחד ללדש הש?י
ויתללךו על־טישפחתם לבית אפתם
בטקפר שמות טבן עשרים שנה ומעלה
לגל?ל'תם: כאשר ציה ין את־טשה
ויפקדם פטךבר סיני:
קריאת התורה
291
נשא
וידבר יי אל־משה לאמה: נשא
את־־אש קני גו־שון גם־הם לבית
אק־ם למלקאתם: מבן שלשים שנה
ומקלה עד קן־דזמלים שנה תקקד
אותם כל־הקא לקקא צבא לקקד
קבדה קאהל מועד: זאת קקאת
מלקחת הגךלני לקקד ולמשא:
(לו■) ונשאו את־יריקת המלבן'
■את־אהל מוקד מקסהו ומכסה התהש
אשר־קליו מלמעלה ואת־מלך פתח
אהל מוקד: ואת קלעי החצר ואת־מה־
פתח שער החצר אשר על־המשכן
ועל־המזקח' סביב ואת מירזריאם
ןאת־כל־קלי קבךתם ואת כל־אשר
וקשה להם וקבדו: על־קי אקרן
ובניו תקיה בל־קבדת בני ה?ךשל
לכל־משאם ולכל קקדתם יקקך־ם
עלהם במשלזו־ת את כל־משאם:
זאת קבדת מלקחת קני הגךשני
קאהל מועד ומלמחאם ק:ד איתאר
בן־אסרן הכהן: ס (ישראל) קני
מררי למשקאתם לקית־אסתם תקקד
אתם: מקן" שלשים שנה ומקלה וקד
קן־־מל־ם שנה תקקדם כל־הקא
לצבא לקבד את־קקדת אהל מוקד:
האת משמרת מלאם לכל־קקךתם
קאהל מוקד קן־שי' המללן וקדיחיו
ועמודיו ואדניו: ועמודי החצר
סביב ןאךניהם ויתחתם ומירזריאם
לכל־קליאם ולכל קקדתם וקלמת
תקקאו את־קל־ מקמרת משאם: זאת
קבדת משפחת קני קראי לכל־קקךתם
קאהל מוקד קיד איתלר בן־אקרן
הכהן:
בני אשכנז מסיימים כאן.
ויפקד משה ואהרן ונשיאי העדה
את־קני הקהתי למשקאתם ולבית
אסתם: מקן ללשים שנה ולקלה
וקד קן־־מש־ם שנה כל־הקא לצבא
לקקדה קאהל מוקד: דהץ פקדיהם
למשפחתם אלפים לקע מאות וסמלים:
אלה פקודי מלקחת הקהאי כל־הקבד
קאהל מוקד אשר פקד משה ואהאן
על־פי יי קוד־משה:
בהעלתך
וידקר יי אל־משה לאמר: דקר
אל־אקאן ואמךת אליו קהקלתף
את־הנלת אל־מול קני הקנואה יאירו
לקקת הנקות: רעש כן אהלן אל־מול
פני הקנואה הקלה נרתיה כאשר ציה
יי את־משה: תה מקשה הקנו־ה מקשה
זאב עד־ידקה עד־פן־חה מקשה הוא
כמךאה אשר הקאה יי את־ מלה כן
קשה את־הקנרה: פ (ליי) וידבר יי
אל־משה לאמר: קח את־הל־ים מתוך
בנן ישראל ןקהךת אתם: ןכה־תקלה
להם לטקאם הזה קליהם מי חטאת
ןהקקירו תער על־כל־קשאם וקקסו
קגדיהם והטהיו: ולקחו פר קן־קצןר
ומנחאו סלת קלולה בשמן ופר־שני
קן־קקר תקח לחטאת: ןהקרקת
את־הל־ים לקני אהל מוקד ־הקהלת
את־כל־קדת קני ילראל: (ישראל)
ןהק־קת את־הל־ים ל?" לל, וסמכו
292
קריאת התורה
בני־ישו־אל את־ידיהם על־הלוים:
והניף א־־ן את־הלוים תנופה לפני ל
מאת קני ישראל והיו לנגבה את־׳נכדת
ל: והלוים •ק קבי את־ידיאם על
ךאש הפרים וקשה את־האחר חטאת
ןאת־האחר עלה לל לכפר על־הלדם:
והנגמךת את־הל־ים לקני א־־ן ולקקי
קדו והנקת אתם חנופה ליל והקהלת
את־הל־ים מתוך מי •ש־אל ; והיו לי
הלרם:
שלח
וירקה יי אל־משה לאמה: קלח־לך
אנשים ויתרו את־ארץ קצען אקר־אני
נתן לקקי ישראל איש אחד איש
אחד למטה אסזיו' תקלחו כל נשיא
קהם: וישלח אתם משה ממךקר
פארן על־פי יק קלם אנשים ראשי
קני־ישראל המה: (לו■) ■אלה שמותם
למטה ־־איקן שמוע קן־זקור: למטה
שקנגון שפט קךחורי: למטה יהודה
קלב קן־יקנה: למטה יששקר לאל
קן־יוסף: למטה אקרים הושע קן־נון:
למטה קדמן פלטי קן־רקוא: למטה
זבולן גד־אל קן־סוך: למטה יוסף
למטה מנשה גדי קן־סוסי: למטה
דן עמיאל קן־גמל*: למטה אשר
קתור קן־מיכאל: למטה נקתלי נהקי
קן־וקסי: למטה צד גאואל קן־מכי:
אלה קמות האנשים אשר־שלח משה
לתור את־הארץ ויקרא משה להוקע
קן־נון יהוקע: (ישראל) ויקלח אתם
משה לתור את־או־ץ קבען דאמר
אלחם נגלו זה בנגב ונגליתם את־ההר:
ו־א־תם את־הארץ מה־הוא ואת־העם
חישב עליה החזק הוא סרקה הקעט
הוא אם־רב: ומה הארץ אקר־הוא
ישב כה חטובה הוא אם־ רעה ומה
הערים אקר־הוא יושב קחנה הקמסנים
אם קמקצרים: ומה הארץ הקמנה
הוא אם־רזה היש־בה עץ אם־אין
ןהר 1 חזקתם ולקחתם מקרי הארץ
והןקים ימי קכורי נגנקים:
קרח
ויקה צ|רח קן־יקהר קן־קהת קן־לוי
ןךתן ואקיר־ם קני אליאב ואון קן־פלת
קני ךאובן: רקמו לקקי משה ואנקים
מבני־יקראל ־מק־ם ומאתים ?קיאי
עדה קראי מועד אגקי־קם: דקסלו
על־משה ןעל־אהרן דאמרו אלחם
רב־לכק כי כל־העדה' קלם קדקים
וקתוכם יק ומדוע ת־נקאי על־קהל
ין: (לוי) ויקמע משה ויקל על־פניו:
וידבר אל־קרח ואל־כל־עדתו לאמל'
לקר וידע יק את־אקר־לו •את־הקר־ש
והקריב אליו ואת אשר יקחר־קו
יקריב אליו: זאת נגשו קחו־לכם מחתות
קרח וקל־נגךתו: ותנו־קהן אש !שימו
קליחן קטרת לפקי יל' ??י■ וחיה חאיש
אק־־־קח־ יק חוא הקךוש רב־לכם
קני לוי: (ישראל) דאמר משה
אל־קרח שמעו־נא קני לוי: קמעט מקם
ק־־חקר־ל אלה־ ־ק־אל אחכם מנגדת
יקראל להקריב אחכם אליו לנגבה
את־עבדת מקכן ל ולקמד לקני קעדה
לשךתם: ויקרב אחל ואת־כל־אחיף
קני־לוי אתך וקקקתם גם־קחנה: לכן
קריאת התורה
293
אתה וכל־עדתף־ הנעדים על־לגואדזלן
מה־אוא כי תלונו [ק׳ תלינו] עליו:
ויללה נדלה לקרא לדתן ולאבירם
בני אליאב ויאמרו לא נקלה: קלעט
כי הקליתנו מארץ זבת חלב וךלש
לקמיתנו במז־בר לי־תלתרר עלינו
גם־קלתרר:
חקת
וידבר ל אל־משה ואל־אהרן לאמר:
זאת הקת התולה אלר־צוה יי לאמר
דבר אל־לד ילראל ויקחו אל־־
פרה אדמה קמימה אשר אין־בה
לום אשר לא־עלה עליה על: ונתתם
אתה אל־אלעזר הכהן !הוציא אתה
אל־מקוץ למקנה !לחט אתה לפניו:
!לקח אלעזך הכהן מדמה לאללעו
!הזה אל־נכח פני אקל־מועד מדמה
לכע לעמים: !לרף את־הפרה
לעידו את־ערה !את־בשו־ה !את־־מה
על־פךשה יללף: !לקח הכהן עץ ארז
!אזוב ולבי תולעת ־הלל־־ אל־תוך
לקפת הפרה: (לוי) !לבס לגליו
הכהן !רחץ בלרו בלים !אחר !בא
אל־המקנה !טמא הכהן עד־הערב:
!השרף אלה יכבס בגךיו בלים !רחץ
ללרו במים !טמא עד־הערב: !אסף
אייש טה!ר את אפר הפלה !הניח מחוץ
למקנה למקום טהור והילה ללדת
בני־ילראל למלמרת למי נדה חטאת
הוא: (ישראל למנהג פולין) וללס
קאסף את־אפר הפרה את־לגל־ו!טמא
עד־הערב וקילה לבד ילראל !לגר
הגר לתוכם להקת עולם: (ישראל
למנהג אשכנז) הנגע למת לכל־נפש
אדם!טמא ללעת!מים: קוא יקהטא־ב!
ב!!ם הללילי וב!!ם הלליעי יטהר
!אם־לא יקהטא ב!ום הללילי וב!ום
הלליעי לא ילקר: לל־הנגע למת
לנפש קארם אלר־!מות !לא יקהטא
את־מלכן!! טמא !נלקתה הנפש הקוא
מיל־אל לי מי נדה לא־זרק עליו טמא
־ק!ה עוד טלאתו לו: זאת הת!לה אדם
לי־!מות לאקל לל־הלא אל־קאקל'
!לל־אשר לאקל ילמא ללעת !מים:
!כל' ללי פתוח אשר אין־צמיד פתיל
עליו למא קוא: !כל אלר־יגע על־פד
השדה בקלל־ק־ב א! למת או־לעצם
אדם א! בקלר ילמא ללעת !מים:
!לקחו ללמא מקפר לרפת קחטאת
!נתן עליו מים הקם אל־כלי:
בלק
וירא ללק לךצפ!ר את לל־אלר־עשה
ילראל לאמרי: דגר מואב מפני קעם
לאד כי רב־קוא דקץ מואב מפני לני
ילו־אל: ויאמר מואב אל־זקד מקין
עתה !לקלו הקקל' את־לל־לל־־ק־ני
ללחך הלור את !רק השדה וללק
לן־צפור מלך למואב לעת הקוא: (לוי)
ויללה מלאכים אל־ללעם לךלע!ר
לת!ךה אשר על־הנק־ ארץ לני־עמו
לקרא־לו לאמר קנה עם !צא ממצרים
קנה לסה את־עין הארץ !הוא ילב
ממלי: !עתה לכה־נא ארה־לי את־קעם
הזה לי־עצום הוא' מלד אולי אוכל'
נכה־לו ואגקשנו מן־קארץ כי !דלתי
את אל־־־ל־ך לללך ואשר תאר
294
קריאת התורה
יואר: וילכו זקני מואב וזקני קך;ן
וקסמים בידם ויבאו' אל־קלעם וירקדו
אליו דקרי בלק: (ישראל) ויאמר
ואליהם לינו פה הלילה ודזשבתי אתכם
הצר בואשה ידבר יי אלי וישבו
שרי־מואב קם־קלעם: הבא אליהים
אל־קלעם ויאמר מי האנשים האלה
עמך: ויאמר בלעם אל־האלהים בלק
קן־צקר מלך מואב שלח אלי: הנה
העם היצא קקקר־ים רכס את־עין
הארץ עתה לכה קקה־לי אתו אולי
אוכל להלחם בו וגרשתיו: ויאמר
אליה־ם אל־קלקם לא תלך עמהם לא
תאר את־הקם כי ברוך הוא:
פינחס
וידבר יי אל־משה לאמר: קי?חס
קן־אלקזר בן־אךרן הכהן השיב
את־־מת־ מעל בני־ישראל קק?או
את־ק?אתי בתוכם ולא־כליתי
את־קני־ישראל קק?אתי: לכן אמר ח??י
נתן לו את־קריתי שלום: (לוי) והיותה
לו דלזךער אסך־יו ברית כהנת עולם
תהת אשר קנא לאליליו ויכפר על־בני
ישראל: ושם איש ישראל המכה אשר
הכה את־המך־נ־ת זמרי בן־סלוא ?שיא
בית־אב לשקעני: ושם האשה המכה
המךןנית כזבי בת־צור ךאש אמות
בית־אבבמךיןהוא:פ (ישראל) וידבר
יי אל־משה לאמר: צרור את־המךעים
והכיתם אותם: כי־צררים הם לצם
בנכליהם אשר־נקלו לכם על־ךבר
קעור ועל־ךצר כזבי כת־?שיא מך?ן
אחתם המכה קיום־המגפה על־ךבר
קעור: ויהי אסרי המגפה פ ראמר
יי אל־מצה ואל אלעזך בן־א־־ן
הכהן לאמר: שאו את־ראש כל־קדת
בני־ישךאל מבן עשרים שנה ומקלה
לבית אצתם כל־יצא צבא ק־ש־אל:
וידבר משה ן־אלעזך הכהן אתם
קעךצת מואב על־וךלן ידחו לאמר:
מבן קשרים שנה ומקלה כאשר' ציה יי
את־משה ובד ישראל היקא־ם מארץ
מקרים:
מטות
וידבר משה אל־ראשי המצות לקני
ישראל לאמר זה הדצר אשר צוה
ין: איש קי־ידר ?דר ליי ארהשכע
שקקה לאסר אסר על־נקשו לא :חל
ךקרו קכל־היצא מקיו _ןקשה: ואשה
קי־תדר נדר לץ; ואקרה אסר קבית
אקיה ק?קךיה: ושמע אביה א.ת־?ך־ה
ואסרה אשר אקרה על־נקשה והקריש
לה אקיה וקמו כל־?ךליה וכל־אסר
אשר־אקרה על־נקשה ;קום: ואם־הניא
אקיה אתה קעם שקעו'' כל־?ךריה
ואסרי־ אשר־אקרה על־נקשה לא
;קום ויי .;קלח־לה קי־הניא אקיה
אתה: ואם־הןו תה;ה לאיש ו?ךךיה
קליה > או מקטא שקתיה אשר אקרה
על־נקשה: ושמע אישה ק;ום שקקו
והחריש לה וקמו ?דריה ואקדח
אשר־אקרה על־נקשה ;קמו:"ואם קיום
שקק אישה ;ניא אותה ןחקר את־?ךרה
אשר עליך ואת קקטא שקרדה אשר
אקרה על־נקשה וי; .;קלח־לה: (לו■)
ו?דר אלמנה וגרושה קל אשר־אקרה
קריאת התורה
295
על־נקשה ;קום עליה: ןאם־בית
אישה נהרה או־אקרה אסר על־נקשה
בשבעה: ושמע אישה והחרש לה לא
הניא אתה וקמו כל־נדליל וכל־אסר
אשר־אקרה על־נקשה ;קום: ואם־הקר
;פר אתם אישה בקיום שקעו'' כל־מוצא
שפתיה לנדריה ולאסר נקשה לא;קום
אישה לקלם ו;י ;קלח־לה: (ישראל)
כל־נדר ;כל־שקעת אסר לענת נפש
אישה ;קימנו;אישה;פדנו: ואם־החרש
;חריש לה אישה מיום אל־־ום' ;הקים
את־כל־נדל־ה או את־כל־אסריה אש־
עליה הקים אתם כי־החלש לה ק;ום
שקעו: ןאם־לפר ;פר אתם אלרי שקעו
;נשא את־קונה: אלה החקים אשר צול
;; את־קשה בין איש לאשתו קין־אב
לבתו בנערי־ בית אביה:
מסעי
אלה מקמי בני־ישראל אשר
;צאו קא־ץ קק־־ם לצבאתם
ק־ד־קשה ואסרן: ויקתב קשה
את־מוצאיהם למקעיהם על־פי ; ז ;
ואלה מקעיהם למוצאיהם: רקעו
מלעקקס בהלש הו־אשון בלקשה עשר
;ום לחלש הראשון קמחרת הפסח
;צאו בני־ישראל' ביד רקה לעיני
כל־קקרים: (ל!י) וקקרים קקקלים
את אשר הכה ;י בהם כל־קכור
וקאלילילם עשה י; שפטים: רקעו
בני־ישראל מלעקסס וקדזנד קקקת:
רקעו קקכת וילד קאלם אשר בקצה
הקלקר: (ישראל) רקעו מאתם וישב
על־פי ללילת אשר על־פני בעל אפון
רלנו לקני קולל: רקעו קפד ללילת
ויעקרו קתוך־ה;ם הקז־ברה וילכו
דרך שלשת ;קים קקלבר אלם רסנו
קקרה: רקעו קקלה רקאו אילקה
וקאילם שלים עקרה עינת ק־ ם ושקעים
סקרים רלנו־שם: רקעו מאילם ירסנו
על־ום־קוף:
דברים
אלה הךקלים אשר דבר קשה
אל־קל־־ש־אל קעקר הילדן בקךקר
בקלקה מול סוף קין־קארן וקין־לקל
ולבן ולצרת ודי זלב: אחד עשר יום
קללב דרך הר־שעיר עד קדש בלנע:
דלי' קאלקעים שגה קעשתי־עשר ללש
קאחד לחלש לבד קשה אל־קני
ישראל ככל אשר ציה ;;.אתו אלקם:
(ל!־) אלרי הבלו את קיחן מלך 0 אקלי
אשר יושב קלקקון ;את עוג מלך
הקישן אשר־יושב קעקללת קאלרעי:
קעקר הי.ךךן קא־ץ מואב הואיל
קשה קאר את־התורה הזאת לאקר:
;; אליהינו ךבר אלינו קחרב לאקר
לב־לכם שקת קלר הזה: קנו וקעו
לכם ובאו לר לאמרי ואל־כל־שקניו׳
בקלבה קהר יבקקלה ובנגב וקחוף
ה;ם אלץ לקנקני ־הלקלן עד־הנלר
הגלל והר־קרת: (ישראל) לאה נתתי
לקניכם את־לאלץבאו ולשו את־לא־ץ
אשר נקבע ';; לאבתיקם לאק־לם
ליצחק ולהנקב' לתת ללם ולזלעם
אללילם: ואמר אלכם קעת הלוא
לאקר לא־אוכל לבלי שאת אלכם:
;; אלל־כם ללבה אלכם ולנכם הלם
296
קריאת התורה
קב־קב־ השמים לרב: יי אליהיאכותכם
יסף עליכם בכם אלף ?עמים ויברך
א־צם באש־ דבר לכם:
ואתחנן
ואתחנן אל־״בעת ההוא לאמה: ארנן
יי אתה החלות להךאות את־עק־ך
את־גךלל וארדידך החזקה אשר
מי־אל בשמים ובארץ אש—יעשה
כמעשיך וכנבורתך: אעב־ה־נא
ואךאה את־הארץ הטובה אשר כעבר
היךרן ההר הטוב הזה !הלבנן: (לו■)
ויתעבר יי בי למענכם ולא שמע
אלי ויאמר י ז ; אלי רב־לך אל־תוקף
דבר אלי עוד ברבר הזה: עלה
ךאש הבקגה ושא עיניך ימה וצפנה
ותימנה ומזרחה וךאה בעירך כי־לא
תעבר את־הי־רן הזה: וצו את־יהושע
וחזקהו ואמצהו כי־הוא ועבר לבני
העם ה|ה והוא ונחיל אותם את־הארץ
אשר ־־אה: ונשב בלא מול בית
?עור : 3 ועתה ישראל שמע אל־החקים
ןאל־המשפב־ם אשר אנכי בלמד אתכם
לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם
את־הארץ אשר יי אלה־ אבתיכם נתן
לכם: לא לספו על־הךכל אשר אנכי'
מצוה א־בם ולא תגךעו ממנו לקמר
את־בצות ־• אלה־בם אשר אנכי בציה
אחכם: עיניכם הראות את אש—עשה
ך ?בעל בעור כי כל־חאיש אשר
חלך אקרי בעל־בעור חשביךו י ז ;
אליהיף כק־בך: ואתם ה־כק־ם ב"
אלחיכם הוים בלבם הורם: (ישראל)
.־אה למך?' אחכם הקים ומשבבים
כאשר צור ך; אליהי לעשות כן בקרב
קארץ אשר אתם באים עבה לרקתה:
וקמךתם ועשיתם׳ כי —א חכמתכם
ובינתכם לעיני העמים אשר יקקעון את
כל־חחקים חבלה ואבלו רק עם־חכם
ונלון הגר הגדול הזה: כי בי־גוי
גלול אשר־לו אלהים קלכים אליו כץ;
אליל־נו ככל־ק־אני אליו: ובי גוי גלול
אשר־לו הק־ם ובשבטים צר־קם עכל
התורה הזאת אשר אנקי נתן לבניכם
הוום:
עקב
והיה עקב חשבעון את הבקפטים
האלה וקמךתם ועשיתם אתם וקמל
ך אלהיף לך את־הב־־ת ואת־הלסד
אקר נקבע לאסתיך: ואהבך וברכך
ו־־בך וברך ב!—בטנך ופרי־אךבתף
ךגנך ותירקך ויצהר־ף קגר־אלפיף
ועקתלת צאנך על האדמה אקר־נקבע
לאסתיך לתת לך: בךוך תהיה
בקל־העמים לא־והיה בך עקר ועקרה
ולקחבתך: וחסיר וו חבך כל־חלי
וכל־מךוי בברים הרעים אשר ולעת
לא וקיבל כך ונתנם בכל־קנאיך:
ואכלת את־כל־העמים אקר ץ; אליליך
נתן לך לא־חחוס עינך עליהם ; ולא
תעכל את־אלחילם כ־־נדקק ה־א
לך: ס כי תאמר' בלבבך רבים הגרם
האלה במר איכה אוכל לחוךישם: לא
תירא בהם זכר תזכי את אקר־עקל
״ אליליך לפךע ה ולכל־בברים:
המסת הוללת אש—אי עיניך ןהאתת
והמקתיס והוך החזקה והזרע הנטלה
קריאת התורה
297
אש־ הוצאך " אליה־־ כך_יעשה
יי אלה־־ לכל־העבים אקר־אתה
;לא :־?:־הם: וגם את־הצלעה ישלח
יי אלה־־ בם עד־אבד הנשארים
והנסתרים מפניך: לא תקלץ מפניהם
כי־י; אליליך בקלבף אל גלול ונורא:
(לו■) ונשל יי אלה־־ את־הגרם האל
מפניך מעט מעט לא תוכל כלתם
מלר פן־תלבה עליך חות השדה:
ונתנם ך אליליך לפנןף והמם ?הומה
גדלה עד לשלדם: ; ונתן מלכיהם
כולך ולאכלת את־קלם מתחת השמים
לא־ירדצב איש לפניך עד לקללך
אתם: ?כילי אליליהם תקלפון באש
לא־תללד כסף תהב קלילם' ולקלת
לך פן ת־קש בו כי תוקבת ל; אליליך
הוא: ןלא־תביא תועבה אל־ביתך
־־־־ת חלם כמהו שקץ תשקצני ותעב
לתקבני כ־־ה־ם הוא: פ כל־הללוה
אשר אנכי לצוך היום תשמךון לקשות
למען תליון ולביתם ובאתם וירשתם
את־הא־ץ אקר־נקבע יי לאבתיכם:
הכלת את־כל־הך־ך אשר הוליכך יי
אליליך זה אלבקים שנה במלבר למען
ענלך לנסלך לדעת את־אשר בלבכך
לתקלר מאותו [ק• מצוותיו] אם־לא:
ויענך וילקבל' ויאכל־ את־־הלן' אשר
לאלד־קת ולא ילעון אבתיך למען
הודיקך כי לא על־הללם לבדו יחיה
האלם כי על־כל־מוצא פי־יי יחיה
האדם: (ישראל) קלללך לא בלתה
מעליך ורגלך לא בצקה זה אלבעים
שנה: לדעת קם־לבבף כי כאשר
יוסר איש את־בגו ל אליליך מוכרך:
ועמלת את־מאות ל אליליך ללכת
בללכיו ולילאה אתו: כי ל אליליך
לביאך אל־א־ץ טובה ארץ נחלי לים
כגינת וללכת ןאאים בבקעה ובהר:
ארץ חטה וקזעלה וגפן ולאנה ולמון
אלץ־זית שמן ולבש: אלץ אשר לא
במסכנת' תאבל־בה לחם לא־תלסר
כל בה א־ץ אשר אבלה בך|ל
ומהרריה תקצב גלשת: ואכלת וקבעת
וברכת את־לאליחיף על־לאלץ הטבה
אשר נתן־לך:
ראה
לאה אנכי נתן לכניכם היום ללכה
וקללה: את־הבו־כה אשר תקלעו
אל־מצות ל אליה־כם אשר אנכי
לצוה אלכם הץ ם: והקללה אם־לא
תקלעו אל־מצות ל אליהיכם וסלתם
מן־הל־ך אשר אנכי מצוה אלכם
הלם ללכת אללי אלילים אחרים
אשר לא־ידקתם: ם וליה כי יביאך ל
אליליך אל־לארץ אקר־אתה בא־שמה
לרקתה לתתה את־הברכה על־לר
גללם ואת־הקללה על־לר קיבל:
ללא־הלה כעבר הילדן אללי דרך
לבוא הקלק בארץ' לכנקגי היקב
בקרבה מול הגלגל אצל אלוני מלה:
כי אתם קברים את־הי־לן לבא
לרשת את־לאלץ אקר־ל אליליכם
נתן לכם וילקתם אתה ויקבתם־בה:
(לוי למנהג פולין) ושמלתם לקקות את
כל־ללקים ןאת־המקפט־ם אשר אנכי
נתן לפניכם הלם: (לוי למנהג אשכנז)
298
קריאת התורה
אלה הדוקים והמשפטים אשר קששךון
לקשולבאךץ אשל נתן יי אליה־ אבתיף
לן׳ לרשתה בל־דדצים אשר־אתם
חלם על־האלמה: אבד ־אבדון
את־כל־הקקמות אשר עבדו־שם הגרם
אשר אתם ןךשים אתם את־אליהיהם
על־ההרים הרמים ןעל־ה?בשות ןתהת
כל־עץ רענן: ונתצתם את־מזקחתם
ישבךתם את־מצבתם ואשריהם
תשלפון באש ופסילי אליהיהם קגלעון
ואבלתם את־שצם מן־המקום ההוא:
לא־תעשון 5 ן ליי אליהיכם: כי
אם־אל־המק־ם אשר־יסחר "אל חיכם
מכל־שסטיצם לשום את־שמו שם
לשענו תלקשו ובאת שמה: (ישראל)
ודזבאתם שמה עליתיכם וזסחיצם
ואת מעשרתיצט ואת תרומת ולכם
ונלליכם ונךבתיצם וסצלת סק־בם
וצאנכם: ואכלתם־שם ל?ני' ין_אליה־צם
ושמחתם שצל' משלח ולצם אתם
ובתיכם אשר בר?ןד " אליהיך: לא
תעשון לצל אשר אנחנו עשים פה הלם
איש של־דדשר שעיניו: כי לא־באתם
עד־עתה אל־המנוחה ואל־הנדזלה
אשר־•• אליהיך נתן לך: ועבלתם
את־הי־דן' וישבתם בארץ אשר־"
אלהיכם צנליל אחכם והלה לכם
מכל־אינניכם מסביב וישבתם־בטח:
שפטים
ששטים ןששחיס תתן־לף בכל־שעריף
אשר יי אליהיף נתן לך לשבטיך ושפטו
את־קעם ששפט־צלק: לא־תטה משפט
לא תכיר פנים ולא־תקח שחד כי
השחד יעוד עיני קכצים ויסלף חסרי
צד־קם: צלק צלק תלדף למען תלדה
דרשת את־קא־ץ אשר־ל אליהיך נתן
לך: ס (לוי) לא־תטע לך אשרה
כל־עץ אצל מזבח יי אליהיך אשר
תעשה־לך: ולא־תקים לך מצבה אשר
שנא יי אלהיף: ס לא־תזבח ליי אלהיף
שור ושה אשר יחלה בו צום צל
דבר רע כי תועבת יי אליהיך ךוא:
ס כי־ימצא ש־!־שף' שאחד שעריך
אשר־" אליהיך נתן לך־ איש או־אשה
אשר לעשה את־ך־ע שעיני ין־אליהיך
לעבר שליתו: וילך ויעשד אלילים
אחרים וישקהו להם ולשמש או לולה
או לכל־שבא השמים אשר לא־צויתי:
!הגז—לך ושמעת ולרשת חיצב וחנה
אמת נכון הלצר נעשתה התועבה הזאת
שישראל: ולוצאת את־חאיש ההוא או
את־האשה ההוא אשר עשו את־הלצר
לרע הזה אל־שעליך את־חאיש או
את־האשה וסקלתם באשנים ומתו:
על־פי שנים עלים או שלשה עדים
יומת המת לא יוצת על־פי עד אחד:
יך העלים תלוה־בו בראשנה לקמיקו
1 - י , ד כל־לעם באדזרנה ולעלת לרע
מקלבך: פ כי •פלא משך לבר למשפט
שין־לם לדם שין־דין לדין ובין נגע
לנגע לשלי ליבת ששעריף וקשת ועלית
אל־השקום אשר ישקר יי אליהיך מ:
ושאת אל־הכדזנים' הללם ואל־השצט
אשר .וחלה בומים להם ולדקנת והגידו
לך את לבר הששפט: ועשית על־פי
הלער אשר יגידו לך שן־השקום הלוא
קריאת התורה
299
?*שר יבחר י;ןשמךת ל־עצ״ת קבל ?*שר
יוךוף: (ישראל) על־קי התורה ?*שר
יורוך ועל־המקזפט ?דש:—אנו-י לן*
תקשה ל?* תסור מן־הדבר אשר־יגידו
לך ימין וקזמאל: ןהאייש אשר־יקשה
בזדון לבלתי קזמע ?*ל־הכהן העמד
לשרת שם ?*ת־י;אליליך או אל־השפט
ומת האיש ההוא ובעךת הרע מישראל:
וכל־העם יקזקעו ויראו ולא יזידון עוד:
כי תצא
קי־תצא למלחמה על־איביף ונתנו
יי אליהיך ק־דך ושבית שקל: וראית
בשלה אשת יפת־תאר וחשקת בה
ולקחת לך לאשה: ודזבאתה ?*ל־תוך
ביתך וגלחה ?*.ת־ ־אלה ןעשתה
את־צפרניה: והסירה את־שקלת
שמה מעליה דשבה קביל־ ובקתה
?*ת־אביה יאת־אמה.ירח ןמים ואחר כן
תבוא אל־היקעלל־ והיותה לך לאשה:
והיה אם־לא הפקת בה ושלחתה
לנקלה ומכר לא־תמקרנה בכסף
לא־תתעמר בה תחת ?*שר עניתה: ס
(לוי) כי־תחיין, לאיש שתי נשים האחת
?*הובה והאחת שנואה דלדו־לו בנים
ה?*הובה והשנואה ןה;ה הבן הקבר
ללביאה : והיה קיום ה?חילו ?*ת־בציו
את ?*שר־־ה־ה לו ל?* יוכל לבקר
את־בן־האהובה על־פני בן־הלנואה
הקלד: קי את־הקכר בן־הלנואה:קיר
לתת לו פי לצים קקל אשר־ימצא לו
קי־הוא ראשית אצו לו מלפט הקקרה:
ס (ישראל) ק־־־ח־ה לאיש בן סורר
ומולה איננו שלע קק־ל אביו וקקול אמו
דקרו אתו ■לא ישמע אליקם: ןתפשו
בו אביו !אמי והוציאו אתו אל־זקני
עירו ואל־שער קןקמר : ואמרו אל־זקני
עירו קננו זה סורר ומלה איננו שמע
קקלנו זולל ולבא: וחנכוהו כל־אנשי
עירו באבנים ומת ובעךת הרע מק־בך
ןכל־ישראל ילללו דראו:
כי תבוא
והיה קי־תבוא ?*ל־הארץ אשר י;
אליליך נתן לך נחלה וירשתה דלקת
3 ה: ולקחת מראשית קל־פרי ה?*ךמה
?*שר תביא מא־קך ?*שר " אליהיף
נתן לך ושקת בטנא וחלקת ?*ל־המקום
?*שר יבחר י; אליליך לשכן שמו
שם: ובאת אל־הכלן ?*שי .לחיה
ממים חהם ן?*מךת אליו חגדתי היום
לי; אליליך קי־באתי אל־חאךץ אשר
נקבע י; ל?*בתינו לתת לנו: (לוי)
ולקח הכהן הטנא מדך ולגילו לקני
מזבח י; אליהיך: ןעדת ואמךת לקד
י; אליליך ארמי אבד אבי וירד
מקלימה דגר שם במתי מעט ויחי־שם
לגוי גדול עצום ורב: דרעו אתנו
המקרים ויענונו ויקנו עלינו קבדה
קשה: ונקעק אל־י; אלה־ ?*בתינו
וישמע יי את־קלנו וירא את־עדנו
־?*.ת־־עמלד ואת־לחקנו: דוצאנו יי
ממקלים ביד חזקה' ומרע נטולה
וקמרא גדל וקאתות וקמקתים: ויקאנו
אל־המקום הזה דתן־לנו את־ח?*ךץ
הזאת ארץ זבת חלב וךבש : ; ועתה
חנה חקאתי את־ראשית קרי ה?*ךמה
אשר־נתתה לי י; וחנקתו לקני י;
300
קריאת התורה
?*לה־ך והקזתסויית לפני ־־ ?*להיף:
ושמחת קכל־הטוב ?*שר נתן־לך יי
?*להיך ולביתך אתה ־הלל ; והגר ?*שר
בקךבך: ס (ישראל) כי הכלה
לקשר ?*ת־כל־מקשר תכו?*תך בשנה
הקזלישת שנת המקשר ןנתתה ללוי
לגר לקתום ולאלמנה ואכלו בשקריף
ושבעו: יאמ-ת לפני יי ?*להיך בערתי
ה?|ךש מן־הכית ןגם ?תתיו ללוי
ולגל לעצם ולאלמנה ככל־מצותך
?*שר צויתני לא־קב־ת־ ממקותיך
ולא שכלזתי: ל?*־אכלתי קאני ממנו
■לא־בק־ת־ ממנו קט לא ולא־נתת־
ממנו למת שלקתי קקולי ז ;?*להי קשיתי
קבל ?*שר צויתני: השקיפה ממעון
קךשף מן־השמים וברך את־עמף
את־ישראל ואת ה?*ךלה ?*שר נתתה לנו
כאשר נשבקת לאבלינו ארץ זבת חלב
וךבש:
נצבים
אתם נצבים היום כללם לקני "
?*להיבט ראשיכם שבטיכם זקניכם
: ושטריבם כל ?*יש ישראל: טפכם
?שילם יג־־ך ?*שר בקרב מהדף מחטב
קציך קד שאב מימיך: לעב־ך בברית
־; אלהיך ובאלתו אשלילאלל־ך כרת
עמך העם: (לוי) למען הקים־אתף
היום לו לעם ןהוא ־־וה־לך לאלילים
כאשר דב־־־לך ; וכאשר נשבע ל?*בתיך
לאברהם ליבחק וליעקב: ול?* אתכם
לבדכם אנכי כרת את־הברית הזאת
ואת־האלה הזאת: בי את־אשר ישנו פה
עמנו קמה העם לפני יי אלהינו ואת
?*שר איננו פה קמנו העם: (ישראל)
ב־־אתם ידקתם את ?*שר־ושבנו קאךץ
ממרים ־?*.ת אשר־קבלנו בקרב הגרם
?*שר קבךתם: ותראו את־שקוצילם
,־את גלליהם קץ ־?*בן כסף ו־הב ?*שר
קמתם: פן־;ש בלם ?*יש או־אשה או
משפחה או־שקט ?*שר לקבו פנה היום
מקם ילאלהינו ללכת לקלד את־אלהי
הגרם ההם פך_;ש בלם שרש פרה ך?*ש
ןלקנה: (ליה בקמעו ?*ת־רברי האלה
הזאת ולהבלך בלבקו לאמל שלום
־־וה־ל־ כי ב׳שךרות לקי ?*לך־ למען
בפות הרוה ?*ת־הממ?*ה: לא־יאבה יי
בלה לוי' כי אז וקשן אף־יי וקנאתו
באיש ההוא ויבצה בו כל־האלה
הבתובה כספר הזה ומחה יי את־שמו
מתחת השמים: והברילו יי לרעה
מכל שקטי ישראל קבל אלות הבלית
הבתולה בספר התורה הזה: ו?*מר
הדור האלרון בניכם אשר ?קומו
מאחרילם ולבקל' ?*שר ;קא מארץ
ךח;קה וראו את־מכות הארץ ההוא
,־?*ת־ת־לא־ה אשר־הלה יי בה: גברית
ומלח שרפה כל־אךצל ל?* תזרע
ול?* הקלה ול?*־וקלה בה כל־קשב
כמהפכת בלם הנמרה' אלמה ימב־־ם
[ק־ וצבלם] ?*שלהפך ל קאפו ובהמתו:
ואמרו כל־הגלם על־מה קשה יי ככה
לארץ הזאת מה הרי ה?*ף הגדול
הזה: ; ו?*מלו על ?*שר עזבו ארדבו־ית
־ו אלהי ?*בתם ?*של כרת קלם
הלומי?*ו אתם מאלץ ממרים: וילכו
ויעבדו' אלהים אהלים השתהה להם
קריאת התורה
301
אליהים אשר לא־ילעום ולא חלק
להם: דחר־אף יי בארץ ההוא להביא
עליה' את־כל־הקללה הקתובה בספר
הזה: ־י קשב יי מעל אלקתם קאף
לבהמה ובקצף גדול וישלכם אל־ארץ
אחרת כי־ם הזה:הנבתלת ליי אליה־"
והנגלית לנו ולבנינו עד־עולם לקשות
את־כל־לבךי התורה הזאת:
וילך
וילך משה וידבר את־הדבד־ם האלה
אל־כל־ישראל: ראמר אלחם בן־מאה
ועשרים שנה אנבי הלם לא־אוכל עוד
לצאת ולבוא ויי אמר אלי לא תקבר
את־הי־־ן הזה: יי אליהיף הוא קבר
לפניך הוא־ושקיד את־הגדם האלה
מלפניך וירשתם יהושע הוא קבר
לפניך כאשר דבר ך: (ליי) וקשה
יי להם כאשר קשה לסיחון ולעוג
מלכי האמרי ילא־צם אשר השמיד
אתם: ונתנם ך לבניכם וקשיתם להם
בבל־הקב־ה אשר צויתי א־בם: חזקו
ואקאו אל־תיךאו ואל־תעלצו מבניהם
כי "אליה־ך היא ההלך קלך לא ורבך
ולא יעזבך: ס (ישראל) ויקרא משה
ליהושע ויאמר אליו לקיני כל־ישראל
דזזק .ואמץ'' כי אתה תבוא את־העם
הזיה אל־הארץ אשר נשבע יי. לאב־ם
לתת להם ואתה תנחילנה אותם: ויי
הוא ההלך לבניך הוא ידדה עמך לא
וךבך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת:
ויקתב משה את־התורה הזאת׳ ויקנה
אל־הב־״ם בני ל 1 י הנשאים את־ארון
ברית יל ואל־כל־זקני ישראל: רצו
משה אותם לאקר מקץ שבע שנים
במעד שנת השמטה בחג הבבות: בקוא
כל־ישלאל לראות את־בני " אליליך
במקום אשר יקחר תקרא את־התורה
הזאת נגד כל־ישראל באזניהם: הקהל
את־הקם האנשים והנשים והשף וגלך
אשר בשקריך למען ישקעו ולמען
•לקרי ך-אי א.ת־־־_ אליהיצם ושקרו
לקצות את־כל־דקרי התורה הזאת:
וקניהם אשר לא־־לעי ישקעו ולקד־ו
ל־ ־אה את־״אליה־בם בל־היק־ם אשר
אתם חיים על־האלמה אשר אתם
עברים את־הי־־ן שקה לרשתה:
האזינו
האזינו השמים ואדברה ותשקע הארץ
אקלי־בי: יקרף כקטר לקדזי תזל כטל
אקרתי בשעירם קלי־לשא וכךב י בים
קלי־קשב: כי שם יי אקרא הקו גדל
לאליהינו: (ל!־) הצור תקים פקלו כי
כל־ללכיו קשפט אל אמונה ואין עול
צדיק ולשר הוא: שחת לו לא קדו מומם
דור עקש יבתלתל: ה ליי תגקלו־זיאת
קם נבל ולא חכם תלוא־הוא אקיך
קוף הוא עשך ויכננך: (ישראל) זכר
??ח" 1 עולם בינו שנות דר ודר שאל
אביך וי|ךך זקניך דאקרו לך: בהנחל
קלידן' גלם בהבדילו בני אדם וצב
?בלית עצים לקקפר בני ישראל: כי
חלק יי עמו יקקב לבל בסלקר: יקצאהו
בארץ קלב־ וקלהו ילל לשמן יכבבנהו
יב ; להי ' 2 למה 1 באישון עיני: בנשר
לעיר קל על־גוזליו ירחף יבלש מביו'
302
קריאת התורה
יקלחו ישאהו על־אקרקו: יי בדד:?חנו
ואין עמו אל נכר:
וזאת הברכה
וזאת הקרבה אשר ברך משה איש
האליהים את־בני ישראל לקני מותו:
ויאמר יי מסיני בא וזרח משעיר למו
הופיע מהר קאלן ואתה מרבבת קךש
מימינו אלרת למו: אף חבב עלים
כל־קדשיו ק;ךף והם תכו לר?לך
ישא קרקרתיך: תורה צוה־לנו משה
מורשה קהלת .יעקב: ויהי קילרון
מלך בהתאסף ראשי עם יחד לקטי
ישראל: יחי ךאובן ואל־ןמת ויהי
קתיו קקפר: ס האת ליהודה ויאמל'
שמע יי קול יהולה ?אל־עמו תביאנו
יךיר רב לו ועזר מצריו קק;ה: פ
(לו■) וללוי אקר תמיך ואוריך לאיש
קסידך אש־ נסיתו קמלה קקיקהו
על־מי קריבה: האקר לאקיו ולאמו לא
ךאיקיו ןאת־אחיו' לא הקיר ואת־קנו
[קי קניו] לא ?דע כי שקרו אקרוזך
ובריתך י?צרו: יורו משפטיך ל־לקב
ותורקך לישראל ;שימו קטורה קאפך
וקליל על־מזקחך: קרך יי חילו ופעל
;דיו תקצה קחץ מוקנים קמיו וקל?איו
מך;קומון: ס לק?;קן אקר;דיר;; ילבן
לבטח עליו חפף עליו קל־הלם ובין
קתפיו שכן: ס (ישראל) וליוסף אקר
קברכת ;י אךצו קמגד שמים קלל
וקקהום רבצת קהת: וקמגד ־ביאת
שקש וקמגד גרש ;החים: יק־אש
ה־־־־־ךם וקמגד גקלות עולם: וקקגד
ארץ יק ליאה וךצון שקני קנה תבואתה
לךאש יוסף ולקךקד ?זיר אחיו: קבור
שורו הדר לו;קרני ךאם קך?יו קלם
עמים;נגח:קרו אפסי־ארץ ן־ם ךקקו,ת
אקלים ;הם אלפי קנשה:
קריאה לחנוכה
(במדבר ז)
ו;הי קיום כלות קשה להקים
את־הקלקן ויקשה אתו ו;קךש
אתו ואת־כל־כליו ואת־הקזקח
ואת־כל־כליו ויקלחם ו;קךש אתם:
ויקריבו ?שיאי ילראל ראשי בית
אקתם הם ?שיאי חמקת הם העקרים
על־הקקךים: רקיאו את־קךקנם לקנן
;; שש־ע?ל'ת צב ושני־עשר קלר לגלה
על־לני ה?לאים ;שור לאחד ויקריבו
אותם לקני הקלכן: (לוי) ראקר
;ן אל־קלה לאקר: קח מאתם ;היו
לקבר את־לקדת אהל מועד ; ונתתה
אוקם אל־הל־ים איש קקי לקדקו:
ויקה קלה את־הלגלית ואת־הקקר ויתן
אותם אל־הלרם: את לקי הלגלות ; ואת
אךבעת הקלד נתן לבנן גךלון קקי
לקךקם: ואת אקבע הלגלית ואת למנת
הקלד ?תן לקני קררי קקי לקרקס
קיר' איקלר בן־אקלן הכהן: ולבנן
קריאת התורה
303
קהת לא נתן כי־קבדת הקז־ש קללם
בכתף ילאו: ויקריבו הנלאים את
חנכת המזבח ביום המשה אתו ויקריבו
הנליאם את־ק־בנב לפני המזבח:
ויאמר יי אל־משה נשיא אחד ליום
נשיא אחד ללם יקריבו את־קן־בנם
לקנכת המזבח: ס (ישראל) (לוי
למנהג פולין) ויהי המקריב כילם
הראשון את־קךבנו נחשון בן־עמינדב
למטה יהודה: וקךבנו קקרת־כסף
אחת שלשים ומאה מלקלל מזרק אחד
כסף לכקים שקל כשקל הקךש שניהם
מלאים כלת כלולה כשמן למנחה:
כף אחת קשרה זהב מלאה קטרת:
(ישראל למנהג פולין) פר אחד כן־בקר
איל אחד כבש־אהר כן־קזנתו לעלה:
לקיר־קזים אחד לחטאת: ולזבח
הללמים בקר שנים׳ אילם חמשה
עתודים חמלה כבשים בני־שנה חמשה
זה קךבן נחשון כן־עמינדב:
ביום ב' של חנוכה
כיום הלני חקריב נתנאל בן־צוער
נליא יללכר: חקרב את־קךבנו
קקרת־כסף אחת שלשים ומאה
מלקלל מזרק אקר לסף לכעים שקל
בשקל הקךל שניהם מלאים סלת
כלולה בשמן למנחה: כף אחת קשרה
זהב מלאה קטרת: (לוי) פר אחד
בן־בק־ איל אחד כבש־אחד כן־לנתו
לעלה: לעיר־עזים אחד לחטאת:
ולזבח הללמים בקר לנים'' אילם
חמלה עתוד־ים קמלה כבלים בני־לנה
חמלה זה קךבן נתנאל כן־צוער: פ
(ישראל) כיום הללילי נשיא לבנן
זבולן וזל־אב כן־חלין: קרכנו
קקח־דכסף אחת שלשים ומאה
מלקלל מזרק אקר לכף לכקים שקל
כלקל הקךל לניהם מלאים סלת
כלולה בשמן למנחה: כף אחת קשרה
זהב מלאה קטרת: פר אחד כן־כקר
איל אחד ככש־אהר כן־לנתו לקלה:
לקיר־קזים אחד לחטאת: ולזבח
הללמים בקר לנ־ם' א י ל ם חמלה
עתודים חמלה ככלים כני־לנה חמלה
זה קךבן ^ליאב כן־חלין: פ
ביום ו, י של חנוכה
כיום הללילי נשיא לבנן זבולן וזל־אב
כן־חלן: קרכנו קקרת־כסף אחת
שלשים ומאה מלקלל מזרק אחל
לכף לכקים לקל כלקל הקךל לניהם
מלאים 9 ל ת כלולה בשמן למנחה: כף
אחת קשרה זהב מלאה קטרת: (לוי)
פר אחד כן־כקר איל אחד ככל־אהר
כן־לנתו לקלה: לקיר־קזים אחד
לחטאת: ולזבח הללמים בקר לנים׳
אילם תמלל עתודים חמלה ככלים
בני־לנה חמלה זה קךבן ^ליאב
בן־חלין: פ
(ישראל) כיום הךכילי נשיא לבנן
ךאובן וליצור כן־לדיאור: קרכלו
קקרת־כסף אחת שלשים ומאה
מלקלל מזרק אקל לכף לכקים שקל
כלקל הקךל שניהם מלאים כלת
כלולה בשמן למנחה: כף אחת קשרה
304
קריאת התורה
זהב פלאה קטרת: פר אחר בן־בקר
איל אחר כבש־אחר בן־קזנתו לעלה:
שקיר־קזים אחר לחטאת: ולזבח
השלמים בקר שלם' אילם חמשה
עתודים ־משה בקשים בני־שנה קמשה
זה ק־בן וליצור בן־שדיאור: פ
ביום ד י של חנוכה
ביום הךקיקי נשיא לבני ו־אובן וליצור
בן־שדיאור: קךבנו קקרת־כסף אחת
שלשים ומאה משקלה'' מזרק אחר
בסף שבעים שקל ששקל הקרש שניהם
פלאים בלה בלולה בשמן למ?חה: כף
אחת ?נשרה זהב פלאה קטו־ת: (לוי)
פר אחר בן־בקר איל אחד בבש־אח־
בן־שנתו לעלה: שעיר־עזים אחר
לחטאת: ולזבח השלפים בקר שלם׳
אילם ספשה' עתודים חפשה קבשים
בני־שנה חפשה זה קן־בן וליצור
בן־שדיאור: פ
(ישראל) ביום הקפישי נשיא לקד
שפקון שלפיאל בן־צורישךי: קךבנו
קקרת־כסף אחת שלישים ופאה
פשקלה׳ פזרק אחר בסף שבעים שקל
בשקל הקרש שניהם פלאים סלת
בלולה ב׳גיפן לפנחה: כף אחת קשרה
זהב פלאה קטרת: פר אחר בן־בקר
איל אחר כבש־אחד בן־קזנתו לעלה:
שקיר־קזים אחר לחטאת: ולזבח
חשלפים בקר שלם׳ אילם חפשה
עתודים חפשה קקשים בני־שנה חפשה
זה ?רבן שלפיאל בן־צורישדי: פ
ביום ה י של חנוכה
ביום הספישי נשיא לבנן שפעון
שלפיאל בן־צורישדי: קךבנו
קקרת־כסף אחת שלישים ופאה
פשקלה׳ פזרק אחר בסף שבעים שקל
בשקל הקדש שניהם פלאים כלת
בלולה בשב; לפנחה: כף אחת קשרה
זהב פלאה קטרת: (לוי) פר אחר
בן־בקר איל אחר כבש־אחד בן־קזנתו
לעלה: שקיר־קזים אחה לחטאת:
ולזבח השלפים בקר שנים׳ אילם
ספשה עתוד־ים חפשה בקשים בני־שנה
חפשה זה ?רבן שלפיאל בן־צורישדי:
פ
(ישראל) ביום השש־ נשיא לבנן גד
אל;סף קן־ךעואל: קךבנו קקח־דכסף
אחת שלישים ופאה פשקלה׳ פזרק אחד
בסף שבעים שקל בשקל חקז־ש שניהם
פלאים סל ת בלולה בשפ ן לפנחה:
כף אחת קשרה זהב פלאה קטרת:
פר אחד בן־בקר איל אחד בבש־אחד
בן־שנתו לעלה: שקיר־קזים אחד
לחטאת: ולזבח השלפיב בקר שניבי
אילם רפשה עתודים ־פשה קקשים
בני־שנה חפשה זה קךבן אלןסף
בן־זיעואל: פ
ביום ר של חנוכה
קוראים בספר בי קריאה לראש חודש לעליה
די.
ביום חששי נשיא לבנן גד אלןסף
ב;־ךע ? אל: קרבנו קקרת־כסף אחת
שלישים יפאר פשקלה׳ פזרק אחד בסף
קריאת התורה
305
שקעים שקל בשקל הקד־ש שניהם
קלאים בלה בלולה בשמן למ?חה:
כף אחת קשרה זהב בלאה קטרת:
פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד
בן־קזנתו לעלה: לקיר־קזים אחד
לחטאת: ולזבח הבלמים בקר קזנים׳
אילם חמשה עתודים סמבה בבלים
בני־לנה דזמשה זה קן־בן אלןסף
בן־־עיאל: פ
ביום ד של חנוכה
קוראים בספר בי קריאה לראש חודש לעליה
ד , .
ביום הלביקי נשיא לקני אקרים
אל־למע בן־עמיהוד: קן־בנו
קקרת־כסף אחת בלשים ומאה
בלקלס מזרק אחד |סף בבעים שקל
בשקל הקדש בניהם בלאים כלת
בלולה בשמן למ?חה: כף אחת קשרה
זהב בלאה קטרת: (לוי) פר אחד
בן־קקר איל אחד בבש־אהר בן־בנתו
לעלה: לקיר־קזים אחד לחטאת:
ולזבח הבלבים בקר בבב אילם
סבלה עתוד־ים סבבה ?בשים בני־שנה
סבלה זה קךבן אלילמע ?ךעב י 0 וד:
פ סוף רביעי בראש חודש
(ישראל) ביום' הלביני נשיא לבני
טלה גקליאל בן־בךהצור: קרקנו
קקרת־כסף אחת בלשים ובאה
בלקלדז בזרק אקר לסף בקקים שקל
?שקל הקךש בניהם בלאים כלת
בלולה בלבן לטסה: כף אחת קשרה
זהב בלאה קטרת: פר אחד בן־בקר
איל אחד כבש־אסד בן־בנתו לקלה:
לקיר־קזים אקד לחטאת: ולזבח
הבלבים בקר בניב אילם סבלה
עתודים סבלה בבלים טי־לנה סבלה
זה קך?ן גלליאל בן־קךהצור: פ
ביום ח י של חנוכה
ביום' הלביני נשיא לטי טלה גבליאל
בן־בךהצור: ?וקנו קקרת־כסף אחת
בלשים ובאה בלקלדז טרק אסד' בסף
לבקים שקל קבקל הקד־ש בניהם
בלאים סל ת בלולה -?בן לטסה: כף
אחת קשרה זהב בלאה קטרת: (לוי)
פר אחד בן־בקר איל אחד בבב־אס־
בן־לנתו לעלה: בקיר־קזים אקד
לחטאת: ולזבח הבלבים בקר בלב
אילם סבלה עתודים סבבה בבלים
בני־שנה סבלה זה קךבן גבליאל
בן־בךהצור: פ
(ישראל) ביום' התשיקי נשיא לטי
ברמן אביהן ? 1 ־"?": קךטו
קקרת־כסף אחת בלשים ובאה
ב לק לדי' בז רק אס ד' לסף לבקים שקל
לשקל הקדש לניהם בלאים כלת
בלולה בלבן לבנקה: כף אחת קלרה
זהב בלאה קטלת: פר אחד בן־בקר
איל אחד כלשיאסד בן־לנתו לקלה:
לקיר־קזים אקד לחטאת: ולזבח
הללבים בקר לב? אילם סבלה
עתודים סבלה בבלים בני־לנה סבלה
זה קקבן אביהן בן־גרעני: פ
ביום סקלירי נליא לטי דן אסיעזר
בן־קבישדי: ?ףטו קקרת־כסף אחת
306
קריאת התורה
שלשים ומאה משקלה' מזרק אחר ככף
שקעים שקל בשקל הקד־ש שניהם
קלאים קלת קלילה בשמן למנחה:
כף אחת קשרה זהב קלאה קטרת:
פר אחד קן־קקר איל אחד כקש־אחד
קן־שנתו לעלה: שקיר־קזים אחד
לחטאת: ולזבח השלמים בקר שקפי'
אילם דזמשה עתודים ־משה קקשים
קני־שנה דזמשה זה קךבן אהיעזד
קן־עמישדי: פ
קיום עקזתי עשר לם נשיא לקני אשר
פ?עיאל קן־קקרן: קךקבו קקרת־כסף
אחת שלשים ומאה משקלה' מזרק אחד
כסף שקעים שקל קשקל הקדש שניהם
קלאים קלת קלילה בשמן למנחה:
כף אחת קשרה זהב קלאה קטרת:
פר אחד קן־קקר איל אחד כקש־אחד
קן־שנתו לעלה: שקיר־קזים אחד
לחטאת: ולזבח השלמים בקר שקק
אילם חמשה עתודים ־משה קקשים
קני־שנה דקמשה זה קךבן פ?קיאל
קן־קקרן: פ
קיום שנים קשר לם נשיא לקני נפתלי
?זחירע קן־קינן: קךקנו קקרת־כקף
אחת שלשים ומאה משקלה׳ מזרק אחד
±בף שקקים שקל קשקל הקדש שניהם
קלאים קלת קלילה בשמן לנקהה:
כף אחת קשרה זהב קלאה קטרת:
פר אחד קן־קקר איל אחד כקש־אחד
בן־שנתו לעלה: שקיר־קזים אחד
לחטאת: ולזבח השלמים בקר שקק
אילם דזמשה עתודים ־משה קקשים
קני־שנה דזמשה זה קךבן ?זחירע
קן־קינן: פ
זאת דזנכת המזבח קלק המשה אתו
מאת נשיאי ישראל קקרת כסף שתים
קשרה מזךקי־קקף שנים קשר כפות
זהב שתים קשרה: שלשים ומאה
הקקרה האחת לסף ׳שקק־ ם המזרק
האחד כל כסף הקלים אלפים
•א־בע־מא־ת קשקל הקז־ש: כפות
זהב שתים־קשרה ק לאת קקרת קשרה
קשרה הכף קשקל הקךש כל־זהב
הקפות קשרים ומאה: כל־הקקר
לקלה שנים קשר פרים אילם
שנים־קשר קקשים קני־שנה שנים
קשר ומנחתם ושקירי קזים שנים קשר
לחטאת: וכל קקר זבח השלמים
קשרים יא־קקה פריקי אילם ששים
עת־־ם ששים קקשים קני־שנה ששים
זאת זזנכת המזבח אזקרי המשה אתו:
וקבא משה אל־אהל מוקד לדבר אתו''
וישמע את־הקול מדבר אליו מעל
הכפ־ת אש־ על־א־ן הקלת מבין שני
הקרקים וידבר אליו:
יש מוספים: וידבר יי אל־משה לאמר:
דקר אל־אסלן ואמךת אליו קהקליתף'
את־הנלת אל־מול' פני הקנולה ■א־־י
שקקת הנךות: רעש קן אסלן אל־מול'
פני הקנולה הקלה נרותיה כאשר ציה
יי את־משה: וזה מקשה המנרה מקשה
זלב עד־ירכה עד־פךחה מקשה הוא
כמ-אה אשר ה־אה יי את־משה כן
עשה את־המנרה: פ
קריאת התורה
307
קריאה לפורים
(שמות ■ז)
ויבא ?מלק וילחם עם־ישראל
כ־פ־רם: ויאמר משה אל־יהושע
בחר־לנו אנשים וצא הלחם בעמלק
מחר אנכי נקב על־ראש הגקעה ומטה
האליהים קןך: רעש יהושע כאשר
אמר־לו משה להלחם בעמלק ומשה
אסלן !חור עלו ראש הגקעה: (לוי)
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר
ישראל וכאשר יניח ת־ו וגבר עמלק:
וידי משה קברים ויקחו־אבן וישימו
תחתיו ו־שב עליה ואסרן וחור תקכו
בןדיו מזה אחד ומזה אהד ויהי
ידיו אמונה עד־קא השמש: דחלש
יהושע את־עמלק ואת־עמו לפי־חרב:
פ (ישראל) ויאמר יי אל־משה קתב
זאת זכרון' בכפר ושים באזני יהושע
כי־מחה אקחה את־זכר עמלק מתחת
השמים: רבן משה מזבח ויקרא שמו יי
נפי: ויאמר כי־ןד על־כס לה מלחמה
ליי בעמלק מדר דר:
קריאה לחה״מ פסח
יום א' דחול המועד
(שמות יג)
וידבר יי אל־משה לאמר: קדעדלי
כל־קכור פטר כל־ו־חם בקני ישראל
באדם ובבהמה לי הוא: ויאמר משה
אל־העם זכור את־הןום הזה אשר
יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק
•ד הוציא יי אתכם מזה ולא יאכל
חמץ: היום אתם לקאים קד 1 ךש האביב:
(לו■) והיה כי־ןקיאך יי אל־א־־ץ הקנעני
והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר
נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב
וךבש ועבךת את־העבדה הזאת בד 1 ךש
הזה: שקעת ןמים תאכל מצת וביום
השביעי חג לין: מצות ואכל את שכעת
הןמים ולא־ע־אה לך חמץ ולא־ןראה
לך שאר ככל־־בלך: והגךת לב;ך
בלום ההוא לאמר בעבור זה עשה יי
לי קקאתי ממקרים: והלה לך לאות
על־לדך ולזכרון בין עילף למען תדדה
תורת יי כפיך כי ביד סזלה הוקאך
ך ממקרים: ושמחת את־החקה הזאת
למועדה מןמים למימה: פ (ישראל)
והלה כי־ןכאך יי אל־ארץ הקנעוי
כאשר נשבע לך ולאכתיף ונתנה לך:
והעבךת כל־פטר־רחם ל־י וכל־פטר
שגר קרמה אשר ידדה לך הזכרים לין:
וכל־פטר סמר תקרה קשה ואם־לא
ת?ךה וערפתו וכל קכור אדם כקניף
ת?ךה: ורדה כי־ישאלך כעך מחר
לאמר מה־זאת 1 אמךת אליו מחזק יד
308
קריאת התורה
הוציאנו יי ממהרים מבית קלךים:
ויהי כי־הקשה פךעה לשלדונו׳ ויהרג
;; כל־לכור בארץ מללים מקבר ארם
ועד־בכור בהמה על־כן אני זבה ליי
כל־פטר לחם הזבלים וכל־בכור בני
אפדה: והיה לאותעללידצה ולטוטפת
בין קיניף כי בחזק ;ד הוציאנו יי
ממלרים:
בכל יום של חול המועד- רביעי (בספר שני).
בשבת מפטיר.
(במדבר כח)
והקרבתם אשה עלה לל פרים
לני־בקר שנים ואיל אחד ושבעה
כבשים בני עצה קמימם יה;ו לכם:
ומנהלם סלת בלולה בשמן שלשה
קלדנים לפר ושני עשרנים לאיל
תקשו: קלו־ון קלרון תקלה לכבש
האחד לללקת הלללים: ולקיר
חטאת אחד לכפר קליכם: מלבד
קלת הלק ר אשר לעלת התמיד
תקשו את־אלה: כאלה תקשו ליום
שכעת ;לים לחם אלה ריה־ניחח
לי ז ; על־עולת התמיד ;קשה תלכו:
וביום הלליקי מק־א־קז־ש ידדה לכם
כל־מלאלת קלדה לא תקלו: ס
יום ב' דחול המועד
(שמות כב)
אם־כסף תלוה את־עמי את־הקני קל־
לא־תסיה לו כנשה לא־סלימון קליו
נלך: אם־חבל תקבל שלמת רעף
עד־בא השמש סליבנו לו: כי הוא
כסותה' לבלה הוא לכלתו לעדו במה
יללב ןה;ה כי־יצעק אלי ולמקתי
כי־הנון אני: ס (לוי) אליך־ם לא
לקלל ןנליא לעכך לא תאר: כלאסך
■דלק־ לא תאחר ככור בניך תתן־לי:
כן־תקשה ללךך לצאנך לכקת ;מים
־־;ה קם־אצו ב;ום הלמיני תתנו־לי:
וא?שי־קךש תך־ין לי ולשר בלדה
טרפה לא תאצלו לכלב תללבין אתו:
ס לא תשא שמע שוא אל־תלת יךך'
קם־רלע לקית קד חמס: לא־תדדה
אסרי־רלים לרקת ולא־תקנה על־רב
ל?טת אסרי רלים להטת: ;דל לא
תלדר לקילו: ם כי תלגע לור אילך
או סמרו תעה השב סליבנו לו: ס
ל־־ת־אה סמור שנאף רלץ תחת
מל**ו 01 דלת מקזב לו קזב תקזב
קמו: ס (ישראל) לא תטה מלפט
אל־נך לרילו: מ־כ־־שק־ תרחק
ונקי וצדיק אל־תסלג כי לא־אלדיק
רשע: ולחד לא תקח כי השחד
;עור פקחים ויסלף סלרי צדיקים:
וגר לא תלחץ ואתם ;דקתם את־נפש
הגר כי־גרים ־־־תם לארץ מלרים:
ולש לנים תזרע את־א־צף ואכלת
את־תלואתה: והלליקת תלמטנה
ונטלתה ואללי אלילי עצך ויתרם
תאכל חית חלדה כן־תקלה לכךכך
לזיתך: שלת ;מים תקלה מקליף
וב;ום הלליקי תללת למען;נוח לוקף
וסמך־ך הנפש בן־אמתן! והגר: ולכל
אלר־אמךתי אליכם תשמרו ולם
אליהים אס־־ם לא תזלירו לא ־שמע
קריאת התורה
309
על־פיף: שלש ךגלים תחג לי בשנה:
את־חג המצות תבלה׳ שבעת ;מים
תאכל מצות באש־ צויתף למועד הדש
האביב כי־בו;צאת ממצרים ולא־;ראו
פני ריקם: וחג הקציר בכורי מעיב־־
אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת
השעה כאקבך את־מעשיף מן־השדה:
שלש בעמים בשנה יראה כל־זכוךך
אל־פני האדן ;;: לא־תזבח על־חמץ
דם־זבחי ולא־;לין חלב־חגי עד־בקר:
ראשית בכורי אךמתל תביא בית ץ;
אליה־־ לא־־בשל קרי ב־לב אמו: פ
יום ו. י דחול המועד
(שמות לד)
תאמר ;; אל־נדצה בבל־ל־ שני־לחת
אבנים כראשנים וכתבתי על־הלחת
את־הךבלים אשר היד על־הלחת
הראשנים אשר שבךת: והיה נכון
לבקר ועלית בבקר אל־הר סיל;נצב־
לי שם על־ראש ההר: ואיש לא־ועלה
עמך וגם־אייש אל־;רא בכל־ההר
גם־הצאן והבקר אל־יךעו אל־מול
ההר ההוא: ויבסל שני־לחת אבנים
כראשנים ויקזכם משה בבקר ויעל'
אל־הר סיצי כאשר צוה ;י אתו ויקה
ב;ד־ו שני לחת אבנים: ו; רד ;; בענן
וי־־צב עמו שם ויקרא בשם ;;:
ויעבר ;י על־פניו ויקרא' ;; אל
רחום ,־חנון ארך אפים ורב־חסד
ואמת: נצר חסד לאלפים נשא ערן
וחטאה ןנקה לא ;נקה פקד
ערן אבות על־בנים ועל־בני בנים
על־שלשים ועל־רבעים: וימהר משה
ויקד אךצה וישתחו: ויאמר אם־נא
מצאתי חן בעיניך אדצי.ילך־נא אדני
בקךבנו כי עם־קשה־ע־ף דזוא ןסלקת
לעוננו ולהטאתנו דעחלתנר: ויאמר הנה
אנקי כרת בריתי נגד כל־עמף' אעשה
נבלאת אשר לא־נב־אי בכל־הארץ
ובכל־הגדם ןראה כל־העם אשר־אתה
בקךבו את־מעשה;; כי־נורא הוא אשר
אני עשה עמך: (ל!■) ע־מ־־לך את
אשר אנכי קצוך ה;ום הנני גרש מפניך
את־האמרי ־ה בנעל ןהחתי והבלי
ןהחוי וה;בוסי: השמר לך בך־ב־ת
ברית ליושב הארץ אשר אתה בא
עליה בן־ןהיה למוקש בק־בך: כי
את־מזבחתם תתצון ־את־מצב־ם
תשבךון ואת־אש־־ו תברתון: כי לא
תשתחוה לאל אחר כי;; קנא קזלו אל
קנא הוא: בן־תברת ברית ליושב הארץ
תנו אחרי אליה־הם תבהו' לאליה־הם
1 ?כ א לל ואכלת לז-כחו: ולקחת
מקנתיו לבניך תנו בנתיו אח־־אליח־הן
־ח־ני את־בג־ך אך־־ אליח־חן: אליח־
מסכה לאתעשה־לך: (ישראל) את־חג
המצות תבלח׳ שבעת ;לים תאכל
מצות אשר צויתך למועד חךש האביב
כי בחדש האביב ;צאת ממצרים:
כל־פטר ךחם לי וכל־מקנך' תיל־
פטר שור ושה: ־ם?" חמור תקדה
בלה ־אם־לא חבךה וערב־ו כל בכור
בניך תבלה ;לא־וראו בי ריקם: ששת
;מים תעלד וב;ום הבכיעי תלבת
בחריש ובקציר תקזבת: : וחג שקעת
תעשה לל בכורי קציר ה? 5 ים וחג
310
קריאת התורה
האסיף לקופת השנה: שלש ?עמים
בשנה יראה ?ל־ז?ולך את־פני האדן
יי אליה* יקזראל: כי־אור־יש גוים מפניך
והךחבתי את־ ••בל־ ולא־יחמד איש
את־אלצך בקללך לראות את־?ני "
אליליך שלש ?עמים בשנה: לא־ל?חט
על־חמץ דם־ז?חי ולא־ןלין לבקר
זבח חג הפסח: ראשית בכורי אלמלך
תביא בית " אליה־ך לא־לבשל ?די
בקלב אמו:
יום ד י דחול המועד
(במדבר ט)
וידבר " אל־משה במךבר־סיני בשנה
השנית לצאתם מארץ מצרים בחךש
הראשון לאמר: רעשו בני־ישראל
את־הפסח במוקךו: באךבעה קשר־רם
בחךש הזה בין העלבים תקשו אתו
??קלו ??ל־לקתיו ו??ל־מש?טיו
תקשו אתו: וידבר משה אל־בני
ישראל לקשת הפסח: ויקשו את־הפסח
בראשון ?אלבקה קשר רם לקדיש בין
העלבים במךבר סינן ?כל אש־ צוה
יי את־מלה כן קשו ?ני ־?־אל: (לוי)
ויהי אנשים אשר הר ?מאים לנפש אלם
ולא־ןכלו לקשת־הפסח כרם ההוא
ו יק חסו לפני משה ולפני אסלן ביים
ההוא: ראמרו האנשים הלמה אליו
אנחנו ?מאים לנפש אדם למה נגרע
לכלת־ הקריב את־ק־בן יי ?מקלו
?תוך בני ישראל: ראמר אלחם משה
קמלו ואשמקה מה־יצוה " לכם: פ
(ישראל) וידבר ין אל־ משה לאמר:
דבר אל־בני ־•?־אל לאמר איש איש
?־־יהיה ?מא לנ?ש או ?לרך להקה
לכם או לד־ת־בם וקשה פסח לין:
כלך? השני ?אלבקה קשר רם בין
העלבים _ןקשו אתו על־מצות ומרדים
ןא?להו: לא־וקזאירו ממנו עד־בקר
וקצם לא י??רו־בו ??ל־חקת הפסח
_ןקשו אתו: והאיש אשר־לוא ?לור
ובדרך לא־היה וחדל' לקשות הפסח
ןנ?ךתה ה:?ש ההוא מעמיה ?י קלבן
יי לא הקריב ?מקלו ח?או ישא האיש
ההוא: ו?י־ןגור אלכם גר וקשה פסח'
לין ?הקת הפסח ולמשפטו כן •קשה
חקה אחת יללה ל?ם ולגר ולאזרח
האלץ: ס
קריאת התורה
311
קריאה לחה״מ סכות
יום א' דחול המועד
(במדבר כט)
וביום השני פרים בני־בקר שנים עשר
אילם שנים בבשים בני־שנה אךבעה
עשר קמימם: ־:שהתם ונקכיהם לפרים
לאילם ולכבשים במקפרס כמשפט:
ושעיר־עזים אחר חטאת מלבר עלת
התליה ומנחתה "בב־הם: ס
(ליי) וכלום השלישי פרים עשתי־עשר
אילם שנים כבשים בני־שנה אךבעה
עשרתמימם: ומנחתם ונככיהם לפרים
לאילם ולבכקים כמכפרם כמשפט:
ושעיר חטאת אחר מלבר עלת התמיר
ומנחתה ונבכה: ס
(ישראל) וכלום הךכיעי פרים ?נשרה
אילם שבלם ?כשים בני־שנה אךכעה
עשר תמימם: מנחתם ונבכיהם לפרים
לאילם ולבכקים כמבפרם כמשפט:
ושעיר־עזים אחר חטאת מלבר עלת
התמיד מנחתה ונבכה: ס
(רביעי) וכלום השני פרים בני־בקר
שנים עשר אילם שנים ?כישים
בני־שנה אן־כעה עשר קמימם: ומנחתם
ונבב־הם לפרים לאילם 'לככש־ם
ככבפרם כמשפט: ושעיר־עזים אחר
חטאת מלבר עילת התמיר ומנחתה
ונככיהם: ס וכלום השלישי פרים
עשתי־עשר אילם שנלם ?כשים
בני־שנה אי־כעה עשר קמימם: ומנחתם
ונככיהם לפרים לאילם ולככש־ם
כבבפרם כמשפט: ושעיר חטאת אחר
מלכד עלת התמיד ומנחתה ונבכה: ס
יום ב' דחול המועד
וכלום השלישי פרים עשתי־עשר אילם
שנים ?כשים כני־שנה אן־כעה עשר
תמימם: ומנחתם ונבכיהם לפרים
לאילם ולבכקים ככבפרם כמשפט:
ושעיר חטאת אחד מלכד עלת התמיד
ומנחתה ונבכה: ס
(לוי) וכלום הן־כיעי פרים עשרה
אילם שנל ם ?כישים בני־שנה אךכעה
עשר תמימם: מנחתם ונבכיהם לפרים
לאילם ־ל?כש־ם כככפל־ם כמשפט:
ושעיר־עזים אחד חטאת מלכד עלת
התמיד מנחתה ונבכה: ס
(ישראל) וכלום הסמישי פרים תשעה
אילם שנים ?כישים בני־שנה אךכעה
עשרתמימם: ומנחתם ונבכיהם לפרים
לאילם ולבכקים ככבפל־ם כמשפט:
וקזעיר חטאת אחד מלכד עלת התמיד
ומנחתה ונבכה: ס
(רביעי) וכלום השלישי פרים
עשתי־עשר אילם שנים ?כשים
בני־שנה אן־כעה עשר קמימם: ומנחתם
"בב־חם לפרים לאילם ול?כשים
כבבפרם כמשפט: ושעיר חטאת אחד
312
קריאת התורה
מלבר קלת חתליד ומנחתה ונקכה:
ס וביום הךביעי פרים קשרה אילם
קזבים כבשים בני־שנה אךבקה עשר
תמימם: מנחתם ונקזכיהס לפרים
לאילם ולכבשים במקפרם כמשפט:
ושקיר־קזים אחד חטאת מלבר קלת
התמיד מנחתה ונבכר: ס
יום ו, י דחול המועד
וכיום הךכיקי פרים קשרה אילם
שדם כבשים בני־שנר אךבקה קשר
תמימם: :קרתם ונבכיהם לפרים
לאילם ולכבשים במבפרם כמשפט:
ושקיר־קזים אחד חטאת מלבד קלת
התמיד נקרתה ונבכה: ס
(לוי) וביום הקמישי פרים תשקה
אילם עביט כבשים בני־שנה אן־בקה
קשרתמימם: ומנחתם קבב־הם לפרים
לאילם ולכבשים במקפרס כמשפט:
ושקיר חטאת אחד מלבד קלת חתליד
ומנחתה קבכה: ס
(ישראל) וכיום השש , פרים שמנה
אילם קזבים כבשים בני־שנה אן־בקה
קשר תמימם: ומנחתם קבכיהם לפרים
לאילם ולכבשים במקפרס כמשפט:
ושקיר חטאת אחד מלבד קלת התמיד
נקחתה קבכיה: ס
(רביעי) וכיום הךביעי פרים קשרה
אילם קנבים כבשים בני־שנה אן־בקה
קשר תמימם: מנחתם קבקיהם לפרים
לאילם ולכבשים במקפרב כמשפט:
ושקיר־קזים אחד חטאת מלבד קלת
חתליד מנחתה ונבכה: ס וכקם
הקמישי פרים תשקה אילם שנים
כבשים בני־שנה אךבקה קשר וקמימם:
ומנחתם קבקיהם לפרים לאילם
ולכבשים במקפרס כמשפט: וקקיר
חטאת אחד מלבד קלת חתליד
ומנחתה קבכה: ס
יום ד י דחול המועד
וכקם השכיקי פרים שבקה אילם
שדם כבשים בני־שנה אךבקה קשר
תמימם: ומנחתם קבכהם לפרים
לאילם ולכבשים במקפרט במשפטם:
ושקיר חטאת אחד מלבד קלת התליד
מנחתה קקכה: ס
(ליי) וכקם הקמישי פרים תשקה
אילם שדם כבשים בני־שנה אךבקה
קשרתמימם: ומנחתם קבביהם לפרים
לאילם ולכבשים במקפרס כמשפט:
ושקיר חטאת אחד מלבד קלת חתליד
ומנחתה קבכה: ס
(ישראל) וכקם חששי פרים שמנה
אילם שדם כבשים בני־שנה אךבקה
קשרתמימם: ומנחתם ונקכיהם לפרים
לאילם ולכבשים במקפרס כמשפט:
ושקיר חטאת אחד מלבד קלת חתליד
מנחתה מבכיה: ס
(רביעי) וכקם השכיקי פרים שבקה
אילם שדם בבשים בני־שנה אךבקה
קשר תמימם: ומנחתם קבכחם לפרים
לאילם ולכבשים במקפרס במשפטם:
קריאת התורה
313
ושעיר חטאת אחר מלבר עלת התקיר
מ?חתה ונקבה: ס
וביום החמישי פרים תקועה אילם
שנרם כבשים בני־שנה אךבעה עשר
.־מ־מם: ומנחתם ונבכיהם לפרים
לאילם ולכבשים במבפרם כמקזפט:
וקזעיר חטאת אחר מלכה עלת התמיר
ומוחתה ; ונבכה: ס
הושענא רבא
וכיום החמישי פרים תקועה אילם
קונים כבשים בני־שנה אךבעה עשר
.־מ־מם: ומנחתם "בכ־הם לפרים
לאילם ולכבשים כבבפרם כמקופט:
וקזעיר חטאת אחר מלבר עלת התביר
ומנחתה ונבכה: ס
(ליי) וכיום חששי פרים קומנה אילם
קונים כבשים בני־שנה אךבעה עשר
חמימם: ומנחתם "בכ־הם לפרים
לאילם ולכבשים כבבפרם כמקופט:
ושעיר חטאת אחר מלכה עלת התמיר
מנחתה ו?בכ י ח: ס
(ישראל) וכיום הככיעי פרים שכעה
אילם קצים בכשים בני־שנה אךכעה
עשר .־מ־מם: ומנחתם "ב כה ם לפרים
לאילם ולכבשים בבכפרם כמקופטם:
וקועיר חטאת אחר מלכה עלת התביר
מנחתה ונבכה: ס
(רביעי) וכיום חחמישי פרים תקועה
אילם קצים בכשים בני־שנה ארבעה
עשר חמימם: ומנחתם ונבכיהם
לפרים לאילם ולכבשים כבבפרם
כבקופט: ושעיר חטאת אחר מלכה
עלת התמיר ומנחתה ונבכה: ם וכיום
חששי פרים קומנה אילם קצים ככשים
בני־שנה ארבעה עשר חמימם: ומנחתם
ונבכיהם לפרים לא־לם ולכבשים
בבכפרם כמקופט: וקזעיר חטאת אחר
מלכה עלת החליד בנחלה י ?בקנ י ח: ס
קריאה לתשעה באב
(דברים ד)
כי־תוליד כנים ובני כנים ונושנתם
כארץ וחקזהתם ועשיתם ?בל'
חמונת בל ועשיתם חיע כע־נ־־י:
אלליף להכעיבו: חעידתי ככם
היום את־השבים ןאת־חארץ כי־אבר
תאכדון מחל' מעל חארץ אש־ אתם
עברים את־הי־דן שמה לרשתה
לא־לאריכן ׳;מים ?ל י ח כי חשמר
תשמךון: וחפיץ יי אחכם בעמים
ונשאך־ם בתי בבכר כגרם אשר
ינהג ל, אחכם שמה: ועכךתם־שם
אלילים מעשה ידי ארם עץ ו^כן אשר
לא־־־־א" ולא •לבעין ולא לאבלון
ולא יריחן: ובקשתם בשם את־־ל
אליהיף ומצ א ח כי תךר^נג בכל־לכב־
וככל־נכשף: (ל!־) כצר לל ובצאוף
כל הךברים חאלה כאחרית רובים
314
קריאת התורה
ושבת עד־־ן_ אליה־ך ושמעת אקלו: כי
אל רחום ין_ אליה־ך לא :ך?ך ולא
•שהית־ ולא ישכח את־בך־ת !!:ל־
אש־ נקבע להם: כי שאל־נא ל־ :ד ם
ראשנים אשר־־הך לפניך למן־היום
אשר ברא אליהים אךם על־הארץ
ולמקצה השמים ןעד־קצה השמים
קנקיה כדבר הגדול' ה|ה או קנקזמע
כמהו: דזשמע עם קול אלהים מלבר
מת־ך־האש כאשר־שמקת אתה ויחי:
או חנכה אלהים לבוא לקהת לו גוי
מקרב גל' המסת באתת וקמו?תים
וקמלחמה וביד חזקה ובזרוע ?טלה
וקמוראים ?דלים אבל אשר־עשה לכם
יי אליהיכם צמארים לעיניך: אתה
הךאת לרעת כי יי הוא האליהים אין
עוד מלבך: (ישראל) מן־השמים
זהקזמינגך את־קלו ליקר־ ועל־הארץ
ה־אך את־אשו ה?דולה וךבריו שמעק
מתוך האש: ותחת כי אהב את־אבתיך
ויבחר בזךעו אחריו ויואאך בפניו
קלחו הגדל ממאדים: להורייש גדם
?דלים ועצמים ממך מפדך לחביאך
לתת־לך את־אךצם ?חלה כיום הזה:
דלעת היום וחשבת אל־לבצך כי יי
הוא חאליחים בשמים מ£על!על־חארץ
מתחת אין עוד: ושמחת את־חקיו
ןאת־מאותיו אשר אנכי מצוף דלוס אשר
ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך
?מים על־האךמה אשר יי אליהיך נתן
לך כל־הןמים: פ
הפטרה לתשעה באב
(ירמיה ח-ט)
אסף אסיפם נאם־ךאץ ענבים בגפן ?אין
חאנים ב־אנה והעלה נצל ואתן להם
_י,עצךום: על־מה אנחנו ןקזצים חאקפו
־נב ; א אל־ערי המאצר •נךמה־שם כי
יי אל'־*" חרמנו ויקזקנו מי־ראש כי
חטאנו לין: קוה לשלום ; ואין טוב
לעת מךפה וחנה מעתה: מדן נשמע
נקרת סוסיו מקול' מאחלות אביריו
רעשה כל־הארץ לבואו דאכלו ארץ
ומלואה עיר לשבי בה: כי הנני אשלח
בכה ?חשים אאענים אשר אין־להם
לחש ן?שכו אחכם ?אם־־־: מאלי?יתי
עילי ?גון עלי לבי רך: חנה־קול
שןעת בת־עמי מארץ מךהקים חיי
אין אאיץ אם־מלכה אין בה מדוע
חצעםו?י באסל־הם בחבלי ?כר: עבר
קאיר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו:
על־שבר בת־עמי השברחי קדךחי
שמה חחז ז ?!ח?י: הארי אין א?לעד
אם־לפא אין שם כי מלוע לא עלתה
ארכת בת־עמי: ך־יתן ראשי מים ועיני
מקוי דמעה ואבכה יומם ולילה את
חללי בת־עמי: מ־־־ח??־ במךבר מלון
א־ה־ם ואעזבה את־על* ואלכה מאתם
1 ' כלם מנאפים עא־ת ב?ד־ם: ויך־כי
קריאת התורה
315
את־לשונם קשתם עזקה ולא לאמונה
גקרו בארץ כי מרעה אל־רעה יצ.או
ואתי לא־ןדעו ?אם־ך: איש מרעהו
הלקרו ועל־כל־אח אל־תקטחו כי
כל־אח' עקוב :לקב וכל־רע רכיל
•־לי־: ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא
ידברו לקרי לשונם דבר־שקר הלוה
נלאו: לקסך קתוך מקמה במךמה
קאנו דעת־אחתי נאם־ך: לכן כה
אמר ץ; קקאות ה?ני צוךפם וקח?תים
כי־איך אעלה מפני בת־עקי: חץ
שוחט [שחוט] לשובם מקמה דבר
קפיו שלום את־־רעהו ידבר וקקךקו
ןשים אךקו: העל־אלה לא־אקקד־בם
נאם־־ אם קנוי אשר־כ|ה לא תתנקם
נקלי: על־ההרים אשא קכי ונהי
ועל־גאות מז־בר קינה כי נצתו
קקלי־איל עצר ולא שקעו קול
מקנה מעוף השמים ועד־קהמה נז־דו
הלכו: ?נתתי את־יךוללם לגלים
מעון תנים ןאת־ערי יהודה אתן
לקמה מקלי יושב: קי־האיל החכם
רבן את־זאת ואשר דבר פי־יי
אליו רגדה על־מה אבדה הארץ
נקתה כקךבר מקלי עבר: דאקר
ל על־עזקם את־תח־תי אשר נתתי
לפניהם ולא־שקעו קקולי ולא־הלכו
בה: דלקו אסרי לרדות לבם ואחרי
הקעלים אשר לקדום אבחתם: לכן
קה־אמר יי קקאחת אליה־ ילראל
הנני מאקילם את־העם הזה לענה
־הלק־ת־ם קי־ךאל: ודזפצותים' בגלם
אשר לא יךלו הקה ואבחתם וללחתי
אסריהם את־הה־ב עד כלוחי אותם:
כה אמר י; קקאות התבוננו וקךאו
לקקרבנות ותבואינה ואל־הסקקות
ללחו התקואנה: ותמהךנה התשנה עלינו
נהי התרךנה עינינו דקלה ןעקעפינו
יזלו־מים: כי קול ?הי נלקע קצרן
איך לדךנו קלנו קאד כי־עזקנו ארץ
כי הלליכו קלקנחתינו: כי־למענה
נלים רב־־ל ןת_קח אז?כם ךבר־פיו
ולמדנה קנותיכם' נהי ואלה ךעותה
קינה: קי־עלה מות קחלוגינו בא
קאךקנותינו להכרית עולל' קצוץ
בחורים קךהקות: דקר כה נאם־ל
ונפלה' נקלת האדם קד ק ן על־פני
השדה וקעקיר קאסיי הקצר ואין
קאסף: כה אמר יי אל־יסהלל חכם'
קחקקצו ואל־יסהלל הגקור קגקוו־תו
אל־יתהלל עשיר קעלרו: כי אם־קזאת
יתהלל הק־הלל הלקל דדע אותי' כ¬
אני ל עלה חסד קלפט וצדקה קא־ץ
קי־קאלה הפקתי ?אם־ין:
קריאה לתענית ציבור
(שמות לב)
ויחל קלה ארדפני ץ; אליה־־ דאק־
למה יי יחרה אקף' קעצך אשר
הוצאת' קא־ץ קקדים קלה גדול וביד
316
קריאת התורה
חזקה: למה ;יאמרו מאלים לאמה
קרעה הוציאם לסרג אתם בהדים
ולכליתם מעל פני האדמה שוב מחרון
אלף והנחם על־הרעה לעמך: זכר
לאברהם ליאחק וליקזראל קבדיך
אשר נשבעת להם בלי ותדבר אלחם
א־בה את־זתגצם אכואבי השמים
וכל־האו־ץ הזאת אשר אמךתי אתן'
לזו־עצם ונחלו לעלם: וינחם י ז ;
על־הו־עה אשר דבר לקשות לעמו:
פ (לוי) ראמר יי אל־נדצה אסל־לך
שני־לחת אבנים כראשנים וכתבתי
על־הלהת את־הךאלים אשר ה;ו
על־הלחת הראשנים אשר שבךת:
והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל־הר
סיצי ולצאת לי שם על־ראש ההר:
ואיש לא־הנלה עמך וגם־אייש אל־;רא
אכל־ההר גם־האאן והבקר אל־יךעו
אל־מול ההר ההוא: (ישראל) ויאסל
שני־לחת אבנים כראשנים ויקזצם משה
בבקר' ויעל' אל־הר סיצי כאשר צוה
יי אתו ויקה א;ד־ו שני לחת אבנים:
וירד יי בענן וירדצב עמו שם ויקרא
אשם ויעבר ;י על־פניו ויקרא י; ל
אל דחום וחנון ארך אפים ורב־חסד
ואמת: נצר חסד' לאלפים נשא ערן
ופשע וחטאה ןנקה' לא ינקה פקד
גגון אבות על־בנים' ןעל־אני בנים
על־שלשים ןעל־דאעים: וימהר משה
ויקד אךצה ויקנתחר: ויאמר אם־נא
מצאתי חן אעיניך' אדני ■לך־נא אדני
בקךבנו כי עם־קשה־ערף' היא ; וסלחת
לקוננו ולהטאתנו ונחלתנו: ויאמר חנה
אנכי כרת אריה׳ נגד כל־עאך' אעשה
נפלאת אשר לא־נא־אי אאל־הארץ
ואכל־הגדם ןראה כל־־העם אשר־אתה
אקךצו את־מקשה יי כי־נורא הוא אשר
אני עשה עמך:
הפטרה לתענית ציבור
(ישעיה נה)
דךשו ייבקמצאו קראהו בחיותו קך;ב:
_יעזב רשע' דךצו ואיש און מחשבותיו
רשב אל־יי ללהאהו ואל־אליח־נו
כי־וךבה לצלוח: כי לא מחשבותי'
מהאאותיצם ולא ר־ב־בם ךרכי ?אם
י;: כי־גבהו שמים מארץ כן גבהו ךרכי'
מר־א־צם ומהאאתי ממחקובתיכם: כי
כאשר ;דד הגשם והשלג מן־חשמים
;שמה' לא;צוב כי אם־חרוה את־הארץ
והולידה ןה^מיחדז ונתן זרע' לזלע
ולהם לאבל: כן .;היה ךבך י ' אשר
;צא מצי לא־;שוב אלי ריקם כי
אם־עשה' את־אשר הצאר*' והאליה
אשר שלחתיו: כי־בשמחה תצאו
ואשלום תובלון ההרים והגבעות
יאאחו לאניאם' לה וכל־קאי השדה
ימהאו־כף: תהת הנקצוץ'הגלה אלוש
החת [ולחת] הפךפד הגלה לל ס והיה
ליי' לצם לאות עולם לא יכרת: צה
קריאת התורה
317
אמר י; שקרו משפט וקשו צדקה
כי־קרובה ישועתי לבוא ןצךקתי
להגלות: אשרי אנוש ןקשה־זאת
וקן־אדם .יחזיק בה שמר שבת
מחללו ושמר ;דו מקשות כל־רע:
ואל־יאמר קן־הנל־ הבלדה אל־;;
לאלר הקהל זקדילני יי מעל עמו
ואל־יאמר הקליס הן ?זני קץ ;קש:
כי־כה אמר יי לסריסים אשר ישמרו
את־שקתווך ובקרו באשר חפצתי
ומקזיקים קקךיתי: ונתתי להם קקיתי
ובחומתי ז יך וקום טוב מבנים ומבנות
שם עולם אתן־לו אשר לא יקרת:
ובני הנכר הנלוים על־;;' לשךר 1 ו
ולאקבה את־שם ל להקת לו לקברים
כל־שמר שבת מהללו ומחזיקים
קקךיתי: יחקיאותים אל־הר קךשי
ושמחתים בבית ־פלח־ עוליתיהם
וזבחיהם לרצון על־מזקחי כי ביתי
קית־תפלה יקרא לכל־חעמים: נאם
אדני ל מקבץ נז־חי ישראל קוד אקבץ
קליו לנקבציו:
קריאה לראש חדש
(במדבר כח)
וידבר יי אל־משה לאמר: צו את־בני
ישראל ןאמ־ת אלהם את־קקקני לקמי
לאשי ריח ניחהי תקוקרו להקריב
לי נקמרקךר: (לוי) ואמךת לאם
זה האלוה אשר תקריבו ליק קקשים
קני־שנה קמימם קונים לקום קלה
תמיד: ( סוף כהן ) את־ הכבש אקר
תקשה בבקר ואת הכבש הקל־ תקשה
בין חעקבים: וקשירית קאיפה קלת
למנחה בלולה קשמן כתית קקיקת
ההין: (ישראל) קלת תמיד הקש;ה
בהר קיצי לריח נ־הה אשה לי;: ונקבו
קקיקת ההין לכבש האחד בקךש
הפך נסך שכר ל;;: ־את הכבש
השצי תקשה בין העקבים קמ?חת
הבקר וקנקכו תקשה אשה ריח ניחח
ל;;: פ וקיום השלת שני־קבשים
קני־שנה תמימם ושנן קשרנים קלת
מנחה נקלולה בשמן;נקבו: קלת שבת
קשבתו על־קלת התמיד ;נקבה: פ
(רביעי) ובראשי חךשיצם תקריבו
קלה ל; ז ; פרים בני־בקר שנים ; ואיל
אהד קקשים קני־שנה שקעה חמימם:
ושלשה קשרנים קלת טנקה קלילה
בשמן לפר האחד ושנן קשרנים קלת
מוקה קלולה בשמן לאיל חאחד:
וקשרן קשרון קלת מ;הה קלילה בשמן
לבקש האחד קלה ריה נידזח אשה ל;;:
;־נקק־הם חקי החץ ירה לפר ושלישה
ההין לאיל וקקיקת ההין לבקש ז ;ין
זאת קלת הקש קחקשו לחקשי השנה:
ושקיר קזים אחד לחטאת ל;; על־קלת
התמיד;קשה ןנקבו:
318
תפלת הדרך
יהי רצון מלפניף ־: אליהינו ואליה• אבותינו שתוליכנו לשלום
ותצעידנו לשלום ותךדיכנו לשלום: '־•דענו לקזחוז ד!?צבו לחיים
ולשפחה ולשלום ותצילנו מכף כל־אדב ואורב ברך־ ךתתבנו לחן
ולחסד ולרחמים בעיניף וסעיני כל־רואנו ותשמע קול תחנונינו כי
אל שומע חפלה ותחנון אתה: ברוך אתה ר שומע חפלה:
££88 ? • ^ ££11£81 \£ • 1115 \[ 1 ס
: 1 ב 161 )ב 61 ק 16 ) 111 00688 \ 7 ב 61 ק 0 £ 18 688 ־ 1 ? 1116812 ־ £1 ? 8 ג 1 בת 01
168 ־ ¥¥01 16111 ' 11181:01 1 ) 1111 ¥\ 116 ^ 1111:111 ־ 1 ק 1:0 1 ) £16 ') 11 ) 16 ) 1101186 §ב 1181111 נ 111 ק
1 ) 1111 101:6 ) £011 ,׳(;!(־ 1176111 1 ) 1111 )(§־ 111111 , 111 ( 171 1 ) 1111 16 ^ 11111 ¥1811 \ 6 |_ 0£
. 611 ז {: 81111111111 ־ 1¥61 ? 1:116 088 ־ 1161 0111 ־ £1 1 ) 16 ^ 811111 ,^ £3.111:3.8
;) 0 ^ף 8 רימוס
, 1 ) 11171051 ! £01 : 1 ־ 31101 = 11771115
006 ׳() 6 ׳ 61 0 ) 60 ק 0 , 0001111003 2
) 710 > ף ק ק) 0 זד פןהק!א
66011 ק 8 60 ק 0 , 1100631 , 1 ) 1101 ~ £ 510 ( 0771 < 1
נתנה תורה דימוס פרהסיא במקום הפקר, שאלו נתנה בארץ
ישראל, היו אומרים לאומות העולם: "אין להם חלק בה. " לפיכך
נתנה דימוס פרהסיא, במקום הפקר, "וכל הרועה לקבל יבא
ויקבל."
1206 ק 2 ) £ 7 [)/ 6 (/ 0771 ^ 7710 2 10 £ 510 ( £0771 11771115 1 > 6 ) 6860 )ק 1¥28 100111 * 1116
, 261 ) ¥18 0 £ 1 ) 120 1116 10 60 ׳ 11 § 11660 ) 1 1 ) 112 ־ נס ? .( 006 סס 0 ) 10 £ § 6100 < 1
011 ׳(" , 1 ) 1 ) ¥ 0 ! 116 ) 0 £ 1008 ) 02 116 ) 0 ) ׳( 82 0 ) 021186 1 ) 112 6 ׳ 1121 1 ) 0111 ׳!! ׳( 116 )
£1111110 116 ) 0 ) 60 ק 0 ׳( 661 )£ 1 ) 6 ) 6860 )ק ) 1 ¥ 28 ! 111118 ".) 1 10 6 ־ 31121 00 112116
00016 ,) 1 6061116 ) 0 ) ¥¥1811 ¥¥110 211 ) 6 ?" : 006 סס 0 ) § 116100£10 1206 ק 2 10
"!) 1 6061116 ) 1 ) 20
1 . 011 ,( 301101651 , 19:2 1118 ) 2 x 0 סס 0 £ 1 ן ( 7 ( ¥151 1 ( 1 ( 1111 16 1170 ( 611 11 ~
688 ־ 1 ק. 1168111 ־ 1 ־ 11 ק. 1 118 ו 111 )//:ק 1111
מנהג
אשכנז
Live Music Archive
Librivox Free Audio
Metropolitan Museum
Cleveland Museum of Art
Internet Arcade
Console Living Room
Books to Borrow
Open Library
TV News
Understanding 9/11